בית היוצר חלק א סז

דהכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי שרי עכ"ל יע"ש ולפי"ז גם בדברי האפי רברבי ג"כ נוכל לומר כן דטעמי' הוי משום דהוי נ"ט בר נ"ט מן המצה חמוצה להמרדה ומן המרדה להמצה כשירה ואע"ג דעדיין לא הוי אלא נ"ט בר נ"ט מב' נותני טעם דאין מתירין בפסח כנ"ל מ"מ לפי מה דביארנו לשל דהא דכלי פולט בלי רוטב הוי ג"כ טעם קלוש בודאי הוי שפיר ג"כ כמו ג' נותני טעם ושפיר יש להתיר כמו גבי הגעלה וא"ש: וא"כ ממילא בניד"ד בודאי יש להתיר כל המצות הנ"ל על דרך זה וגם הח"י מביא עוד תירוץ על קושי' המג"א הנ"ל מהא דמרקחת משום דבנתבשל קיימ"ל לאסור נ"ט בר נ"ט לכתחילה והתם מקרי לכתחילה משום שיכול לאכלו קודם פסח או לקיימו לאחר פסח יע"ש וא"כ כאן בניד"ד לענין המצות בודאי מקרי דיעבד להתיר אותם משום דהוי נ"ט בר נ"ט דבודאי לא הוי בעין כלל על הלחי ואף אם נימא דהמצה ראשונה נאסרה זהו כבר בטל הראשונות באחרונות כדברי האפי רברבי הנ"ל וע"ד שכתב מעכת"ה כמבואר בסי' תמ"ז במג"א סק"ד דיבש ביבש בטל קודם פסח וכמבואר ולולי דמסתפינא הי' נלע"ד ליישב קושי' המג"א הנ"ל דבשלמא גבי מרקחת שפיר כתב הרמ"א דאין להתיר מחמת נ"ט בר נ"ט משום דחמץ שמו עליו כמו שהי' אם מעט אם הרבה היינו משום שלא נעשה בו שום דבר שישתנה שם החמץ מעליו וגם בפסח הוא באותו מעמד בשם החמץ שעליו כמו שהי' קודם הפסח משא"כ הכא בהגעלה שנעשה בו מעשה שיסלק ממנו שם החמץ בודאי שפיר נוכל להתירו מכח נ"ט בר נ"ט ולא נוכל לומר דחמץ שמו עליו משום דכבר נעשה בו מעשה הגעלה שיסלק ממנו שם החמץ וראי' לזה מסי' תמ"ז סעי' י"ג שכתב המחבר דאם הגעילו יורה מחומצת וירדו המים לבור בתוך הפסח אסור לשתות מימיו בפסח וכתב שם המג"א בס"ק כ"ו דהב"ח כתב דאפי' נתערבה קודם הפסח אסור אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא מ"מ במים לא שרי מה"ט דבקל יוכל למצוא יע"ש דמשמע הא גבי שאר דברים דאין בקל להמציא שפיר שרינן מכח נ"ט בר נ"ט וביד אפרים משמע שם דאף במים יש להתיר משום נ"ט בר נ"ט ומגיהה שם במג"א עי"ש ועכ"פ משמע דשרינן משום נ"ט בר נ"ט בפסח וגבי מרקחת משמע דלא שרינן ולפי הנ"ל ניחא דשם ג"כ נעשה מעשה דהגעלה שיסתלק שם החמץ מני' ולזה שפיר יש להתיר משום נ"ט בר נ"ט כנ"ל ואתי שפיר: והגם על ראי' זו יש לפקפק קצת אמנם קושי' המג"א בודאי שפיר מיושב דשם בסי' תנ"ב גבי הגעלה בודאי נעשה בו מעשה גמור לסלק שם החמץ מני' בודאי שפיר יש להתיר משום נ"ט בר נ"ט בלי שום ספק כלל. אמנם כ"ז לא כתבתי אלא לפלפל לסניפים יתירים להתיר המצות בדיעבד ובאמת