בית היוצר חלק א פא

שתאפה ונשהה אותו ע"מ לבערו ואז לא יעבור עב"י דהא בז' של פסח גם המשהה עמ"ל עובר כיון דביו"ט לא ישרפנו ולאחר יו"ט לא יקיים בו מצות שריפות חמץ כיון דכבר נסתלק האיסר חמץ ממנו, ומעתה אף כאן לפי מה דמסקינן דאינו חל איסור חמץ על ח"ט רק משום הואיל ובמ"ע כנ"ל א"כ כשיאכל מן המצות האפוי' או כשימסור החלה לכהן תו לא יכול למישאל עלי' וגם כשיאכל מן המצות ג"כ תו לא יכול למשאל עלי' דהא כששאל עלי' אחר האכילה כבר הי' למפרע אוכל טבל (ועיין בחק יעקב סי' תנ"ז ס"ק מ' שכ' כעין זה) ובודאי יאכל מני' ביו"ט דאל"ה דאין צריך לאכול מני' איך שרי לאפותה ביו"ט שלא לצורך ולזה לאחר אכילתו ביו"ט יסתלק מני' איסור חמץ א"כ יעבור עליו למפרע כל זמן שהי' שייך גבי' הואיל דהא עכשיו לא יקיים בי' מצוות שריפות חמץ כמו בז' של פסח כנ"ל ושפיר מיושב קו' הש"א הנ"ל כמובן וא"ש וממילא לפי מה דמסקינן שפיר מיושב דברי הרי"ף ז"ל שכתב דטעמא דר"א משום הואיל ובמ"ע ולא ק' קו' הר"ן ז"ל דנימא דטעמי' משום דנו"ה ממון כדמסקינן בקדושין כנ"ל דהא לפי הנ"ל אף אי נימא דטעמי' משום ט"ה ממון עדיין עכצ"ל דס"ל הואיל ובמ"ע דאל"ה לא יהי' חל איסור חמץ על איסור חלה טמאה כנ"ל וא"ש. וממילא שפיר מוכח דס"ל לב"ב ג"כ הואיל דאל"ה אמאי הוצרך להטילו בצונן דהא אף אי סבר ט"ה ממון עדיין אינו חל איסור חמץ על חלה טמאה בלא הואיל אע"כ צ"ל דסבר הואיל א"כ אמאי לא שרי לאפותה מטעם הואיל אעכצ"ל דסבר אין הסל מצרפן לחלה ולזה כשלא יקרא לה שם קודם שתאפה יפקיע את העיסה מן החלה כנ"ל ושפיר מיושב דברי הרי"ף ז"ל כדברי הפר"ח הנ"ל כמובן וא"ש: אמנם עפ"י דרך הנ"ל נוכל ליישב בעה"י בפשיטות טפי דברי הרי"ף ז"ל מש"כ דהא דר"א שייך בהא דהסל מצרפן לחלה וחד טעמא הוא דמהא לישנא דחד טעמא הוא משמע דלא יתקיים הא בלא הא דהנה לפי"מ דמסקי' לעיל דבכל הסוגי' לא קאמר הואיל ואבמ"ע לענין שיהי' כשלו רק כדי שיחול איסור חמץ על אי' ח"ט כנ"ל א"כ עדיין יקשה קו' רש"י ז"ל על מה דקאמר ר"ש ב"א דף ר"י סבר הואיל א"כ אמאי לא סבר גם הואיל ואבמ"ע דהא השתא ל"ש תירוצו של רש"י ז"ל דהא לא בעי' הואיל להיות שלו רק שיחול אי' חמץ על ח"ט אך לפי דברי הראשונים האומרים דכי קאמר ר"י התנור מצרפן לחלה פירושו דוקא תנור ולא סל לא יוכל לשאל על החלה הנפרש מן העיסה לאחר אפוי' דהא לא יהי' יכול עוד תו להפריש עליו חלה כלל כיון שלא נצטרף בהתנור וצירוף סל לא ס"ל ולזה שפיר לא שייך כאן הואיל ובמ"ע לר' יהושיע וא"ש: אך לפי"ז צ"ל לב"ב דסבר הסל מצרפן לחלה דאל"ה לא יהי' שייך הואיל ובמ"ע דהא לא יכול למישאל עלי' כדי שלא יפקיע את העיסה מן החלה כנ"ל ולדידי' עכצ"ל דסבר הואיל כנ"ל א"כ אמאי