בית היוצר חלק א פז

על כל הספיקות ובזה ג"כ מיושב קו' התוס' כמובן וא"ש: ובאו"א נלענ"ד ליישב קו' התוס' דהנה הפ"י הקשה דאמאי אזלינן בנמצא בתר רובא הא חמץ הוי דבר שיש לו מתירין ע"ש ונלע"ד דהנה ביו"ד סי' ט"ז סעי' ט' פסקינן דחרש שו"ק ששחטו מותר לשחוט בנו אחריו כיון דרוב מעשיהם מקולקלים ע"ש ומקשים העולם הא הוי דבר שיש ל"מ א"כ אמאי אזלינן בתר רובא דרוב מ"מ הא יוכל לשחוט בנו ביום שלאחריו ואמרתי לתרץ דהן אמת דלגבי דשיל"מ לא אזלינן בתר רובא אמנם זהו דוקא היכא דליכא אלא רובא לחוד אבל היכא דאיכא חזקה לסייע לרובא ודאי אזלינן בתר רובא אפי' לגבי דשיל"מ ובפרט לפ"מ שכתב הר"ן בביצה דף ז' גבי ביעה דספנא מארעא דהיכא דלא איתחזק אסורא אזלינן בתר רובא אפי' גבי דשיל"מ עיי"ש ומכש"כ היכא דאיכא חזקא לסייע לרובא ולזה גבי שחיטות חרש שו"ק דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח לסייע לרובא דרוב מעשיהם מקולקלים ולזה שפיר מותר לשחוט אחריו בנו ולא חיישינן משום אותו וא"ב וא"ש: ולפי"ז שפיר נוכל לומר ג"כ גבי תשע ציבורין אע"ג דחמץ הוי דשיל"מ מ"מ אזלינן בתר רובא כיון דאיכא ג"כ ספק על בדיקת הבית א"כ ממילא יש לנו חזקת בדוק לסייע לרובא דציבורין ולזה אזלינן בתר רובא אע"ג דהוי דשיל"מ וזהו אפשר ג"כ כונת רשיז"ל בד"ה ואתא עכבר ושקל ונכנס לבית בפנינו ולא ידעינן אי חמץ שקל וכיון דחזינן צריכין אנו לבדוק או דלמא מצה שקיל עכ"ל עי"ש דנוכל שפיר לומר דגם רש"י ז"ל סובר כדברי התוס' דהספק הוי אי שרי לאכילה או לא רק בהא ספיקא לחוד לא הוי אזלינן בתר רובא כיון דהוי דשיל"מ כקו' הפ"י הנ"ל ולזה פירשיז"ל דגם על בדיקת הבית איכא ג"כ ספיקא ולזה יש לנו חזקת בדוק לסייע לרובא וזה שפיר מדויק בדברי רשיז"ל דקאמר וכיון דחזינן צריכין אנו לבדוק דמשמע דזהו הוי דבר נוסיף על הספק דלא ידעינן אי חמץ שקיל אי מצה שקיל דהספק לענין אכילה ולזה שפיר קאמר היינו תשע חניות אע"ג דהתם ליכא חזקת היתר וכאן איכא חזקת בדוק דמאי הוי דאיכא חזקת בדוק כיון דליכא רובא ודאי לא מהני חזקה לחוד גבי דשיל"מ ובפרט דכאן אתחזק אסורא כיון דהוי קבוע כמחעמ"ח דמי וא"ש וממילא דלא נוכל לחלק דגבי ת"ח הוי ספדא"ו וכאן גבי תש"צ הוי ספדר"ב דהא גם אליבא דרש"י ז"ל הוי הספק לענין אכילה כנ"ל דהוי ספדא"ו ואפי' אי הוי דרבנן הא הוי דשיל"מ ומיושב שפיר קו' התוס'. דברי אביך האוה"נ הכותב בחפזון וגם הוצרכתי להפסיק באמצע ולנסוע עבור לרדוף שלום והיום באתי לביתי וראיתי לסיים בכי טוב בחפזון: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק חוסד יע"א. סימן ל"ו שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי החתן האברך המופלא ומופלג בתורה וביראה חו"ש כש"ת מו"ה יוסף קרויז ני' (הוא בעל נכד המחבר: כתבך היקר הגיענו אתמול וקראתיו מרישא עד סיפא ונהנתי מהדברים שנאמרו בהשכל לתרץ קו' העולם בביצה דף י' במתני' דזימן שחורים וכו' ב' ומצא ג' אסורים ממ"נ אי אחרינא נינהו הא אחרינא נינהו וא"ל הא איכא חד דמעורב בהו והק' התוס' ד"ה חדא דליבטל ברובא ותי' ב' תרוצים הא' דבע"ח לא בטילי ועוד דהוי לי' דשיל"מ עכ"ל וק' דלמה להו התירוץ השני ותירוצך עולה יפה הגם שיש לפקפק על מה שכתבת דבדבר חשוב או בע"ח ספיקא לקולא, דהא מבואר בש"ך בסי' ק"א ס"ק ב' דדוקא אם הוא ספק אם הוא ראוי' להתכבד או לא אזלי' לקולא אבל אם הוא וודאי ראוי' להתכבד וספק אם הוא אסור לא בטיל עיי"ש אמנם שיש קצת לחלק רק שאין לי להאריך ולפענ"ד הי' נראה בהשקפה ראשונה לומר דעל התי' הראשון. של התוס' נוכל לפרוך דממאי הוי דבע"ח לא בטילי דהא עדיין נוכל להכשירו ע"י דנכבשינהו וניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש משא"כ לתי' הב' דהוי דשיל"מ דהוי טעמא דלא בגויל משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר נוכל לומר דמה"ט גם נכבשינהו וניידי נמי לא מהני בי' ואח"כ מצאתי בפירוש דבר זה בצל"ח דרוצה להוכיח מכאן דלא אמרינן בדשיל"מ כל דפריש מרובא פריש כדברי המג"א בה' יו"ט סי' תקי"ג ס"ק י"ב בשה היש"ש עיי"ש שמאריך בזה ומסיק דאף בדשיל"מ מהני נכבשינהו וניידי ונדחק מאוד ליישב המתני' דפה דל"א נכבשינהו יעיי"ש ולענ"ד נראה פשוט משו"ה ל"א במתני' נכבשינהו וניידי משום דנוכל לומר דהמתני' איירי שכשנודע שיש יונה אחד יתירה ממה שזימן אזי כבר הי' נשחטים כולם דאז ל"ש לומר בהם נכבשינהו וניידי ולפי"ז ממילא נוכל לכוון זה בדברי התוס' דמעיקרא תירצו דבע"ח לא בטלו אך ע"ז יוקשה דנימא ונכבשינהו וניידי אע"כ צ"ל דאיירי שכבר נשחטו וא"כ אזלו לה התי' דבע"ח ל"ב וכ"ת דעדיין ה"ל ראוי"ל גם זה אינו לפי המבואר ביו"ד בסי' ק"א סעי' ג' דתרנגולת בנוצתה בטילה כאשר פסק שם גם הרמ"א ז"ל והגם דיש לחלק דדוקא התרנגולת בנוצתה בטילה דמחוסר מעשה גדול כמבואר שם משא"כ גבי יונה שאינו מחוסר מעשה גדול אפשר דלא בטילה מחמת דאינו מחוסרת מעשה גדול מ"מ עכ"פ מדי ספיקא לא נפקא וגבי ספק אם הוא חר"ל בטול כנ"ל ועוד יותר נוכל לומר דאיירי שכבר נחתכו לחתיכות קטנות באופן דבודאי לא הוי ר"ל ואזי בודאי בטילה אפי' כשהי' ר"ל כשנתערב כמבואר שם ולזה שפיר הוצרך התוס' לתרץ תי' השני משום דהוי דשיל"מ דאזי לא בטיל בכל אופן שיהי' ושפיר מיושב קושיות העולם הנ"ל וא"ש: אמנם כבר אמרו דבר ולא חצי דבר וכאן עדיין הוא חצי דבר דמ"מ עדיין קשה על התוס' דלמה להו לתרץ כלל תי' הראשון דבע"ח ל"ב כיון דזהו התי' בל"ז אינו מספיק כנ"ל וע"כ נלענ"ד ליישב גם זה בעהי"ת דהנה הטעם של דשיל"מ ידוע הוא משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ועמדו בזה המפורשים דמאי תאכלנו באיסור שייך כאן כיון דכבר נתבטל ורוצים בזה ליישב דברי הר"ן שכ' הטעם משום דהוי מב"מ כמבואר בארוכה בפרק הנודר מן המבושל אמנם לפי דברי החולקים על דברי הר"ן ז"ל מאי איכא למימר. ונלענ"ד דהנה הא דאיסור בטל הוא מטעם הכתוב אחרי רבים להטות כמבואר ברש"י ז"ל בחולין בסוגי' דזרוע בשילה ובזה דאחרי רבים להטות איכא ב' סברות אם זהו וודאי מוחלט או דלא הוי אלא ספיקא רק דהתורה התירה ספק זה כמבואר בש"מ בב"מ גבי קפץ אחד מן המנויין בשם הרא"ש והפלתי מביאו בסי' ס"ג יע"ש ולזה שפיר שייך לומר גבי עד שתאכלנו באיסור כיון דאע"ג דאיכא רובא מ"מ מכלל ספיקא לא נפקא ושפיר שייך גבי' לומר עד שתאכלנו באיסור כמובן משא"כ הר"ן ז"ל נוכל לומר דהוא סבר דהוי וודאי היתר מכח רובא ולזה הוצרך לומר הטעם משום דמב"מ ל"ב והחולקים ס"ל דלא הוי אלא ספיקא כנ"ל וא"ש והנה הא דהוי ספיקא אע"ג דאיכא רוב היינו משום כיון דאתחזק איסורא דבוודאי איכא חד איסורא ביניהם הוי לי' אתחזק איסורא כמבואר בפלתי סי' צ"ח ס"ק ג' יע"ש. ומעתה לפי"ז כאן דכולם אית להו חזקת היתר דמקודם שבא יו"ט היו כולם מותרים בודאי הסברא נותנת דלא מיקרי אתחזק איסורא כיון דמלבד דאיכא רובא דהתירא כל אחד מן היונים אית להו לכל אחד חזקת היתר וא"כ הי' הסברא נותנת דל"ש כאן הטעם עד שתאכלנו באיסור ולזה אע"ג דהוי דשיל"מ הי' ראוי' שיבטל אמנם כיון דמעיקרא מיד בשנתערב אינם בטילים מחמת שבע"ח אינו בטל שפיר אזלי לה החזקת היתר כיון דבע"ח ל"ב. וממילא אפילו אח"כ דנשחטה שפיר אית לה חזקת איסור ולזה שפיר הוצרכו התוס' להביא התירוץ בע"ח א"ב דהתוס' ס"ל דרוב הוי ודאי כמבואר שם בפלתי ועכ"ז אנו יכולים לומר דהתוס' כאן סברו דרוב לא הוי אלא ספק כידוע דבעלי התוס' ז"ל הי' הרבה ואין לסתור דברי תוס' א' על האחר מ"מ כאן דהוי"ל ג"כ חזקת היתר בודאי הסברא נותנת דכל אחד יהי' מותר מצד חזקת היתר שלו וגם משום דאזלי' בתר רובא וא"כ הוי היתר גמור ול"ש גבי' עד שתאכלנו באיסור ולזה שפיר הוצרכה ג"כ לתירוץ הראשון דב"ח ל"ב וא"כ הוי אתחזק איסורא וא"כ הוי להו חזקת איסור דלא לבטל גם אחר כן כשנשחטו וא"ש: ובזה ממילא שפיר מובן גם דברי התוס' דאח"ז בד"ה חד מיני' אזל לעלמא וא"ת וכי תלינן לקולא בדשיל"מ וי"ל דהואיל ונשארו שנים במקומם ודאי בכהא"ג תלינן לקולא עכ"ל. ודבריהם