בית היוצר חלק א עח

הפר"ח אעפ"י שהדבר פשוט בש"ס להיתר מ"מ אסורים משום דדגן מעשה קדירה וקטניות מעשה קדירה גזירה הא אטו הא וזהו תימה שאחר שנסתם התלמוד שנגזר גזירות מדעתינו ומצאתי להם סמך מהא דאמרינן בפכ"ש ר"פ שרי ליה לבורדיקי דבי ריש גלותא לממחה קדירה בחסיסי אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי וכו' וחסיסי הוי קמח של עדשים אלמא אפילו דהוי מיני קטניות כיון דעבדי מזלזלין במצות אין להתיר להם ואמרינן בספ"ק דביצה דלבא"י דאית להו עבדי דמזלזלין אין כותשין אפי' במכתשת קטנה והאידנא שאין הדורות מתוקנים כמו הדורות ראשונים וכו' ויש לתפוס לאסור כל מידי דדמי לדגן משום דמחליף להו בדגן יע"ש הגם דמסיק שם אבל אין כן מנהגנו מ"מ כתב הרב חיד"א זצ"ל דהוא עצמו בשו"ת בית יהודא בשם רבו הסכים עם הרב כנה"ג לענין דינא יע"ש בספר עין זוכר סעי' ז' ומעתה אם הוא כתב כן בודאי אכן מה נענה אבתרי' בדורות שלנו בוודאי יש לגדור יותר לכן שומר נפשו ירחק מהם כי בפסח צריך הרחקה טפי כמו שמביא השערי תשובה בסי' תנ"ג ס"ק ג' בשם השבו"י לענין הטייא. ובפרט לענין הפעפער ששפיר אמר הדיין שלכם שאין רעש כ"כ שלא ישתמשו בימי הפסח בפעפער כאשר אנכי איננו משתמש בפעפער בימי הפסח יותר משלשים שנה מחמת חשש אחר ששמעתי מכבר על כל הפעפערן וכן דרשתי בשבת הגדול העברה לטובה שכל שומר נפשו ירחק את עצמו מכל פעפער והגם שהמבין יוכל להבחין כעת בין הפעפער הטוב ובין המזויף ועכ"ז יוכל להיות שעוד ימצאו תחבולה לעשות גם את המזויף באופן שיהי' דומה מכל וכל להפעפער הטוב שלא יוכל שום אדם להבחין עכ"ז לא אמרתי בפירוש שהיא אסור כדי שלא להכשיל את האינו יודע או שאינו רוצה לידע רק שאמרתי כל שומר נפשו ירחק ותבוא עליו ברכות טוב וקצרתי מחמת טרדותי המרובים ובעה"ח: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן ל' בעזהי"ת. שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי האברך הרבני המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון החו"ב כש"ת מו"ה אברהם גאלדבערגער גי' הרב מבערצעל מכתבו הגיעני בשבוע העברה וכו' והנה לעיין בעיון היטב בד"ת שכתב אין לי כעת פנאי מכל טרדותי המרובים עד מאד ועכ"ז לא אשיב פניו ריקם על מה שהקשה במס' ביצה דף ו' אהא דאתמר אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור ושמואל אמר מותר וכו' א"ל ר' כהנא וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט א"ל הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה וכו' תני' כוותי' דרב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט אסור וכו' והקשה כיון דעיקר רבותא דברייתא להשמיענו דסברת מתיר עצמו בשחיטה לא