לא צריכים לכ"ז כי מה שכתבתי לעיל להתיר בפשיטות משום שלא הי' יד סולדת בלחי ובמצה שנדבקה בה זהו היתר גמור בלי שום גמגום. אמנם כ"ז הוא רק בדיעבד אבל לכתחילה חלילה להקל בזה וכשיזדמן זה שהמצה הלחה נדבקה בהלחי עד שצריכה להוציאה מן התנור בודאי אסור תו להכניס מצות אחרות בלחי זה כל זה כתבתי לפרקים ובמהירות מחמת טרדותי המרובים דברי אוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל סימן כ"ג שנית להנ"ל כתבו היקר הגיעני בעש"ק העבר אמנם טרדותי מרובים עד מאוד לכל צד ולא הי' לי פנאי לעיין בו עד הלילה הזה והנה ראשית דבריו תמוהים לי מאד מה שכתב שאנכי בניתי ג' יסודות להתיר שלדעתי כלם כראוי מוצקים בלי גמגום, ועל שני יסודות דהיינו הראשון והאחרון אנכי בעצמי כתבתי שיש לגמגם עליהם שכתבתים לפלפל בהם להיות רק לסניפים להיתר יעיין היטב במכתבי וימצא כך ובפרט היסוד הראשון שכתבתי עפ"י הג"א דאין כלי מפליט בלא רוטב זהו כתבתי לפי דעת מעכ"ה שכתב לסמוך לגמרי להתיר עפ"י דעתו הג"א ואנכי דחיתי וכתבתי שעכ"פ לספק נוכל לצרף אותו בדיעבד שיהי' ס"ס עם הספק דשמא לא נתחמצה ומעתה מה שכתב מעכת"ה לסמוך לגמרי להתיר בדיעבד אנכי לא עשיתי רק לספיקא ועכ"ז כתבתי אח"כ שיש לגמגם על ההיתר הזה יעייש"ה בדברי ומכש"כ שיוכל להיות שגם הג"א מודה כאן מפני שהעיסה לחה ושפיר מקרי ע"י רוטב. ועל היסוד הג' מה שהשיב מעכ"ה מהא דמשמע בפמ"ג יו"ד בסי' צ"ה בשפתי דעת אות טית דדוקא בג' נ"ט וב' כלים הוא דמתירין בסי' תנ"ב ונידן דידן לא הוי אלא מהמצה חמוצה לכלי ומכלי למצה אחרת. אין מהפמ"ג ראי' לכאן דהפמ"ג איירי שם להתיר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט אבל בדיעבד פשיטא דאפי' בכלי א' מתירין נ"ט בר נ"ט ומכש"כ בג' נו"ט ומכש"כ לפי מה שהעליתי דאפי' להסוברים דכלי מפליט בלא רוטב סוברים ג"כ דאינו מפליט טעם גמור אלא טעם קליש מאד ואפשר דהוא גרוע עוד מנ"ט בר נ"ט ולזה אין אוסרין אלא באיסורא בלע אבל בהתירא בלע מתירין כ"ע גבי כלי מפליט בלא רוטב כמו דמבואר במג"א בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז לגבי כבוש כמו שביארתי במכתבי הראשון וא"כ כאן בנידן דידן דהוי חוץ מזה עוד נ"ט בר נ"ט בודאי הוי כג' נ"ט. ואפשר עוד יותר וא"כ אין ראי' כלל מהפמ"ג הנ"ל: ומה שהשיב מהא דמבואר בסי' צ"ה ביו"ד בש"ך ס"ק ד' דקיימ"ל כמהרש"ל דבנצלו אפי' נ"ט בר נ"ט בדיעבד אסור וכן כל האחרונים ורוב הראשונים ז"ל ומבואר בסי' ק"ה סעי' ח' ברמ"א בשם הטור וב"י דכל מבושל בלא רוטב או אפוי דינו כצלי זהו ג"כ אין פירכא כלל על