בית היוצר חלק א פב

הואיל דהא כל חמץ הוא כן דמיד כשנתחמץ הוא אסור בהנאה ואינו ברשותו ואעפי"כ עובר עליו כיון שהוא אחד משני דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו גם כאן דכיון שהי' ברשותו קודם שנתחמץ וברשותו נתחמץ עובר עליו. אמנם הגם שהוא ברשותו מחמת שהי' בידו לשאל עליו קודם שנתחמץ עכ"ז הוא מילתא דלא שכיח שיכניס את עצמו בספק זה לשאל עליו גם קודם שנתחמץ דהא יש חשש גדול אולי יתחמץ קודם שיאפוהו ויעבור עליו רק לחומרא אמרינן אפי' כה"ג הואיל שהוא לא שכיח וזהו כוונת התוס' אמנם זהו דוקא בחלת חמץ הוי ההואיל גבי' לא שכיח משום שמתיירא שלא יעבור על ב"י אבל גבי מצת מע"ש אזי כשישאל עליו יהי' ברשותו ויוכל לקיים בי' מצות אכילת מצה וודאי הוי האי הואיל שכיח וממילא הואיל כזה בודאי אמרינן אפי' להתיר ולזה שפיר הקשה התוס' דיהי' יוצא במצת מע"ש מחמת הואיל ובעי מ"ע ולא קשה קו' המהרש"א: ומעתה לפי מה דמסקינן דלא שייך הואיל ובמ"ע כשנתחמץ רק קודם שנתחמץ משום שיש יכולת בידו למנוע את עצמו שלא יבוא לידי איסר חמץ לעבור על ב"י משום שיכול לאפותה. והנה כ"ז אם מותר לאפותה משא"כ אי אמרינן דאסור לאפותה בודאי לא שייך הואיל ובמ"ע אפי' קודם אפיי' דמי ישאל עלי' כדי שיעבור על ב"י דהא לא יהי' יכולת בידו לאפותה א"כ בודאי יתחמץ ויעבור עליו א"כ בודאי לא ישאל עליו (ובזה יתיישב שפיר קו' התוס' יו"ט על הר"ע מבטנורא דארכיב אתרי רכשי דמתחלה פי' טעמא דכל חו"ח חזי' לי' והוא כדעת רש"י ז"ל דלא גרסי' הואיל ובמ"ע ואח"כ כתב להך דאי במ"ע יע"ש ולפי דברינו א"ש דההואיל ובמ"ע תלי' בהואיל דכל חו"ח חז"ל כמבואר בפנים וא"ש) א"כ תלי' האי הואיל ובמ"ע בהאי הואיל דאפי' דלא נוכל לומר הואיל ובמ"ע רק אם שרי לאפותו מטעם הואיל ולזה שפיר לא נקט רמב"ח פלוגתתם רק בהואיל דאפיי' וכמו כן שפיר לא נקטו ר"פ וריש בר"א רק הואיל דאפיי' דבזה תלי' ההואיל ובמ"ע ולזה שפיר קאמר ר"ש בר"א דר"י לא קאמר הואיל גבי אפיי' משום דאיכא חדא דלא חזי' לא לדידי' ולא לאחרינא וממילא דכיון דאסור לאפותו בודאי ל"ש הואיל ובמ"ע ומיושב שפיר קו' רש"י ז"ל לשיטות הרי"ף ז"ל דשפיר פליגי בהואיל ובמ"ע רק דזה תלי' בהואיל דאפיי' כנ"ל וא"ש: אמנם אהאי הואיל דכל חדא חזי' לי' יש להבין אמאי לא אמרינן ברירה לחומרא לבסוף כשיפריש אחת מהן אזי נימא דהוברר הדבר למפרע שזה הי' החלה גם מעיקרא א"כ לא שייך תו למימר כל חו"ח חזי' לי' ובפרט דמוכח בביצה דף ל"ד דס"ל לר"א ברירה דסבר התם דסגי באומר מכאן אני אוכל למחר כמבואר במלא הרועים דלמ"ד דמוקצה דאו' ס"ל דמדאו' יש ברירה א"כ לחומרא בודאי הראוי לומר יש ברירה לכ"ע אליבא דר"א דהתם. אמנם זה אינו קו' כלל אליבי' דר"א לשיטתו