בית היוצר חלק א פח

ז"ל צריך הסבר ולפי הנ"ל ניחא דכאן בודאי איכא שפיר חזקת היתר ולא אתחזק איסורא כלל ולזה ל"ש כאן לומר דעד שתאכלנו באיסור כיון דאית להו היתר דהואיל ונשארו שנים במקומם וודאי כהא"ג תלינן לקולא וא"ש וזה פשוט וברור בעזהי"ת ויש לי עוד בזה אריכות דברים רק הפנאי אינו מסכים עמדי: דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל סימן ל"ז שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי בני חביבי ה"ה הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש כש"ת מו"ה משה שמעון ני' עכב"ב ני' ויזרח לנצח. אהובי בני שני כתבים הגיעני ממך ע"נ בסוכות העבר ונהניתי בד"ת כי הוא דבר חרוץ וכו'. ולא אמנע מלהודיעך מה שעלה ברעיוני עכשיו על הקו' מזקנך הוא חותני זצ"ל (הוא הגה"צ מו"ה יעקב גאטליעב זללה"ה שהי' אבדק"ק בויאם) לפ"ד הצל"ח ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שהוציא האי' ח"ש בחמץ מלא יאכל כדי לאסור אפי' סמוך לביהש"מ א"כ איך תני כאן יוה"כ אסור באכילה דקאי על ח"ש כדמסיק בגמ' דמשמע דאסור כל היום אפי' בהש"מ היכא דל"ש חזי לאצטרופי ונלע"ד דהנה התוס' הקשו דלמה לר"י הטעם דחזי לאצטרופי דאמאי ל"ק מטעם דכל חלב כדבסמוך ונלע"ד דלפ"ד הצל"ח הנ"ל ל"ק דבלא טעמא דחז"ל ל"ה נוכל ללמוד מכל חלב לאסור ח"ש בכל התורה משום דהו' אמרי' דהוי שני כתובים הבכ"א הא' כל חלב והב' הא דלא יאכל דאתי ג"כ לאוריי על ח"ש לפ"ד הרמב"ם ז"ל ולזה שפיר הוצרך ר"י לטעמי' דחז"ל דלפ"ז שפיר נוכל ללמוד ח"ש מכל חלב דתו ל"ה שני כתובים הבכ"א כיון דשפיר איצטרך לא יאכל על ח"ש היכי דל"ש חז"ל דמכל חלב ל"ה ידעי' רק היכא דשייך חז"ל ומיושב קו' התוס' וא"ש ומעתה לפי"ז לא נקיט ר"י האי סברא דחז"ל רק להודיענו דמכל חלב לא הי' נשמע ח"ש רק בזה האופן דשייך חז"ל אבל לפי האמת דידעי' ח"ש גם מלא יאכל בוודאי אסרי' בכל מקום ח"ש אפי' היכא דל"ש חז"ל א"כ ממילא א"ש הא דנקיט כאן דיוה"כ אסור בח"ש בכל היום וא"ש. והי' לנו בזה עוד אריכות דברים רק שאין לי פנאי להאריך בדברים וד' את שנותיכם יאריך בנעימות כעתירות אביך אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה. סימן ל"ח עוד אומר א' שכחתי מלכתוב לך מה שעלה ברעיוני עם מה שכתבתי לעיל ליישב קו' העולם על מה שכפל הגמ' לומר הניחא למ"ד ח"ש אסור וכו' ואמר עוד הפעם הניחא לר"י וכו' דלפי הנ"ל הי' הס"ד דוודאי דלמ"ד ח"ש אסור בלא טעמי' דחז"ל וודאי ניחא כאן דקאמר יוה"כ אסור דמשמע אפי' ביהש"מ ג"כ אסור ח"ש. אבל לר"י דקאמר הטעם דח"ש אסור משום דחז"ל הי' ראוי לומר דגם לר"י לא ניחא מה דקתני במתני' יוה"כ אסור דמשמע אפי' ביהש"מ היכא דל"ש חז"ל כקו' חותני זצ"ל. ולזה כפל עוה"פ הניחא לר"י לאוריי דגם לר"י ניחא כיון דלפי האמת גם הוא מודה דאפי' במקום דל"ש חז"ל ג"כ ח"ש אסור רק דהוא ל"ק זו הסברא ללמוד דמכל חלב לא אשמעי' דח"ש אסור רק היכא דשייך חז"ל כי היכא דלא ניהוי שני כתובים הבכ"א עם הלימוד דלא יאכל כנ"ל משום דלא יאכל אתי לאוריי אפי' היכא דל"ש חז"ל ומשם אנו לומדים ליוה"כ ואיש. ועפ"י פשוט נוכל לומר דהא דאיצטרך לר"י דסברא דחז"ל ולא יליף מכל משום דמכל נוכל לומר דלא נשמע אלא כשהוא בעין ולא ע"י תערובות כדברי המהרש"א בפסחים דף מ"ד ע"ש ולזה איצטרך הטעם דחז"ל דאפי' ע"י תערובות ג"כ אסור ח"ש רק לפ"ז ביהש"מ היכא דלא שייך חז"ל מותר ח"ש ע"י תערובות ולזה איצטרך לא יאכל לגבי חמץ בפסח דאפי' ביהש"מ אסור כדברי הצל"ח אבל לגבי יוה"כ ל"ש ח"ש ע"י תערובות רק בעין ובזה בודאי גם בביה"ש אסור מכל חלב וא"ס: שנית להנ"ל סימן ל"ט כתבך הגיענו בשבוע העבר ביום א' אמנם נסעתי אז מביתי לא יכולתי להשיבך ומאז נאבד ממני כתבך והיום מצאתיו ואשיבך בקצירות אומר מחמת טרדותי המרובים והנה מה שכתבת שמה שאמרתי דח"ש ע"י תערובות תלי' בהסברא דחז"ל דהפלתי צידד בזה רק למ"ד חוזר וניעור ז"א דהפלתי לא אמר אלא כשהחצי שיעור בטל בהתערובות ברוב אז הוא תלי' למ"ד דחו"נ אבל דברי יוכל להתקיים בח"ש ע"י תערובות כשאינו בטל ברוב או בשאינו מינו למ"ד טעכ"ע דאו' ופשוט: והנה מה שכתבת בכתבך הראשון דביוה"כ אסור ח"ש אפי' ביה"ש משום דהי' ראוי' להיות שני ימים יוה"כ ולזה גם אז שייך חזל"א רק שבטלי' מפני שלא יוכל להתקיים אבל זה נשאר לאסור הח"ש אפי' ביה"ש ע"ז יש לפקפק דהא זה שהי' ראוי' להיות שני ימים יוה"כ זה אינו אלא מצד ספק ולזה ח"ש ממ"נ מותר אי היום יוה"כ א"כ תו לא חזל"א כדברי הצל"ח וא' למחר הוא יוה"כ א"כ בודאי מותר כיון דעדיין אינו יוה"כ. אמנם עכ"ז יש לתקן דבריך דכיון דתוס' יוה"כ אסור מדאו' א"כ אי למחר יוה"כ הוי ח"ש סמוך לביהש"מ אסור מדאו' כיון דחזל"א עם הלילה דלמפרע יהי' חל האיסור על ח"ש דסמיך לביהש"מ מצד תוס' יוה"כ וא"ש דברי אביך האוה"נ: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן מ' בסוגי' דחצי שיעור (במס' יומא דף ע"ג ע"ב) הרמב"ם ז"ל הל' שביתות עשור הלכה ד' מצות עשה אחרת יש ביוה"כ והוא לשבות בו מאכילה ושתי' שנאמר תענו את נפשותיכם וכו' וכ' הלח"מ דכוונת רבינו ז"ל דאין עשה מה"ת אלא באכילה אבל בשאר עינוים מרבינן לי' דשבתון וכדתני רבה ור"י בשמעתין וסבר דתני רבה ור"י פליג אהא דאמרי' בגמ' דף ע"ד הני ה' עינויים כנגד מי א"ר חסדא כנגד ה' עינויים וכו' דאין דעת של ר' יוסף אלא לרבות הדבר משום שבתון יע"ש, ותמה עליו בתוס' יוה"כ דזה א"א דהרי הרמב"ם מייתי בפי' המשנה כנגד ה' עינויים יע"ש שמיישב דהא דתני משבת שבתון לא פליג אמ"ד כנגד ה' עינויים יע"ש. ונלפענ"ד ג"כ ליישב ונקדים הא דאי' בירושלמי דתרומות דמודה ר"ל ביוה"כ דח"ש אסור מדאו' ובתלמודן לית להו הא דמודה ר"ל ביוה"כ ול"ב במאי פליגי תלמודן והירושלמי לענין יוה"כ ואדומ"ו הרב המחבר אמרי בינה זצ"ל מביאו וביאר שם בארוכה יע"ש. ונלפע"ד דהנה בתוס' בד"ה חז"ל הקשו אמאי לא אמר מטעם דקאמר בסמוך מכל חלב. ונלע"ד דהנה הרמב"ם ז"ל בה' חו"מ פ"א ה"ז כ' וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש הר"ז אסור מה"ת שנא' לא יאכל ואעפ"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא בשיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכות מרדות יע"ש וכ' עליו הכ"מ ח"ל קשי' לי למ"ל פחות מכזית דהא אאוכל כיש קיימי' ונ"ל שלפי שבראש הבבא כ' האוכל מן החמץ כ"ש אסור מה"ת ומשמע דאפי' אכילה כ"ש מעט מן המעט שאין בו הנאה כלל אתא הכא לאשמעי' דנהי דאיסורא איכא אבל מכות מרדות ליכא עד שיהי' דבר הראוי' להינות ממנו גרונו קצת דהיינו דבר הראוי' להקרא פחות מכזית אך קשה דמה גבול יש בין זה לזה ועוד דמנ"ל לפלוני בזה יע"ש שהניח זה בצ"ע. ולפענ"ד נראה דבזה מיושב קו' התוס' הנ"ל דשפיר איצטרך לי' דר"י הטעם דחז"ל דמכל חלב לחוד הו"א דאינו אסור מה"ת אלא פחות מכזית דהיינו דבר הראוי' להינות ממנו גרונו קצת כנ"ל. משא"כ לפי הטעם דחז"ל בוודאי שפיר אסור אפי' כ"ש משום דגם כיש ג"כ שפיר חז"ל ושפיר מיישב קו' התוס' הנ"ל וממילא שפיר מוכח דינו של הרמב"ם ז"ל שכ' לחלק בין כ"ש לפחות מכזית משום דעדיין קשה להיפוך דלמ"ל הדרשא דכל חלב כיון דיש לן הטעם דחז"ל אעכצ"ל דמטעם דחז"ל לחוד אין מכין אותו מכות מרדות. לזה איצטרך הדרשא דכל חלב כי היכא דנכה אותו מכות מרדות. ולזה