לא שרי לאפותה בלא קריאת שם מטעם הואיל אע"כ צ"ל דטעמי' כדברי רש"י ז"ל דכל כמה דאפשר למיעבד בלא הואיל שפיר טפי ולזה ניחא לי' טפי להטילו בצונן מלאפות ע"י הואיל ולא חש שלא תזהר יפה משא"כ ר"א חייש. אמנם ג"ז צריך טעם במאי ובאיזה סברא פליגי דב"ב לא חייש שלא תיזהר יפה ור"א חייש. אך לפענ"ד נראה לומר סברא להם במאי פליגי דהנה השאגת ארי' כתב דאי אמרי' ט"ה ממון מהני ביטול אבל אי אמרי' ט"ה א"מ אע"ג דלענין ב"י הוי ממון כנ"ל מ"מ ביטול ל"ע כיון דל"ה שלו לגמרי יע"ש. והנה הפר"ח הקשה דיקרא לה שם קודם שתאפה ויבטלנו קודם שיתחמץ ותירץ דעדיין נשאר איסור מדרבנן. ומעתה נוכל לומר דבזה פליגי ר"א וב"ב דב"ב סבר דט"ה ממון לכל העניינים א"כ ממילא שפיר מהני ביטול ולזה שפיר קאמר דיקרא לה שם והיינו שיבטלנו ואע"ג דעדיין נשאר בזה אי' דרבנן ע"ז הוצרך להטילו בצונן ולגבי אי' דרבנן ל"ח שלא תזהר יפה משא"כ ר"א סובר דט"ה אינו ממון לשאר עניינים רק לענין ב"י א"כ ל"מ ביטול ועדיין יש כאן אי' דאו' ולזה אינו מתיר להטילו בצונן משום דלגבי אי' דאו' וודאי חייש שלא תזהר יפה דס"ד לחומרא וא"ש. ובזה יהי' שפיר מיושב מה דמסקי' לעיל לפרש דהא דקא' דכ"ע ט"ה אינו ממון היינו לענין שאר עניינים אבל לענין ב"י ודאי הוי ממון רק דפליגי בהואיל ובמ"ע דר"א דא"ל הואיל חל אי' חמץ על חל"ט ור"י דל"ל הואיל אינו חל כנ"ל דעדיין קשה דלפי"ז למה הוצרך לומר דכ"ע טו"ה א"מ לימא דכ"ע טו"ה ממון רק דפליגי בהואיל רק לפי הנ"ל ניחא דאי נימא דס"ל לר"א ט"ה ממון לכל העניינים יקשה קו' הפ"ח הנ"ל דיבטלנו ולזה ע"כ צ"ל דס"ל דט"ה אינו ממון רק לענין ב"י ול"מ ביטול כדברי הש"א הנ"ל ומעתה לפי"מ דמסקי' תלי' הפלוגתא בין ר"א לר"י אי אמרי' הואיל ובמ"ע או לא בהא א"א הסל מצרפן לחלה דר"א לשי' דסל מצרפן א"כ שפיר שייך הואיל ובמ"ע משא"כ ר"י דלא סבר הא דסל מצרפן א"כ ל"ש הואיל ובמ"ע דהא לא יכול לשאול עליו כדי שלא יפקיע את העיסה מן חלה ושפיר מיושב דברי הרי"ף ז"ל. אמנם הרי"ף ז"ל אינו מוכרח דוקא לומר דל"א הואיל להביאו ברשותו כדברי רש"י ז"ל כי נראה מדבריו ז"ל להיפוך דהוא סבר דמהני הואיל להיות כשלו ואעפ"כ שפיר מיושב דבריו מה דקאמר דהא דקאמר ר"א הואיל ובמ"ע הוא מטעם דסבר דהסל מצרפן לחלה ור"י דסובר דדוקא התנור ולא הסל מצרפן אינו יכול לומר הואיל ובמ"ע כיון דאחר אפיי' תו אינו יכול לשאל עליו דהא יפקיענה מן חלה כיון דלא יהי' יכול תו לצרפו לחייבו לחלה דהא העיסה שנפרש ממנה כבר נאפה ובסל אינו מצורף ולזה שפיר קאמר דהא דקאמר ר"א הואיל ובמ"ע הוא חד טעמא עם הא דסבר הסל מצרפן לחלה. ועכ"ז זהו דמסקי' לע"ל דבעי' הואיל ואבמ"ע בעי' ג"כ כדי שיחול אי' חמץ על אי' חל"ט