מהני א"כ למה לי' לחלק בין עגל לאפרוח הא בעגל גופא הי' יכול לחלק להשמיענו רבותא זו לפי המבואר ביו"ד סי' י"ד ס"א דאם הוציא העבור את ראשו אעפ"י שהחזירו הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו רק בשחיטת עצמו וא"כ הי' הברייתא יכול לחלק בעגל גופא דעגל שנולד ביו"ט מותר ועגל שהוציא ראשו עיו"ט או איזה ימים קודם יו"ט והחזירו ואח"כ נולד ביו"ט אסור כיון דאינו מוכן אגב אמו דהא אם הי' אמו נשחט הי' הולד אסור משום יוצא וגם אינו מוכן אגב אמו לכלבים כיון דאמה כשרה ודוגמא לזה הקשה הפלתי דלמה קתני בברייתא עגל ואפרוח ליתני הכל בעגל ובמקום אפרוח ליתני אבל עגל דלא כלו חדשיו ונולד קודם יו"ט וביו"ט כלו לו ימים אסור לשחוט דאינו מוכן אגב אמו יע"ש שבתירוצו שמתרץ דאתי לאשמעינן אפרוח כי היכא דנדע דרישא בעגל שנולד ביו"ט דמותר אפי' כשלא הפריס עג"ק דומי' דאפרוח יע"ש ובזה מיושב גם קושי' הנ"ל: ולפע"ד הי' נראה לישב מיד בהשקפה ראשונה לפי דברי התוס' שהקשו אהא דקאמר וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה דאינו מוכן אג"א דהוא טריפה הא מוכן הוא לפי מה דאמרינן בחולין דב"פ ניתר בד' סימנים בשחיטות אמו או בדידיה וא"כ יכול להושיט ידו לתוך אמו וישחטנו ויהי' מוכן ותירצו התוס' בתירוץ ב' דלכתחלה אסור לשחטו כמו דאין שוחטין בלילה ולזה הוא אינו מוכן יע"ש. והנה כ"ז אתי שפיר לענין דלא הוי מוכן אבל לענין זה דנימא דהלידה מתיר את עצמו בשחיטה זה בודאי אינו מתיר עצמו בשחיטה כיון דגם קודם הלידה מתרת עצמו בשחיטה כיון דיכול להושיט ידו לתוך מעי אמו ולשוחטו וא"כ אם הי' קתני גבי עגל שהוציא ראשו והחזירו דאסור הו"א דוקא זה אסור משום דאינו מתיר עצמו בשחיטה אבל אפרוח דמתיר עצמו בשחיטה דמקודם שיצא לא הי' מותר כלל בשחיטה הו"א דמותר ולזה שפיר הוצרך להשמיענו אפרוח דאע"ג דמתיר את עצמו בשחיטה מ"מ אסור ושפיר קושיתו מיושב: ואח"כ כשבינותי במפורשים ראיתי שכוונתי בזה לדעת הגדולים ה"ה הפנ"י והצל"ח שכתבו ליישב הקו' אמאי דקאמר עגל שנולד ביו"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו אפרוח שנולד ביו"ט מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דק' דלמה לי בעגל הטעם דמוכן אג"א ותיפק לי' מטעם דמתיר עצמו בשחיטה כמו גבי אפרוח ותירצו דמתיר עצמו בשחיטה לא שייך כלל בעגל הנולד דמעיקרא הוי בי' נמי היתר שחיטה ע"י אמו ומכש"כ למ"ד ד' סימנים אכשיר בי' רחמנא כמש"כ התוס' לעיל עכ"ל הפ"י יע"ש והצל"ח מוסיף עוד דאפי' בנולד מכשירה העומדות לגדל ולדות אין שייך לומר דמתיר עצמו בשחיטה משום דכבר הי' מותר בשחיטת אמו אלא שהאם והולד בתוכה אסורים משום מוקצה ולכן גם כשנולד נשאר איסור מוקצה