על דברי דהא טעם דמהרש"ל דמתיר בדיעבד בנתבשל ובנצלו אוסר אפי' בדיעבד מבואר בפמ"ג משום דבעי ג' נו"ט ולזה בנתבשל איכא ג' נו"ט מהכלי למים וממים לדגים אבל בנצלו אין כאן אלא ב' נו"ט יע"ש. וא"כ היכא דגם בנצלו איכא ג' נו"ט בודאי גם המהרש"ל מודה דמותר בדיעבד ולזה בנידן דידן לפי מה שהעליתי דאיכא ג' נו"ט כנ"ל בודאי נוכל שפיר לסמוך ע"ז להתיר ומכש"כ דיש לנו אילן גדול הרמ"א ז"ל לסמוך עליו דהוא מתיר בדיעבד בנצלו כמו גבי נתבשלו ומכש"כ כשנצרף הספק הנ"ל דדלמא לא נתחמצה המצה כלל בודאי יש לנו על מה לסמוך להתיר כל המצות בדיעבד: ומעתה נבא לבאר ההיתר השני מה שכתבתי בפשיטות להתיר בלי שום גמגום אשר עדיין אנכי על משמרתי עומד בזה ומה שמעת"ה תמה ע"ז תמוה גדולה דאע"ג דהמצה צוננת מ"מ הלחי חמה מחמת האור עד שהאוחז בה נכווין ידיו כאשר מעכת"מ ראה בעצמו זהו תמוה גדולה בעיני כי גם זה שאלתי מהאופה שכתבתי והשיב לי דזה יוכל להיות כשמכניסין הרבה מצות זה אחר זה יוכל להיות שנתחמם היטב אבל לא כ"כ שיהי' נכווין ידיו ואפי' כריסו של תינוק לא יהי' נכוה כלל ואפשר שמעכת"ה לא ראה רק את המרדה שמוציאין עמה המצות האפיות שהמה חמות מאוד עוד יותר מהיד סולדת בו כיון שכבר נאפה בתוך התנור בזה בודאי יוכל להיות שהיד נכוה בו אבל הלחי שאין מוציאין עמה שום מצה שנאפה רק תמיד מכניסין עמה מצות צוננת זהו לא מסתבר כלל שיהי' חם כ"כ עד שהיד נכווית בו ואלו הי' כן הי' ראוי' לאסור כל המצות בלא שאלתו דמעכ"ה דכשמניחין המצה על לחי חם כזה הוא ספק גדול וקרוב שנתחמץ המצה מחמת חמימות הלחי שמניחין עליו בטרם שמכניסין אותו לתנור ואפי' בשאינו חם כ"כ ג"כ מוזהרים פה שיהי' שני לחיים כשהאחד נתחמם קצת מניחין אותו מן הצד שיצטנן ונוטלין האחרת שהיא צונן מכבר ולגבי מעכ"ה שאין להם אלא לחי אחד בודאי יש חשש גדול על זה אם לא שנימא שצריכים לסמוך מאחר שהוא מכניסו בזריזות גדול אין חשש שנתחמץ כמו שאין חוששין שנתחמץ מחמת חמי האור שבא על המצה קודם שמכניסין אותה לתנור ובתוך התנור בודאי ליכא שום חשש חימוץ כלל רק אח"כ לאחר שנתכפלה המצה הצוננת סביב הלחי שמוכרח להוציאה אזי הסברא נותנת דהלחי נצטנן מן המצה הכפולה סביבה כמו דאמרינן דאם התתאה הוי צוננת היא מיקר לי' לעלאה וכאן היא עלאה ותתאה צוננת בודאי מיקר לי' להלחי ואזי בודאי אין שום הו"א שיהי' כ"כ חם עד שהיד סולדת בו ומעתה עדיין מבואר בפשיטות שזהו היתר גמור לכל המצות אשר כתבתי. אמנם אפי' לטעמא דמעכת"ה שהלחי חם כ"כ עד שנכוית ידו של אדם מ"מ אין זה בתמידות רק במקרה כשמכניסין המצות דחופים יחד