בית היוצר חלק א סו

הייתי בבריאות בכי טוב הי"ו וגם כעת עדיין חלוש אני רק את זאת אני כופל ומשלש שכל מי שלדידי ציית בודאי לא יטחון בדאמפף מיהל קמח למצות והשומר מצות בוודאי לא ידע שום דבר רע וד' ישמרהו מכל צרה וצוקה ויהי' בעוזרו בכל מיני הצלחות כאו"נ הטוב וכנפש אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל סימן כ"ב בעזהי"ת א"ח דפסח תרמ"ה לפ"ק חוסד יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה ויראה הרוממת החו"ב כקש"ת מו"ה יעקב ריכטער ני' הרב ומורה ביישוב קיראליהאז יע"א כתבו היקר הגיענו בחוה"מ העבר לטובה בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמוסו וע"כ נתאחר תשובתו והגם כי גם היום אנכי טרוד גדול מאוד בענין האסענטירוג ובשאר עניני הקהלה יצ"ו ועכ"ז פניתי לי פנאי להשיב בחפזון על ענין שאלתו במה שכת"ה נועץ עמי בענין שבמקומו אפו מצות וכמ"פ אירע שהעיסה רכה האופה אינו מכניס המצה במרדה רק על לחי עגול ורק ההוצאות המצה הוא במרדה והנה אירע כמה פעמים שהניחו מצה מעיסה רכה על הלחי להכניסו והאופה מכניסו בתוך התנור ורוצה להורידה אך המצה נדבקת בהלחי ובשום אופן אין יכול להורידה ומוכרח להוציא הלחי עם המצה ולהסירה מהלחי בידיו ולזורקו ונדבקה מן המצה רכה על הלחי עיסה בעינא מלבד הבליעה עכ"ל והנה בזה ודאי כנים דברי מעכ"ת שזה המצה לחה שהוציא' מן התנור אחר שנדבקה בהלחי קרוב להיות שהוא חמץ גמור לפי"מ דמבואר בסי' תנ"ט סעי' א' דאפי' להתקרב ללוש אצל התנור אסור ומכש"כ אצל פי התנור כמבואר שם בהט"ז ובח"י בשם הגאונים דשם אפי' פחות ממיל מחמץ ומכ"ש בנ"ד שהמצה היתה בתוך התנור והוציאה וא"כ בודאי אסור לכתחלה להכניס בהלחי הזה שאר מצות וזה בודאי איסור גמור לכתחלה. ועל מה שחקר מעכת"ה על דיעבד על שאר המצות שהכניס האופה כל היום בלחי זה לפ"מ דמבואר בסי' תנ"א בסעי' י"ט אפי' הגעלה לא מהני להרחת הוא המרדה שבלע איסור ע"י אור ובמג"א ס"ק ל"ז דהמצה ראשונה שהוציא אחר שהוציא המצה החמיצה במרדה נאסרה כ"ק ולא מצא שום היתר למצות הללו לפי בעל השו"ע רק לפ"ד הג"א בפ' כל הבשר אות כ"ח והביאו היד שאול ביו"ד סי' ק"ה דס"ל דאפי' בכלי אינו יוצא בלא רוטב. והנה זה הדיעה כבר דחאה המגא"א הנ"ל ס"ק ל"ז באומרו שזהו דעת האפי רברבי והוא לקוחה מהאו"ה. אבל אנן קיי"ל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה ס"ו סעי' ז' דכלי פולט בלא רוטב. וזה שמביא מעכ"ת ראי' מדברי המחבר ביו"ד סי' ק"ח דס"ל דאפי' בכלי אינו יוצא בלא רוטב מהא דנקט שם סעי' ג' אם יש שמנונית על המרדה וק' הלא אפי' איסור כחוש יוצא בלא רוטב זה נוכל לדחות דאפשר דהמחבר אתי לאשמעי' דאפי' בצונן אסור היכא דאיכא שמנונית דנדבק במרדה וזה מבואר היטב בלשון המחבר שמדקדק בלשונו הטהור שמתחלה קאמר וז"ל אם יש שמנונית של איסור על המרדה אסור ליתן עלי' היתר כל היום דמשמע אפי' רק ליתן עלי' בצונן ג"כ אסור מחמת שנדבק בו שמנונית ואח"כ קאמר וז"ל מיהו כשאינו ב"י מותר להשתמש בה וכו' דמשמע דמותר להשתמש בו אפי' בחמין משום דא"א בענין אחר. ועוד יותר נראה דכאן גם הגה"א מודה דכלי פולט כיון דהעיסה לחה יוכל להיות דזהו מקרי ע"י רוטב כמו שמבואר גם בדברי הגהות יד שאול גופא דבפת שטרם שנאפה הוא מלא מים שנתגבלה בו פשיטא דאסור כלו עכ"ל ומכ"ש כאן שהעיסה הוא רכה בודאי הוא מלא מים בודאי מקרי ע"י רוטב אם לא שנימא דמידי ספיקא לא נפקא דאפשר שבמשך הזמן שהיתה בתנור נתנגבה ולא מקרי תו ע"י רוטב ולזה נוכל עוד לצרף עוד ספק דדילמא לא נתחמצה דזה לשונו של הטו"ז באו"ח סי' תס"א ואם עבר והוציאה קודם שנאפית עד שאין חוטין נמשכין נראה דאפי' דיעבד אסור שנתחמצה בההוא שעתה שהיתה חוץ לתנור דע"י חמימות נתחמצה מיד וגם המרדה נתחמצה עכ"ל ומשמע מדבריו דבתוך התנור בודאי לא נתחמצה רק אחר שהוציאה נתחמצה ע"י חמימות וזהו דוקא במצה שהתחילה לאפות דכבר נתחממה חימום גדול בתוך התנור משא"כ כאן בניד"ד שעדיין לא נתחממה בחימום גדול דלאחר שהוציאה מן התנור בודאי מיד הי' נטלה מן הלחי מסתמא בזריזות וא"כ בודאי הוא ספק גדול אם נתחמצה ולזה בודאי הוי ס"ס גמור הא' שמא לא נתחמצה ובפרט אם נצרף דעת נחלת שבעה שהביא הח"י שרוצה להתיר אפי' הוצאה כשנתחממה בחימום גדול שכ' הטו"ז והגם שהח"י חולק עליו כמו שכ' שע"י החמימות מתחמץ מיד כמ"ש הטו"ז אבל בניד"ד שאין כאן חמימות כ"כ בודאי יוכל להיות שלא נתחמץ ואת"ל שהי' כאן חמימות כ"כ עד שנתחמץ וא"כ ממילא וודאי נתייבש הליחות שבעיסה ואין כאן רוטב ודלמא הלכה כדברי הגה"א הנ"ל דאין כלי מפליט בלא רוטב ולא נתחמצה הלחי ואף אם נשאר קצת עיסה נדבק בלחי בשהיי' מועטת כנגד זה איכא שישים במצה שלימה שמכניס אח"כ עליו בתוך התנור ובעין בודאי לא נשאר עליו אח"כ וא"כ שפיר נוכל להתיר לפי"ז כל המצות האלו שנאפו קודם פסח דאנן שפיר סמכי'. על הביטול ועל ס"ס גמורה כזה: אמנם אפי' אם יש עוד לגמגם בהיתר זה יש להתיר בפשיטות כל המצות האלו בלי שום גמגום והיינו דודאי האמת גמור שהמרדה שהוציא עמה מצה חמוצה בודאי נאסרה המרדה כמבואר בסי' תנ"א ובסי' תס"א בטו"ז ובמג"א דגם שארי המצות שהוציא אח"כ במרדה זו נאסרו או בכדי נטילה או בכ"ק אך זה דוקא כשהוציא מתוך התנור באמצע האפיי' כשהי' בחמימות גדול שהי' יד סולדת בו ועוד יותר ולזה שפיר נאסרה המרדה כשהוציא המצה חמוצה וכמו כן נאסרו שארי המצות מחמת המרדה כשהוציא עמה