בית היוצר חלק א עט

מקודם מבחוץ לראות אם לא שלטה בו הארס אפי' לרש"י וסייעתו דסברו דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה מ"מ כאן לפי דברי הישועות יעקב הנ"ל דלא הוי אלא ספק דרוסה בודאי מהני בדיקה אע"ג דאמו בודאי נדרסה מ"מ כיון דלגבי ולד לא הוי אלא ספק דרוסה ובפרט לרב בודאי מהני בדיקה ולרב עכ"פ בדיקה בודאי צריך כיון דאמו בודאי נדרסת ובדיקה מבחוץ בודאי מהני כמבואר בש"ך בסי' נ"ז ס"ק דאפי' בוראי מהני בדיקה מבחוץ להשיטות דסברי דמהני בדיקה לודאי דרוסה ומכש"כ לגבי ס"ד בודאי מהני בדיקה מבחוץ ועל כגון זה קאמר שפיר בחולין דף נ"ד דמורי בה רב דדרוסה צריכה בדיקה מכפא דמוחא עד אטמא ומיושב בזה שפיר קושי' התוס' שם בדף נ"ג ע"ב בד"ה דרוסה שהקשו לפרש"י ז"ל דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה מהא דרב הנ"ל דע"כ איירי בודאי דרוסה דבספק דרוסה לא חייש רב ואעפ"כ קאמר דמהני בדיקה יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דבאמת נוכל לומר כפירש"י ז"ל דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה רק דרב איירי היכא דנדרסה האם כשהיא מעוברת ואח"כ כשנולד הולד צריך הולד בדיקה ובזה מהני בדיקה לרב כיון דל"ה אלא ספק דרוסה ומ"מ בדיקה צריך הולד כיון דהאם בודאי נדרסה רק דלגבי הוולד ל"ה אלא ספ"ד ורב סבר דאין חוששין לס"ד וא"ש: ולפי"ז ממילא מיושב בסוגיין קו' התוס' דלא נוכל להושיט למעי אמו לשחוט הולד משום דנוכל לומר דעדיין קשה מהוולד טריפה היכא דאמו טרפה מחמת נדרסה ואז אסור לשחוט הולד בלא בדיקה ולזה לאחר שנולד שפיר מותר לאחר שבדקו' אבל במעי אמו קודם שבדקו' לא יוכל לשחוט אותו וא"ש. ולפי"ז שפיר נוכל ליישב קו' הפלתי בסוף סי' י"ד אהא דת"כ דרב עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מוכן אג"א בשחיטה אפרוח שנולד ביו"ט אסור שאינו מוכן אג"א וקשי' בברייתא מה דהקשה ר"כ ור"א לרב מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ואם כי שתק רב אנן איך שתקי' יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דבשלמא בברייתא נוכל לומר כקו' התוס' הנ"ל דהוא מוכן משום דיכול לשחוט הולד במעי אמו ואע"ג דלכתחילה אסור לשחוט מ"מ לגבי יו"ט משום שמחת יו"ט שפיר נוכל לומר דמקרי דיעבד וכ"ת עדיין נוכל לפרוך מעגל שנולד מן הטריפה כגון שנדרסה האם לזה נוכל לומר דהברייתא סברה דחוששין לס"ד ולזה בהאי עגל שנולד מן הטריפה אפי' בחול אסור ול"מ לי' בדיקה כלל כיון דיכול להיות דהארס של האם מזיק לולד משום דעובר ירך אמו הוא אזי מזיק אפי' כשלא נמצא על העגל שום רושם משא"כ לרב דסבר דא"ח לס"ד שפיר פריך מהאי עגל שנולד