בית היוצר חלק א סט

תמיד בכל הגעלותיו ומידי דהוי אכלי חרס דלא סגי לי' בהגעלה ול"א דכל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה אלא אינו יוצא ידי דופנו לעולם עכ"ל התוס' יע"ש. ולפ"ד המרדכי הנ"ל דברי הר"ת עולים יפה דבשלמא גבי כ"ח שאינו יוצא מידי דופנו לעולם אמרי' גבי' דנעשה נבילה ולזה לא מהני לי' הגעלה אע"ג דאמרי' כל מה שעתיד לפלוט פולט בהגעלה ראשונה מ"מ כיון שאינו פולט כל בליעותיו א"כ עדיין נעשה כל הכלי נבילה או לכה"פ הבלוע שלו ולזה עדיין היא אסורה כולה ואע"ג דאין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור יכול לילך לשם מ"מ משהו עכ"פ יוכל להיות שפולט תמיד ולזה כל בליעותיו אסורה ולזה שפיר לא מהני לי' הגעלה בכ"ח. אבל בשאר כלים דל"א גבי' חנ"נ שפיר מועיל הגעלה כדברי הר"ת ז"ל דכל מה שפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה ואע"ג דמשהו עכ"פ פולט מ"מ כיון דל"א גבי' חנ"נ אינו אסור מכח האי משהו לחוד ושפיר א"צ ליבון רק הגעלה וא"ש: ובזה שפיר נוכל ליישב דברי הפלתי בסי' פ"ז מה שמיישב קו' העולם בהא דילפי' בגמ' דפסחים ונזיר טע"כ מגע"נ דציוה התורה להגעיל כלי מדין דלמא בשביל כך ציוה התורה להגעיל אולי בישל בהם העכו"ם בשר והם חלב או איפכא ובב"ח לכ"ע טע"כ מה"ת. ותירץ הפלתי לפ"ד הר"ן וסיעתו דצלי לא אסרה התורה בב"ח לא נוכל לומר דציוה התורה להגעיל כלי מדין בשביל בב"ח דהא התורה ציוה אשר לא תבוא במים תעבירו באש ללבן מה שתשמישו ע"י האור ואי נימא משום בב"ח הא הנהו כלי צלי נינהו ול"ש בי' בב"ח אלא ע"כ משום שאר איסורין דטע"כ מה"ת עכ"ל והקשה עליו החו"ד דהא יש לחוש שהעכו"ם צלה בשר ואנן נבשל בה חלב ובודאי הטעם שנבלע ע"י צלי וכבישה יוצא ע"י בישול ונתבשל בחלב אסור מדאו' עכ"ל יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דשפיר מוכח דמשום שאר איסורין ציוה התורה להגעיל דאי משום בב"ח אבל בשאר איסורין טע"כ לא"ד א"כ למה ציוה התורה ללבן מה שתשמישו ע"י האור דלא הי' צריך אלא הגעלה ואז יהי' ממ"נ מותר דאם נשתמש ע"י האור אזי הוא צלי ומותר בב"ח מה"ת ואם נשתמש ע"י בישול אזי שפיר מהני לי' הגעלה לפ"ד הר"ת הנ"ל דכל הפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה אעכצ"ל משום שאר איסורים הי' צריך ללבן משום דאז יש איסור מה"ת להשתמש ע"י האור ושפיר מוכח דטע"כ דאו' ושפיר מיושב בדברי הפלתי הנ"ל קו' העולם וא"ש: ולפי הנ"ל נוכל לומר דבזה פליג הירושלמי עם הגמ' דילן דבירושלמי מתיר הקדירות לאחה"פ ע"י ג' תבשילין אפי' אליבא דרב והגמ' דילן קאמר בשם רב דהקדירות ישברו ולית לי' תקנתא דהגעלה כלל כאשר הקשה הק"ע וי"ל