בית היוצר חלק א פד

ולפי"ז שפיר נוכל ליישב דברי התוספתא הנ"ל דהנה לכאורה יש לדקדק בדברי הגמרא למה הוצרך לכפול הדברים כדמסיק דאיירי בשבת ובעציץ שאינו נקוב דמ"ס טבל חמור ומ"ס ת"ח דהא כבר קאמר מעיקרא דפליגי בזה וגם מפני מה אינו מפרש גם עתה סברת פלוגתתם כמו מעיקרא. אמנם לפי הנ"ל נוכל לומר דמעיקרא דס"ד דאיירי בחול ולזה הוצרך לומר טעם לתרומה דמפני מה חמורה מטבל משא"כ לפי מה דמסקינן השתא דאיירי בשבת תו לא צריכין לומר דתרומה חמורה מטבל אלא דנוכל לומר דכ"ע סברו דטבל חמור באיסורו מתרומה אלא מש"ה סובר הת"ק דמאכילין אותו תרומה דבענין זה תרומה חמורה בשבת משום דצריכין לרבות בעוברי איסורים שגם עוד אחר צריך לעבור על איסור הפרשה ולזה הוצרך הגמרא לכפול כאן לפי המסקנא דאיירי בשבת דמר סבר טבל חמורה ומ"ס תרומה חמורה בלא טעמים הנ"ל כי היכא דנודע דהשתא לפי המסקנא חזר מטעמים הנ"ל ותרומה אינו חמורה מטבל אלא משום איסור הפרשה א"כ ממילא לפי"ז אינו תרומה חמורה מטבל אלא היכא דשייך גם איסור הפרשה כגון אם לא יהי' די בחולין לבד אחר הפרשה משא"כ בתוספתא דאיירי בנבילה ותרומה דלא שייך איסור הפרשה ודאי נוכל לומר דנבילה חמורה מתרומה אפי' לת"ק דהא גם בטבל ותרומה היכא דלא שייך איסור טבל חמור מתרומה א"כ שפיר אתי' התוספתא כת"ק וא"ש: ולפי"ז שפיר נוכל ליישב קו' המהרש"א ז"ל שהקשה על הא דקאמר הגמרא תנאי הוא וכו' נימא ר"א בר"ש הוא ולא רבי וכו' ופירש"י לימא הא דרבה וכו' דהיינו באפשר בחולין ובשבת וק"ק דהמ"ל דהא דרבה לאו תנאי הוא אלא דפליגו בדלא אפשר בחולין ובפלוגתא דהני תנאי דלעיל עכ"ל דהנה הנוב"י מהדו"ק חלק או"ח סי' ל"ו הקשה על הא דקאמר רב אין צריך לעשר משמע דהברירה בידו הא איסורא נמי איכא לעשר אי תרומה אינה חמורה לדבריו דקאמר אין צריך לעשר וכ"ת דלרבי הי' טבל ותרומה שוין ולכך קאמר אין צריך לעשר א"כ הו' שלשה תנאי הת"ק וראבר"ש ורבי יע"ש. ונלע"ד דכן אמת דלכי הו' איסורא לעשר והיינו כשהחולה מסוכן כ"כ שאין יכול לעשר בעצמו כמו גבי חולי בולמוס כמבואר בפירוש המשניות להרמב"ם מהות החולי בולמוס ולכן לאחר לעשר בשבילו בודאי איסורא איכא כיון דתרומה חמור משא"כ כשהחולה בעצמו בדיעה מיושבת ויכול לעשר בעבור עצמו אזי הי' הברירה בידו מה דניחא לי' טפי לעבור את זה מתירין לו כדברי הרא"ש בשמעתין דחיישינן שיהי' החולי קץ בדבר איסור ויפריש א"ע ולא יאכל ויסתכן ולזה מתירין לאחר לשחונו בעבורו בשבת אף דהוא חמור יע"ש וכמו כן נוכל לומר כאן דאם הוא בעצמו יכול לפרוש אזלינן בתר דעתו מאי דחמורה לי' ביותר לדעתו ואי טבל חמור לדעתו משום דלאחר הפרשה ממעט באכילת איסור מתרומה אזי מתירין לעשר משא"כ אי אחר צריך לעשר בשבילו אזי