מן הטריפה היכא שנדרסה אמה דאז בחול הוא מותר ע"י בדיקה כנ"ל וממילא מדקתני עגל שנולד ביו"ט מותר מסתמא משמע שבכל עגל שנולד דמותר בחול גם ביו"ט הוא מותר ואפי' עגל שנולד מן הטרפה אפי' היכא שנדרסה אמו כנ"ל וא"ש: ומעתה לפי"ז שפיר נוכל לומר דעגל הנולד ביו"ט אפי' כשהוציא ראשו מקודם יו"ט והחזירו ג"כ מותר משום דהוא מוכן משום דיכול לשוחטו במעי אמו ושפיר מיושב קו'. וגם קו' הפ"י שהקשה דלמה לא מחלק בעגל גופי' היכא שנולד מבהמה שעומדת לגדל וולדות שפיר מיושב משום דנוכל לומר דזהו ג"כ מותר משום דיוכל לשוחטו במעי אמו כנ"ל וא"ש. ובזה ממילא שפיר נוכל ליישב דהא דפרכי' מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה דהקשו המפו' דמנ"ל באמת דעגל שנולד מן הטריפה הוא מותר. דשפיר מוכח דמותר דאי לא"ה הי' הברייתא מחלק בעגל גופא בין היכא שנולד מכשרה ביו"ט שהוא מותר ובין עגל שנולד מן הטריפה שהוא אסור ולא הי' צריך לחלק בין עגל ואפרוח שנולד ביו"ט וא"ש: ובענין מה שכתב לי בשלהי קיץ העבר במה שהי' מסתפק אם הא דאמרי' מצות לאו ליהנות נתנו שייך גם גבי איסור הנאה דאסור אפי' שלא כדה"נ לא הי' לי בשו"א פנאי להשיבו כי כשבא לי האגרת הייתי במרחץ ולא הי' לי ספרים לעיין בהם. ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל שאין בזה שום ספק כלל דבוודאי שייך לומר מצללה"נ אפי' בדבר שאסור שלכדה"נ כדפירש"י ז"ל כיון דמצו' הוי חוב על האדם ולא משום הנאה וא"כ אין חילוק כלל בין דהנאה הוי כדה"נ או שלכד"ה. והגם שמעלתו פלפל בזה בפלפול נאה ועכ"ז הי' נראה בעיני שזה כולו שלא לצורך ואחר שבאתי לביתי לשלום בעה"י בינותי בס' מצאתי וראיתי במפו' שדברו מזה בפרט בתשו' מהרי"א סי' שנ"א יע"ש שמדחה זאת בשתי ידים ומסיק דאפי' בשלא כדה"נ ג"כ אמרי' מצללה"נ ומביא כמה ראיות ע"ז ומהם גם מה שמביא מעלתו רק שהוא לא מביא מהא דקאמר רבא דמכסין בעעה"נ רק מהא דפסקי' להלכה דאיסור ע"ז ועהנ"ד אסורין שלכדה"נ ואעפ"כ פסקי' דמכסין בעפר עהנ"ד ויוצאין בשופר של ע"ז מה"ט ומפלתי בסי' יו"ד דכ' דסכין של ע"ז מותר לשחוט בה מה"ט דמצוה לאו לה"נ יע"ש. ואנכי הבאתי ראי' מדברי תשו' שערי אפרים סי' ל"ח שמתיר להדליק נר חנוכה בחמאה שנתבשלה בכלי בשר ב"י ולא הי' בו ס' מטעם דמצות לאו לה"נ יע"ש. ובשר בחלב אסור אפי' שלא כדה"נ ואעפ"כ מתירו משום מללה"נ: דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה סימן ל"א בעה"י ג' שמיני י"א ניסן תר"ן לפק"ק חוסט יע"א. את חג המצות יחוג בחדו' ובדיצות כבוד אהובי תלמידי הוותיק החריף ובקי המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה משה יוסף גאמבא ני' בעיר מאקאווע