בית היוצר חלק א ע

לפי"ז שפיר נוכל לומר סברת רש"י ז"ל דמש"ה בחרו בבדיקה ולא בביטול כדברי המהרש"ל הנ"ל דבביטול לחוד אינו מקיים מצות עשה דתשביתו ובבדיקה מקיים תרתי דמה שימצא בבדיקתו יקיים המ"ע דתשביתו ומה שלא ימצא בבדיקתו אע"ג שיוכל להיות שנשתייר עוד בבדיקתו יהי' ממילא בטל כדברי הרמב"ם הנ"ל דמ"ד שגמר בדעתו לבדוק ולבערו ממילא הוא מבטלו בלבו. ואמנם כ"ז הוא שפיר בודאי דכוונתו לבטל כשדעתו בבדיקתו על כוונה זאת שהוא בודק כדי שלא לעבור על ב"י אזי ממילא בודאי כוונתו לבטל. משא"כ כשיהי' בדעתו בבדיקתו כדי שימצא חמץ לקיים בו מ"ע דתשביתו אזי בודאי לא יהי' כוונתו לבטל רק כדי שיקיים מ"ע דתשביתו בחמץ שלו מה שעדיין לא נתבטל כמבואר בש"ע או"ח ה' פסח סי' תל"ד שצריך לחזור ולבטל פעם אחרת ביום וכ' הרמ"א דאין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו יע"ש. ולזה כשיהי' כוונתו לבדוק על דעת זה שיקיים מ"ע דתשביתו אזי בודאי לא יהי' כוונתו לבטל דאם יהי' כוונתו לבטל אזי לא יקיים מ"ע דתשביתו בחמץ שלו כיון שכבר ביטל החמץ ואיננו שלו ואין לו במה לקיים המ"ע דתשביתו כיון שהחמץ כבר איננו שלו כמבואר זה גם במקו"ח יע"ש. וממילא לא יהי' ביטול להחמץ שנשתייר בבדיקתו וחכמי המשנה בחרו יותר בבדיקה לקיים שניהם מ"ע דתשביתו בביעור להחמץ שימצא וביטול להחמץ שישתייר בבדיקתו מה שלא ימצא. ולזה שפיר פירש"י ז"ל דזה לא יוכל להיות שיתקיימו שניהם רק שיהי' דעתו בבדיקתו על הכוונה יעבור על בל יראה ואזי יהי' ממילא גם ביטול הלב כדברי הרמב"ם ז"ל ויועיל להחמץ שלא ימצא בבדיקתו ומה שימצא יזכה בו לאחר כן ויקיים בו מ"ע דתשביתו בשריפה וא"ש: אמנם עדיין גוף הדבר מעיקרא פריכא לפרש דברי רש"י ז"ל עפ"י דברי המהרש"ל הנ"ל שהביטול אינו מועיל רק לזה שאינו עובר על ב"י אבל מ"ע דתשביתו אינו מקיים בביטול דהא לפמ"ש רש"י ז"ל על מה דאמרי' מדאו' בביטול בעלמא סגי לפי דכ' תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב הוא וא"כ כל עיקר ביטול ילפי' מהא דתשביתו. וא"כ איך נוכל לומר דאינו מקיים בביטול מ"ע דתשביתו אם לא שנימא דרש"י ז"ל סובר כדברי הרמב"ם והכל בו לפ"מ שמפ' הכ"מ דתשביתו תרתי משמע ביטול וביעור והחילוק הוא דבחמץ ידוע לא מהני ביטול רק ביעור בשריפה ולחמץ שאינו ידוע מהני ביטול. ולזה שפיר בחרו החכמים יותר בבדיקה מביטול כדי שיתקיימו שניהם ביעור להחמץ ידוע דהיינו מה שימצא בבדיקתו וביטול לחמץ שאינו ידוע דהיינו מה שלא ימצא בבדיקתו כנ"ל וא"ש. [אח"ז מצאתי בישועות יעקב שמביא כן בשם תשו' הפ"י בעמ"ח מג"ש ליישב דעת רש"י ז"ל דסובר דבחמץ ידוע ל"מ ביטול וקודם בדיקה חשוב חמץ ידוע יע"ש: האמנם עדיין יש