בית היוצר חלק א סח

בזה אח"ז כנ"ל וא"כ אין זה ודאי שהי' אז הלחי חם כשנתכפלה המצה ומידי ספיקא לא נפקא עכ"פ. ומעתה אם נצרף כל הספיקות הנ"ל הא' שמא לא נתחמצה המצה כלל כמבואר בהיתר הראשון ואת"ל שנתחמצה דלמא אינה אסורה מחמת נ"ט בר נ"ט ואת"ל דלא שייך כאן נ"ט בר נ"ט עדיין הוא ספק קרוב לודאי שלא נאסרה הלחי מחמת שלא הי' חם כ"כ שיהי' היד סולדת בו ואת"ל שהי' אז היד סולדת בו ונאסרה הלחי אשר הוא רחוק מאוד עכ"ז עדיין יש ספק גדול שמא כשהי' מכניסין בזה הלחי שאר המצות אם הי' אז היד סולדת בהלחי עם המצה לחה שבודאי צוננת ומעתה מכל הלין תמצית לדינא שכל המצות כשרות בלי שום חשש כלל רק לכתחילה בודאי איסור גמור להכניס תמיד כל המצות בלחי אחת אפי' בלתי שאלתו דמעכת"ה רק שצריך שיהי' מוכן שני לחיים כדי שתהי' תמיד אחת צוננת וכל שאינו רוצה לשמוע לזה מצוה לקנסו ולאסור לו כל המצות שנאפה לו בלחי זה וכל השומע תבא עליו ברכות טוב דברי אוה"נ יואל צבי ראטה החופ"ק חוסד יע"א. סימן כ"ד בעזה"י ג' אחרי כ"ד למב"י תרמ"ז לפ"ק חוסד יע"א. שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתו"י חו"ש כש"ת מו"ה פישל איצקאוויטש ני' מישוב זאדנע מכתבו היקר הגיעני בשבוע העל"ט בהיותי טרוד גדול מכל צד ולא הי' יכולתי לעיין בו כראוי עד בשבוע הזאת פניתי לי קצת פנאי להשיב לו על השאלה שאירע שם שבחוה"מ פסח העל"ט לקחה שפחה נכרית אשר היא מושכרת אצל ישראל ולקחה בלי ידיעת בעה"ב הישראל תבואות דגן אשר לא הי' בו חשש חימוץ ולא מכר אותה קוה"פ לנכרי כנהוג ועשתה מן התבואה תבשיל ובישלה את התבשיל בקדירות ישראל הבעה"ב ג"כ בלי ידיעתו והבישול הי' בחצר הבעה"ב ומעתה נפשו בשאלתו אם מותרים הקדירות הנ"ל להשתמש בהן לאחר הפסח בלי הכשר הגעלה או לא והגם שהוא הלכה פסוקה באו"ח סי' תנ"א סעי' א' שהקדירות שנשתמשו בהן חמץ קוה"פ מותר להשהותן ולהשתמש בהן לאחה"פ בלי הכשר וכ' שם המג"א וז"ל ול"ד לחמץ שנתערב שאסור דהתם נראה הוא אבל בלוע בכלי אינו נראה ומצוי ראב"ן עכ"ל ואח"ז מסיק המג"א דאפי' נשתמש הרבה חמץ בקדירה ג"כ מותר ואין לחלק בין נשתמש בהן קו"פ או בתוך הפסח כדאי' ברמ"א סי' תמ"ז סעי' א' שכתב הכלים שנתבשל בהם מותרים לאחה"פ וא"צ שבירה או הגעלה וא"כ ממילא בנידן דידן הדבר פשוט להתיר הקדירות לאחה"פ הכל כמבואר גם במכתבו רק אח"כ מביא מעלתו מהחיבור יד יוסף שהוא מהרה"ג מפ' לאדאן שמביא הרבה פוסקים לחלק בין נשתמש בהן חמץ קוה"פ או בתוה"פ. ודברי החיבור הנ"ל אין להם שום הבנה כלל בראשון