בית היוצר חלק א פ

בפסחים דף פ"ה ועצם לת"ב א' עצם שי"ב מוח או אינו אלא בא"ב מוח שובר ואוכל שיבוא עשה וידחה לל"ת כשהו"א בפ"ש ועצם ל"ת בו הוי אומר א' עצם שי"ב מוח וכו' וע"כ פי' דצריך להזהיר על פ"ש כדי לומר עוד ועצם ל"ת וכו' לדעת דעצם שי"ב מוח בכלל איסור יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דמשום זה לא הוצרך לומר ולהודיעם זאת כיון שבודאי פי' להם זאת בע"פ בדיני פסח ראשון כיון דאז לא ידע שיצטרך לומר להם דיני פ"ש רק לדורות הוצרך לחזור ולומר גם בפ"ש ועצם ל"ת כדי שידעו שגם עצם שי"ב מוח בכלל האיסור וא"ש. ויותר אין לי פנאי כי ג"ז כתבתי בחיפזון גדול דברי אוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה. סימן ל"ב בסוגי' דהואיל (פסחים דף מ') הרי"ף ז"ל פסק דהלכה כר"א כדפסק רבי דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו ועוד דהא ר"א שייכא בהך אחריתא דר"א דאמר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה וכבר פסק שמואל הלכה כר"א ע"כ וכבר תמהו קמאי ובתראי על דבריו ז"ל יע"ש בהר"ן והנה בפשיטות רציתי ליישב דבריו ואח"כ ראיתי שכוונתי בעה"י לדעת הפר"ח וז"ל דס"ל להרי"ף ז"ל דבן בתירה ס"ל כר"א דזהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י הואיל דאבמ"ע וכיון דאית לי' הואיל ובמ"ע בודאי אית לי' ג"כ הואיל דכל חדא וחדא חזי לי' אע"ג דהוי לקולא א"כ אמאי לא קשרי לאפות מטעם הואיל דכחו"ח חזי' לי' אלא ה"ט משום דפליג אר"א בההוא דסל מצרפן ואם אנו מתירים לו לאפות לא מצי לאפרושי בתר הכי ונמצאת העיסה מופקעת מחלה ולפיכך עדיף לי' שתטיל בצונן ור"א כיון דאית לי' דהסל מצרפן עדיף לי' לאפות ולהפריש אח"כ מלהטיל בצונן שמא לא יזהר יפה יע"ש ובזה מיושב שפיר דברי הרי"ף ז"ל ואנכי הסברתי דבריו עוד יותר דמעיקרא פסק דהלכה כרבי מחבירו וכ"ת הא קיי"ל דכי רבים פליגי עליו אין הלכה כרבי מחביריו כקו' הר"ן ז"ל דכאן פליגי על ר"א ר"י וריב"ב ע"ז קאמר דהא דפליג ב"ב אינו אלא משום דלא ס"ל הסל מצרפן ובזה כבר פסק שמואל הלכה כר"א וא"ש אמנם המעיין בדברי הר"ן ז"ל יראה שנשמור מזה בקו' דודאי ל"ה טעמא דב"ב משום דס"ל שאין הסל מצרפן לחלה ומנ"ל דאית לי' לב"ב הואיל ואדרבה במתני' מפרש הר"ן דודאי לית לי' הואיל דאל"ה אמאי אוסר לאפות קודם קריאת שם אלא וודאי שטעמו משום טוה"נ ממון יע"ש: ונלע"ד ליישב דברי הרי"ף ז"ל דשפיר הוכיח דב"ב לית לי' הסל מצרפן ואית לי' הואיל דהנה עוד הקשה הר"ן ז"ל על הרי"ף ז"ל שכ' דס"ל לר"א הואיל ואבמ"ע ומשו"ה מוזהרין על חמץ של חלה משום בל יראה דהא אסיקנא בפ' האיש מקדש דף נ"ח דטובת הנאה ממון וכיון שכן אפשר דר"א שאמר