המצות. לאחר שנאפו בתוך התנור והוציאם בחמימות עד שיד סולדת בו ועוד יותר משא"כ בניד"ד כשהוציא הלחי עם המצה הלחה שנדבקה בו שעדיין לא הי' בחמומית גדול שיהי' היד סולדת בו ולזה אפי' אם הי' כך בחמימות עד שנתחמצה המצה כשהוציאה אבל עכ"ז לא הי' בחמימות כ"כ עד שתהי' היד סולדת בו וא"כ ממילא לא נאסרה הלחי כלל וכלל מהמצה הנדבקת בו כמבואר ביו"ד בסי' ק"ה שאפי' כלי ראשון העומדת אצל האש אינה אוסרת כשאינה חם עד שהיד סולדת בו כמבואר שם בש"ך שחולק על המהרש"ל שמחמיר אפי' אין היד ס"ב אמנם גם המהרש"ל אינו מחמיר רק כשהוא עומדת אצל האש אבל בניד"ד שאינו עומדת אצל האש לאחר שהוציאה מן התנור בודאי אין להחמיר כלל ועוד יותר דהמהרש"ל אינו מחמיר אלא כשהוא בחמימות רק שאין כ"כ בחמימות שיד ס"ב אבל כשהוא אינו בחמימות כמו בניד"ד בודאי אינו מחמיר כלל כאשר שאלתי מבן תורה ויר"ש וחסיד מפה אשר גם הוא אופה מצות בדרך זה שמכניס המצה על לחי ואמר לי כשמוציאין המצה הנדבקת בלחי אין בו כלל וכלל חמימות והוא מסתבר מעצמו ממילא לא נאסרה הלחי כלל וממילא כל המצות מותרים בלי שום גמגום: ועוד יותר הי' נלע"ד לומר וליישב דברי האפי רברבי שהביא המג"א בסי' תנ"א ס"ק ל"ז שכתב אם הוציא מצה חמוצה במרדה ואח"כ אחרות ונתערבו ראשונות באחרות נתבטלו עכ"ל וכתב עליו המג"א דהוא סובר דאין איסור הבלוע בכלי יוצא בלי רוטב ואין איסור אלא פת ראשונה משום שהי' קצת בעין ואם נתערב בטל אבל אנן קיימ"ל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סס"ז דכלי פולט בלא רוטב, ונלענ"ד דגם האפי רברבי סובר דכלי פולט בלא רוטב רק דהוא סובר שאין פולט פליטה גמורה שיהי' טעם גמור רק בכלי איסור שפיר אסור דלא יהי' גרוע מנ"ט בר נ"ט אבל הכא גבי מצות שנאפו קודם פסח דהוי התירא בלע לא חל איסור חמץ על פליטה מועטת כזה כמו דלא חל האיסור על נ"ט בר נ"ט דהתירא כמו שמבואר במג"א בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז דאפשר גבי חמץ קודם הפסח דהתירא הוא לא אמרי' בי כבוש כמבושל יע"ש והיינו נמי מהאי טעמא דאינו מפליט פליטה גמורה כנ"ל אמנם ע"ז יש לפקפק קצת לפי מה שמבואר ברמ"א בסי' תמ"ז סי' ה' דכל דבר שמבשלים בכלי חמץ כגן יין מבושל או מרקחת וכדומה אסור בפסח אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט משום דחמץ שמו עליו כמו שהי' אם מעט אם הרבה כמבואר במג"א שם בס"ק כ"ד בשם ת"ה והר"ן עיי"ש אמנם בסי' תנ"ב בסעיף א' הקשה המג"א ע"ז דשם כתב המחבר דיש ליזהר ולהגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים ב"י או לאו או אם יש ס' במים מד הכלי משום דהוי נ"ט בר נ"ט וא"כ חזי' דמותר נ"ט בר נ"ט אפי' לכתחילה ותי' המג"א