בית היוצר חלק א עה

לחייבו והיינו משום דנתמעט מלך אחריות דפשיעה ומבבתיכם אחריות דגנו"א. ודברי רש"י ז"ל עולים כהוגן בעזה"י: ובא"א נלע"ד ליישב קו' הצל"ח הנ"ל דכיון דביטול מפורש בקרא למ"ל קרא למעוטי של אחרים תפ"ל דאפי' בשלו אם בטלו אינו עובר ק"ו בשל אחרים כנ"ל. דהנה הרא"ש מביא בשם הגאונים שאמרו בישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי או אצל ישראל חבירו וקבל הנפקד עליו אחריות הנפקד חייב בביעורו ולא המפקיד אעפ"י שהוא שלו כיון שאינו ברשותו והביא ראי' ממכילתא דתני התם בבתיכם למה נאמר וכו' יע"ש. ונלע"ד דסברת הגאונים ז"ל הוא משום דמרבינן מהקרא דלא ימצא דכשהחמץ של נכרי הוא ברשות ישראל וקע"א הישראל חייב לבערו משום דנחשב כשלו מחמת שקע"א. ולזה כמו כן כשישראל הפקיד חמצו אצל אחר וקע"א הישראל חייב לבערו משום דנחשב כשלו מחמת שקיבל עליו הנפקר אחריות נחשב החמץ דהוא של הנפקד ולא של המפקיד ולזה אינו עובר עליו המפקיד אע"ג דעיקר החמץ הוא שלו כיון דהוא ברשות הנפקד והנפקד קע"א מחשיב שהחמץ של הנפקד והמפקיד אינו עובר וזה מוכח מהמיעוט דקרא דשלך אא"ר אבל א"ר של אחרים והיינו דכשהוא של אחרים באותו אופן כשהי' שלך היית עובר עליו דהיינו בקבלת אחריות לחוד מהקרא דלא ימצא כמו כן כשהוא באותו אופן של אחרים אפי' בקבלת אחריות לחוד ג"כ אתה רואה אותו וזה אינו מוכח מקרא דתשביתו דמהני ביטול ושפיר מיושב קו' הצל"ח הנ"ל וא"ש: ולפי"ז נוכל ליישב בעה"י קו' שהקשה הפר"ח בסי' ת"מ על הגאונים ז"ל דממ"נ אי ס"ל להני גאונים שאחריות אינו גורם וה"ט שאינו עובר לפי שהוא ברשות אחרים א"כ למ"ל שקיבל אחריות ואם האחריות גורם א"כ אפי' בביתו ממש מצי לראותו והניח בצ"ע. ולפי הנ"ל ניחא דהן אמת דעיקר סברת הגאונים הוא משום שקיבל הנפקד אחריות ולזה נחשב כאלו הוא של הנפקד ולזה אינו עובר עליו המפקיד ממיעוט דשלך אא"ר אא"ר ש"א וזה דוקא כשהוא ברשות הנפקד אבל כשהוא ברשות המפקיד אזי בודאי המפקיד עובר עליו אע"ג דהוא באחריות של אחרים ונחשב מחמת זה של אחרים כנ"ל מ"מ עובר עליו כשהוא ברשותו מצד הואיל דאי בעי זכה לי' לנפשי' לגמרי ויסלק את האחרים מאחריותם דבשלמא אם הוא ברשות הנפקד ובאחריותו אזי לא נוכל לומר גבי' הואיל אי בעי מייתי לי' לרשותו כמבואר בישועות יעקב דלא אמרי' הואיל רק כשהוא ברשותו אבל כשהוא ברשות אחרים ל"א הואיל אי בעי מייתי לי' לרשותו יע"ש שהאריך בזה וגם בשאר מפורשים מוזכר סברא זו. ולזה שפיר הוצרכו הגאונים ז"ל לתרתי קבלת אחריות ושיהי' ברשות הנפקד ומיושב קו' הפר"ח הנ"ל וא"ש: ובזה ממילא מיושב ג"כ קו' השאגת ארי' רסי' פ"ג שהוסיף עוד להקשות דאי סברת הגאונים דהא דהמפקיד פטור מן הביעור אחריות הנפקד הוא שגרם לו לפוטרו מן הביעור קשה אמאי מסיימו כן דהנפקד חייב בביעורו ולא המפקיד אעפ"י שהוא שלו כיון שאינו ברשותו אמאי בלי טעמא משום כיון דאינו ברשותו הא מש"ה לא נפטר המפקיד דהלא אם לא קבל הנפקד אחריות המפקיד חייב לבערו אעפ"י שאינו ברשותו. ולפי הנ"ל ניחא דבודאי זהו אמת דאם לא קבל הנפקד אחריות המפקיד חייב לבערו אעפ"י שאינו ברשותו כיון שאינו נחשב שהוא של הנפקד רק שהוא של המפקיד רק שהי' סברא לומר דאע"ג דהנפקד קע"א ג"כ יהי' המפקיד חייב מטעמא דהואיל ואי בעי זכי לי' דכיון דאינו מחוסר ממון בודאי ראוי' לומר הואיל. ולזה אמרו דאעפ"י דאיכא למימר הואיל עכ"ז אין המפקיד חייב בביעורו כיון שאינו ברשותו וכל שאינו ברשותו לא אמרי' הואיל ואי בעי זכי לי' והביאו לרשותו כנ"ל וא"ש: ועוד הקשה השאגת ארי' מאי' ראי' מהא דתני' במכילתא הא לא סכר במכילתא מקע"א העכו"ם ולא תלי טעמא אלא משום שאינו ברשותו לבד. ועוד קושיות כדלקמן. ולפי הנ"ל נלע"ד שיהי' הכל מיושב בעזה"י דהנה זה הלשון המכילתא שהביא הרא"ש ז"ל דתני התם בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כפשוטו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של נכרי ברשות ישראל שהוא בביתו ואין יכול לבערו יצא חמצו של ישראל ברשות נכרי שהוא שלו ואינו ברשותו וכו' דהנה לכאורה יש להבין על המכילתא דמשמע מיני' דלא יליף מהא דבבתיבם אלא משום דהוא מיותר כמו דמתחיל בבתיכם למה נאמר וא"כ איך יליף מיני' שני דברים למעוטי חמצו ש"נ ברשות ישראל ולמעוטי חמצו ש"י ברשות נכרי דכיון דנשמע חדא מיני' א"כ תי אינו מיותר וא"כ מנין לנו למילף למעוטי השני ובאמת כדמדייק בלישנא דמכילתא משמע דלא יליף מיני' תרתי אלא או הא או הא מדקאמר יצא חמש"י בר"נ ולא קאמר ויצא חמש"י בר"נ: וע"כ נלע"ד דהכי פירושו במכילתא דבודאי בפשיטות משמע דהא דבבתיכם דמיותר אתי למעוטי חמצו ש"נ ברש"י דהוא מסתבר טפי למעוטי מהא דחמצו ש"י בר"נ אלא ע"ז א"צ משום דכבר נשמע מלך למעוטי ש"א וש"ג או מתשביתו דביטול משמע כדהארכנו לעיל וא"כ למה צריך הא דבבתיכם אע"כ צ"ל דאתי למעוטי דיצא חמצו ש"י בר"נ וקיבל עליו הנכרי אחריות דאע"ג שהוא שלו מ"מ הוא ברשות נכרי כיון דקע"א וכ"ת מנ"ל זאת דדוקא בקבל הנכרי עליו אחריות אינו עובר הישראל דלמא אפי' בשלא קע"א ג"כ אינו עובר עליו הישראל כיון שהוא אינו ברשותו זה אינו דכיון דכל עצמו דאנו ילפי' מבבתיכם לא ילפי' אלא משום דהוא מיותר כנ"ל. וא"כ אם אנו ילפי' מני' למעוטי חמצו ש"י בבית נכרי היכא דקבל הנכרי עליו אחריות תו אינו מיותרת וא"כ מנ"ל למילף עוד מני' למעוטי אפי' היכא דלא קבל הנכרי אחריות וממילא שפיר מיושב קו' הש"א דשפיר מוכח מהא דמכילתא דדוקא בקבל העכו"ם אחריות אינו עובר הישראל אבל כשלא קבל עליו אחריות לית לן למילף מהא דבבתיכם למעוטי