אוקמא אדינא דאסור לעשר ולזה רבי דאיירי בנשכתו נחש דבקל יוכל להיות דאיירי שהוא בדיעה מיושבת א"כ שפיר קאמר דאין צריך לעשר משום שהברירה בידו כנ"ל וא"ש: ומעתה לפי"מ דמסקינן לעיל דטעמא דת"ק דסבר דתרומה חמורה מטבל אינו אלא משום שאחר צריך ג"כ לעבור על איסור הפרשה כדמוכח כן מתוספתא הנ"ל א"כ ממילא לא נוכל לומר דרבי ור"א בר"ש פליגי בפלוגתא דת"ק וב"ת ורבי סבר כת"ק דהא כאן לפי מה דמסקינן לעיל דאיירי דהחולה בעצמו יכול לפרוש א"כ כאן גם הת"ק סבר דצריך משני טעמים חדא דיהי' ממעט באכילת איסור כקו' הפר"ד הנ"ל וכאן שהוא בעצמו יכול לפרוש לא שייך תירוץ הנ"ל שכתבנו דיותר טוב למעט בעוברי עבירה מלמעט באכילת איסור כנ"ל דהא כאן הוא עצמו עובר גם איסור הפרשה ועוד דלפי מה דמסקינן לעיל מוכח מדברי התוספתא דבלא זה ג"כ קיל תרומה מטבל במה דאין אחר צריך לעבור על איסור הפרשה דהא אף נבילה חמירה מתרומה לדברי התוס' כנ"ל וא"ש ולא ק' קו' המהרש"א: אמנם לפי דרך הנ"ל נוכל שפיר ליישב קו' המהרש"א הנ"ל באופן אחר דלכאורה יש לדקדק בדברי רבה דקאמר היכא דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגו דמתקניננן וספינן לי' דמאי קמל"ן דפשיטא דכן מבואר בפירש בדברי הת"ק דקאמר מאכילין אותו טבל ולא תרומה דמשמע בהדי' דדוקא לגבי תרומה מאכילין אותו טבל אבל לא לגבי חולין אך זה אינו דבלא דברי רבה ה"א דהת"ק איירי בחול ולזה שפיר סבר דלגבי חולין מדרבנן אין מאכילין אותו טבל אבל בשבת לעבור על איסר הפרשה לא הוי מוכח כלל ולזה שפיר הוצרך רבה לאשמעינן דאיירי בשבת וכדמסיק בגמ' א"כ ממילא מוכח מדברי הת"ק דלגבי חולין אפי' בשבת מפרשינן לי' ואין מאכילין אותו טבל וכ"ת מנ"ל לרבה הא דאיירי בשבת נוכל לומר דהוכיח כן מהתוספתא דאי נימא דאיירי בחול לא אתי' התוספתא כת"ק כקו' מעלתו הנ"ל כמובן: ומעתה תלי' הא בהא דאי נימא דהת"ק וב"ת איירי בשבת ממילא שפיר מוכח דברי רבה דבאפשר בחולין כ"ע לא פליגי דמתקנינן לי' משא"כ אי איירי בחול אינו מוכח כלל דברי רבה וזהו גופה תלי' בפלוגתא דר"א ורבי דלר"א בר"ש נוכל לומר שפיר דהת"ק וב"ת איירי בשבת ואעפ"כ אתי' הא דידי' דקאמר צריך לעשר אליבא דכ"ע אפי' אליבא דת"ק כדמסקינן לעיל דאם הוא בעצמו יכול לעשר אף הת"ק מודה דצריך לעשר וראבר"ש נוכל לומר דאיירי דהוא בעצמו יכול לעשר כנ"ל כדמשמע נמי הלשון דקאמר צריך לעשר דמשמע הוא בעצמו משא"כ לרבי לא אתי' אליבא דכ"ע דהייני כבן תימא דהא לב"ת אפי' אחר צריך לעשר בשבילו אם לא דנימא דאיירי בחול ולזה צריך לב"ת לעשר ורבי דאיירי בשבת שפיר סבר אין צריך לעשר ואתי' רבי אליבא דכ"ע א"כ ממ"נ אתי' דברי רבה כתנאי דאי נימא כדבריו דאיירי בשבת א"כ בן תימא לא אתי' כרבי ואי