בית היוצר חלק א עו

קבלת אחריות של הדיוט שיקרא שמו עליו וקרי' בי' וגונב מבית האיש לחייב את הגנב תשלומי דו"ה דבתר עיקר הממון אזלי' שהוא של הקדש ולא קרי' בי' וגונב מבה"א אע"ג דחייב באחריות הכ"נ וגבי חמץ חייב המפקיד לבערו מה"ת אע"ג דהנפקד קבל עליו אחריות ובודאי הלכה כרבנן ולא כר"ש וכדפסק הרמב"ם בה' גניבה וכן עמד בזה הב"ח בהגהות על הרא"ש ז"ל ונלע"ד ליישב דברי הרא"ש ז"ל בפשיטות דודאי גם הרא"ש ז"ל ידע זאת באר היטב שראיות רבינו יונה ז"ל מהא דוגונב מבית האיש הוי שפיר מהא דסברו הרבנן דאזלי' בתר המפקיד דהיינו ההקדש ולא בתר הנפקד אע"ג דקיבל הנפקד עליו אחריות והיינו הטעם משום דאמרי' גורם לממון לאו כמ"ד וכמ"כ גבי חמץ המפקיד חייב אע"ג דקבל הנפקד עליו אחריות אמנם כ"ז ניחא כשהפקידו אצל עכו"ם דאז שפיר אמרי' דלא יצא מרשות המפקיד לרשות הנפקד כיון דגורם לממון לאכמ"ד. אבל כשהפקיד אצל ישראל וקבל עליו הישראל אחריות אזי בודאי הוי ברשות הנפקד משום דמרבי' לי' מלא ימצא דגבי חמץ אמרי' דהגול"מ כמ"ד ואזי בודאי ראוי' להיות שלא יהי' המפקיד חייב כיון שהוא ברשות הנפקד ובאמת הרבינו יונה ז"ל אמר זאת על דברי הגאונים ז"ל דאכל מה שהם אמרי דהנפקד חייב ולא המפקיד אמר הוא ז"ל דהמפקיד חייב אפי' כשהנפקד הוא ישראל ועל זה שפיר קאמר הרא"ש ז"ל דלא הבין ראייתו מהא דוגונב מבה"א דמוכח משם דל"ה ברשות הנפקד משום דדהגול"מ לכמ"ד דהא כשהנפקד הוא ישראל לגבי חמץ אמרי' דהגול"מ כמ"ד מרבוי' דלא ימצא וא"ש: אמנם דבר זה תלוי' בב' פירושים שנמצא באחרונים בהא דילפי' פקדונות באחריות מלא ימצא דלפי המבואר בהפנ"י והצל"ח דהא דמשני שא"ה דא"ק לא ימצא לא משום דע"י קבלת אחריות הוי כחמץ שלו כיון דקיי"ל כרבנן דדהגול"מ לאו כמ"ד בכ"מ אלא אעפ"י דאמרי' דדהגול"מ כמ"ד מ"מ בחמץ עובר משום דכתיב לא ימצא ללמד כיון דאלו מיגנב ברשותי' הוא הוי עי"ז מצוי' בידי' ובישועות יעקב ובס' ברוך טעם כתבו דבחמץ דהגול"מ כמ"ד ובס' פרי החג מבאר אלו ב' פירושים באר היטב יע"ש. ומעתה נוכל לומר דהרא"ש ז"ל ס"ל כסברת הייע"ק וב"ט הנ"ל דלגבי חמץ אמרי' דהגול"מ כמ"ד ולזה שפיר כ' דאינו מבין ראיות הרבינו יונה ז"ל מהא דוגונב מבית האיש להוכיח דקיי"ל דדהגול"מ לאו כמ"ד דזה הראי' אינו מעלה ארוכה לגבי חמץ דאע"ג דבשאר דוכתי קיי"ל דדהגול"מ לכמ"ד מ"מ לגבי חמץ קיי"ל דכממון דמי מריבוי' דלא ימצא כנ"ל. משא"כ הר"י ז"ל הוא סובר כסברת הפנ"י והצל"ח הנ"ל דגם גבי חמץ קיי"ל דהגול"מ לאו כמ"ד כמו בכל עניינים ולזה שפיר מביא ראי' מהא דוגונב מבית האיש לענין חמץ דדהגול"מ לכמ"ד דהא