מה דקאמר לחלוק על הד"מ והמג"א והח"י והפר"ח שכולם מסכימים שאין לחלק בין נשתמש קוה"פ או בתוך הפסח ומהרבה פוסקים שכ' אינני יודע רק מה שמביא הח"י בסי' תמ"ז ס"ק ד' בשם הרוקח מן הירושלמי וכבר דחאו שם הח"י וכמו שנבאר בעה"י וגם מה שחולק על האדם הגדול בענקים הד"מ שהוא העמוד הגדול שבהוראה שלנו שמביא ראי' מתוס' פסחים ד' ל' ע"א אהא דפריך הגמ' וליעבד בהו שלא במינו הקשה התו' הא אין מבטלין אי' לכתחילה ותי' הר"י דקדירות של חרס אם יהי' אסורים ואין להם תקנה זה חשיב דיעבד והקש' ע"ז ואע"ג דלענין קדירה אב"י אסרי' לי' אעפ"י שאין להם תקנה דהתם בלע הרבה עכ"ל ואמאי לא תירצו התוס' דשא"ה שהקדירה איסורא בלע משא"כ כאן גבי חמץ דהוי היתרא בלע כיון דבלע קוה"פ ומזה דייק הד"מ דהתוס' סברו דאפי' אם בלע הכלי חמץ בתוה"פ ג"כ מותר להשתמש בה לאחה"פ והיינו כדברי המג"א הנ"ל דאין הבלוע בכלי נאסר לאחר הפסח כיון דאינו נראה ומצוי ולזה אין חילוק כלל בין אם נשתמש בו קוה"פ או בתוה"פ אבל בע"ז לענין כלי שאב"י שפיר מחלק התוס' בין הכלי למאכל שנתבטל בתוכו כיון דהכלי איסורא בלע והמאכל היתרא בלע ואין זה דומה כלל לענין חמץ כדברי המג"א הנ"ל וגם הא דמחלקי התוס' שם בדף ל' ע"ב בין היתרא בלע לאיסורא בלע לענין חמץ היינו להשתמש בו בפסח עצמו אבל לענין להשתמש בו לאחה"פ בוודאי אין חילוק בין קודה"פ לאחה"פ כיון דלא עבר עליו בפסח כדברי המג"א הנ"ל כיון דאינו נראה ומצוי כנ"ל: ומ"ש דיש לשדות בו נרגא מהא דהג"א בע"ז שם דוחה להך תירוץ שתי' תוס' בפסחים דכלי אב"י כדיעבד דמי כיון שצריך שבירה ע"ש איני יודע מה הוא סח דאדרבה דהג"א כ' בפירוש כדברי התוס' דכלי אב"י כדיעבד דמי כיון שצריך שבירה יע"ש בסוף ע"ז בהג"א בד"ה אבל קדירה ואעפ"כ שפיר אסור כיון דגזרי' שאב"י אטו ב"י וזה נמי דברי התוס' דכאן רק שנתנו עוד טעם כיון דבלע הרבה וא"כ דברי הנשר הגדול הרמ"א ז"ל עולים יפה מה שהוכיח בד"מ מהתוס' דאין חילוק בהכלי שנשתמשו בהם חמץ בין שנשתמשו בו קוה"פ או לאחה"פ דמותר להשתמש בהן לאחה"פ ואין שום חולק ע"ז לא מדברי התוס' דע"ז ולא מדברי הרא"ש דשם ולא מדברי הג"א כנ"ל: ומ"ש דבסי' תס"ז הביא הטור ב' דינים בשם הרוקח הא' דין הנ"ל לענין קדירות שהביא הח"י בסי' תמ"ז ס"ק ד' והוא ברוקח סי' רפ"ח ודין ב' שם הוא בסי' רפ"ז ואדין ב' כ' שם שחולק עליו הרא"ש ובדין הא' שתק לי' ומשמע דאודי' לי' עכ"ל ג"ז אינו כלום דהמעין שם בהטור יראה שאינו מביא שם רק רישא דדברי הרוקח דחטה שנמצאת בקדירה נאסר הכף שהגיסו בו הקדירה ושמו' בקדירה אחת כולן אסורות עכ"ל והא דכתב הרוקח בסיפא דהקדירה של חרס ישברו זה אינו מביא הטור כלל דנימא ע"ז מדלא חלק עליו משמע דאודי לי' ואדרבה הראי' הוא להיפוך דמדהביא הטור ריש דברי הרוקח ומה דכ' מיד אח"ז לענין הקדירה שישברו אינו מביא משמע להדי' דל"ל להטור האי דינא דהקדירה שישברו רק דס"ל כדברי הרמ"א דאינם צריכים שבירה: ומ"ש דכן נראה דעת הריטב"א בע"ז דף ס"ז ע"א ד"ה וכן קדירות ע"ש הן אמת דמתחילת דבריו משמע קצת כן שמחלק בין היכא דבלע היתרא ובין היכא דבלע איסורא אבל זה אינו רק לדברי הרא"ה ז"ל אבל הוא מסיק דאין כן דעת שאר פוסקים ולא דעת הרשב"א ז"ל רק דמשו"ה קדירות לאחה"פ מותרת אפי' לכתחילה משום שאין איסורו מה"ת לשמואל אלא מדרבנן דקניס ר"ש הואיל ועבר עליו עב"י וב"י וכי קניס בעינו אבל עי"ת ל"ק ואפי' מדרבנן הוא בטל ברוב ואפי' לח בלח ולפיכך היתרוהו לכתחלה בבלוע עכ"ל. והיינו כדברי הרמ"א הנ"ל דבבלוע התירו' שפי' לכתחלה וכדברי המג"א הנ"ל דבבלוע אינו עובר בב"י וב"י ואפי' מדברי הריטב"א אלו מוכח שס"ל להיפוך מדברי היד יוסף הנ"ל. והא דמביא ממ"ש הטור בסי' ת"נ כיון דכלי איסור בהנאה אסור, ותמה עליו הפר"ח ומזה רוצה להוכיח דהטור סובר דכלים צריכים שבירה ואפי' לאחה"פ וזה אינו מוכח כלל דהא כבר תירוץ ע"ז הפר"ח דדעת הטור כסברת הר"ן דפ' כ"ש דכלי שנשתמש בו בחמין הרי הוא כגוף האיסור ואיהו לא קמיירי אלא בכלי חרס יע"ש. וטרם שראיתי דברי הפר"ח הנ"ל עלה בדעתי לפרש דברי הטור עפ"י הרמ"א ביו"ד סי' צ"ח ס"ה שהביא דברי המרדכי דבכ"ח דא"א להפריד האיסור ע"י הגעלה אמרי' הכלי נעשה נבילה יע"ש. והנה כל זה בתוך הפסח שפיר אמרי' דכלי גופי' נעשה נבילה ולזה היא אסורה בהנאה כדברי הטור אבל מפני זה עדיין אינה צריכה שבירה דשפיר נוכל להשהותו עד אחה"פ ולאה"פ מותרת כדברי הריטב"א הנ"ל דהא משום זה דהכלי נעשה נבילה מכח דאיסור חמץ שנבלע בתוכו עדיין אינו עובר עליו בב"י וב"י דהי' אסור להשהותו אפי' כשהיתה הבלוע בתוך הפסח אע"ג שאיסורא בלע כדברי המג"א הנ"ל ובדברי המרדכי הנ"ל ישבתי דעת ר"ת שמביא התוס' בחולין דף ח' ע"א ד"ה שלבנו שר"ת הי' אומר שסכינים ישנים של נכרים שאעפ"י שדרך הנכרים לתקן בהם נר שדולק בהן חלב וכדומה מ"מ אינם צריכים ליבון כיון דאפי' איתרמי ואישתמש בו ע"י האור סגי בהגעלה דכל מה שסופו לפלוט ע"י רותחין פולט בהגעלה ראשונה וכתבו ע"ז התוס' דאין זה דיוק דדילמא כיון שנשתמש בו ע"י האור אינו יוצא מידי דופנו לעולם בהגעלה בלא ליבון ופולט