בית היוצר חלק א י

וזהו הכונה בראשונה מקודם שבא היצה"ר בעולם עלה במחשבתו לברוא במדה"ד מטעם הנ"ל כדי שלא יהי'. נהמא דכיסופא וראה בידיעתו פירש מקודם שסילק את ידיעתו ראה שאדה"ר יאכל מעץ הדעת ויבוא היצה"ר בעולם וממילא ראה שאין העולם מתקיים ולזה הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד ועכ"ז לא העביר את מדה"ד מהתחלת הבריאה מכל וכל כדי שאולי יהי' צדיקים שיוכלו לכבוש את היצה"ר ולא יצרכו למדה"ר. עמהם יתנהג במדה"ד כדי שיבוא שכרם בלתי נהמא דכיסופא כמבואר בשל"ה הקדוש שמדה"ד נשאר להצדיקים והיינו כנ"ל כדי שלא יהי' להם נהמא דכיסופא ולזה הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה מפני שהקב"ה מתנהג עמהם במדה"ד כדי להרבות שכרם רק להבינונים שהם רוב העולם שלא יוכלו לקיים עם המדה"ד לבד עבור היצה"ר אזי הוא מוכרח לשתוף להם מדה"ר אף שיהי' להם נהמא דכיסופא קצת כי זהו טוב להם יותר משיאבדו חלילה מהקרן וממילא הקב"ה טוב לכל: ובזה נוכל לפרש בעזה"י סמיכות התורה שתהי' נעוץ סופה בתחילתה דהנה רש"י ז"ל פירש על הא דסיים התורה לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת עכ"ל יע"ש ולכאורה יש להבין אין נשאו לבו של משה לשבור את הלוחות ולמה באמת הסכימה דעת הקב"ה לדעתו כיון שהי' הקב"ה יודע שיהי' צריך לחצוב לוחות אחרות א"כ הי' יותר טוב שאלו ישארו אמנם לפי הנ"ל ניחא דבראשונה עלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין כדי שלא יהי' נהמא דכיסופא כנ"ל אמנם כ"ז הי' כשלא הי' עדיין זוהומת הנחש מעץ הדעת אבל עבור אחר אכילת העץ הדעת שנולד היצר הרע הוצרך לשתף גם למידת הרחמים אמנם גבי מתן תורה הקדושה שפסקה מהם זוהמת הנחש ונתבטל היצר הרע אזי בודאי לא הי' צריכין למידת הרחמים והי' די לפי בחינתם אז להתנהג במידת הדין לחוד כדי שלא יהיה נהמא דכסופא ולזה העשרת הדברות הם נפתחים במידת הדין כדכתיב וידבר אלוהים את כל הדברים האלה יע"ש ברש"י ז"ל שעמד בזה במאי דפתח בזה השם אלהים ולפי הנ"ל ניחא דמשום שפסקה מהם הזהומת הנחש אמר להם את כל הדברים דהיינו כל העשרת הדברות בדבור אחד כמבואר ברש"י ז"ל שם במידת אלהים דהיינו במידת הדין וכן הי' העשה"ד כתיבות בלוחות בבחינת מידת הדין אמנם כאשר עשו את העגל חזר בהם הנגע צרעת מהזוהמת הנחש ונתחדש ביניהם היצר הרע ולא הי' בהם תו יכולת להתקיים במידת הדין לחוד וממילא לא הי' ראוים להם תו הלוחות כיון שהם הי' כתיבות בבחינת מידת הדין ולזה כשירד משה מן ההר וראה מה שעשו את העגל וחזרה בהם הזהומת הנחש ולזה שפיר נשאו לבו לשבור את הלוחות כיון שהבין שאין יכולת בהם לקבל את לוחות אלו כיון שהם בבחינת מידת הדין ושפיר הסכימה דעת הקב"ה לדעתו מהאי טעמא ואמר לו יישר כחך ששברת א"כ כל הטעם מה ששיבר משה את הלוחות הי' מחמת שעלה במחשבתו של הקב"ה לברא במה"ד כדי שלא יהי' נהמא דכסופא כנ"ל וזהו שאמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל דהיינו שנשא לבו לשבור את הלוחות פירש"י ז"ל זה הוי משום בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דהיינו משום שעלה במחשבתו לברוא במידת הדין כדי שלא יהי' נהמא דכסופא כנ"ל וא"ש ולעתיד כשיתבטל היצה"ר יתקיים המה"ד: ובאו"א נלענ"ד לפרש סמיכות התורה לפי הנ"ל דהנה כמה פעמים שמזכיר מיתת משה ואהרן מזכיר סרחונם על אשר מעלו במי מריבה ככתוב על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל ופירוש רש"י ז"ל בפ' פנחס שמשה בקש שיכתב סרחונו שלא יאמרו אף הוא מן הממרים הי' וכו' יע"ש ולכאורה יש להבין דמאי נפקא מנה בעון זה או אם הוא בעון אחר ונלענ"ד דהנה איתא פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור הי' אומרים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. ולכאורה לא הזקנים הי' להם לדאוג ע"ז שיהושע לא הי' במדרגת משה רק יהושע אמנם זה ידוע דגדול הדור נמשך בגדולתו אחר בחינת הדור אם הדור צדיקים גם גדולי הדור יכולים להיות בבחינה גדולה כדפירוש רש"י ז"ל גבי מה שאמר הקב"ה למשה לך רד דכלום נתתי לך גדולה רק בשביל ישראל יע"ש וכן הוא מבואר בגמ' דראוי הי' הילל שתשרה עליו שכינה רק שאין