יע"א. בענין שנוהגין אצליכם שמכסין השלחן אשר עושין עליו המצות בבלעכין האם צריך לטבול אותם כמ"ש הפרמ"ג סי' תנ"א ס"ק ו' וז"ל שהבלעכין שמשימין עליו המצות צריך טבילה. ומע' מפקפק בזה לפי המבואר במחבר ביו"ד סי' ק"כ סעי' ו' דאם העיקר של עץ והטפל מתכות א"צ טבילה וכאן בודאי העיקר העץ דהא אפשר לעשות המצות על השלחן בלא בלעכין הנ"ל וזה רק לרווחא דמילתא. ולפענ"ד נראה דמאי הוי דהוי טפל דהא חזי' דכלי חרס המצופים באבר מבפנים צריך טבילה אע"ג דל"ה אלא לנוי בעלמא כמבואר שם בטו"ז ס"ק ג' וא"כ כשהבלעכין מחוברים בקרשים הוא בלתי ספק כלל שצריכים טבילה כיון שאז בודאי אינו ראוי' להשתמש על העץ רק על הבלעכין ואפי' כשאינו מחוברים נמי הדין עם הפרמ"ג דצריכים טבילה כיון דהבלעכין בעצמן ראוי' להשתמש בו לדבר מאכל אחר מה שאין ראוי' להשתמש על העץ כמבואר בש"ך שם ס"ק י"א דהטעם דהסכין של שחיטה צריך טבילה משום שאפשר לשמשו למאכל אחר יע"ש: ובענין הקו' שהקשה בשעה"מ בה' ק"פ בסופו שהביא קו' דמנ"ל דעצם לא תשברו בו פירושו דאינו רשאי דלמא פי' דא"צ כמו לא יבדיל ותי' מדכ' בפ"ש עצם ל"י בו עוד הפעם. והקשה מתוס' פסחים ד"ו שהקשה על הא דשואלין ודורשין דמשה הי' מוכרח להודיע לטמאים על מה ששאלו למה נגרע ותי' דהול"ל דאל יעשו יע"ש. ולפי הנ"ל אכתי קשה דמנ"ל הא דשואלין דהא מוכרח הי' לומר דין פ"ש דלא נטעה דעצם ל"י הוי פי' א"צ. ונלע"ד דהנה לפי האמת דידעי' דאזלי' בתר רובא משאר לימודים בודאי ידעי' דעצם ל"י פי' דאינו רשאי דאאפ"ל דא"צ כמבואר בשעה"מ רק דהקו' הי' לפי הס"ד דמר ברי' דר"א דרוצה ללמוד דהא דאזלי' בת"ר משבירת עצם בפסח דא"ר דעצם ל"ת בו דע"ז שפיר קשה דלמא פי' דא"צ לשבור והתורה אתי לאשמעי' דא"צ לשבור משום דאזלי' בת"ר וע"ז שפיר תירוץ דמוכח מדכ' עוד הפעם ועצם ל"ת בו גבי פ"ש וע"ז שפיר נוכל לומר דלפי הס"ד באמת אינו מוכח הא דשואלין ודורשין בה"פ ומר ברי' דר"א לא ידע מהאי ברייתא כמו דלא הי' ידע מהברייתא דהמחתך בגידין דמקשה מיני' הגמ' וא"ש: ועוד יותר נוכל לומר דהא מרע"ה אמר להם לישראל כל דיני ק"פ ראשון טרם שידע שיצטרך לומר להם דיני קפ"ש וא"כ בודאי הי' צריך לפרש להם בע"פ הפי' של ועצם ל"ת בו דהוי פי' שאינו רשאי וא"כ תו לא הי' צריך לומר להם דיני קפ"ש רק אח"כ כשהוצרך להשיב להם דיני קפ"ש הוצרך לחזור ולומר ועצם לת"ב כדי להודיע לדורות שידעו שהפי' שאינו רשאי אבל הבני ישראל שבאותו הדור בודאי לא הוצרך לומר להם משום זה דיני קפ"ש כיון דבוודאי כבר פי' להם זאת בשעת שא"ל דיני ק"פ ראשון כנ"ל וא"ש: ועד"ז מיושב ג"כ קו' העולם שמובא בתשו' אבני צדק חאו"ח סי' מ"ט על הא ששואלין ודורשין בה"פ מהא דאי'