בית היוצר חלק א ט

אג"ה. למען רוות נפשות הצמאים לשמוע דברי אגדה מהני מילי מעליותא שיצא עתק מפי אותו צדיק וגם כי מבואר במד' בשעה שהפרוטה מצוי' הכל רצין אחר הלכה ובשעה שאין הפ"מ הכל רצין אחר הגדה, ובפרט כי לא רבים יחכמו לעיין בענייני שו"ת, לזאת אמרתי אלכא נא ואלקטה באומרים מדרשותיו הנחמדים, המלאים דברי מוסר ותוכחת חיים המתלהבים לב האדם לאבינו שבשמים, ונזכה לעלות לציון וירושלים בב"א: פתח הבית דרוש לסמיכות התורה בראשית ברא אלקים וגו' ופירש"י ז"ל ולא אמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים יע"ש. וזהו תמו' איך נאמר בחקו יתברך שראה לבסוף מה שלא ידע בתחילה ח"ו וגם מה טעם עלה במחשבתו לבראו במדה"ד ולא במדה"ר. ונלענ"ד דהנה ידוע בפי המחקרים והבל"ע הביאם דמהאי טעם לקח הקב"ה את הנשמה הקדושה ועקרה ממקום מנוחתה ממה שנהנה מזיו השכינה ושלחה בגוף העכור הזה למקום תוהו ובדרך מסוכן הזה אשר בקל תוכל לנטות מדרך הטוב ותאבד חלילה את הכל ואחר כל היגיעות לא תרויח יותר ממה שהי' לה מקדם שתהי' נהנית מזיו השכינה. אמנם את זה תרויח דמקדם הי' כל טובתה בחנם וזה הי' לה נהמא דכיסופא והקב"ה שהוא הטוב ומטיב הי' רוצה להטיב לה על צד היותר שתהי' הנאה שלה בשלימות בלא נהמא דכיסופא ולזה שלחה אותה בגוף העכור למען שיבא הנאתה בשכר יגיע כפה בשכר תורה ומצות ובודאי כל איש חכם לב יקח מצות כל מה שיוכל לשאת לעוה"ב ויראה להתאמץ שלא לנטות מדרך התורה למען שלא יאבד חלילה מה שהי' לו מקדם כי זהו דבר אבד שלא יאבד חלילה אף מן הקרן מה שהי' לו כי לא די שלא ירויח שיהי' לו הנאה מיגיע כפו בלתי נהמא דכסופא אף גם שיהי' ח"ו יגיעו לריק במה שיאבד אף מן הקרן שלא יהנה גם בנהמא דכסופא ובזה ודאי מתאמץ אדם יותר שלא יהי' לו היזק מן הקרן ממה שיהי' לו פסידות הריוח כדמצינו בחוה"מ שהתירו יותר מלאכת דבר האבד בהיזק מהקרן מפסידות מניעת הריוח וזהו שאמר התנא בפרקי אבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ולא אמר יהי' בלשון עתיד היינו משום דהתנא מזהיר בהתחלת דברי מוסר שיתאמץ האדם לילך בדרכי תורה ומצות שלא יפסיד מן הקרן ולזה אמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דהיינו שיש להם חלק לעוה"ב עוד בטרם בואו לעוה"ז ויראה שלא יפסיד מן הקרן וא"ש. וזהו הטעם שבתחילה עלה במחשבתו לברא את העולם במדה"ד ולא במדה"ר כדי שיבוא כל השכר במלואו וטובו בלתי שום שמץ נהמא דכיסופא דאם הי' במדה"ר הי' עדיין קצת נהמא דכיסופא כיון שבא מצד רחמנות ולזה הי' רצונו הטוב לברוא במדה"ד שלא יהי' כלל נהמא דכיסופא (ובזה ג"כ נוכל לפרש הסיום התורה נעוץ סופה בתחילתה דהנה ידוע מאמרם ז"ל כל המצטרך לשלחן של אחרים עולם חשך בעדו כמאמר הזוה"ק דכל המצטרך לשל אחרים בהיל לאסתכולי באפי' ומעתה כל הנהנה מיגיעו יוכל לראות בהעינים וזהו שאמר לעיני כל ישראל בראשית ברא אלוקים דהיינו במדה"ד שלא יהי' נהמא דכיסופא לישראל ובזה יהי' עינים לישראל שלא יהי' בהיל לאסתכולי ולזה שפיר קאמר לעיני כל ישראל דהיינו שיהי' להם עינים לזה בראשית ברא אלקים במדה"ד כנ"ל) וזהו אפשר ג"כ כוונת המדרש וז"ל ר' הונא בשם ר' מתנה אמר בזכות שלשה דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים שכלם נקראו ראשית יע"ש. וזהו לכאו' תמו' שכל התורה כלה לא יהי' כדאי לברוא את העולם בעבורה רק בשביל שלשה המצות הללו. אמנם לפי הנ"ל ניחא דכל כוונת הבורא ב"ה הי' בכל מעשיו הן בנתינת התורה הן בבריאת העולם רק שלא יהי' נהמא דכיסופא כנ"ל. וזהו מבואר בביאור היטב בשלשה מצות במה שצו' לתת מראשית העריסה חלה, ומעשר מראשית דגן, וביכורים מראשית ביכורי אדמתך והיינו כדי שלא יהי' אפי' הנאת העוה"ז בנהמא דכיסופא רק מיד מקודם שיבוא להנות בעוה"ז צו' ליתן שכרו דהיינו שלשה מצות הנ"ל למען שלא יהנה בחנם רק בשכר מצותיו הנ"ל. וזהו מה שמרמז בהתחלת בריאת העולם שכל בריאת העולם וכל נתינת התורה לא הי' רק שלא יהי' כל הנאת העוה"ב נהמא דכיסופא כדרך שצו' שלשה המצות חלה וביכורים ומעשר שלא יהי' גם הנאת העוה"ז בנהמא דכיסופא ולזה ג"כ הי' עלה במחשבתו לבראו במדה"ד כנ"ל וזהו שאמר בראשית ברא אלוקים בזכות שלשה מצות שנקראו ראשית דהיינו חלה ומעשר וביכורים שנצטוו כדי שלא יהי' הנאת העוה"ז נהמא דכיסופא כנ"ל ברא אלקים עלה במחשבתו לברוא את העולם במדה"ד כדי שיהי' כל הנאת העוה"ב רק במדה"ד ולא בנהמא דכיסופא וא"ש: והן אמת שאם לא הי' היצה"ר בינינו בודאי הי' קיום למדה"ד עם גזירותיו במה שמדה"ד דן נפש החוטאת תמות מפני שבקל היינו יכולין להזהר שלא נחטא משא"כ עכשיו שיצה"ר מרקד בינינו בודאי בקושי ובטורח נוכל לעמוד נגדו וכולי האי ואולי כאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יוכל לו והיצה"ר בא מחמת שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ומאז בא בקרבינו זוהמת הנחש והנה ידוע מה שתירצו המפורשים על קו' הרמב"ם ז"ל מהקו' על הידיעה והבחירה כי הש"י כל יכול לא יבצר ממנו מאומה והוא מסלק ידיעתו במה שנוגע לבחירה ולזה ג"כ כאן גבי אכילת אדה"ר מעץ הדעת הי' ג"כ בידיעת הקב"ה שאדה"ר יאכל מעץ הדעת רק שהי' מסלק הידיעה כדי שיהי' לו בחירה וזהו אפשר ג"כ כוונת הקב"ה שאמר לאדה"ר איכה וגם אמר לו בלשון שאלה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת והיינו משום שאדה"ר הי' נבוך בחקירה זו מהידיעה והבחירה ולזה הי' הקב"ה מרמז לו שהוא כל יכול ויוכל לסלק ידיעתו כדי שיהי' לאדם הבחירה ולזה אמר לו איכה וגם שאל לו המן העץ וכו' להראות לו שהוא יכול לסלק ידיעתו שלא לידע אי' הוא וגם שלא לידע אם אכל מעץ הדעת עד שהוצרך לשאלו וגם באמת יוכל אפשר להיות כן שהי' מסלק ידיעתו (או אפשר שלא הי' צריך לסלק ידיעתו מחדש רק שהשאיר בסליקו מידיעתו מקודם שחטא שאז הי' צריך לסלק את ידיעתו כדי שיהי' לו הבחירה והשאיר בסליקו כדי להראות זאת לאדה"ר כמבואר בפנים) כדרך שהוא מסלק ידיעתו תמיד בטרם שיבוא האדם לידי העבירה כדי שיהי' לו הבחירה כדברי המפורשים הנ"ל וג"כ הי' כאן מסלק ידיעתו ולא הי' ידע עד שהוצרך לשאלו ובזה יהי' מתירץ שפיר שלא יהי' נראה כערך גניבות דעת לפני הקב"ה חלילה. וזהו הדרך אפשר נוכל לומר בכמה מקומות בתוה"ק בסגנון זה כמו גבי בלעם וכדומה וא"ש