ג"כ א"ש לדברי הרי"ף ז"ל וכן מבואר הוא בדבריו במה דקאמר וז"ל דר"א סבר דהאי חלה חמץ שמוזהרין עלי' בב"י וב"י הוא מטעם דאמרי' הואיל ואבמ"ע ומשוי לי' חול וחזי' לי' והדר מפריש אחריתא השתא נמי כדידי' ומוזהר עלי' בב"י וב"י מכפל הלשון ומהיתור לשון דקא' ומשוי לי' חול משמע דבעי' הואיל לשני דברים הא' שיהי' חול כדי שיחול עליו איסור חמץ כנ"ל וגם שיהי' כשלו ושפיר אתי' לדבריו כל הפלפול הנ"ל ובפרט כי לישנא דקא' בגמ' הואיל ובמ"ע ממוני' הוא מוכח לכאו' כדבריו דהואיל מהני גם להיות כממוני'. ואמנם עכ"ז אין להשיב מזה מה שכתבנו לעיל ליישב קו' התוס' ממצתכם דהואיל ל"מ להביאו ברשותו רק מפני ט"ה הוא ברשותו משום דנוכל לומר דלא קא' הא דממוני' הוא רק לרווחא דמילתא דעכשיו כיון דהוא ברשותו מטעם טה"מ אע"ג דל"צ הואיל לענין להיות ברשותו כיון דבל"ז הוא ברשותו אזי ודאי עוד יותר מועיל גם הואיל להיות ברשותו ולזה שפיר קאמר אצל הואיל ובמ"ע דממוני' הוא וא"ש. ומבוררים דברי הרי"ף ז"ל וכל הסוגי' כהוגן בעה"י: ובאו"א נלע"ד ליישב דברי הרי"ף ז"ל וגם קו' רש"י ז"ל על הא דקאמר ר' שישא בדר"א דע"כ ל"ק ר"י התם דל"א הואיל אלא משום דאיכא חדא דל"ח לא לדידי' ולא לאחרינא אבל הכא דחזי מיהת לאורחים אה"נ אמרי' הואיל א"כ אמאי אמר ר"י דלא זהו חמץ וכו' ול"ק הואיל ואבמ"ע אפי' לחומרא יע"ש שרצה מה"ט למחוק הגי' דהואיל ובעי מיתשל רק הואיל לחוד ור"ל דל"פ רק בהואיל דאפיי' יע"ש אמנם על הרי"ף ז"ל דמוקי פלוגתייהו לאמת דפליגו בהואיל ובמ"ע הדרה הקו' הנ"ל לדוכתי' ויותר ק' על רמב"ח דקא' דפליגו בהואיל ופירש"י ז"ל בהואיל דאפיי' וכ' הפנ"י דרש"י ז"ל הוכיח זאת מהא דר"פ ור"ש בדר"א דמיירי באפיי' יע"ש וא"כ ודאי ק' על הרי"ף דאמאי שבקו הא דהואיל ובמ"ע. ונלע"ד דהנה התוס' בד"ה הואיל הקשה מהא דאין יוצאין במצת מע"ש דאמאי ל"א הואיל והקשה המרש"א ז"ל הא התוס' גופא אמרה לעיל דל"א הואיל להתיר כיון דהוא לא שכיח יע"ש. ונלפענ"ד דהנה לכאורה יש להבין לפמ"ש התוס' בזה הס"ד דכיון דנתחמץ שוב לא יפדנה א"כ איך אמרינן הואיל ובמ"ע ויהי' כשלו ויעבור עליו גם עכשיו הוא כשלו לעבור עליו דמי הוא זה יעשה זאת שישאל על חלתו כדי שיעבור עליו א"כ איך שייך בזה הואיל. אמנם זה אינו דודאי עכשיו כשהיא חמץ בודאי לא ישאל תו עליו כיון שאינו רוצה לעבור עליו וכמ"ש התוס' דכיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנה רק כיון שהי' ברשותו לשאל עליו קודם שנתחמץ ואז בודאי הי' ראוי' לשאל עליו דהא הי' יכולת בידו לאפותו שלא יבא לידי חומץ אזי בודאי שפיר שייך הואיל וממילא כשהי' ברשותו קודם שנתחמץ אזי כשנתחמץ ברשותו אזי הוא עובר עליו אח"כ אף כשלא שייך תו