דסבר דהסל מצרפן לחלה לדברי רש"י ז"ל וסיעתו המפרשים דבריו דדוקא סל מצרפן ולא התנור א"כ מאי הוי דהשתא איגלאי מלתא למפרע דבשעת אפיי' זהו הוי חלה מ"מ לא הי' אז שם חלה ראוי לחול עליו כיון דאז כל העיסה עדיין אינו מחויב הי' בחלה כיון דהתנור אינו מצרפן דבשלמא גבי חביות יין שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' שייך שפיר ברירה כיון דאז כבר הי' החביות יין מחיוב בתרומה ומעשר משא"כ כאן אין העיסה מחיוב כלל בחלה בעודה בתנור ולזה שפיר אמרינן כל חו"ח חזי' לי'. והנה כ"ז הוא שפיר אליבא דר"א דסבר הסל מצרפן לחלה ולא התנור (והנה לפי"ז כל הטעם דר"י דלא סבר הואיל ובמ"ע אלא משום דסבר דל"א כל חו"ח חזי' לי' וזהו משום דסבר התנור מצרפן משא"כ כשלא שייך התנור מצרפן בודאי גם ר"י מודה דלא יפריש וגם לב"ב נוכל לומר כן ולזה שפיר קאמר הרי"ף ז"ל ולא ק' עליו מהירושלמי דקא' הדא דתימא בשנטמאת אחר שגלגלה אבל אם נטמאת עד שלא גלגלה ד"ה יעשה קבין כדי שלא תתחייב בחלה וא"ש) משא"כ ר"י דסבר דהתנור מצרפן לחלה ופירש"י ז"ל דאף התנור מצרפן א"כ אליבי' בודאי יש לומר ברירה כשיפריש אח"כ חלה דהוברר הדבר למפרע שזהו הי' ג"כ מעיקרא החלה עוד בשעת האפיי' בתנור דהא אליבא דר"י כבר הי' ראוי' לחול שם חלה עוד בשעת האפי' בתנור כיון דהוא סבר התנור מצרפן לחלה ולזה שפיר פליגי ר"א ור"י בענין האפוי' דר"א מתיר מצד הואיל דכל חו"ח חזי' לי' ולא חייש על הא דאיכא חדא דלא חזי' לא לדידי' ולא לאחרינא כיון דהוא סבר דדוקא הסל מצרפן לחלה ולא תנור א"כ לא נוכל לומר ברירה לדידי' משא"כ לר"י דסבר התנור מצרפן א"כ שייך למימר לדידי' ברירה ולזה שפיר קאמר דאיכא חדא דלא חזי' לא לדידי' ולא לאחרינא מצד ברירה ושפיר מבואר הפלוגתא בין ריא ור"י וא"ש: ומעתה לפי הנ"ל בודאי א"ש דברי הרי"ף ז"ל במאי דקאמר דהא דר"א שייכא בהך דר"א דאמר דהסל מצרפן לחלה דהא אפי' לפי מה דמפרש הרי"ף ז"ל דטעמא דר"א הוי משום הואיל ובמ"ע איננו יכול להתקיים אלא משום דסבר דשרי לאפותה מטעם דהואיל דכל חו"ח חזי' לי' כנ"ל והאי הואיל דכל חו"ח חזי' לא יכול להתקיים אלא משום דסבר ר"א הסל מצרפן לחלה ולא התנור דאל"ה הוי אמרינן ברירה דהוברר הדבר למפרע דאיכא חדא דלא חזי' לא לדידי' ולא לאחרינא כמו דאמרינן לר"י כנ"ל דסבר התנור מצרפן לחלה א"כ בודאי שפיר אזיל ר"א לשיטתו דסבר דהסל מצרפן לחלה ולא התנור ולזה שפיר קאמר הואיל ובמ"ע כנ"ל ודברי הרי"ף ז"ל עולים כהוגן וא"ש: והנה אחר אמרי כל הנ"ל מצאתי בהגהות מהגאון מוה"ר ברוך פרענקעל על האו"ח בסי' תק"ו שהביא בשם תשו' מהרי"ו דטעמא דבחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש הוא מטעם דאמרינן ברירה שמה שמפריש