בית היוצר חלק א צ

מכל הלין טעמים שפיר החמירו במנהג הזה בליל יוה"כ יותר מבנדה וכעת אין לי פנאי להאריך יותר מחמת שכעת אני טרוד גדול בענין סידור הבחורים ני' להנהיגם בענין מזונותיהם ובענין לימודם שיהי' על צד היותר מועיל בעה"י ואי"ה להלאה נשתעשע יותר כשיבואו אלי דבריו הנעימים עלי מאד. דברי אוה"נ הדש"ת באה"ר ואה"ע: הק' יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ב בעזה"י בסוגי' דתוס' יו"כ ביומא דף פ"א. בגמ' ותנא דעצם עצם האי ועניתם מאי עביד לי' ופי' רש"י ז"ל מדאיצטרך למעוטי לתוס' החול מעונש ומאזהרה ממילא שמעינן דמוסיפין האי ועניתם מאי עביד. הנה הרי"ף ז"ל הביא הך ברייתא דילפינן תוס' מועניתם והביא ג"כ מקרא דעצם דממעטינן תוס' מכרת ותמהו עליו האיך הביא הני שניהם ביחד הא קשה קושית הגמ' מדאיצטריך למעוטי תוס' מכרת ממילא שמעינין דמוסיפין והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שביתות עשור נראה מדבריו שם שהוא סובר דאין תוס' דבר תורה אלא בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה לא ביוה"כ ולא בשבת ותמהו עליו מנ"ל לחלק בין מלאכה לעינוי והטור בה' יוה"כ סי' תר"ח כתב דמקרא נפקא שצריך להוסיף מחול על קודש בין באיסור אכילה בין בעשיית מלאכה וכו' אך בה' שבת לא הביא דמוסיפין מחול על הקודש ומשמע דלא ס"ל להטור תוס' חול רק גבי יוה"כ ותמהו עליו דמנ"ל דאין תוס' אסור גבי שבת ויו"ט. ונלענ"ד ליישב כל הנ"ל בעזה"י רק נקדים דברי הר"ן ז"ל שכתב בביצה בריש פ' המביא בד"ה דאכלו ושתו עד שחשיכה וכו' ול"נ כיון שצוותה התורה תוס' צריך להוסיף מחול על הקודש איזה זמן חוץ מזמן שהוא נזהר מצד הספק דאל"כ לא הי' צריך להזהיר על התוס' וזה על דעת שסובר דספיקא דאו' מן התורה לחומרא עכ"ל והקשה עליו השעה"מ בה' טומאות מת דלפי כוונתו נראה שלדעת הרמב"ם ודעימי' דס"ל דספק דאו' לחומרא הוא מדרבנן מצינן למימר דהתוס' נכלל בזמן בהש"מ ולא בעי להוסיף מידי קודם ביהש"מ והר"ן ז"ל בעצמו כתב בפ' יוה"כ דביהש"מ חשיב כחתיכה אחת מב' חתיכות וחייב אשם תלוי דלכ"ע מדאו' אסור יע"ש שהניחו בצ"ע. ונלענ"ד דהנה אדמו"ר הגאון והקדוש הקשה בספר אמרי בינה זצוק"ל על דברי הר"ן האלו שכ' דע"כ זמן התוס' קודם הזמן שהוא נזהר בו מפני הספק דאל"כ לא הי' צריך קרא דהרי הקשה התוס' בסוטה דף כ"ח ע"א ד"ה מה ת"ל דאמאי איצטריך ונטמאה בסוטה לעשות בו ספק כודאי וכי איצטרך קרא למיסר ספיקא והיינו משום דס"ל דס"ד לחומרא מה"ת וזהו ג"כ שיטת הר"ן ז"ל בחדושיו ובתשו' ותירוץ שם התוס' דהכתוב אוסרה קודם שתי' כאלו הוא ודאי ואע"ג דליכא מלקות מיהו לאו הבא מכלל עשה הוא ואפי' אם הי' טהורה נענש בב"ד של מעלה וכו' ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אע"ג שצריך כפרה לא חמיר כחייבי עשה עכ"ל וא"כ לפי"ז איכא למימר דלעולם קרא דועניתם אתי לזמן הספק ואע"ג דבלא"ה אסור מ"מ אם באמת הי' אז יום כשאכל לא הוי חמיר כ"כ אי לאו דאזהר רחמנא כאשר עתה דכתב רחמנא ועניתם ויש ג"כ קצת נ"מ דמצד ספק אינו מביא רק אשם תלוי מפני ספק לילה ועתה צריך להביא ג"כ עולה אף אם הוא גם עבר על עשה יע"ש שכתב לחלק בין הא דונטמאה להא דועניתם דכיון דהוא לשון ציווי בזה כתב הר"ן דלא שייך לומר שצווה לענות נפש בזמן שכבר מוזהר ועומד מכח ספק כרת יע"ש. ואנכי השפל והנבזה לא הבנתי דבריו הקדושים דלענ"ד נראה דאדרבה גבי ועניתם דהוא מצות עשה כמבואר בהרמב"ם ובכ"מ ולזה בודאי נוכל לומר דאתי לאשמעונין עשה דועניתם חייל גם אבהש"מ ולא מצד איסור ספק לחוד וע"כ הי' נראה לפע"ד דהר"ן ז"ל סובר דאי אמרינן ספיקא דאו' לחומרא מן התורה אזי אסרה התו' הספק כודאי וכן הוא מבואר היטב בלשון הרשב"א ז"ל בתוה"ב הארוך בית ד' שער א' שכ' בזה הלשון מסתברא לי דכשאמרו ספיקא דאו' לחומרא דבר תורה הוא דספיקא דאו' כודאי מן התורה היא עכ"ל יע"ש וא"כ מלשונו הטהור משמע שאין שום חילוק לענין איסור בין ספק לודאי רק לענין עונש יש חילוק ביניהם אבל לענין איסור לא חלקה התורה כלל בין ספק לודאי וא"כ ממילא כמו דחיילי המ"ע דועינתם על הודאי חיילי ג"כ על הספק ולזה שפיר כתב הר"ן ז"ל דעל הספק דבהש"מ לא איצטרך ועניתם בתשיעי להורות שהמ"ע דועניתם חייל גם על הספק כיון דבלא זה ג"כ ידעי' זאת למ"ד ס"ד מה"ת לחומרא דאז אין שום חילוק בין ספק לודאי כנ"ל וא"ש: והנה כל זה ניחא אי אמרי' ס"ד מה"ת לחומרא אזי בודאי הוי הסברא נכון לומר דבודאי התורה לא חילקה בין. ספק לודאי משא"כ למ"ד דס"ד מה"ת לקולא וא"כ חזינן דהתורה חילקה גם לענין איסור בין ספק לודאי אזי בודאי הסברא נותנת לומר דאפי' היכא דמחמרינין בספיקא מן התורה כגון היכא דאיקבע, איסורא משום דהתורה חייבו עלי' באשם תלוי אז בודאי לא מחמרינין אלא מצד איסור ספיקא ולא מצד ודאי איסור ולזה שפיר כתב הר"ן ז"ל דלמ"ד ס"ד מה"ת לקולא אזי נוכל לומר דוענית' אתי' על כל בהש"מ ואע"ג דאיקבע איסורא וממילא אסור מדאו' מ"מ אינו אסור אלא מצד ספיקא ושפיר איצטרך ועניתם לחייבו בבהש"מ כודאי איסור מצד חיוב עשה כנ"ל וא"ש: והפר"ח בסי' תר"ח הקשה על הר"ן ז"ל שכ' דלשיטת הרמב"ם שס"ל דס"ד רק מדרבנן לחומרא נוכל לומר דהתוס' נכלל בזמן בהש"מ כנ"ל דזה אינו דע"כ צ"ל אליבא דכ"ע דהתוס' הוי קודם בהש"מ מדכתיב ועניתם את נפשותיכ' בתשעה לחודש בערב דהיינו