בית היוצר חלק א פג

איירי באופה ע"ג גחלים) קו' התוס' הנ"ל שהקשה על ר"ח דיהי' מותר מהטעם שהפת נאפה יפה ולזה שפיר שייך כאן ברירה כיון שחל החיוב חלה על העיסה עוד בשעת אפוי' ולזה שפיר אסור לאפותה משום דחיישינן לברירה וא"ש: אמנם בפשיטות דברי המרדכי זה אינו מבורר כ"כ ע"כ נלענ"ד ליישב באופן אחר דהנה על דברי הרי"ף הנ"ל דאפי' הי' שם מתחילה כדי חיוב חלה אפ"ה בעי צירוף סל הק' עליו התוס' והרא"ש ז"ל כמה קו' הא' דלא מייתי דר"א אלא אהני נשי דלישר קפיזא קפיזא דלא הי' בו בו שיעור חלה ועוד כמה קו' יע"ש שרצו מחמת הקו' לדחות דברי הרי"ף ז"ל. ולולא דמסתפינא הי' נלענ"ד ליישב קצת דברי הרי"ף ז"ל שלא יהי' דחוים לגמרי דהנה סברת הרי"ף ז"ל ידוע הוא דכיון דנתחלקה העיסה לחלקים באופן שאין בכל אחד חיוב חלה כבר פרחה מן העיסה לגמרי כל החיוב חלה עד שיצטרף עוד הפעם או בתנור לר"י או בסל לר"א אמנם אפשר לחלק דזה דוקא בחלת ארץ ישראל דכיון דכשנתחלק לא יוכל בשום אופן להצטרף בלא הקפה עכ"פ אליבא דכ"ע דאפי' בתרומה ומעשר צריכין הקפה בשעת הפרשה ולזה כיון שפסקה פ"א כשנתחלקה החיוב חלה ממנה תו לא מצטרף עד שיהי' בסל כנ"ל משא"כ בחלת ח"ל (כמו דפסקינן דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כיון דאינה צריכה הקפה) שאינה צריכה הקפה כלל כמבואר בפוסקים ולזה אפי' כשנתחלק העיסה עדיין לא פרחה ממנה החיוב חלה ושפיר לא צריך תו להצטרף בסל אם לא כשנילושה העיסה קפיזא קפיזא ובזה יסלקו כל קו' הראשונים מהרי"ף ז"ל כמובן למעיין שפיר: ולפי"ז בודאי מיושב שפיר דברי המרדכי הנ"ל דבשלמא במתני' דאיירי ר"א בחלת ארץ ישראל כמבואר בתוס' ועוד יותר בהרי"ף ז"ל ולזה שפיר מותר לאפות' קודם קריאת שם מטעם דכל חו"ח חזי' לי' ולא חיישינן לברירה כנ"ל כיון דלא חל החיוב חלה בשעת האפוי' משא"כ המרדכי דאיירי בחלת ח"ל דחל החיוב חלה עוד בשעת האפוי' אפי' כשנתחלק לפחות מכשיער חלה כנ"ל ולזה שפיר אסור לאפות מפני שאפשר למפלגה בלישה ואין בו היתר מטעם דכל חו"ח חזי' לי' דכיון דשייך גבי' ברירה כנ"ל וא"ש. ולפי מה דמסקי' דהאי שריותא דכל חו"ח חזי' לא שייך אלא היכא דלא חיישינן לברירה כנ"ל נוכל שפיר ליישב קו' השעה"מ שהק' אתי' התוס' בביצה אר"ח דאוסר למיפא עיסה חצי' של נכרי ולא שרי מטעם שהפת נאפה יפה הוא משום דמטעם שפת נ"י אינו מותר אלא משום דכל חו"ח חזי' לי' וזה ל"ש היכא דחצי' של נכרי א"כ מאי פריך על הר"ח מעיסת כלבים דהא שאני התם דשם שחייב כל חו"ח חזי' לי' יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דבודאי גם התוס' סברי האי סברא הנ"ל דהא דכל חו"ח חזי' לי' עדיין יש לחוש לברירה