בית היוצר חלק א צח

בודאי אינו מדקדק בעצמו שידע לקראו כראוי כיון שאפי' מדרבנן אין עליו חיוב כ"כ ולזה בודאי נוכל לומר דגם ר' יהודא סובר דגם בדיעבד אינו מוציא אחרים ידי חובתן במגילה ובזה ממילא מיושב סתירת הראשונים ז"ל דגבי ק"ש פסקו דחרש המדבר וא"ש יצא וגבי מגילה פסקו דאפי' בדיעבד אינו מוציא אחרים ידי חובתן כמובן ושפיר מיושב דברי הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ז"ל: ובאופן אחר נלפע"ד ליישב דברי הרמב"ם והראשונים הנ"ל דהנה הראשונים הרשב"א והרא"ש ז"ל והאחרונים הפ"י והשאג"א ובטורי אבן פלפלו דאמאי חש"ו אינו מוציאי' אחרים י"ח הואיל והן אינם מחויבים בדבר הא אפי' בשומע מן המחויב א"א לו לצאת אא"כ מטה אזניו ושומע מה שזה מוציא מפיו דאל"כ לאו כלום הוא בכה"ג וא"כ בשומע מאינו מחויב בדבר מאי הוי דל מכאן קריאה זו דא"מ אפ"ה יוצא י"ח ע"י הרהור דנפשי' למאן דאמר הרהור כדיבור דמי ותי' הטור אבן ב' תי' או משום דאתי' גז"ש זכירה זכירה מוכח דאליבא דכ"ע לא מהני במגילה הרהור לחוד אפי' למ"ד דהנד"ד או משום שהחש"ו קורא מתוך המגילה והשומע שומע ע"פ ואין מגילה לפניו וכיון דגבי מגילה קרא ע"פ לא יצא מהשתא א"א לשומע לצאת ע"י הרהור דנפשי' דלא עדיף מקריאת פה והא קרא בע"פ לא יצא ובע"כ א"א לו לצאת אלא משום דשומע כעונה מקריאת הקורא מתוך הכתב וכיון דקורא אין מחויב בדבר אינו מוציא את השומע עכ"ל ומדברי הרשב"א בברכות גבי פלוגתא דר"י ור' יהודא בקורא ואין משמיע לאזניו דלר"י אינו יוצא ולר' יהודא יוצא משמע דפליגי בזה אי הרהור כדיבור דמי או לכד"ד יע"ש ובפ"י שמפלפל שם בזה ומעתה נוכל לומר דזה סברת ר' יהודא דמשו"ה הקורא ואינו משמיע לאזנו יצא משום דקסבר דיצא בהרהור וזהו פירושי של שמע דהיינו שיהא שומע ומבין מה שאמר דאל"ה אינו יוצא בהרהור כיון שאינו מבין מה שאמר וזהו שאמר בכל לשון שאתה שומע דהיינו שיהא שומע ומבין מה שהוא אומר ולזה לכתחילה לא רצה לסמוך על ההרהור לבד רק שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו ולגבי חרש שלא יוכל להשמיע לאזניו הוי לגבי דידי' דיעבד ויוצא בקריאתו מצד ההרהור אבל להוציא אחרים לא יוכל להוציא כיון שדיבורו אין מועיל כלום ואינו יוצא רק בהרהור ובהרהור בוודאי אינו יכול להוציא ושפיר מיושב קו' הנ"ל דאע"ג דהוא בעצמו יוצא בדיעבד מ"מ לא יוכל להוציא את אחרים וא"ש. ועוד יותר נוכל לומר דבס"ד הי' ההו"א דהרהור לאו כד"ד והי' הפלפול רק מצד הדיבור אי מהני בלי שמיעת אתן אי דרשינן שמע השמע לאזניך וכו' ולזה הי' קשה לחלק בין לכתחילה ודיעבד משא"כ לפי המסקנא דמביא הגמ' הא דר"י משמי' דראב"ע דצריך להשמיע לאזנו משום דכתיב שמע ור"מ אומר דכתיב על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים ור"י כרבי' ס"ל נוכל שפיר לומר דר' יהודא ס"ל דמדאו' צריך לכתחילה להשמיע לאזניו כדמוכח מהא דשמע וכ"ת א"כ דיעבד נמי לא י"ל דס"ל נמי הא דר"מ על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים דש"מ דאין צריך להשמיע לאזנו דאפי' בהרהור יוצא י"ח וע"כ שמע דכתב רחמנא דצריך להשמיע לאזנו אינו אלא לכתחילה ועל לבבך מיירי בדיעבד ואפי' לא השמיע לאזנו ואפי' ע"י הרהור יוצא י"ח בדיעבד. ואחר אמרי זאת מצאתיו בפירוש בטור אבן וברוך שכוונתיו. ולפי"ז ממילא שפיר מיושב דברי הרמב"ם והראשונים ז"ל דשפיר פסקו דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו יצא בדיעבד ואעפי"כ שפיר פסקו לענין מגילה דחרש אינו מוציא אחרים דבשלמא גבי ק"ש שפיר יוצא לעצמו י"ח מצד ההרהור כדכתיב על לבבך משא"כ לגבי מגילה דלא אמרינן הרהור כדיבור דמי כדברי הט"א הנ"ל בוודאי לא יוכל להוציא את אחרים ושפיר מיושב הכל בעזה"י ותעיין בזה היטב כי אין לי פנאי לבאר היטב כאשר עם לבבי: דברי אוה"נ המצפה לטובתך ה"ק יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל. סימן נון מבן המחבר זצ"ל בעה"י יום הששי עש"ק מקץ ר"ח וחנוכה שנת ברכו"ת לראש צדיק לפ"ק שלמא רבא. מן שורא לכבו' אהו' אאמ"ו עט"ר ידי"ע ויד"נ כל חי ה"ה הרב הגאון חו"ב משנתו זך ונקי סיני ועוקר הרים החסיד המפורסי' כגן הבושם נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מו"ה יואל צבי ני' אבדדק"ק אויפאלא יע"א: כתי"ק הגיעני תמול לעת ערב בעלות המנחה ושמחתי בו כמוצא ש"ר ויותר ובפרט בדברי תורתו המשמחת לב ונפש שמחתי ושימחתי בו תלמודי יחיו הגם כי אין הזמן מסכים להאריך כי מצות עשה שהזמן גרמא לקצר באמרים אך כדי לקיים מצות כיבוד אב כו' והואיל ויש לי קצת חידוש בסוגי' השייך לה' חנוכה אמרתי שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. ועיין בקרבן נתנאל בפ"ק דביצה אות כ"ב מה שהקשה על המהרש"ל מדברי המהר"ם מרוטענבורג ומה שהביא קו' הרשב"א על הרא"ה ז"ל ויעיין ביו"ד סי' צ"ט ש"ך ס"ק י"ט וז"ל מרבה עליו ומבטלו ק' דבאו"ח סתם המחבר דמותר השמן שבנ"ח שנתערב בשמן אחר ואין בו סמ"ך אין להוסיף עליו ולבטלו עכ"ל והרי חנוכה אינו אלא מדרבנן יע"ש ונלפענ"ד לומר סברא לפי פירשיז"ל הא דדשיל"מ ל"ב הוא מטעם עד שתאכלנו באי' ע"י ביטול תאכלנו בהיתר א"כ ד' אם נחמור בדשיל"מ בחד דרגא יותר על דשאל"מ ולא בתרי דרגא דבלא זה יש הרבה תנאים להקל בדשיל"מ כמבואר ביו"ד סי' ק"ב דהמתיר יבא בודאי ובלא הוצאה ולדבר שנאסר וכדומה וכ"כ הר"ן בנדרים דכל שהוא היתר ביותר מחמירי' ביותר דאם ההיתר לאלתר מחמירי' אפי' במבא"מ וכשאינו לאלתר רק למחר לא מחמירי' כלל במבא"מ רק במב"מ כידוע וא"כ נאמר דלעולם דבר שאין לו מתירין נחית בחד דרגא מדשיל"מ ולא יותר א"כ כשאמרי' דשאל"מ דאין מבטלין לכתחילה רק דבטלין ממילא אזי אמרי' בדשיל"מ דאין מבטלין אבל ממילא בטיל ולפי"ז מיושב בעה"י קו' הרשב"א ז"ל דבאמת קו' הגמ' הוא דבדרבנן אין מבטלין אפי' בדשאל"מ מדקאמר ר"א דשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב הי' אפי' ממילא וא"כ באין לו מתירין נחתי' דרגא דבטיל שפיר אבל אין מתירין לכתחילה דהוא בתרי דרגא: ולפי"ז א"ש דמהר"ם לא פריך משארי אי' דרבנן על נ"ח משום דבשאר אי' דרבנן מותר להוסיף דהו' דשאל"מ אכן גבי חנוכה הוי דשיל"מ. אמנם מעצים שנשרו מקשה דגם הוא הוי דשיל"מ ולפי"ז צ"ל מ"ש המהרש"ל שהוא נגד כל המחברים והק"נ מביא הרבה מחברים דס"ל דאין מבטלין י"ל דפליגי בנר חנוכה אי הוי דשיל"מ כמו דפליגי לענין חמץ אי הוי דשיל"מ משום דחוזר איסורו לאח"ז וא"כ גם כ"ח הוי דשאל"מ ושפיר מוכח מדברי המהר"ם דאין מבטלי' אפי' אי' דרבנן. אכן המהרש"ל פסק כהרמב"ם ז"ל דחמץ הוי דשיל"מ כמ"ש הש"ך בסי' ק"ב ס"ק י"ד א"כ י"ל דגם חנוכה הוי דשיל"מ ואינו מוכח כלל מדברי מהר"ם כנ"ל וא"ש בעה"י ולפי"ז י"ל גם דברי המחבר דכיון דס"ל בשאר אי' דרבנן דאין מבטלין רק מוסיפין ושפיר כתב גבי חנוכה דאפי' להוסיף אסור דכיון דהוי דשיל"מ מעלינן לי' בחד דרגא כנ"ל, אחר שאמרתי כל הנ"ל ראיתי שהמג"א בה' חנוכה תי' כל דברי המחבר לחלק בין דשיל"מ לאין לו מתירין וראיתי שהבאה"ט בסי' צ"ט מקשה עליו א"א דהוי דשיל"מ א"כ אמאי אסור רק להוסיף הא אפי' באלף ל"ב ולפמ"ש ניחא בעה"י דבתרי דרגא לא מעלינן ויוכל שגם יתר הדברים שכתבתי אין מבטלין אותן לכתחילה, ואי לאו האי יומא קא גרים כמה יוסיף חידושים הוספתי בעה"י ואת אאמ"ו ני' הסליחה על אשר כתבתי בחפזי. דברי עבדו בנו ותלמידו המתאבק בעפר רגליו הקדושים ושותה בצמא דה"ק הק' משה שמעון: