בית היוצר חלק א עד

שומר חנם שחייב בפשיעה וא"כ הי' מקום לומר דזה גרע מחמץ שלו אחר הביטול וקמ"ל דאפי' בזה אתה רואה של אחרים וש"ג עכ"ל אמנם הפ"י הוכיח מלשון רש"י ז"ל להיפוך מהא דמפרש רש"י ז"ל של גבוה אם הקדישן לבה"ב מדלא מפרש בפשיטות דבגזבר איירי שפטור לבער חמץ של הקדש שהוא דבר המצוי יותר דהא במקדיש גופא מסתמא מסרו מיד לגזבר שלא יעבור על בל תאחר ולא ליתי לידי תקלה אע"כ דגזבר כיון דחייב בפשיעה לשי' רש"י ז"ל כמ"ש הש"ך א"כ חייב לבער לכך הוצרך לפרש במקדיש גופא ומשכח"ל שפיר שהקדישו ע"מ שלא יתחייב באחריות כלל עכ"ל וא"כ לפי"ז הדרה קו' הצל"ח הנ"ל לדוכתי' דלמ"ל קרא למעוטי ש"א וש"ג ונלע"ד דהנה עוד תי' הר"י בתוס' הנ"ל על הקו' הנ"ל דנימא הואיל ואבמ"ע הוא משום דהיכא דאתי ליד גזבר ל"א הואיל אבמ"ע יע"ש והנה לפי דברי רש"י ז"ל דהא דא"ר של גבו' איירי אם הקדישן לבה"ב ל"ש זה התירוץ לכאו' אמנם לפ"ד הפ"י הנ"ל דהאי סברא דהואיל לא ידעי' אלא לאחר דילפי' מלא ימצא דלא יקבל פקדונות באחריות כנ"ל שפיר נוכל לומר דגם רש"י ז"ל סובר תי' הר"י הנ"ל רק הא דמפרש רש"י ז"ל דאיירי באם הקדישן לבה"ב זהו דוקא בההו"א דלא ידעי' עדיין מסברא דהואיל שפיר אמרי' דא"ר ש"ג אבל לפי המסקנא דמסקי' דילפי' מלא ימצא דלא יקבל פקדונות באחריות דאמרי' סברא דהואיל אזי נוכל לומר דל"א דא"ר ש"ג מכח הסברא דהואיל אבמ"ע: ובזה יהי' מיושב קו' הראשונה של הצל"ח הנ"ל דמדוע שבק בצד האיסור של גבו' משום דכשאנו מסקי' לצד האיסור של פקדון מלא ימצא אז אסור ש"ג אפי' בלא קבלת אחריות מטעם הואיל וא"ש: אמנם מסתימות הפוסקים דנקטו בלשוניהם הלשון דאתה רואה ש"א וש"ג לא משמע הכי אלא מחוורתא דרש"י ז"ל אינו סובר תירוץ השני של הר"י רק תי' הראשון דל"א גבי הקדש הואיל אבמ"ע משום דכתיב בהו לד' דאע"ג דאבמ"ע חשבם הכ' כש"ג כנ"ל ולזה שפיר איצטרך לזה קרא למעוטי ש"ג דלא נימא בי' הואיל דזה לא הי' ידעי' מקרא דתשביתו ואע"ג דלגבי ביטול ג"כ שייך הסברא דהואיל א"ב זכה לי' כמבואר בהמפו' אך ז"א לפמ"ש הישועות יעקב דלא אמרי' הסברא דהואיל אלא דוקא אם אפשר לומר בשעה זו שאנו דנין עלה יהי' נחשב כשלו דהיינו גבי הואיל ואבמ"ע דאזי אם ישאל עלי' יהי' למפרע שלו משא"כ בהואיל וא"ב פריק דאזי לא יצא מרשותו ההקדש רק לאחר שיפדנו אבל מקודם לא יהי' נעקר ההקדש למפרע אזי לא חשוב עכשיו כשלו מטעם הואיל משום דעל שעה זו שאנו דנין עלי' לא יוכל להיות שלו מטעם הואיל יע"ש: ומעתה לפי"ז לא נוכל לומר גבי ביטול הואיל וא"ב זכה לי' משום דאפי' כשיזכה בו לא יהי' שלו רק אחר