מיני' כיון שאין אנו יכולין למילף מיני' רק למעוטי חדא וכיון דכבר מוקמי' לי' למעוטי בקע"א תו ליכא למילף מיני' למעוטי היכא דלא קבל עליו אחריות וא"ש: וממילא מיושב שפיר מה שהקשה עוד השאג"א דאי אמרי' דסיפא דמכילתא בחמצו של ישראל ברשות נכרי איירי בקיבל עליו הנכרי אחריות וא"כ הוי וודאי דומי' דרישא דחמצו ש"כ ברשות ישראל איירי ג"כ כשקבל עליו הישראל אחריות וזה ודאי ליתא דרישא בודאי איירי כשלא קבל עליו הישראל אחריות יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דמעיקרא קאמר המכילתא דהי' ראוי' לאוקמא יתורא דבבתיכם למעט חמצו ש"נ בבית ישראל בלא קבלת אחריות דבקבלות אחריות ילפי' מלא ימצא שחייב לבער רק שלא יוכל לאוקמי על חמצו ש"כ בב"י משום דכבר ילפי' לי' מלא יראה לך שלך אא"ר אבל א"ר ש"א וש"ג ולהכי צריך לאוקמי האי יתורא דבבתיכם למעט חמצו של ישראל בבית נכרי בקבלת אחריות וכמבואר ג"כ בפירש הרמב"ן על החומש בפ' בא דהמכילתא לא בא למעט מבבתיכם חמץ ש"נ בבית ישראל משום שזה כבר נשמע מלך דגבולין ומהיקש דשאור שאור לבתים רק שבא למעט מבבתיכם חמץ ש"י בבית נכרי רק שהרמב"ן קמפרש אפי' כשלא קיבל הנכרי אחריות אמנם הגאונים מפרשים דוקא כשקבל הנכרי אחריות כפי מה דמפרשינן דבריהם כהוגן בעזה"י דמיתורא דבבתיכם לא נוכל למעט רק חדא מה דמסתבר טפי ואלו לא הי' המיעוט דלך בודאי לא הי' ממעטינן מיני' רק חמצו ש"נ בבית ישראל בלא קבלת אחריות רק מאחר דאית לן מיעוט דלך ע"ז ממעטי' ג"כ חמצו של ישראל בבית נכרי כשקבל הנכרי אחריות וממילא דנשמע מבבתיכם תרתי חמצו של ישראל בבית נכרי ומכש"כ חמצו ש"נ בב"י ואע"ג דנשמע נמי הא מלך מ"מ אי לא הי' כתיב לך ג"כ הי' נשמע מבבתיכם ולזה נקטו המכילתא למילף הא ג"כ מבבתיכם כיון דמבבתיכם בודאי נשמע הא רק משום דכבר נשמע זה מלך ילפי' עוד מבבתיכם גם חמצו של ישראל בבית נכרי וא"כ נשמע תרווייהו מבבתיכם ושפיר הוכיחו הגאונים ז"ל ראייתם מהמכילתא ומיושב כל הקו' הנ"ל וא"ש: ואח"כ הביא הרא"ש ז"ל שהר' יונה ז"ל הי' אומר דלעולם ברשות המפקיד וחייב לבערו מה"ת כדאמרי' בפ' מרובה דף ע"ו וגונב מבית האיש ולא מבית ההקדש כך מצאתי בשם הר"י ז"ל ולא הבנתי ראייתו וגם לא כ' לפרש הא דמכילתא שהביאו ממנה ראי' ונראה דדבר פשוט דאע"ג דהנפקד קבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של בעלים הוא וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרי' בי' ביתו והאי דמכילתא מיירי בעכו"ם שהלו' לישראל על חמצו כדאי' פ' כ"ש עכ"ל הרא"ש ז"ל ותמה החכ"צ בתשובה קל"ט על הרא"ש ז"ל דאיך נעלמה ממנו ראיות הר"י ז"ל והיא ברורה וכן הוא בפ"י וכן בתשו' שאג"א דמדחזי' לרבנן דפליגי עלי' דר"ש הסובר בקדשים שחייב באחריותן שהגנב חייב דו"ה דבודאי הוא