שיתחיל מבע"י וכו' ולפי הנ"ל ניחא משום דנוכל לפרש הא דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב דשפיר קאי אבהש"מ והא דנקיט בתשעה אתי לאורי' דעשה דועניתם קאי אבהש"מ לחייבו אפי' כשנודע אח"כ שהי' עדיין יום דעבר למפרע אעשה ומחוייב ג"כ להביא עולה כדברי אדמ"ו זצוק"ל הנ"ל וא"ש: ואפשר שזהו כוונת אדמ"ו הגאון זצוק"ל במה שהקשה בס' אמרי בינה על הפר"ח הנ"ל וז"ל דע"כ צריך לומר דלא מוכח מועניתם דתוס' הוי קודם בהש"מ דאל"כ מאי פריך הגמ' ותנא דעצם עצם האי ועניתם מאי עביד הא מעצם י"ל דלא מוכח דתוס' הוי קודם בהש"מ ולכך צריך למכתב ועניתם אע"כ דגם מועניתם לא מוכח דתוס' הוי קודם בהש"מ עכ"ל הטהור והקדוש יע"ש: אמנם אנכי בער ולא אדע ולא אבין עדיין לפי דברי הר"ן הנ"ל דלהרמב"ם ז"ל דס"ד מה"ת לקולא וא"כ נוכל לומר דתוס' הוי בבהש"מ כנ"ל וא"כ עדיין קשה דמאי פריך הגמ' אתנא דעצם עצם דועניתם למה לי דהא שפיר נוכל לומר דמעצם עצם אינו מוכח אלא דהתוס' הוי בבהש"מ ואתי הקרא דועניתם. בתשיעי להורות דהתוס' הוי קודם ביהש"מ והגם דלפי האמת נוכל לפרש דגם ועניתם קאי אבהש"מ כדברי אמ"ו הגאון זצוק"ל ועכ"ז מנ"ל להגמ' להקשות דועניתם מיותר דהא שפיר נוכל לפרש הקרא דועניתם דקאי אקודם בהש"מ כי היכא דלא ליהוי מיותר וזהו לכאו' צ"ע. אמנם לפי דברי הכ"מ ז"ל שכ' בס"פ ט' מה' טומאות מת שמצא בספר ישן בס"פ זה כלשון הזה ואעפי"כ דבר שחייבי' על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי ע"כ זה ודאי שפיר מיושב דכיון דכאן הוא ספק כרת גם הרמב"ם ז"ל סבר דספיקו אסור מן התורה וא"כ עכצ"ל אפי' להתנא דעצם עצם דהתוס' הוי קודם בהש"מ ולזה שפיר פריך הגמ' דועניתם מיותר ודברי הפר"ח הנ"ל עולים כהוגן: אמנם המהרי"ט ז"ל הקשה מאוד על שיטה זו דלא. מיתוקמא מילתא כלל דמלבד דבאיסורי תורה היכא דלא איתחזק איסורא אין לחלק בין איסור חמור לאיסור קל כדאמרי' ביבמות פרק בתרא מאחר שהתרתי מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת בר מן דין הרמב"ם ז"ל עצמו הזכיר בדבריו דין זה דס"ד מן התורה לקולא בעריות ושבתות והנך איסור כרת נינהו ובאשם תלוי קאי כדתנן בכריתות אשתו ואחותו בבית שגג באחד מהם וכו' שבת ויום חול ועשה מלאכה בא' מהם מביא אשם תלוי עכ"ל. יע"ש שכ' שתלמוד טועה הגיה כן ולי הדבר קשה מאוד הלא הרב התייר הגדול הכ"מ ז"ל מחזיק דבר זה והוא בודאי לא טעה בדבר פשוט כזה. וע"כ נלע"ד ליישב דבריו בעזה"י דהנה הרשב"א והר"ן ז"ל הקשו על דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דס"ד מה"ת לקולא דא"כ אשם תלוי למאן דלא בעי חתיכה א' מב' חתיכות היכא משכחת לה