אין חילוק בין חמץ לשאר עניינים לענין דהגול"מ דבכ"מ לאו כמ"ד וא"ש: ומעתה לפי"ז נוכל לומר גם לפי דרכינו כמ"ש הטו"ז לפי דרכו דהר"י ז"ל מפרש המכילתא דפוטר את המפקיד היינו כדביארנו לעיל דאיירי כשקיבל הנפקד עליו אחריות והמכילתא אתי' כמ"ד דדהגול"מ כמ"ד ולזה הוא ברשות הנפקד כמו דהוי ברשות ההדיוט גבי וגונב מבית האיש לר"ש דסבר דהגול"מ כמ"ד משא"כ רבינו יונה ז"ל דפסק דדהגול"מ לאו כמ"ד ולזה פסק שאינו ברשות הנפקד ולזה המפקיד חייב ועד"ז לא יקשה מה שהקשו המפו' לדרכו של הטו"ז וא"ש: אמנם על זה יקשה פירכת הגמ' דפריך למ"ד דהגול"מ כמ"ד לא ימצא למ"ל כמו כן יקשה על המכילתא דאי אמרי' כנ"ל להרבינו יונה ז"ל דהמכילתא אתי' כמ"ד דהגול"מ כמ"ד א"כ למ"ל היתירא דבבתיכם דחמצו של ישראל בבית הנכרי וקבל הנכרי עליו אחריות דאינו חייב לבערו דהא בלא היתורא דבבתיכם נמי ידעי' דהוא ברשות הנפקד כשקבל עליו אחריות משום דדהגול"מ כמ"ד וממילא מוכרחים אנו לשנות גם ע"ז שינוי דגמ' דאיצטרך משום דסד"א הואיל וכי איתא הדר' בעיני' לאו ברשותי' קאי קמ"ל אמנם כ"ז ניחא לפ"מ דמשמע מסתימות הגמ' מדברי רש"י והתוס' ז"ל דלפי תירוץ הגמ' משמע דלעולם באיתא בעיני' ל"א דהגול"מ כמ"ד רק בחמץ ה"ט לפי שהוא מצוי בידו ולזה שפיר איצטרך הא דבבתיכם דנימא גם בחמצו של ישראל בבית נכרי באיתא בעיני' דהגול"מ כמ"ד אע"ג דכבר איכא ילפותא ע"ז מלא ימצא משום דנוכל לומר דשא"ה דאע"ג דל"ה כממון מ"מ חייב משום שהוא מצוי בידו אבל בחמצו של ישראל בבית נכרי דל"ש זה סד"א דל"א גבי' דהגול"מ כמ"ד ולזה שפיר איצטרך ע"ז יתורא דבבתיכם משא"כ לפ"ד הצל"ח בשמעתין שכ' בד"ה אעפ"י וז"ל דמה דמשני סד"א הואיל ואיתי' בעיני' נלע"ד שהכוונה שלא תטעה לחלק בהב קמ"ל קרא דלא ימצא שג"ז גול"מ מקרי אבל לעולם שהטעם משום גורל"מ יע"ש וכ"כ ביד אפרים לפרש דברי הט"ז בסי' ת"מ ס"ק ד' יע"ש וכן מביא הפהח"ג הרי"ט אלגאזי יע"ש וא"כ עדיין קשה למ"ל היתורא דבבתיכם ע"ז כיון דכבר ילפי' מלא ימצא דבכ"מ אפי' באיתא הדר בעיני' אמרי' דהגול"מ כממון ומעתה נוכל לומר דהרא"ש ז"ל סבר כסברת הצל"ח וסיעתי' הנ"ל ולזה שפיר כתב על הר' יונה ז"ל דלא כתב לפרש המכילתא דאע"ג דגם הרא"ש ז"ל ידע שפיר דנוכל לומר דהמכילתא אתי' כמ"ד דדבר הגול"מ כמ"ד מ"מ עדיין קשה ע"ז דלמה לן היתורא דבבתיכם כנ"ל משא"כ הר' יונה ז"ל סבר כפירוש הא' דמלא ימצא לא ילפינן לשאר דוכתי דבאיתא הדר' בעינא נמי אמרינן דהגול"מ כממון ולזה שפיר איצטרך היתורא דבבתיכם ע"ז וא"ש: סי' כ"ז שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המופלא