דורו ראוי' לכך ומעתה נוכל לומר דלא מן יהושע הי' החסרון מה שלא הי' במדריגת משה רק מהדור הי' החסרון כיון שהם לא היו בבחינה גדולה ולזה גם הוא לא הי' יכול לעלות למדרגה גדולה ולזה הוא דאמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה זקנים שבדור הי' אומרים אוי לא"ב אוי לאותה כלימה ולזה הי' הם דואגים כי מצידם הי' החסרון מה שלא האיר פני יהושע כפני חמה כמו גבי משה וזה מוסר גדול לכל אחד ואחד מהדור שיהי' נזהר להיות סור מרע ועשה טוב כי לא די מה שמפסיד בדרכיו המכוערים לנפשו עוד יותר הוא מפסיד לגדולי הדור במה שהם נסוגים אחור על ידיהם מלעלות במדריגה גבו' מה שראוי' להם והגורם לזה עתיד ליתן דין וחשבון גם עבור זה וזהו שאמרו ז"ל לא זכה נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם והיינו משום דהוא לא זכה גרם גם לחבירו להורידו ממדריגתו כמו שהי' ישעי' הנביא קובל על ישראל ואמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב והיינו ובעבורם הוא אינו יכול לעלות במדרגה גבו' וזהו ג"כ שדאגו והתאבלו הזקנים הנ"ל: וזהו אפשר ג"כ הטעם דהצדיק נתפס ר"ל בעון הדור והיינו משום שהוא ראוי' להיות במדרגה גדולה ואינו יכול מחמת עון הדור ולזה הקב"ה נוטלו מהדור תהו ג"כ כונת הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני רעה נאסף הצדיק והיינו מפני רעת הדור כנ"ל וזהו ג"כ אפשר הטע' דמשו"ה לא הי' יכול לכנוס לארץ מחמת שאין דורו הי' ראוי' לו ולמדריגתו הגדולה וזה איפשר באה לו מחמת מי מריבה שאלו הי' מקדש שם שמים לעיני ישראל גבי מי מריבה אזי הי' גם הדור עולים למדריגה גדולה וממילא הי' יכולת בידו להכניסם לארץ ישראל וזהו שאמר לו הקב"ה שלא יעבור את הירדן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל כי לולא זאת הי' גם הם במדרגה גדולה וממילא הי' יכולת בכם להכניסם ובזה ג"כ מיושב דמפני מה נענש אהרן הלא הוא לא חטא רק משה הכה את הסלע ולפי הנ"ל ניחא דגם באהרן הי' הטעם הנ"ל דהוא לא הי' ראוי' להם מחמת גדולתו אמנם אם הי' נתקדש שם שמים גבי הסלע אזי הי' גם הוא ראוי' להכניסם וזה הי' כונת משה רבינו במה שבקש להודיע סרחונו כדי לזכות את הרבים להודיע להם איך גדולת גדולי הדור נמשך אחר מדריגת הדור וזה יהי' להם למוסר גדול כנ"ל וא"ש: ובפשיטות נוכל לומר לפי הנ"ל דהקב"ה עלה במחשבתו לברוא במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מידת הרחמים והיינו דבאמת רצונו של הקב"ה הוא גם עכשיו להתנהג במידת הדין כדי שלא יהי' נהמא דכסופא ועם הצדיקים אשר יש יכולת בידם לגבור על יצרם מתנהג באמת גם עכשיו במה"ד כדברי השל"ה הנ"ל ומדקדק עמהם כחוט השערה וזהו הטעם שנענשו משה ואהרן על חטא מי מריבה כיון שהקב"ה הי מתנהג עמהם במידת הדין ולזה הי' מדקדק עמהם כחוט השערה וכל זה הי' לתועלתם כדי להרבות שכרם בלי שום נהמא דכסופא ולזה הי' מתנהג עמהם במידת הדין כדנקרא משה איש האלהים וזהו ג"כ איפשר הפירוש במה שהשיב הקב"ה למשה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ופירשו רב לך הרבה שכר צפון לך מה שייכת יש לתשובה זו על בקשתו בתפילת ואתחנן ולפי הנ"ל ניחא דזה הי' משיב לו הקב"ה למשה דמשום זה אינני שומע לקול תפילתך משום שאני מתנהג עמך במידת הדין ומש"ה אני מדקדק עמך כחוט השערה וזהו לטובתך כי רב לך שהרבה שכר צפון לך שלא תהי' נהמא דכסופא וזהו שבקש משה רבינו להזכיר את סרחונו כדי להודיע שלא הי' מן הממרים רק שהוא הי' נענש כ"כ משום שהקב"ה הי' מתנהג עמו במידת הדין וזה שסיים התוה"ק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא אשר עשה משה לעיני כל ישראל וא"כ שהי' גדול כ"כ והי' יכולת בידו לעשות ניסים ונפלאות גדולות כאלו א"כ בודאי הי' ג"כ יכולת בידו גם להכניסם לארץ א"כ מפני מה לא הכניסם ע"ז אמר מפני כן לא הכניסם לארץ דבראשית ברא אלהים את השוה"א ובראשונה עלה במחשבתו לברוא במידת הדין וגם עכשיו הוא במחשבתו הקדושה גבי הצדיקים ומדקדק עמהם כחוט השערה ולזה הי' מתנהג גם עם משה במה"ד וקרא אותו איש אלהים ולזה הי' מדקדק עמו והענישו עונש גדול ולא הי' מניחו להכניסו לארץ ולמען הרבות שכרו כנ"ל וא"ש::