יע"ש. ולזה ממילא גם גבי הוציא ראשו והחזירו אע"ג דאינו מותר בשחיטת אמו מ"מ יש לו היתר בשחיטת עצמו ע"י שיושיט ידו בתוך אמו וישחטנו משום דד' סימנים אכשר בי' רחמנא כנ"ל ואפי' לשאר תירוצי התוס' דלא אמרינן ד' סימנים אכשר בי' רחמנא ג"כ שפיר מיושב דהנה היריעות שלמה ביו"ד סי' י"ג הקשה אהא דכתבו התוס' דקאי הגמ' אליבא אבעי' דר' אושיעא דהא עדיין הי' מוכן לשחוט האם מקודם ואח"כ ישחוט העובר דכל האבעי' דר"א ל"ה אלא אם מהני שחיטתו של עובר במעי בהמה בחי' כמבואר שם דבמעי אמו לא שרי' לי' שחיטה אבל לעולם אם נשחטה הבהמה טריפה יכול לשחוט העובר מטעם ד' סימנים אכשר רחמנא וכן פסקינן ביו"ד סי' י"ד וא"כ יכול לשחוט הבהמה טריפה ואח"כ ישחוט את העובר אך זה טעות דהא לא יכול לשחוט בהמה טריפה ביו"ט מטעם דלכם ולא לכלבים ואף דהוי לצורך או"נ דהא ע"י שחיטות הבהמה יכול לשחוט העובר מ"מ לא עדיף מן מכשירי או"נ דאפשר לעשותן מעיו"ט דאינו דוחה יו"ט עכ"ל יע"ש שמאריך בזה ליישב דאמאי קרי לי' מוכן לכלבים כיון דעומד בעיו"ט לאדם לשחוט את האם ואח"כ את העובר. והנה כ"ז לגבי עגל שנולד מן הטריפה משא"כ גבי עגל שהוציא ראשו והחזירו שפיר יכול לשחוט האם שהיא כשרה ואח"כ ישחוט את העובר וא"כ שפיר יש לו היתר בשחיטה קודם שנולד וממילא עם הלידה אינו מתיר עצמו בשחיטה כיון דגם מקודם הלידה הי' לו היתר בשחיטה ע"י שישחוט את האם מקודם כנ"ל. ואין להשיב ע"ז דהא אם ישחוט את האם תחילה אסור לו לשחוט את הולד אח"כ משום אותו ואת בנו דהא עכ"ז מותר הוא בשחיטה אם עבר ושחטו כדפסק המחבר ביו"ד סי' ט"ז ואפי' להיש מי שאוסר בו ביום לאכול האחרון כתב הש"ך שם ס"ק ג' דזה משום קנס ודוקא לו קנסינן אבל לאחרים מותר יע"ש וא"כ שפיר מתיר עצמו בשחיטה קודם הלידה וא"כ ממילא אינו מתיר עצמו בשחיטה עם הלידה ולזה הו"א דלזה הוא אסור אבל גבי אפרוח דמתיר עצמו בשחיטה הו"א דיהי' אסור ולזה שפיר הוצרך להשמיענו בברייתא דאפי' האפרוח מותר כנ"ל וא"ש: והגם כי טרדותי מרובים מאד ועכ"ז לא אמנע מלכתוב לו מה שנתחדש לי בעזהי"ת כעת בעיוני בתשובתי זאת ליישב קו' התוס' הנ"ל דיוכל להושיט ידו לתוך מעי אמו ולשחוט משום דב"פ ניתר בד' סימנים דהנה ביו"ד סי' ע"ט בסעי' ג' כתב המחבר דנולד מן הטריפה מותר וכתב הטו"ז בס"ק ה' וז"ל ומ"כ למוהר"ר פייוויש ז"ל ח"ל צ"ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה גם לולד עכ"ל. וכתב הישועות יעקב דהא דדרוסת האם מזיק לולד אינו דבר ברור וכ"כ בשו"ת בית יעקב רק דספק טריפות יש כאן שמא הוזק הדרוסה גם לולד יע"ש ומעתה לפ"ז לרב דסבר דאין חוששין לספק דרוסה הי' סברא לומר דמותר. אמנם עכ"ז הסברא נותנת דאין להתיר את הולד אפי' לרב אם לא שיבדקהו