שמוזהרין על חמץ של חלה טעמי' משום דטוהנ"מ ולאו משום הואיל ואבמ"ע ע"ש ונלע"ד דהנה השאגת ארי' בסי' פ"א הקשה על דעת הר"י ז"ל דס"ל בשני לאוי דבל יראה וב"י דהוי לאוי הנל"ע ומותר לשהותו ע"מ לבערו בתוך הפסח ואם ביערו אפי' על למפרע אינו עובר כמבואר בתוס' ד' כ"ט בד"ה רב אשי אמר א"כ אמאי פליגי כאן ר"א ור"י אי יקרא שם קודם שתאפה או לא הא שפיר יוכל לקרות שם קודם שתאפה ולשהותו ע"מ לבערו ולא יעבור כלל ולא יצטרך לשום הואיל לשרי' האפי' והא ל"ל דאיירי בז' של פסח דהו"ל לפרש יע"ש. ונלע"ד דהנה הצל"ח הקשה לדעת התוס' דס"ל דאיסור הנאה ל"ה אי' מוסיף וממילא צ"ל לדידהו דגם בל יראה ל"ה א"מ וא"כ קשה כאן יקרא לה שם חלה קודם שתאפה ואעפ"כ לא יחול אי' חמץ על אי' תרומה טמאה יע"ש ולפענ"ד נראה דלא קשה זה לפי"מ דאמרי' דטעמא דר"א הוי משום הואיל ואבמ"ע הוי ממוני' ועובר עליו כמו על חמץ שלו וא"כ כ"ש דנוכל לומר דשפיר חל איסור חמץ על חלה טמאה מטעם דהואיל ואבמ"ע ולא הי' כאן איסור חלה טמאה ואז וודאי הי' חל עלי' איסור חמץ וכמו כן גם עתה חל עלי' מטעמא דהואיל וא"ש וזה פשוט וברור ואי קשי' הא בהו"א כשרצה הגמ' לומר דפליגי בטוה"נ עדיין לא ידענו מהואיל וא"כ עדיין קשה קו' הצל"ח דאיך יוכל לחול אי' חמץ על אי' חלה טמאה נוכל ליישב דהנה הצל"ח הקשה דהא גם בהו"א הי' צריך לומר דר"א אית לי' הואיל אי בעי בצ מכחו"ח פורתא וא"כ למ"ל טעמי' דטוהנ"מ יע"ש שמחלק בין מחוסר מעשה ולפענ"ד נוכל לומר דבהו"א הי' סבר כסברת רש"י ז"ל במסקנא דל"א הואיל להביאו ברשותו ולזה הוצרך לומר דמצד טוה"מ הוא ברשותו וממילא כיון דהוא בלא זה ברשותו שפיר נוכל לומר הואיל שיחול אי' חמץ על אי' חלה טומאה וא"ש]: ולפי"ז נראה לפענ"ד ג"כ שפיר ליישב קו' שהביא המהר"ם מינץ בסי' ג' דאיך הוי ס"ד הכי למימר דפליגי ר"א ור"י בטובה"נ ממון דמאי טוה"נ איכא הכא דהא אפי' הכהן לא יקבל ממנו שלא יעבור על ב"י כיון דהגוף שלו יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דהא מסקי' דלא חל אי' חמץ על חלה טמאה אלא מטעמא דהואיל אבמ"ע והנה קודם שיתחמץ העיסה של חלה בודאי איכא טוה"נ דהא הכהן בודאי יקבלנו דאף דיתחמץ אצל הכהן מ"מ לא יהי' חל אי' חמץ על אי' מ"ט אצל הכהן כיון דל"ש בחלה כשהוא אצל הכהן תו הואיל ואבמ"ע א"כ ממילא כשהי' העיסה ברשות ישראל קודם שנתחמץ וכשנתחמץ ברשותו בודאי עובר עלי' מטעם הואיל וא"ש: ועד"ז נוכל שפיר ליישב בעה"י קו' התוס' בד"ה הואיל בשם הרשב"א דאמאי אמרי' בפ' כ"ש דמצות מע"ש אינו יוצא בה בפסח לר"מ דסובר מע"ש ממון גבו' הוא ולא חשוב מצתכם הא אי מיתשל עלי' מחשבי' לי כשלו יע"ש. ונלפענ"ד דהנה הצל"ח הקשה דהא ע"כ גם בהו"א דבעי למימר דבטו"ה קמיפלגי עכצ"ל דר"א סובר הואיל וכחו"ח ח"ל דאל"ה איך מתיר לאפותו ור"י לא סבר הואיל דאל"כ איך קאמר לא זהו חמץ שמוזהרין כו' א"כ מי הכריחו בהו"א לאפושי במחלוקת לומר דפליגי בטוה"נ וגם בהואיל ומה חסר לנו דפליגי בהואיל לחוד יע"ש. ולפע"ד דהנה השאגת ארי' בסי' ע"ז והפנ"י הקשו סתירה מהא דרבי דאמר בשמעתין הלכה כר"א ורש"י ז"ל הוכיח בסוף סוגיין דטעמי' דר"א הוי משום טוה"נ ממון ורבי גופא סבר בקידושין דנ"ו דטוה"נ אינו ממון ותירצו דאע"ג דס"ל לרבי טוה"נ א"מ היינו דוקא לענין שלא יהא נחשב כשלו לגמרי לענין קידושין וכדומה אבל לענין לעבור עליו בב"י וב"י ודאי נחשב כממון משום דמצינו דהחמירו התו' לענין בל יראה בקבל עליו אחריות אע"ג דדהגול"מ כהא"ג לאו כממון דמי אפ"ה חידש לן קרא לענין ב"י דכמ"ד וה"נ גבי טוה"נ נחשב ממון לענין ב"י אע"ג דאמרי בשאר דוכתי דטוה"נ א"מ יע"ש: ומעתה נוכל לומר דבזה פליגי המקשן והתרצן דהנה רש"י ז"ל מפ' לקמן דר"י ל"ס הואיל ובמ"ע משום דאין הואיל בזה בדבר שאינו שלו דנימא הואיל א"ב מייתי לי' לרשותו יע"ש דמה"ט מחק הגי' דהואיל אבמ"ע מהסוגי' יע"ש והרי"ף מקיים הגי' יע"ש. ולפי הנ"ל נוכל לומר (דאע"ג דמסיים גבי הואיל ואבמ"ע ממוני' הוא זהו רק לרווחא דמילתא ועי' בסוה"ד מזה) דגם כי נקיים הגי' דהואיל ואבמ"ע מ"מ אינו דליתי לרשותו דבזה ודאי אין לומר הואיל א"ב מייתי לרשותי' כדברי רש"י ז"ל רק דאמרי' הואיל אבמ"ע כדי שיחול אי' חמץ על אי' ח"ט דבל"ז ההואיל לא הי' חל כנ"ל. והנה בהו"א דהמקשן דקאמר לימא בטוה"נ קמפלגי הי' סבר דכ"ע סברו הואיל אך רק לענין זה שיחול אי' חמץ על ח"ט ולא לענין שיהי' שלו ולזה קאמר דפליגי בטוה"נ משום דהוא סבר דלמ"ד טוה"נ א"מ אין חילוק בין בל יראה לשאר דוכתי (וכ"ת א"כ הי' יכול התרצן לומר דכ"ע טוהנ"מ רק דפליגי בהואיל אך ז"א לפ"מ דמסקי' לקמן בסוה"ד יע"ש בדף הסמוך לזה) וע"ז השיב לו התרצן דז"א דלא תלי' כלל בטוהנ"מ א"ל לענין בל יראה אלא דאפי' לר"א נוכל לומר דס"ל טוה"נ א"מ ואעפ"כ שפיר עובר עליו בב"י כדברי הש"א והפ"י הנ"ל וגם ר"י לא מטעם זה קאמר לא ז"ח שמוזהרין כו' משום דטוה"נ א"מ דהא משו"ז עדיין הי' עובר רק טעמי' הוא משום דל"ל הואיל וא"כ ממילא לא חל אי' חמץ על ח"ט ושפיר מיושב קו' הצל"ח וא"ש. ומעתה לפי"ז אין סברא כלל בבל הסוגי' לומר הואיל ובמ"ע לענין שיהי' שלו רק לענין זה שיהי' חל איסור חמץ על איסור חלה טמאה כנ"ל א"כ ממילא לא נוכל לומר גבי מצות מע"ש דיהי' נחשב כשלו מחמת הואיל ושפיר קאמר הגמ' דאינו נחשב מצתכם ומיושב שפיר קו' התוס' הנ"ל וא"ש: ולפי הנ"ל ממילא מיושב קו' השאגת ארי' הנ"ל דיקרא שם קודם