בית היוצר חלק א צז

בנ"א משום שאינו ידוע מקומו כדי להתיר אפי' הזריעות שנעשו ע"י חרישה וזריעה דעכו"ם ויוכל להיות דשפיר סובר הר"ש כדברי הלשון למודים הנ"ל וא"ש: ולפי דברי הלשון למודים הנ"ל ולפי מה שבארנו שהוא ג"כ דבר' הפרישה הנ"ל נוכל שפיר ליישב הקו' המפורסמת שמביא שם הפר"ח הנ"ל דהא סנהדרין קבועין הן בלשכות הגזית ואזלינן בתר רובא ותי' שם הפר"ח בשם המהרי"ק מהמרדכי דדיבור דנפיק מפומי' נייד והו"ל ככולהו ניידי אין כאן קבוע ומשו"ה אזלינן בתר רובא וכו' עיי"ש ולפי דברינו הנ"ל ממ"נ שפיר מיושב אי אמרינן דדיבור הוי נייד ודאי שפיר מיושב כנ"ל ואי אמרינן דדיבור ל"ה נייד ג"כ שפיר מיושב לפי הנ"ל דכיון דהוי הספק במקום הקביעות לא מקרי קבוע ואזלינן בתר רובא וא"ש. דברי אוה"נ הכותב בחפזון מחמת טירדות המרובים ועוד חזון למועד בעה"י: הק' יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל. סי' מ"ח שפעת חיים וברכה לכבוד אהו' ש"ב הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה החריף ובקי זית רענן פרי תואר כש"ת מו"ה זלמן גי' ג"ב ני' מראצפערטא יע"א. כתבך היקר הגיעני אמנם מחמת טרדותי המרובים מכל צד לא יכולתי להשיבך ע"ע. ובענין קו' בהא דגרסינן במגילה דף י"ט ע"ב הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחשו"ק וקאמר בגמ' מאן תנא וכו' אמר ר' מתנא ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו יצא ר' יוסי אמר לא יצא וממאי דר' יוסי היא דלמא ר' יהודא היא ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי וכו' כבר קדמוך בקו' זו בספר מעין החכמה על תרי"ג מצות ואעתיק לשונו וז"ל קשה טובא אהא דקאמר הש"ס ממאי ר"י ודיעבד נמי לא וכו' דלכאורה אין זה ענין כלל למחלוקת ר"י ור"י שאף אם נאמר דר' יהודא מודה דצריך השמעת אוזן לכתחילה וגם נאמר דמתני' דמגילה לא פסיל לחרש אלא לכתחילה אכתי לא אתיא מתני' כרב יהודא שהרי במגילה הפתוח שומע מן החרש ומה לנו להשמעת אוזן של החרש הרי הפתוח שרוצה לצאת הוא שומע ובשלמא לר' יוסי דס"ל השמעת אוזן מעכב בדיעבד חרש לאו בר חיובא הוא כלל כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו וכיון שאין בר חיובא אינו יכול להוציא אחרים אבל לר' יהודא אע"ג דלכתחילה צריך השמעת אוזן הרי החרש שא"י להשמיע והו"ל כדיעבד ועכ"פ מחויב היא לקרות וכיון דבר חיובא הוא שפיר מוציא אה הפתוח אף לכתחילה שהרי הוא שומע וצריכין אנו ליישב דס"ל להמקשה כיון שהחרש א"י להשמיע לאזנו ולר' יהודא ס"ל לכתחילה צריך הש"א לכן אינו ב"ח כ"כ כמו הפתוח ומשו"ה א"י להוציא כמו אשה שאע"ג שהיא חייבת במקרא מגילה מ"מ אינה יכולה להוציא את האיש שהוא ב"ח יותר ממנה וה"ה נמי לחרש ולענין דיעבד יש חילוק בינו לבין האשה שאינה מוציא את האיש אפי' בדיעבד אבל בחרש דגריעותא דידי' מפתוח הוא משום השמעת אוזן והשמ"א לרב יהודא אינה מעכב בדיעבד לכן קריאתו מהני עכ"פ בדיעבד להוציא את הפתוח שהרי אלו קרא הפתוח בעצמו ולא השמיע לאזנו יצא בדיעבד. לפי"ז י"ל דכ"ז הוא לפי הס"ד דהש"ס קודם שהביא ברייתא דראב"ע ואפ"ה הוי סבר דר' יהודא מצריך השמ"א לכתחילה והיינו מדרבנן אבל מדאו' אין צריך השמ"א כלל אז שפיר י"ל דחרש נמי ב"ח הוא כיון דהשמ"א לאו מלתא כלל רק כיון דמדרבנן צריך השמ"א לכתחילה גרע משאר בני אדם ועכ"פ בדיעבד יצא הפתוח ע"י קריאתו כיון דמדאו' השמ"א לאו כלום הוא אבל לבתר דמייתי ברייתא דראב"ע דלכתחילה צריך השמ"א מדאו' י"ל דבמצוה דרבנן לא החמירו לחייבו את החרש כיון שאין יכול להשמיע לאזנו והשמ"א מדאו' מלתא הוא ולכן א"י להוציא אחרים אפי' מדרבנן וגרע מאשה שהיא ב"ח ואפ"ה א"י להוציא אחרים עכ"ל הזהב וש"י יע"ש שמיישב בזה סתירות הרמב"ם והרי"ף והרא"ש והטור: אמנם אנכי לא הבנתי דבריו מה שכתב דלבתר דמייתי ברייתא דראב"ע דלכתחילה צריך השמ"א מדאו' לא החמירו לחייב את החרש כיון שאינו יכול להשמיע לאזנו דמאי הוי