להבין דמנין הוכיח זאת רש"י ז"ל לומר ולפרש פי' המתני דהטעם דבדיקה הוי משום בל יראה והיינו כדפירשנו שיהי' כוונת הבדיקה משום בל יראה ולא משום תשביתו דלמא לא הוי אלא משום כדי שיוכל לקיים מ"ע דתשביתו ומש"ה צריך בדיקה ולא ביטול דבביטול לחוד אינו מקיים עדיין מ"ע דתשביתו ולפיכך צריך בדיקה ומנין לנו להמציא דבר חדש דאע"ג דעיקר הבדיקה הוא משום מ"ע דתשביתו אעפ"כ צריך לכוון בבדיקה משום ב"י: ונלע"ד דשפיר הוכיח זאת רש"י ז"ל ממתני' דהנה לכאו' יש לדקדק בלישנא דמתני' דקתני אור לי"ד בודקין את החמץ דאמאי לא קתני בודקין אחר החמץ דהיינו שיחפש ויבדוק אם ימצא חמץ והאי לישנא דבודקין את החמץ משמע דיש כאן חמץ והוא בודק אותו ובאמת קודם הבדיקה עדיין אינו ידוע אם יהי' חמץ בבית ולכאו' האי לישנא דבודקין את החמץ נראה כאלו הי' פירושו דמבער את החמץ ובאמת עדיין אינו מבער אלא הוא חופש ובודק אולי ימצא איזה חמץ לבער אלא עכצ"ל כדברי הרמב"ם הנ"ל דמש"ה מברכין על ביעור משום דתיכף בעת שהוא עוסק בזה וגומר בדעתו לבער החמץ כבר ביטל החמץ בלבו וכבר קיים המצוה כנ"ל. ולזה בהאי בדיקה שהוא בודק ומחפש אחר החמץ הוא מבער את החמץ בהביטול שבלבו ובזה מקיים המצוה דתשביתו דפירושו ביטול ומהני מיד להחמץ שיש עתה בביתו כיון שקודם הבדיקה הוא עדיין חמץ שאינו ידוע. ולזה שפיר קאמר בודקין את החמץ שיהי' נראה כאלו הי' כתיב מבערין את החמץ כיון שבבדיקה זו בשעה שעוסק בבדיקה הוא מקיים מצות ביעור חמץ בביטול כנ"ל וא"ש. [ובזה אפשר הטעם שמברכין על הבדיקה על ביעור חמץ כיון שבבדיקה זו הוא מקיים מצות ביעור]: ולפי"ז יהי' שפיר מיושב מה שמדקדק הר"ן בשם הראב"ד אהא דתנן במתני' אור לי"ד באה"ח ופריך הגמ' לקמן לתני ליל י"ד ומשני לישנא מעלי' נקט וקשי' לי' להראב"ד משום לישנא מעלי' אין ראו' לתנא לשום חושך לאור אע"כ בתחילת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי' לבדוק וכו'. וסיים ומכאן אתה למד שהביעור צריך להקדימו באור היום יע"ש. אמנם הפוסקים חולקים ע"ז דבעי' דוקא אחר צה"כ. ולפי הנ"ל ניחא דודאי הכנה להבדיקה צריך להתחיל עוד מבהש"מ כדי שיוכל מיד אחר צה"כ לבדוק וממילא מיד כשמתחיל להכין על הבדיקה בודאי גמר בדעתו לבדוק ולבערו וממילא הוא מבטלו בלבו ואזי מתחיל לקיים מצות הביעור וזהו הבדיקה דכל עיקר כוונת הבדיקה הוא לצורך הביעור דמש"ה מברכין על הבדיקה על ביעור חמץ וא"כ כלהו בין הביעור ובין הבדיקה כיי חד ענין. ולזה שפיר קאמר אור לי"ד בודקין אה"ח דהיינו בעוד אור היום בשעה שהוא הכנה לבדיקה אזי הוא התחלת הבדיקה אבל באמת עיקר מעשה הבדיקה לא הוי רק אחר צאה"כ ואעפ"כ שפיר קתני אור לי"ד משום דבעוד אור היום הוא מקיים