בית היוצר חלק א צו

אישתקד ביום כ"ב אדר ראשון ובהאי שתא יכלת הי"ב חדשים בכ"ב שבט הבע"ל ומסתפק מעלתו אם לעשות היא"צ בשבט כדברי המג"א בסי' תקס"ח ס"ק כ' בשם הס"ח וכן כתב במט"א דמי שרוצה לעשות כן אין מוחין בידו ומעלתו רצה לומר שכ"ז הוא בשנים אחרים אבל בשנה ראשונה זהו עיקר היא"צ כיון שאז כלים היב"ח לענין אבילות ומביא ראי' מהא דיש פוסקים דס"ל דאם מת בשנה פשוטה יקיים היא"צ באדר א' שהוא סוף היב"ח. ולפענ"ד אין הנידון דומה לראי' דכל עיקר הטעם דתענית דיא"צ הוא משום ריעא מזלא וממילא דכמו דמזל יומא גרם כן מזל חודש גרם כמו שאמרו דהמן שמח בנפול הגורל על חודש אדר משום שבו מת משה רבן ולזה אין לשנות היא"צ מחודש לחודש אחר הגם שהוא סוף י"ב חדש משא"כ באדר ששני אדרין המה במזל אחד שפיר יוכל לשנות מחודש לחודש כיון שהם במזל אחד. ועכ"ז יוכל לעשות כמו שכ' במט"א רק עכ"ז כבוד ד' הסתר דבר שלא יהי' שיחה בפי הבריאות. ולענין התענית אני נוהג א"ע כפסק הש"ע ויסודו בגמ' ועל מנהג החסידים חקרתי ושאלתי ונראה שאין להם סמיכה רק אהא שהדור חלש ומובטחים שבודאי אבותם מוחלים להם ע"כ ורובם עושים אז סיום מסכתא וכדומה ואני לעצמי נוהג כנ"ל. שיהפוך למז"ט דברי אוה"נ הכותב בחפזון מרוב הטרדות ה"ק יואל צבי ראטה חופק"ק הנ"ל סימן מ"ו עוד להנ"ל אחדש"ה מכתבו קבלתי והי' לי לדאבון נפש על שראית שנתקבל להו"ו בעירכם ואוי לדור שכך עלה בימי ואוי לאזנים שכך שומעת שימו שמים על זאת הנהי' כדבר הזה או הנשמע כמהו תחת מורה הוראה יבחרו במורה הרע"ה באיש בליעל ועל כי"ב נאמר מחבלי כרם ה' צבאות ועי' ברמב"ם מה' סנהדרין וביו"ד סי' רמ"ב מי הוא ראוי להיות מורה הוראה ומה גם שאין בו אפי' ריח תורה ולא ידע מה דקאמרו רבנן אפי' בביעי בכותחא. ומדי דברי בו זכור אזכור מה ששמעתי מפי אדומ"ו הגאון הקדוש בעהמ"ח תשו' אמרי א"ש שהי' שם איש א' שלא הלך בדרך היראה וכך הי' תפלתו של אותו צדיק תנו עון על עוונם ואל יבואו בצדקתך וכך אני מתפלל על האי צבי שבור שיגולה לעין כל מעשיו בעבר ובעתיד לחרפות ולדראון למען יראו כל עמי הארץ וידעו לדורות שחכם צריך שיהי' ירא שמים מנעוריו כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה ובכ"מ ושיהי' בקי בהוראה ומה ששלח לי וטה באגרתו את מכתבו של הרב הגאון ממיהאלפאלווא ני' ובו ראיתי שמאד הוא מתרעם על אותן הרבנים שנתנו לו הורמנא וגם לי היטב חרה זאת ומה יאמרו ביום הפקידה ומה יענו ביום הדין וביום התוכחה הלא הי' להם לרדוף אותו עד חרמה ולא להרבות המכשלה והוא רחום יכפר והשי"ת יגדור פרצות עמו ישראל וישלח לנו משיח צדקינו בנו מה שהבטיחנו ע"י החוזה והריחו ביראת השם הכ"ד ידידו הנאכח ומצטער על שבר בת עמי: ה"ק יואל צבי ראטה: סימן מ"ז שפעת ברכה והצלחה ומזל טוב לכבוד אהו' תלמידי חביבי ידידי כנפשי ה"ה הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממת החריף ובקי כש"ת מו"ה שאול פריעד כ' ויזרח לנצח בנאצנאוויטש יע"ש: שמחתני בבשורה טובה וכו' ודברי הפרישה באוה"ח סי' רצ"ח דפסק הטור דבמו"ש אם רובם עכו"ם אין מברכין על האור ומחצה ע"מ מברכין וכתב הפרישה וז"ל הכא לא שייך לומר להתיר אפי' אם רובם עכו"ם אם ישראל אחד קבוע ביניהם מטעם דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי לפי שלא אמרינן כך אלא בדבר שפירש מן הקביעות או שלקח עכו"ם או ישראל א' מן הקביעות כמי גבי ט' חנוית לאפוקי הכא לא פירש כלל עכ"ל ותמהת הא אי פירש אדרבה אמרינן כל דפריש מרובא פריש כדי לברר דברי הפרישה אעתיק דברי השעה"מ בה' מגילה פ"א הלכה י"א וז"ל י"א עיר שהוא ס' וכו' כתב הר"ן בפ"ק דמגילה ח"ל ולענין עיירות המסופקים אם הם מוקפות חומה מימות יב"נ או לא הורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה וכו' והב"י סי' תרפ"ח כ' בשם מוהר"א בתוך דבריו וז"ל ומינה נשמע לענין קריאת המגילה דסתם עיר וכו' דלא בא לכלל ספק כלל אין קורין בה אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם וכו' ובס' מ"ק תמה עליו דהא קיי"ל דכל קבוע כמעמ"ד ובס' לשון למודים חאו"ח ס"ס רמ"ג תי' ע"ז דלא אמרינן כגון עיירות דבאפי נפשי' קיימו אזלינן בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש עכ"ל יעיי"ש וכמו כן המה דברי הפרישה שכתב דלא אמרינן קבוע כמע"מ אלא בדבר שפירש וכוונתו ג"כ היכא דפירש בפנינו ע"י לקיחת העכו"ם או ישראל א' מן הקביעות כמי גבי ט' חניות לאפוקי היכא דלא פירש כלל דהיינו שהספק במקום הקביעות כדברי הלשון לימודים הנ"ל ושפיר מבואר דברי הפרישה הנ"ל שהוא לגמרי כדברי הלשון למודים הנ"ל וא"ש: והגם דלפום ריהטא יש לחלק דשם לא הוי הספק רק במקום הקביעות ולא חוץ למקום הקביעות משא"כ בדברי הפרישה הוי הספק על האור שלא במקום הקביעות אך זה אינו דהנה הב"י כתב שם באו"ח סי' רצ"ח בשם הרא"ש בפ' משילין דף ל"ט גחלת של עכו"ם אסורה והשלהבת מותרת ובירושלמי מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת והא דאסרינן לברך אשלהבת דע"ג ואע"ג דשרי' משום דיש עמה גחלת ואעפ"י שאין הברכה אלא על השלהבת עכ"ל יע"ש וא"כ לפי"ז דאין האיסור הבא מן האור של השלהבת רק מחמת הגחלת וא"כ כל הספק היא על הגחלת והגחלת הוא במקום הקביעות ושם לא שייך לומר קבוע כמעמ"ד כנ"ל וא"כ שפיר מבורר דברי הפרישה שהוא כדברי הלל"מ הנ"ל וא"ש: והשעה"מ הנ"ל הקשה על דברי הלשון למודים הנ"ל וז"ל וק"ל עליו ממ"ש הר"ש ז"ל בסוף ס' כריתות והביאו הרב בפר"ח חיו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג ח"ל ובהכי ניחא מה שמקשין העולם יאסור כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נ"א לא שייך לומר קבוע יכו' יעי"ש הרי דאע"ג דהתם נמי כל שדה ושדה באפי נפשי' האי ולא יצא מתוך הקביעות ואפ"ה ס"ל להר"ש דמקרי קבוע עכ"ל יע"ש ונלעע"ד דהנה הס' כריתות מסיק שם וז"ל אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מני' אי משאר עלמא אסור עכ"ל יע"ש שהפר"ח הנ"ל מביאו ומעתה לפי דבריו איכא ב' איסורין בנחל איתן הא' החרישה והזריעה והב' אם נחרש ונזרע הזריעות אסורים ולזה על האיסור הא' מהחרישה והזריעה וודאי היינו יכולים ליישב כדברי הלשון למודים דמשום שהספק הוא במקום הקביעות לא אמרינן בי' כל קבוע כמע"מ דמי אבל על איסור הזריעות שכבר נלקחו מהשדה והמה בבית בזה לא הוי הספק במקום הקביבות רק לאחר שנפרש מן השדה וא"כ הי' ראוי' לומר גבי' קבוע ולזה הוצרך הר"ש לומר הטעם משום שהנחל איתן אינו ידוע מקומו ולזה לא נקרא קבוע לזה גם הזריעות מותרות וממילא נוכל לומר דגם הר"ש ס"ל כדברי הלשון למודים דהיכא דהוי הספק במקום הקביעות לא אמרי' קבוע רק משום הזריעות דלא הוי הספק במקום הקביעות הוצרך הר"ש לומר הטעם משום דמקום הנחל אותן אינו ידוע לא מקרי קבוע וא"ש: והגם דלדברי ההפלא"ה דהיכא דהוחזק הרוב אזלינן אחריו אפי' היכא דלא אזלינן בתר רובא וא"כ כאן נמי נוכל לומר דכיון דאנחנו מותרים לחרוש ולזרוע משום דהוי הספק במקום הקביעות וממילא הוחזק הרוב ולזה גם הזריעות מותרות הנה כ"ז א"ש היכא דישראל חורש וזורע אבל היכא דעכו"ם חורש וזורע לא הוחזק הרוב מחמת החרישה והזריעה וא"כ אזי ראוי' להיות הזריעות אסורות לפי דברי הפר"ח הנ"ל שמבאר הטעם דזריעות אסורות משום לא תאכל כל תועבה ורש"י ז"ל מפרש בחולין דף קמ"ד ע"ב דכל מה שאסור מחמת דנעשה בו תועבה אסור בכל ענינים בין שבא בעבירה בין שלא בא בעבירה כגון ע"י קטן או עכו"ם וכו' יע"ש ולזה הוצרך הר"ש לומר הטעם דלא שייך קבוע