בית היוצר חלק א צב

בתחילת ליל יוה"כ דאז ג"כ כבר הוא שבע ממה שאכל כל היום אך זה אינו דבשלמא התם שפיר מקרי מצות עינוי דבזה שאינו אוכל ושותה אז בזה יבוא עליו יותר העינוי ביום ולזה יהי' זה מה שאינו אוכל ושותה בלילה גורם המצות העינוי על היום ושפיר מקיים בזה מצות עינוי משא"כ במה שאינו אוכל ושותה עוד בתשיעי קודם ביהש"מ הגם שבזה ג"כ בודאי גורם עוד יותר על יום שלאחריו העינוי אמנם בזה לא שייך לומר שמקיים בתשיעי מצות עינוי רק שהוא גורם בזה לקיים מצות עינוי בעשירי אבל לא שיקרא מצות עינוי על תשיעי וזהו פירכת הגמ' ותנא דעצם עצם האי בתשיעי מאי עביד לי' דאיך יקרא מצות עינוי על תשיעי כנ"ל דבשלמא בלא תנא דעצם עצם לא הי' קשה משום דנוכל לומר דהאי ועניתם לא אתי למ"ע וגם לא לקודם בין השמשות רק על בין השמשות גופא וע"ז שייך שפיר לומר ועניתם בתשיעי דהיינו בספק תשיעי כנ"ל ורק לאיסורא שלא לאכול אז משא"כ לתנא דעצם עצם דכבר נשמע איסור על ביהש"מ כנ"ל וא"כ לא איצטריך ועניתם רק להוסיף מצוה על תשיעי גופא קודם בין השמשות כנ"ל וע"ז פריך דאיך יקרא אז מצות עינוי בתשיעי וע"ז שפיר קמתרץ דמזה נשמע דינו של רב חייא בר רב מדפתי דכל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי וא"כ כיון דמצוה לאכול ולשתות בעיוה"כ ובפרט לפי פירש"י ז"ל דמצוה להרבות בסעו' בעיוה"כ וא"כ לפי"ז אין שיעור לדבר זה דאפי' כשהוא כבר שבע עדיין מקיים המצוה במה שהוא מוסיף עוד לאכול ולשתות ומעתה בזה כשבא זמן התוס' שהוא עדיין תאב לאכול ולשתות מחמת שהוא רוצה לקיים עוד יותר המצוה והוא מוכרח למנוע א"ע מזה עבור המצוה דועניתם זה שפיר מקרי עינוי אע"ג שכבר הוא שבע כיון שרצונו הי' עוד לאכול עבור המצוה. והגם שזה לא מקרי עינוי הגוף אבל עינוי הנפש בודאי מקרי ומעתה מקיים הוא במקצת יום התשיעי מצות עינוי ומקצת היום הוא ככלו ולזה כל האוכל בתשיעי דהיינו בעבור שהוא מצוה לאכול אזי נחשב לו כאלו התענה תשיעי ועשירי כיון דגם בתשיעי במה שהוא מונע את עצמו שלא לאכול בזמן התוס' ג"כ נחשב לתענית וא"כ כל דינו של ר' חייא ב"ר מדפתי תלוי בזה במה שנשמע מועניתם דפריך להוסיף בתשיעי בעינוי קודם בין השמשות ולזה שפיר מיושב דברי הראשונים ז"ל במאי דהוכיחו מועניתם תוס' וגם דינו של ר' חייא ב"ר מדפתי דכל האוכל בתשיעי כנ"ל וא"ש: ולפי הנ"ל שפיר מיושב דקדוק בלשון הפירכא דגמ' דבר"ה דף ט' ע"א פריך הגמ' ור"ע האי ועניתם וכו' מאי עביד לי' וכאן ביומא פריך הגמ' ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחודש מאי עביד ולא מזכיר כלל האי דועניתם כמו דמזכיר בר"ה ולפי הנ"ל ניחא דבר"ה הועניתם מיותר כיון דכבר נשמע משביעית דצריך להוסיף עוד מחול קודם ביהש"מ משא"כ כאן ביומא אינו מיותר האי ועניתם כיון דמעצם