אח"כ לחלה הוברר הדבר למפרע שעתה בשעת הלישה הי' חלה ובזה מיישב שם מה שפסק המרדכי דעיסה שנילושה מעיו"ט שאסור להפריש ממנה חלה ביו"ט ואסור לאפותה וכתב הב"ח הטעם שהרי אפשר למיפלגה בלישה והמג"א סתר דברי הב"ח ממתני' דג"כ אפשר למפרש חלה ומותר לאפותה ביו"ט ומתרץ הגאון הנ"ל דבחלת ח"ל היינו טעמא דאסור לאפותה מפני החלה שבה מטעם ברירה כיון דהיתר אכילה גבי חלת ח"ל הוי מטעם ברירה ממילא אם הי' גם אפייתה ביו"ט ביו"ט הוי כתרי ההפכים בנושא אחד יע"ש כי קצרתי. אמנם עדיין אינו מיושב כ"כ בדבריו דאמאי נתיר גם בחלת ארץ ישראל לאפותה ביו"ט ולא ניחוש לברירה דמאי הוי דלא הוי בחא"י תרי הפכות בנושא אחד עכ"ז ראוי לן ליחוש לברירה ובפרט לפי הנ"ל דר"א אית לי' ברירה ויוכל להיות אפי' מדאו' כנ"ל ואם נימא כדמסקינן לעיל דכאן לא שייך ברירה א"כ גבי עיסה שנילושה מעיו"ט ג"כ לא שייך ברירה והדרא קו' המג"א על הב"ח הנ"ל ונלענ"ד דהנה לפי דברי הרי"ף ז"ל דכשמתחלקי' העיסה תו לא מחייב בחלה עד שיהי' הסל מצרפם ולפי מה דכתבנו זהו הטעם דר"א דקאמר כל חו"ח חזי' לי' ולא חיישינן לברירה משום דבשעת אפוי' עדיין לא הי' מחויב בחלה כנ"ל א"כ נוכל לומר דזהו דוקא כשמתחלקים לעיסות קטנות שאין בכל אחד כשיעור משא"כ כשאופין שיעור עיסה שהיא חייבת בחלה כאחד ואח"כ מפרישים ממנה בזה ודאי שייך ברירה כנ"ל. והנה התוס' הקשה על הא דר"ח דקאמר עיסה חצי' של נכרי אסור לאפותה ביו"ט משום דאפשר למפלגנה בלישה דאמאי לא יהי' מותר לאפותה מפני שהפת נאפה יפה יע"ש ונלענ"ד לחלק דכי שרינן מטעם שהפת נאפה יפה זהו דוקא אם אנו אופין ככרות יתרות כהלשון דקאמר ממלא אשה תנור פת כפירש"י דאם יש הרבה ככרות יותר יתרבה החום בתנור ויאפה הפת יפה משא"כ כשאופין ככר אחד ובזהו חצי' ש"כ אזי בודאי ל"ש להתיר מטעם שהפת נאפה יפה כיון שאם הי' מפליג ממנה החצי' ש"נ בודאי הי' נאפה יפה יותר מחמת קטנה ממה שנאפה עכשיו יפה מחמת גדלה המרבה החום בתנור ולזה שפיר קאמר ר' חסדא עיסה חצי' ש"כ אסור לאפותה ביו"ט והיינו בככר אחד מפני שאפשר למפלגה בלישה וההיתר שהפת נאפה יפה לא שייך כיון שהוא בככר אחד ואפי' בכמה ככרות שייך שפיר שאפשר למיפלג' בלישה החצי' של כל ככר וככר ושפיר מיושב קו' התוס' לפענ"ד וא"ש: ומעתה דברי המרדכי מיושב דר"א במתני' דפה איירי שמחלק העיסה באופן שאין בכל אחד שיער חלה ולכה"פ זהו שהוא רוצה לפרוש לחלה בודאי אין בו שיעור חלה כדמשמע מפירש"י ז"ל ולזה שפיר אין שייך כאן ברירה כנ"ל מפני שבשעת אפיי' אין חל עליו חיוב חלה משא"כ המרדכי ע"כ איירי באופן שיש בכל ככר שיעור חלה ויותר דאל"ה יקשה עליו (כיון שכל טעמו שאסור לאפות מטעם דר"ח מפני שאפשר למפלגה בלישה כנ"ל אבל ר"א אייר