נימא דאיירי בחול לרבי א"כ ממילא אינו מוכח דברי רבה דבאפשר בחולין כ"ע לא פליגו א"כ הא דקאמר רבה דהני תנאי איירי בשבת וממילא מוכח דבאפשר בחולין כ"ע ל"פ לא אתי' כרבי וממילא הוי דבריו כתנאי ומיושב קו' המהרש"א הנ"ל וא"ש: ובזה בקל נוכל ליישב בעזה"י דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ' י"ד מה' מאכלות אסורות כת"ק דמאכילין אותו טבל ולא תרומה ולא מחלק בין מעשר ירק לפירות ואנן קימל"ן הלכה כרבי מחבירו ואליבא דרבי מחלק הגמ' כן והניחו המג"א בצ"ע בסי' תרי"ח ס"ק ט' והנוב"י הנ"ל האריך בזה יע"ש. ולפי מה דמסקינן לעיל דהא דקאמר הגמ' תנאי היא היינו דוקא משום דב"ת לא אתי' כרבי וממילא לפ"ז כדמשני הגמ' אפ"ת רבי ומחלק בין מעשר פירות לירק היינו כי היכי דליתי בן תימא אף דאיירי בשבת א"כ דוקא אליבא דב"ת צריך לחלק כן משא"כ להת"ק אין צריך לחלק שום חילוק ולזה הרמב"ם דפסק כת"ק ודאי אין צריך לחלק שום חילוק כסתימות דברי הת"ק ורבה וא"ש ודו"ק: אמנם עדיין יש להשיב על דברינו הנ"ל מה דמסקינן דמש"ה חמור תרומה מטבל לת"ק משום דלגבי תרומה צריך לאחר ג"כ לעבור על איסור הפרשה כנ"ל ובדרך הזה אנו רוצים ליישב דברי הרמב"ם ז"ל כנ"ל. ומלשון דברי הרמב"ם ז"ל משמע להיפך לכאורה דזה לשונו שם מאכילין אותו טבל ולא תרומה שאין קדוש כתרומה יע"ש א"כ משמע דבעצם איסורו וקדושתו חמור תרומה מטבל אמנם ע"ז נוכל ליישב לפי מה שכתב הנוב"י הנ"ל דהרמב"ם איירי בזמן הזה ואיהו לשיטתו דפסק דתרומות ומעשרות בזמה"ז אינו אלא מדרבנן וסוגין סברי דהוי מדאו' וכן משמע נמי משמעות לשון הסוגי' יע"ש. ולפי"ז נוכל לומר דודאי בסוגין דסברו דתרומות ומעשרות מדאו' ולזה שפיר הוי הסברא דטבל חמור מתרומה דחזי' לכהן אם לא היכי דהוי גם איסור הפרשה כנ"ל משא"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק דתו"מ בזמה"ז מדרבנן ובדרבנן וודאי הוי סברא לומר דקדושות תרומה יותר חמורה מטבל דהא על טבל אינו מונח אלא איסור דרב' לחוד משא"כ כשמפרישין מני' תרומה בודאי מונח על התרומה קדושה יתירה דהא כשמפרישין אותו נראה כמי שהי' מקדישין אותו ונראה קרוב לומר דהוא אסור מדאו' ועוד יותר דהא לפי סוגי' דהוי תרו"מ מדאו' אזי אפי' בעציץ שאינו נקוב דלא הוי אלא מדרב' גזרינן על טבל אטו דאו' היכי שייך דאו' כגון במעשר פירות ממילא כמו כן נוכל לומר להרמב"ם דלא שייך תו"ב בזמה"ז להיפך תרומה וודאי שייך מדאו' אפי' בזמה"ז כגון אם אמר סתם על פירות שיהי' תרומה הם אסורים משום דסתם נדרים להחמיר וכונתו וודאי על תרומת הלשכה א"כ וודאי יש לגזור אטו תרומות הלשכה ואע"ג דהשתא אין תרומות הלשכה שכיח מ"מ האי דינא דתו"מ הוי מדרב' התחיל מימות עזרא וזה הוי בכל בית שני