ומופלג בתורה וביראה החו"ב כש"ת מו"ה יעקב ריכטער ני' הרב בקהל קיראלהאז יע"ש: מכתבו היקר הגיעני וביקש ממני להודיע לו על אתר אודות הציקארייע אשר כתוב עליו ההכשר של דאקטער איבלית ראבינער טראפא, הנה זה הציקארייע עם זה ההכשר לא שמעתי ולא ראיתי ושקר אמרו שגם בביתי משתמשים בזה הציקארייע כי אני לעצמי אינינו משתמש בשום ציקארייע זה הרבה שנים רק לב"ב משתמשים בציקארייע על ההכשר מהרב אב"ד דקה"י מקאשוי בצירוף ההגה"צ מו"ה דוד ליב זילבערשטיין ז"ל בעהמ"ח שבולי דוד שהי' אבדקה"י בעיר וויינוצען יע"א ויותר מזה לא אדע להעיר בסימן מובהק: ועל דברי הרמ"א בסי' תנ"ט באו"ח סעי' ב' שהביא דעת הת"ה לפסק הלכה שהשהיות מצטרפות ועל דברי המחבר שם שכה אח"כ ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידם אם יניחנו בלא עסק מיד יתחמץ לא הגי' כלום הרמ"א ז"ל והוא מתשו' הרא"ש מובא בב"י והם דברים סותרים זא"ז כמבואר בד"מ שם שהניח הדבר בצ"ע עכ"ל מע"ה. ונלע"ד דהנה לכאו' יש להבין על דברי הר"מ שכ' וז"ל וצ"ע דמשמע דהרא"ש ור"י לית להו האי סברא שהרי כתבו שלאחר שנתחמם בידם לא משערי' בשיעור מיל וכו' דמשמע לכאו' מדבריו שקאי על סוף דברי הת"ה שכ' דשהיות מצטרפות לשיעור מיל וע"ז הקשה דמדברי הרא"ש ור"י משמע דלאחר העסק שנתחמם לא משערי' בשיעור מיל זה אינו מובן כלל דהא לא דמי' כלל דברי הרא"ש ור"י לדברי הת"ה דהרא"ש ור"י איירי מסתמא כשמתעסק בעסק גדול באופן שיוכל להתחמם על ידו משא"כ הת"ה איירי כשאינו עסק גדול כמו שמבאר הת"ה בעצמו מקודם דבעסק גדול ל"א שהיות מצטרפות רק כשאינו עסק גדול כמו ניקר וכדומה ומזה בודאי לא יוכל להתחמם ובזה בודאי גם הרא"ש והר"י מודה ששיעורו בשיעור מיל וא"כ ל"ק כלל קו' הר"מ אעכצ"ל דהקו' מהד"מ קאי על תחילת דברי הת"ה שכ' דבעסק גמור כגון בעיטות הידים בבצק אין שהיות מצטרפות וא"כ משמע מיני' דאפי' בעסק גדול דיוכל להתחמם תחת ידו ג"כ אינו מתחמץ פחות משיעור מיל דאי לא"ה למ"ל צירוף וע"ז שפיר הקשה הד"מ דמהרא"ש והר"י משמע דלאחר עסק גדול שיוכל להתחמם תח"י איננו צריך לשיעור מיל ועכ"ז הוא מסיק בצ"ע ולפי"ז ממילא אין דבריו סותרים אהדדי דהא דכתב ברמ"א דשהיות מצטרפות הוא דוקא בעסק מיעוט כמבואר שם בטו"ז ומג"א והיינו היכא דאינו יוכל להתחמם תחת ידו ועמ"ש המחבר אח"כ דעת הרא"ש והר"י ואחר שנתעסק בבצק ונתחמם בידים אם יניחנה בלא עסק מיד יתחמץ שפיר לא הגי' כלום כיון שהוא מסכים לדברי המחבר להחמיר כדעת הרא"ש והר"י דבעסק גדול שנתחמם אין צריך לשיעור מיל ואין זה סותר למ"ש ברמ"א דשהיות מצטרפות משום דהתפואימה