דלכתחילה צריך השמ"א מדאו' מ"מ כיון דבדיעבד יצא והחרש כיון דאינו יכול להשמיע לאזנו הוי כדיעבד כמו שכתב המעין חכמה בעצמו מקודם לזה. וא"כ הוי ב"ח ויוכל להוציא אחרים, אמנם לפי מה שכ' התוס' דבחד דרבנן יוכל להוציא אבל בתרי דרבנן אינו יכול להוציא נוכל שפיר לומר דבשלמא מעיקרא בס"ד דסבר המקשה דהשמ"א לא הוי כלל מדאו' אפי' לכתחילה ולזה לא הוי חרש אלא חד דרבנן ולזה שפיר יוכל להוציא משא"כ לפי דברי ראב"ע דמדאו' צריך להשמיע לאזנו וא"כ הוי חרש תרי דרבנן ולזה אינו יוכל להוציא וא"ש ודוק כי זה נכון בעה"י: ולפענ"ד נראה ליישב הקו' לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל בברכות על הא דקאמר חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ושמיעא להו טעמא משום שאינו יכול להשמיע הברכה לאזנו כ"כ ר"ה גאון ז"ל אבל מצאתי בירושלמי מפורש במקומה דגרסינן התם יש בהן משום ברכה ויש מהן מפני שאין יכול לתרום מן המובחר אלא ערום ובעל קרי מפני ברכה שפיר וסומא מפני שאין יכולין לתרום מן המובחר עכ"ל ומשמע מדבריו דהא דחרש המדבר וא"ש הוי טעמא מפני שאינו יכול לתרום כראוי מדפרט דוקא ערום ובע"ק מפני הברכה משמע אבל חרש הוי מפני שאינו יכול לתרום כראוי וכן משמע מהתחלת דבריו. וא"כ גבי מגילה נוכל ג"כ לומר דאע"ג דחרש המדבר וא"ש יוצא בדיעבד והוא בר חיובא מ"מ אינו יכול להוציא אחרים לכתחילה משום שאינו יכול לקרות כראוי אע"ג דהוא בעצמו קורא אפי' לכתחילה משום דלגבי דידי' אי אפשר בענין אחר משא"כ לאחרים שיוציא בקריאתו לא יצאו וא"ש: סימן מ"ט אמנם יש להבין דברי הרשב"א ז"ל דלמה לא יהא תרומת חרש המדבר וא"ש תרומה מן המובחר הלא הוא כפקח לכל דבריו כמבואר בר"ן אע"כ צריך לומר דמשום שאינו יכול לתרום לכתחילה מחמת שאינו שומע הברכה ממילא הוא אינו רגיל לתרום אפי' טבל שלו רק ע"י אחר ולזה הוא אינו רגיל לתרום ולזה אפי' כשהוא תורם איזה פעם אינו יכול לתרום מן המובחר וכ"ת מאי נ"מ אם הוא אינו יכול לתרום מחמת שאינו שומע הברכה או מחמת שאינו יכול לתרום מן המובחר זהו הנ"מ דאי מחמת הברכה הוי בדיעבד תרומה מן המובחר כיון דהברכה אינו מעכב אבל אם הוא מחמת שאינו יכול לתרום מן המובחר אז הוי בדיעבד ג"כ חשש על תרומתו והרוצה להחמיר יכול להחמיר כיון שהוא אינו מן המובחר והנה כל זה הוא בתרומה אבל גבי ק"ש נוכל לומר בפשיטות שקריאת ק"ש שלו איננו מן המובחר כיון שהוא אינו שומע מה שהוא אומר א"כ יוכל להיות שהוא יאמר התיבות שלא כראוי וגם לא יפריד בין הדבקים והגם לעצמו צריך הוא לקרות איך שיהי' עכ"ז להוציא את אחרים לכתחילה בודאי אין להוציא ואעפי"כ אין להחמיר כ"כ כיון שהוא אומר בכל יום הוא רגיל בו נוכל לומר שהוא בקי אבל במגילה שהוא פעם אחת בשנה וגם הוא אומנות לידע לקרות כהוגן כדמצינו שמפני זה גזרו שלא לקראו בשבת שמא יעבירנו ארבע אמות לילך ללמוד אצל בקי איך לקראו ולזה בודאי יותר יש לחוש שלא יקראנו החרש המדבר ואינו שומע כראוי ולזה הגם שהוא בעצמו צריך לקראו מפני שאי אפשר לו בענין אחר אבל להוציא אחרים בודאי אינו ראוי ולזה שפיר קאמר הגמ' דלר"י דלכתחילה לא יוציא את אחרים מפני שיש חשש שאינו יודע לקראו כהוגן ולפי"ז שפיר מיושב הקו' שהקשו על התוס' דאיך מחלק ר' יהודא בין לכתחילה לדיעבד כיון שהוא אינו דורש שמע השמע לאזניך וא"ש: ועוד יש חילוק בין ק"ש למגילה דבק"ש הוא מחויב מדאו' לקרוא בכל יום ולזה בוודאי הוא עצמו מדקדק על עצמו שידע לקראו כראוי משא"כ במגילה שהוא איננו מחויב לקרו' רק מדרבנן ובזה ג"כ הוא אינו יוצא רק מדרבנן כיון שאינו שומע מה שהוא אומר וליכא אצלו פרסומי ניסא ולזה הוא אינו מדקדק על עצמו כ"כ ועכ"ז בס"ד דש"ס דהשמעת אתן לאו מלתא הוא לר' יהודא ולזה אין לחלק בין ק"ש ובין מגילה רק לענין לכתחילה אבל כדמסיק בגמ' דר' יהודא כרבו ס"ל דמדאו' צריך לכתחילה להשמיע לאזנו וא"כ גבי חרש המדבר וא"ש הוי מגילה תרתי דרבנן כנ"ל ולזה