אינו נשמע רק על ביהש"מ כנ"ל ולזה שפיר איצטרך ועניתם ללמוד דצריך להוסיף קודם ביהש"מ רק דעיקר הפירכא הוי על הא דבתשעה לחודש מאי עביד לי' דאיך יקרא עינוי בתשעה לחודש כיון דכבר הוא שבע כנ"ל: ומעתה לפי"ז שפיר מיושב כל הקו' הנ"ל וגם דברי הרמב"ם ז"ל עולים כהוגן בעזה"י דמקרא דעצם אינו נשמע דתוס' אסור רק על ביהש"מ ומקרא דועניתם בתשיעי שפיר נשמע דתוס' אסור אפי' קודם ביהש"מ כנ"ל ולזה גבי עינוי שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דחייב בתוס' עוד קודם ביהש"מ משא"כ גבי מלאכה ביוה"כ דליכא קרא יתירה לאורי' דצריך להוסיף עוד מקודם ביהש"מ דהא מקרא דעצם אינו נשמע רק על ביהש"מ וזהו ממילא אסור עכ"פ מדרבנן או אפשר מדאו' אי הוי איקבע איסורא מכח ספיקא ולזה לא הזכיר הרמב"ם ז"ל דצריך להוסיף מקודם ביהש"מ רק בעינוי אבל לא במלאכה ואע"ג דהגמ' פריך על תנא דעצם מהקרא דועניתם ואינו משני דאיצטרך לקודם ביהש"מ משום דפירכת הגמ' לא הוי דלהוי ועניתם מיותר רק הפירכא הוא דאיך שייך לומר ועניתם בתשיעי אי אמרי' דקאי אקודם בין השמשות כיון שכבר שבע כנ"ל אבל לאחר דמשני דאתי לדר"ח ב"ר מדפתי אזי שפיר נוכל לומר דועניתם קאי אקודם ביהש"מ ואעפי"כ שפיר קרא לתשיעי ועניתם כדמסקי' לעיל ושפיר מיושב דברי הרמב"ם ז"ל וא"ש: וממילא גם דברי הרי"ף ז"ל עולים כהוגן בעזה"י במה דמביא שני הברייתות בהדדי הא דילפינן תוס' מועניתם וגם הא דממעטינן תוס' מכרת מקרא דעצם משום דלא פליגי אהדדי דאע"ג דממעטינן תוס' מכרת מקרא דעצם דודאי שמעי' מינה דעכ"פ איסורא איכא מ"מ שפיר איצטרך הא דועניתם משום דמקרא דעצם הוא דאינו אסורא אלא בין השמשות ומקרא דועניתם ע"כ נשמע דאפי' קודם ביהש"מ נאסר משום דעל ביהש"מ לא איצטרך כיון דכבר נשמע על ביהש"מ מקרא דעצם משא"כ אי לא הי' נשמע ביהש"מ מקרא דעצם אזי לא הי' ילפינן מועניתם רק על ביהש"מ ולזה שפיר איצטרך תרווייהו כי היכא דנילוף מק' דועניתם לאסור אפי' קודם ביהש"מ והא דלא משני הגמ' כן על הפירכא דפריך ותנא דעצם עצם האי בתשיעי לחודש מאי עביד היינו כדמסקי' לעיל דלא הוי פירכת הגמ' על היתור משום דשפיר איצטרך הקרא דועניתם כדי לאסור התוס' קודם ביהש"מ ועוד יותר כדמסקי' לעיל כדי לחייבו בעשה רק דפירכת הגמ' הוי דאיך שייך לומר ועניתם על תשיעי על מאי דפסק לאכול כשהוא כבר שבע כנ"ל וע"ז שפיר הוצרך לשנות כר' חייא ב"ר מדפתי דכל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי ולפי"ז ממילא שפיר נוכל לומר דועניתם קאי אתשיעי לאסור תוס' קודם ביהש"מ (דשפיר שייך ועניתם על תשיעי כנ"ל) ולא פליגי כלל אהדדי הא דר"ח ב"ר מדפתי עם הא דילפי' תוס' מוענית' וגם על הא דנשמע אסורא דתוס' מקרא דעצם ג"כ לא פליגי והכל יבא לשלום בעזה"י ושפיר מיושב דברי הרי"ף