הזכי' אבל לא עכשיו בזה השעה שאנו דנין עלי' ולזה שפיר מועיל ביטול משא"כ לגבי גבו' מצד הואיל ואבמ"ע הוי שפיר סברא לומר דהוא שלו מטעם הואיל ואבמ"ע כיון דכשישאל עלי' אזי יהי' שלו למפרע ולזה שפיר איצטריך קרא למעוטי ש"ג דל"א גבי' הואיל משום דכתיב גבי' לד' כנ"ל ושפיר מיושב קו' הצל"ח וא"ש: אמנם עדיין אינו מיושב הא דקאמר של אחרים וש"ג דמשמע דצריך קרא למעוטי גם על של אחרים וע"ז עדיין קשה קו' הנ"ל דלאחרים ל"צ קרא משום דמוכח מקרא דתשביתו דמועיל ביטול מטעם הפקר. ונלענ"ד ליישב גם את זה. דהנה לכאורה לפי דברי הרמב"ם ז"ל שכ' פ"ב דנדרים דהפקר הרי הוא כנדר ואסור לחזור מדיבורו אע"ג דלא עשה קנין אלא הרי הוא כנדר דכתיב בי' לא יחל דברו וכו'. והב"י והמפו' הביאו. וא"כ לפי"ז גם גבי הפקר שייך לומר הואיל אי בעי מתשיל על נדרו ואז יהי' ממילא למפרע שלו כיון שמונח ברשותו ובחצירו. אמנם גם זה אינו כיון שהתורה ציותה עליו במ"ע דתשביתו שיבטלנו ואזי ממילא כיון שביטל אותו כדי שיקיים המצו' דתשביתו וא"כ הוי נדר לדבר מצו' ולגבי נדר לדבר מצו' אסור למיתשל עלי' ואפי' בדיעבד יש סברא לומר דלא מהני התרה כדאי' ביו"ד בסי' רכ"ח דהנודר בעת צרה שאם ינצל יעשה דבר מצוה כך וכך י"א דלא מהני התרה דהוי כנד"ד ע"ד המקום כמבואר שם בש"כ ס"ק כ"ח. ומכש"כ כאן דהתורה ציותה עליו למצות עשה שיבטל בודאי ל"מ התרה למה שביטל כיון שביטל מחמת ציווי התורה א"כ בודאי הוי ע"ד המקום ולא מהני התרה. ועוד יותר נוכל לומר דלכך כתבה התורה המצו' דתשביתו שהוא ביטול בלב לדעת רש"י ז"ל אע"ג דביטול הוא מטעם הפקר ובלא זה ג"כ מהני רק לכך כתבה התורת המצו' דתשביתו שלא יהי' יכול להתירו. ובזה מיושב דברי רש"י ז"ל מה שהכריחו לפרש הא דמדאו' בביטול בעלמא סגי מדכ' תשביתו ולא פשיטא לי' דבישול מטעם הפקר כסברת התוס' משום דמטעם הפקר הי' שייך גבי' הואיל כנ"ל משא"כ מהא דכתיב תשביתו לא שייך גבי' הואיל כנ"ל וא"ש: והנה כ"ז שפיר לפי המסקנא דילפי' מלא ימצא דאין מקבלין פקדונות באחריות דמוכח מיני' דאמרי' סברא דהואיל ולזה ע"כ צ"ל דביטול מוכח מקרא דתשביתו ולא מטעם הפקר משום הסברא דהואיל כנ"ל. משא"כ בהו"א שפיר קאמר לך למעוטי אחרים ושל גבו' משום דלא הוי ידעי' עדיין מסברא דהואיל וא"כ הוי הסברא דביטול מטעם הפקר ולא מקרא דתשביתו ושפיר איצטרך הקרא למעוטי אחרים אבל לפי המסקנא באמת לא צריך הקרא למעוטי על של אחרים משום דכבר מוכח מקרא דתשביתו כקו' הצל"ח הנ"ל ולא איצטרך הקרא למעוטי רק לשל גבו' דלא נימא ביי הואיל כנ"ל. ולפי"ז שפיר מיושב קו' הר"י דאורליינש דהכא לא מצריך תרי קראי למעוטי נכרים וגבו' היינו משום דלנכרי לא איצטרך קרא למעוטי כיון דכבר מוכח מקרא דתשביתו כקו' הצל"ח הנ"ל ולא איצטרך קרא למעוטי רק לשל גבו' לחוד. ועל ההו"א דקאמר גם של אחרים אזי עדיין לא הוי ידעי' כלל מהא דלא ימצא וממילא הי' לן תרי לך למעוטי וא"ש: ומעתה לפי"ז אזלא הוכחת הפ"י מרש"י ז"ל דס' דאחריות דפשיעה נמי חייב מדמפ' של גבו' אם הקדישן לבה"ב ולא מפ' דבגזבר איירי משום דאי איירי בגזבר ל"ש גבי' הואיל ויקשה קו' הצל"ח דע"ז ל"צ קרא למעוטי כיון דכבר נשמע מהא דמהני ביטול מקרא דתשביתו ולזה הוכרח רש"י ז"ל לפרש דאיירי בהקדישן לבה"ב דשייך גבי' הואיל ולזה שפיר צריך קרא למעוטי דלא מהני הואיל בהקדש משום דכתיב גבי' לד' כדברי התוס' הנ"ל וממילא לית לן הוכחה מדברי רש"י ז"ל דאחריות דפשיעה חייב ונוכל שפיר לומר דשפיר סובר רש"י זיל דאחריות דפשיעה פטור ובפרט לפי המבואר בתוס' בפ' האומנין ובפ' כל הנשבעין שכתבו דלשי' רש"י אינו חייב לבער אלא היכא שקיבל אף אחריות אונסין יע"ש והפ"י הביאם. אמנם לזה בודאי קשה דמנ"ל להוכיח זאת מהקרא דשלך אא"ר אא"ר של אחרים איירי אפי' כשקע"א דפשיעה דבשלמא לפי תי' הצל"ח הנ"ל שפיר נשמע מהא דאיצטרך הקרא למענו של אחרים מלך הלא כבר נשמע מהק' דתשביתו אע"כ צ"ל דאתי למעוטי מהא דלך אפי' כשקע"א דפשיעה כנ"ל. אבל לפי"מ דמסקי לעיל דהאי לך לא איצטריך על של אחרים רק על של גבו' דל"א גבי' הואיל כנ"ל ודאי קשה דמנ"ל זאת וכבר האריך בזה הפ"י יע"ש. ונלע"ד דרש"י ז"ל לשיטתו במה דמפרש בפירושו על החומש על הקרא דלא ימצא בבתיכם מה ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קע"א עכ"ל. והיא מהמכילתא שהביא הרא"ש ז"ל בסוגיין והקשה עליו הרמב"ן ז"ל שם דהלא זה נשמע מלך דאמרי' שלך אא"ר אבל א"ר של אחרים יע"ש. ולפי הנ"ל דמסקי' ליישב קו' הר"י דאורליינש ניחא דמלך אינו נשמע לרכרים רק על של גבו' אבל על של אחרים לא איצטרך משום דעל של אחרים לא איצטרך שום קרא למעוטי לא לך ולא בבתיכם כיון דכבר נשמע מהא דמהני ביטול מק' דתשביתו כנ"ל אע"כ צ"ל דאתי למעוט' מבבתיכם דאפי' כשקע"א דפשיעה נמי פטור והא דקאמר רש"י ז"ל ולא קע"א היינו אחריות דגניבה ואבידה או לשי' התוס' בדעת רש"י ז"ל אחריות דאונסין דלפי דבריהם ז"ל כל היכא דקאמר אחריות פירושו אחריות דאונסין. ולדברי הצל"ח דכ' דזה נשמע למעוטי מהקרא דלך אעפ"כ נוכל לומר דשפיר איצטרך ג"כ למעוטי מהקרא דבבתיכם דאפי' היכא דקע"א דגמ"א ג"כ מותר. וזה יהי' סיעתא לדברי התוס' הנ"ל דלשי' רש"י ז"ל צריך להיות דוקא אחריות דאונסין