מצות ביעור בביטול הלב וא"ש: ובזה יהי' מיושב קו' הט"ז בסי' תל"א אהא דקאמר רנב"י ב' טעמים אמתני' דקתני דבודקין אור לי"ד א' בשעה שבני אדם מצוי' בבתיהם וב' דאור הנר יפה לבדיקה יע"ש. והיינו דלכאו' ב' טעמים אלו סותרים אהדדי דלטעם הא' משמע שצריך לבדוק עוד בהש"מ משום דביאת האדם רגיל להיות בה"ש בעוד קצת היום כמבואר שם בט"ז יע"ש ולטעם הב' צריך להמתין עד אחר צה"כ עד שתחשך שיהי' הנר מבהיק משום שאור הנר יפה לבדיקה ולפי הנ"ל ניחא דודאי ההתחלת הכנה לבדיקה צריך להיות בעוד היום כלישנא דאור לי"ד כנ"ל. וע"ז הוא נותן טעם הא' בשעה שבני אדם מצוי' בבתיהם אבל עיקר מעשה הבדיקה אינו אלא לאחר צה"כ וע"ז נתן טעם ב' משום שאור הנר יפה לבדיקה וא"ש: וממילא לפי"ז כיון שנתן ב' טעמים א"כ ממילא מוכח דצריך להיות התחלת הכנה עוד באור היום כנ"ל. ולזה שפיר קאמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא לפתח בעידנא וכו' על הא דרנב"י ולא על המתני' דאור לי"ד בודקין משום דבלא דברי רנב"י היינו מפרשי' המתני' רק בחד טעמא משום דאור הנר יפה לבדיקה ואין מצות הבדיקה חל רק כשתחשך אחר צה"כ. משא"כ לפי דברי רנב"י מוכח דההתחלת הכנה לבדיקה צריך להיות עוד מבעו"י בעוד אור היום כנ"ל. ולזה שפיר קאמר דלפי דבריו צורבא מרבנן לא לפתח בעידנא באורת' דתליסר וכו' דהיינו עוד מבה"ש כיון דצריך אז להתחיל בהכנה לבדיקה כדי שיוכל לבדוק מיד אחר צה"כ בלי שום עיכוב. ולזה אע"ג דעיקר הבדיקה אינו רק אחר צה"כ מ"מ חל עליו איסור הלימוד מהמלאכה והאכילה עוד מבעו"י בעוד אור היום מאיר כיון דאזי הוי ההתחלת ההכנה לבדיקה כנ"ל ומיושב קו' השני' של הט"ז דשם וא"ש: ומעתה נחזור לעניינינו הנ"ל דשפיר מוכח ממתני' מהא דנקט בודקין את החמץ ולא בודקין אחר חמץ כנ"ל. וגם מכח דקדוק הראב"ד דנקט לישנא דאור לי"ד בודקין דכוונת התנא כדברי הרמב"ם הנ"ל דבזה שבודק הוא גומר בלבו לבטול ובזה הוא מקיים מצות ביעור בביטול הלב הנ"ל. וזה לא יוכל להיות כשבודק על דעת שיקיים מ"ע דתשביתו דבזה האופן אינו גומר בלבו לבטל דכיון דהוא רוצה לקיים המ"ע דתשביתו אזי בודאי אין כוונתו לבטל כיון דהוא רוצה לקיים מ"ע דתשביתו בחמץ שלו כנ"ל אע"כ צ"ל דהוא צריך לבדוק בכוונה כדי שלא יעבור על ב"י ואז הוי ממילא ביטול הלב וזהו מתחיל מיד כשהוא מתחיל ההכנה לבדיקה ולזה שפיר קאמר אור לי"ד בודקין כנ"ל ושפיר מיושב דברי רש"י ז"ל וא"ש: הרמב"ם ז"ל כ' בה' חו"מ פ"ב ה' ב' וז"ל לפי הנוסחא ישינה שמביא הכ"מ ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיסיר החמץ הידוע לו מרשותו ושאינו ידוע יבטלו בלבו וישים אותו כעפר. וכ"כ הכל בו בשם הגאון דבחמץ ידוע לא סגי בביטול