ז"ל: ומעתה נחזה ליישב לפי הנ"ל גם פירש"י ז"ל דמפני מה מיאן לפרש פירכת הגמ' דותנא דעצם עצם האי בתשיעי לחודש מאי עביד כדפירשנו דלא על היתור קא פריך רק דאיך קאי ועניתם על תשיעי כנ"ל משום דרש"י ז"ל לשיטתו דהוא סובר דספיקא דאו' מה"ת אסור וא"כ הא דנשמע דתוס' אסור מקרא דעצם ע"כ צ"ל דהוא קודם ביהש"מ משום דעל ביהש"מ לא איצטרך לאסור כיון דבלא זה הוא אסור מכח ספיקא דאו' כדברי הר"ן הנ"ל וכמו שביארנו לעיל דהספק הוא כודאי ולזה שפיר הוי פירכת הגמ' דועניתם בתשיעי הוא מיותר והוצרך הגמ' לתרץ דאיצטרך לכדר' חייא ב"ר מדפתי אבל זה גם רש"י ז"ל מודה דאפי' כשועניתם בתשיעי אינו מיותר ג"כ מוכח מיני' דינא דר' חיי' ב"ר מדפתי כמו דביארנו לעיל דאל"ה לא שייך לומר ועניתם על תשיעי רק כשהוא מיותר אזי אנו מוכרחים לתרץ דכל עצמו של ועניתם בתשיעי איננו צריך רק משום דינו של ר' חייא ב"ר מדפתי דהלא פירושינו הנ"ל מבואר בדברי ר' חייא ב"ר מדפתי דפריך וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין והיינו לפי פירושינו הנ"ל דזהו פירכתו דאיך יכול לומר ועניתם על תשיעי אע"ג דהוא מחוייב לפסוק מלאכול קודם ביהש"מ מ"מ איך יקרא זה תענית כיון שהוא כבר שבע ממה שאכל כל היום כנ"ל אע"כ צ"ל שמצוה לאכול בתשיעי ואעפי"כ הוא מחויב להפסיק קודם ביהש"מ מלאכול ואזי זה שפיר מקרא תענית כנ"ל: ובזה שפיר מיושב קושית התוס' יוה"כ שהק' דמדקאמר כאלו התענה משמע דהמתענה ה"ז משובח ואלו בפ"ו מפסחים משמע דאוכל עדיף ממתענה וקצת פוסקים כתבו דעי"כ אסור להתענות בו וכן מתבאר מדברי הרמב"ם פ"ג דנדרים יע"ש שמאריך בזה לתרץ. ולפי הנ"ל ניחא דאין הכוונה דכל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה בתשיעי ועשירי דהאכילה נחשב לתענית רק הכוונה הוא דודאי האכילה והשתיי' בפני עצמה היא מצו' גדולה ונחשב יותר מתענית רק זה עוד נוסף על המצו' דמכח זה דאיכא מצו' לאכול ולשתות בעיוה"כ והוא מחויב לפסוק מלאכול קודם ביהש"מ אזי נחשב התשיעי גופא לתענית מחמת אותו המקצת היום שפסק מלאכול כי מקצת היום ככלו וגם זה גורם ג"כ שתענית העשירי ג"כ נחשב תענית יותר כיון שמכח זה שפסק מקודם לאכול אזי יהי' לו בסוף יום העשירי יותר עינוי ולזה שפיר קאמר כאלו התענה תשיעי ועשירי וזה נוכל להעמיס גם בדברי רש"י ז"ל שכ' ח"ל כל האוכל ושותה וכו' והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה ומדאפקי' קרא בלשון עינוי לומר לך הרי היא כאלו מתענה בתשעה עכ"ל הטהור והיינו דרש"י ז"ל אזיל לשיטתו דועניתם לא איצטרך על תוס' עינוי משום דכבר מוכח מקרא דעצם כנ"ל ולזה מפרש בועניתם דפירושו דמצוה לאכול בעיוה"כ כדי שיוכל להתענות ביוה"כ. ועכ"ז עדיין צריך ליתן טעם דלמה אפקי' בל' עינוי ולא קאמר דיאכל אלא לומר לך דמכח זה