דהירושלמי סובר דכלי חרס הבלוע מאיסור אינה נעשה נבילה ולזה מהני לי' הגעלה ע"י ג' תבשילין. אבל הגמ' דילן סברו דכ"ח נעשה נבילה ולזה ל"מ לי' הגעלה ע"י ג' תבשילין כיון דהכ"ח גופי' נ"נ רק דהמקשן הי' סובר דאין כ"ח נעשה נבילה ולזה פריך שפיר דלשהנהו לאחה"פ וניעבד בהו שלא במינו והיינו ע"י הגעלה דג' תבשילין ומשני הגמ' דגזרי' דלמא אתי למיעבד בהו במינו דהוא במשהו דלגבי משהו בודאי ל"מ הגעלה דג"ת כיון דכ"ח נעשה נבילה אע"ג דלגבי שלא במינו כיון דהוא מותר מצד עצמו רק דאסור לכתחלה משום אין מבטלין אי' לכתחלה בזה הי' בודאי מהני הגעלה דג"ת. ובזה שפיר מיושב קו' התוס' כמובן: והנה כל זה אליבא דרב דפסק כר"י אבל לדידן דפסקי' כשמואל בודאי כל הכלים מותרים לאחה"פ כדברי הרמ"א ז"ל דלפ"מ דמסקי' כל הראשונים והאחרונים ס"ל כהרמ"א ז"ל רק הרוקח בשם הירושלמי אינו סובר כן וג"ז דוקא לפי הגי' של הרוקח בהירושלמי אבל לפי הגי' שלנו בירושלמי ח"ל קדירה שבישל בה לא יבשל בה מאותו המין אלא לאחה"פ הא ממין אחר מותר ופירש המפו' דמותר לבשל אפי' בפסח בלבד לאחר ג' תבשילין פי' המפורש לאחר שבישל בה קודם הפסח דברים אחרים שאינן חמץ מותר לבשל בהם בפסח שלא במינו ופריך כשם שהוא בטיל על שאינו מינו ע"י ג"ת כך יבטל ע"י מינו ומשני מין מעורר על מינו לאסור פי' המפ' ואפי' לאחר ג"ת חוזר וניעור טעם מינו שבו עכ"ל וא"כ משמע דלאח"פ הכל מותר בין במינו בין שלא במינו ובפרט לאחר ג"ת רק דהגמ' דידן לא ס"ל כן כמו דפסקי' לעיל משום דסברו דכ"ח נעשה נבילה והיינו דוקא לרב לשי' דסובר חענ"נ אפי' בשאר איסורים כמבואר בחולין דף ק' ע"א דדרש כיון שנ"ט בחתיכ' חתיכה ענ"נ וכו' אבל לדידן לפסק הלכה דאיכא הרבה שיטות דל"א בשאר אי' חנ"נ אע"ג דהרמ"א פסק לחומרא אבל לענין כ"ח פסק בת"ח דל"א חענ"נ בשאר אי' כמבואר שם בטו"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ח' יע"ש: ומעתה לא נשאר לנו מאן דהוא יסבור דקדירות שנשתמשו חמץ בפסח שיהי' צריכה שבירה לאח"פ רק הרוקח לפי הגי' שלו בירושלמי (ולולא דמסתפינא הי' נלע"ד לומר דהירושלמי הי' באתרא דרב ולזה הי' מחמיר כדברי רב בעיקר הענין כמו שלא רצה שמואל לפסוק להתיר כיון שהי' אתרא דרב ועכ"ז הי' מיקל לאחר ג' תבשילין אבל רב בעצמו בודאי לא הי' מיקל כלל כמבואר בגמ' דילן וכן הרוקח במקומו הי' מסופק אם הוא באתרי' דרב ולזה גם הוא החמיר מצד ספק כדברי רב ודוקא בכלים שנשתמשו בהם בפסח כיון דאיתחזק איסורא): אמנם בנ"ד אין אנו צריכי' לכ"ז כיון דהערלות עשתה זאת בלא ידיעות הבעה"ב וא"כ הי' בידה בתורת גזל וכיון שעשתה ממנו חמץ קנתה את החמץ בשינוי מעשה וא"כ הוי חמץ של נכרי שהוא מותר לאחה"פ ועוד יותר שמסתמא עשתה זאת בכלים של חמץ אשר מסתמא מכר אותם הישראל לנכרי וא"כ החמץ שנבלע בהם ג"כ של נכרי הם וא"כ ממילא אין הישראל עובר עליהם וממילא המה מותרים לאחה"פ אליבא דכל הדיעות: אמנם מצד אחר צריכים הכלים הכשר משום בישול עכו"ם כמבואר ביו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז דכלים שבישל בהם העכו"ם לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עכו"ם צריכי' הכשר וכתב הש"ך שם ס"ק כ' וכתב בתו"ח כלל ע"ה דין י"ד וז"ל וכלים שבישלו בהם העכו"ם אסורין לכן צריך ליזהר בשפחות עכו"ם המבשלת לעצמן בבית רבן שלא יניחו ע"ג האור ואם קדמו והניחו וכו' צריך הגעלה עכ"ל ואע"ג דמתירין לעיל מטעם שא"א שלא יחתה א' מהב"ב י"ל דאם מבשלות לעצמן אין רגילות כלל שא' מבה"ב יחתה עכ"ל וכ"ש כאן בנ"ד שבשלה השפחה בלתי ידיעת הב"ב בודאי צריכין הכלים הכשר רק בזה מהני לכלי חרס הגעלה ג"פ כמבואר שם מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאו': ובענין החביתין שהי' בהן יי"ש שנקרא שפיריטוס ונותנים בהן יין או מה שמשהין יי"ש של שזיפין הנקרא פלומין יי"ש שנתבשל במאשין שבישלו בה כל השנה יי"ש מתבואות דגן ולא הוכשרו היורה וגם שארי הכלים הצריכים. לזה בודאי מחוייבין למוכרן קודם פסח כמו שמבואר בחת"ס או"ח תשו' ק"ח והגם שיש לפקפק בזה אמנם כיון שכעת כבר עבר הפסח לטובה ועל בדיעבד גם החת"ס מצדד להתיר ע"כ אין לי פנאי להרחיב הדיבור בזה עד שיבוא זמנו בעה"י ובעה"ח: הק' יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל סימן כ"ה דין ביטול וביעור פסחים דף ב' ע"א מתני' אור לארבעה עשר בודקין את החמץ וכו' ופירש"י ז"ל שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא והקשו בתוס' בשם הר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' הבודק צריך שיבטל ומדאו' בביטול בעלמא סגי ואמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל והר"ן האריך בזה שבדיקה וביטול שניהם יש להם שורש מן התורה וכל אחד לחוד מהני יע"ש וגם הצל"ח מביאו והוא כותב דלכך בחרו בבדיקה ולא בביטול לפ"ד המהרש"ל שכ' שהביטול מועיל שאינו עובר בבל יראה אבל מצות עשה דתשביתו לא קיים, ואמנם דברי רש"י ז"ל א"א לפרש בזה כיון שפירוש הטעם שלא יעבור על בל יראה ולפי"ז הי"ל לפרש לקיים גם מ"ע דתשביתו שהרי זה עיקר הטעם שבחרו בבדיקה יותר מביטול יע"ש שנדחק בזה ונלע"ד לפרש בזה דברי רש"י ז"ל לפי דברי הרמב"ם שכ' בפ' י"א מה' ברכות דלכך מברך על ביעור חמץ ולא לבער לפי שתיכף שגמר בדעתו לבדוק ולבטל כבר קיים מצות ביעור בלבו שהרי נתבטל במחשבתו יע"ש והצל"ח מביאו לקמן באריכות יע"ש ומעתה