ולזה צריך לטעם דהפת נ"י ולזה צריכין לשני הטעמים. אמנם כ"ז הוא דוקא למאן דלית לי' ברירה רק דלחומרא חיישינן לברירה ולזה שפיר מהני הא דפת נ"י כי היכא דלא ניחוש כלל לברירה משא"כ למ"ד דאית לי' ברירה בזה ודאי לא מהני אפי' הפת נ"י כיון דלא מהני כלל הא דכל חו"ח חזי' למאן דאית לי' ברירה ולזה לר"ח דאית לי' ברירה כמבואר בס' מלא הרועים (והוכיח זאת מהא דקאמר לר"ח בסנהדרין דף קי"ב עיסה חצי' של עיר הנדחת וחצי' של עיר אחרת מותרת דכמאן דפליגי דמי יע"ש) ולזה לדידי' לא מהני כלל הא דכל חו"ח חזי' ולאו דוקא גבי חצי' ש"נ הוא דלא מהני אלא אפי' גבי עיסת כלבים ג"כ לא מהני לר"ח כיון דא"ל ברירה והא דכתבו התוס' לחלק בין עיסת ישראל לנכרי זהו רק לרווחא דמילתא אפי' למאן דל"ל ברירה רק לחומרא אבל לריח דא"ל ברירה בודאי אין חילוק ולזה שפיר פריך הגמ' על ר"ח ממתני' דעיסת כלבים ומיושב קו' השעה"מ וא"ש: ובזה יהי' מיושב ג"כ קו' שני' שהקשה עוד השעה"מ דאמאי פריך הגמ' על ר"ח ממתני' אמאי לא פריך מתני' אברייתא אהדדי דבברייתא לא קשרי ראב"ש אלא מטעמא שהפת נאפה יפה משמע הא לא"ה אסור ובמתני' קתני נאפת ביו"ט סתמא משום דבלא ר"ח הי' נוכל לתרץ דהא דאיצטרך ראב"ש לטעמא דהפת נ"י ולא קשרי מטעמא דכל חו"ח חזי' לי' לחוד הוא משום דא"ל ברירה והברייתא דשרי מטעמא דכל חו"ח חיל לחוד אתי' כמ"ד דל"ל ברירה אבל השתא לר"ח דלא קשרי מטעם דהפת נאפה יפה עכצ"ל הוא משום דאית לי' ברירה ולזה כיון דל"ש הטעם דכל חו"ח חזי' לי' איננו מתיר מצד הטעם דפנ"י לחוד ורשב"א דמתיר מצד הטעם דהפנ"י הוא משום דל"ל ברירה ועיקר ההיתר הוא משום דכל חו"ח ח"ל רק משום דלחומרא חיישינן לברירה ולזה הוא צריך לטעמא דהפנ"י ולזה פריך שפיר ממתני' דעיסת כלבים דהשתא לא נוכל לומר דמתני' אתי' כמ"ד דל"ל ברירה דהא הרשב"א ג"כ עכצ"ל דל"ל ברירה דאל"ה תקשה אר"ח מרשב"א כנ"ל ואעפי"כ אינו מתיר בסתמא אלא מפני שהפנ"י מתני' מתיר בסתמא משמע אפי' בלא הטעם דהפת נ"י רק השתא צריכין לומר דהמקשן לא ידע כלל לחלק בין עיסת ישראל לנכרי רק דסבר כדכתיבנא לתרץ קו' התוס' הנ"ל על ר"ח הוא משום דר"ח לשיטתו דאית לי' ברירה ומיושב קו' השעה"מ הנ"ל וא"ש. ומעתה לפי"ז בודאי הדרא קו' לדוכתא על ר"א במתני' דאית לי' ברירת כמבואר בס' מלא הרועים ואעפי"כ מתיר לאפות בלא קריאת שם מטעמא דכחו"ח חזי' לי' אלא עכצ"ל כדברינו הנ"ל דלדידי' דסבר הסל מצרפן ל"ש ברירה כנ"ל ויש סיוע לדברי הרי"ף ז"ל כמבואר לעיל וא"ש: סימן ל"ג להרבני המופלג מו"ה יוסף צבי כ"ץ ממיטשקע ני' מה שהקשה מעלתו על התוספתא וזה לשונה מי שאחזו בולמס מאכילין אותו הקל הקל כיצד הי' לפניו טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית, טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה, נבילה ותרומה וכו' יע"ש דאתי' שלא כדברי הת"ק דסבר טבל ותרומה נותנים לו טבל דתרומה חמורה מטבל ומכש"כ דהוא חמורה מנבילה דהא גם טבל חמורה מנבילה כמבואר מהתוס' הנ"ל ואנן קיי"ל דהלכתא כת"ק ומבואר בכללי הש"ס דהתוספתא באה בעקבי המשנה והלכה כמותה א"כ קשי' הלכתא אהלכתא זה תורף הקושי': ונלע"ד דהנה הר"ן כתב נשאל להראב"ד חולה שיש בו סכנה וצריך לבשר ואין כאן אלא נבילה אם מוטב שישחוט אחד בשבת ויעבור על איסור סקילה או נאכילנה לו נבילה שאינו אלא איסור לאו והשיב הר"ן דבודאי מוטב להאכיל בשר שחיטה אף דהוא חמור דהא על נבילה עובר בכל זית וזית ועל שחיטה אינו עובר אלא על לאו אחד עכ"ל. והקשה הגאון בעל מל"מ בס' פר"ד סי' י"ט אמאי סבר ת"ק דמאכילין אותו טבל הא חייב על כל זית וזית וא"כ מוטב שיפריש תרומה ויאכילנה חולין בפ"ע ותרומה בפ"ע דממעט באיסור עדיף טפי. הן אמת שהפר"ד אינו בביתי אבל מצאתי כן בבאה"ט על או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ד עיי"ש. ונלע"ד דהנה מבואר בשו"ת אמרי א"ש מאדמ"ו הגאון אבדק"ק אונגוואר זצוק"ל בחלק או"ח סי' י"ח דאפי' להשיטות דסברו דשרי לשני מוהלים למול בשבת מ"מ למציצה אסור ליתן לשלישי משום שאינו מעיקר מצוה א"כ לא שייך בזה ברוב עם הדר"מ ואינו באה אלא משום סכנה ולזה יעשה הפורע גם את המציצה שכבר ניתן שבת לדחות אצלו ולא אחר יעי"ש, א"כ לפי"ז כאן נמי נוכל לומר דכי כתב הר"ן דמוטב שיעבור אחר על שחיטה בשבת אף דהוא חמור ולא נאכילנו נבילה דעובר על כל זיו"ז דזהו דוקא היכא דאינו לפנינו לעבור אלא לאחד או להחולה על איסור נבילה או לאחר על חילול שבת דאם האחד עובר אז האחר אינו עובר ולזה שפיר פשוט לי יותר שמוטב שיעבור זה על איסור שחיטה שאינו אלא לאו אחד משיעבור החולה על כל זית וזית נבילה משא"כ כאן בהפרשת תרומה בודאי מוטב יותר שיאכילנו טבל בלא הפרשה אף דיהי' מרבה באכילת איסור משום שכבר ניתן אכילת אי' לדחות אצלו שאף לאחר הפרשה יהי' צריך עכ"פ לאכול תרומה משיאכילנו תרומה לאחר הפרשה ויהי' צריך גם אחר לעבור על איסור הפרשה ויהי' שניים צריכין לעבור על איסורים ולזה בודאי מוטב יותר למעט בעוברי עבירה ולא יעבור אלא אחד אף דמרבה האיסור לגבי האחד ולזה שפיר קאמר הת"ק מאכילין אותו טבל ולא יעבור איסור אלא הוא שכבר ניתן לדחות אצלו ולא תרומה שאזי יהי' צריכין שנים לעבור איסורים שגם האחר צריך לעבור על איסור הפרשה מה שלא ניתן לדחות אצלו כדברי אדמ"ו הגאון זצוק"ל גבי מציצה וא"ש ול"ק קושיות הפר"ד הנ"ל כמובן: