בית היוצר חלק א סה

עבר בבל יראה וב"י ור"ש לא קניס אלא אם עבר עכ"ל: והנה ע"ז בודאי אין לסמוך להתיר כלל דמאי הו' דהוא לא עבר מ"מ המשרתת שהיא בת הישראלית היא בודאי עברת על ב"י וב"י ממילא הוי חמץ של ישראל שעעה"פ שאסור אפי' לאחרים כמבואר בטו"ז ס"ק ד' דגם כשמכר למומר ג"כ אסובה"נ לאחה"פ דאעפ"י שחטא ישראל הוא ע"ש ובהר"ן פ' כ"ש שמביא מעלתו בעצמו שמוכיח הר"ן מהא דאמרי' בחולין דף דף ד' חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין וטעמא דמחליפין הא לא"ה אסור לכ"ע וכ"ה מבואר בבאה"ט ס"ק ז' שכ' דאפי' לאחרים אסור וממילא כאן דבודאי לא החליפה בודאי אסור כמבואר שם בחולין בתוס' דהיכא דלא נוכל לתלות דשמא החליפו לא נוכל להתיר כלל: אמנם כאן יש סברא לומר דהמקח בטל לפי"מ דמבואר בחו"מ סי' כ"ז סעי' ד' דהמוכר סתם אעפ"י שהי' בלבו ישמפני כך וכך הוא מוכר ואעפ"י שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר שהרי לא פירש ודברים שבלב אינם דברים וכו' וכתב שם בהג"ה וז"ל מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח עכ"ל ומשמע מדברי הרמ"א דממילא נתבטל המקח אי איכא אומדנא דמוכח. וא"כ לפי"ז בנידן דידן דאיכא אומדנא דמוכח בבירור דאלו הי' יודע המוכר שהיא בת ישראלית בודאי לא הי' מוכר לה וא"כ המשרתת לא עברה כלל על ב"י וב"י רק הישראל עבר והוא הי' אונס גמור וא"כ לפי דברי הח"י והבאה"ט הנ"ל דלגבי אונס לא קניס ר"ש וא"כ הי' סברא להתיר בהפס"מ אמנם לפי המבואר בדבריהם דדוקא כשביטל יש סברא להתיר משא"כ כאן כיון שהוא הי' סבר. שמכר כדינא וא"כ לא הי' כוונתו לבטל זה והגם שגם מהח"י והבאה"ט הנ"ל משמע שמכר ואעפ"כ מתירים מטעם שביטל עכ"ד קשה לסמוך ע"ז להתיר כמבואר בבאה"ט דרק בהנאה התיר יע"ש וגם מדברי הט"ז משמע דלא ס"ל הא דהח"י ובאה"ט הנ"ל דנימא דהיכא דאיכא אונס לא קניס ר"ש דהא הט"ז כ' בס"ק ד' וז"ל ומעשה הי' בא' מחזיק אורענדא בכפר שמכר יי"ש שלו להפקיד שלו שהי' מומר והי' סך מרובה וקשה הדבר להפסיד היי"ש וקרוב הי' שלא יציית הישראל בזה וכו' ונדחק הט"ז מאד בהתירו באופן שיחליפנו הפקיד עם עכו"ם יע"ש והמעשה הי' בודאי באופן שלא הי' הישראל יודע שהפקיד הוא מומר או אפשר שהי' יודע שהוא מומר רק שהי' סובר שמותר למכור למומר דאל"ה. לא הי' מוכרו כלל כיון שהי' שאין מכירתו מועיל כלל וא"כ הי' סובר שמכירתו כדינו ואעפ"כ לא התיר הט"ז רק ע"צ הדחוק ביותר מפני שהוא הפס"מ גדול אם לא כדכתיבנא לעיל דכאן גם הח"י והבאה"ט מודים דאין להתיר משום שהמומר עבר על ב"י וב"י והוא לא הי' אונס אך לפי מה שכתבנו לעיל דהמקח בטל משום דהוי אומדנא דמוכח דאלו הי' יודע שהוא מומר לא הי' מוכרו כלל א"כ לא עבר המומר כלל עב"י וב"י רק אם נימא שהוא הי' יודע שהוא מומר רק שהי' סובר שמותר למכור למומר משום דהי' סובר דמומר אינו עובר עב"י וב"י בזה אפשר דיש סברא לומר דהמקח אינו בטל כיון דלא הי' טעות בעיקר המקח ולזה שפיר עבר המומר עב"י וב"י וממילא הוא אסור אף לאחרים: ומ"ש להתיר מחמת שהחומץ לא הו' אלא תערובות חמץ אע"ג דהו' דבר המעמיד ומבואר באו"ח סי' תמ"ב במג"א דדבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל מ"מ יש להתיר את החומץ משום דהו' זוז"ג מעמיד דאיסור מכח המאלטץ שבו ומעמיד דהיתר מה שנותנים בו נסרים שקורין שפעבער וכדומה כמבואר שם במג"א דבזוז"ג מותר. וגם על היתר זה אין לסמוך לפמ"ש המהר"ם שיק זצ"ל בחאו"ח סי' רי"ח וז"ל דאע"ג דקיי"ל ביו"ד סי' רי"ד ס"ק י"ב דגם אם אין שני הגורמים מענין א' מ"מ הו' זוז"ג מ"מ בנידון שלנו אלו נתן שפירוטעס של היתר שפיר הו' זוז"ג אבל שאר סממנין כגון וויינשטיין וקיסמין כל אחד יש לו פעולה בפ"ע וע"י כולם נתהו' החומץ והו' דומיא החומץ האדומי ואינך דר"פ א"ע וקיי"ל דהנך ארבעה מינים דתנן בא"ע הם אסורים בלאו כמבואר בסי' תמ"ב וכו' יע"ש שמסיק להלכה דל"ה זוז"ג: ומ"ש עוד סניף להתיר לפ"ד הר"ן ז"ל שמביא במהרי"ט אלגאזי דלכן אסרו לאחרים הקונים שלא יקפצו עליו הקונים ולא יהנו מעשיו. ובנ"ד אין להמשרתת הנ"ל רק הנאה מועטת וגם מבואר בתשו' חת"ס זצ"ל על או"ח סי' ק"ו דכיון שההפסד איננו על המוכר רק על הקונה שלא חטא יש להקל באי' הנאה גם זה אינו לפי המבואר לעיל דהו' מקח בטל לא המשרתת עובר' עב"י וב"י רק הישראל ומחמת שהוא הי' אונס כבר כתבנו שאין להתיר כנ"ל וכ"ה מבואר בחת"ס זצ"ל חאו"ח בסי' קי"ד דבחמץ שעעה"פ אסובה"נ אפי' באונס גמור אפי' במקום דליכא חשש ערמה ע"ש: ומעתה אין לנו להשען על שום היתר רק כפי המבואר בהמהר"ם שי"ק זצ"ל על או"ח סי' רכ"ד שמביא מתשו' פ"י והובא בשע"ת בסי' תמ"ח שהמאלץ שעושין ממנו יי"ש הוא רק חמץ נוקשה ואנן קיי"ל בסי' תמ"ח בחמץ נוקשה שעעה"פ מותר שהוא רק מדרבנן מיהו זהו אינו סברא מספקת להתיר וגם הפנ"י בעצמו לא סמיך ע"ז וע"כ צירף בה עוד תקנה לערבו לכתחילה ברוב וגם להוליך הנאה ליה"מ וכו' וגם בנ"ד אין לשנות מדבריו כלל ואע"ג דכ' שם ובלא"ה ראוי לקונסו לאיש הנ"ל שפשע וכאן בנ"ד לא פשע ואדרבה שהי' אונס מ"מ אין להקל כאן הרבה יותר מדבריו משום דהא דכתב ובלא"ה ראוי לקונסו לא כתב רק לרווחא דמילתא ויש לי להאריך בזה עוד רק שאין הפנאי מסכים עמדי ובעה"ח ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל סי' כ"א בעה"י את חג המצות יחוג בדיצות כבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה ובחסידות ובתמימות החו"ב כש"ת מו"ה משה ליב ני' הרב ומורה בקהל חסידים בק"ק סענטא יע"א מכתבו היקר הגיעני וכו' בענין טחינת חיטים למצות ברחיים של קיטור שקורין דאמפף מיהל והגם שמבואר בדברי חיים סי' ל"ה ממרן זצוק"ל זי"ע שהוא נוטה להתיר עפ"י עדותו של בנו הה"צ אבדק"ק קרישאנוב שליט"א (זצ"ל). אמנם אנכי שמעתי מאנשים נאמנים שהה"צ ני' הי' פה במדינתינו וראה הדאמפף מיהלען ואמר שאינם דומין להנהו דאמפף מיהלען שבפרייזען וע"כ בודאי אין לסמוך להתיר ע"ז בשארי הדאמפף מילען והבו דלא לוסיף על הוואלטץ מיהל שבפעסט. וגם בסמוך לכאן בק"ק סעליש טחנו בשנה אשתקיד בדאמפף מיהל ואחר הטחינה מצאו בקמח בצק וחימצו הרבה קמחים באופן שהי' שערורי' גדולה שם בענין זה והגם שאינני מכניס א"ע בזה לאסור ועכ"ז עצה טובה קמ"ל להמהדרין לזהר בכל השנה מכל חשש איסור וק"ו ב"ב של ק"ו שראוי' להם לזהר עאכו"כ בענין חשש איסור חמץ לעשות עצהיו"ט ולטחון ברחיים ההולך ע"י בהמות אשר בזה אין שום חשש כלל והחשש שכ' מרן זצוק"ל ברחיים שלנו שיש בצק בצד האבנים ע"י חום הגדול וכו' ומסיק דאין סמיכה ע"ז רק משום דהו' משהו קודם פסח זהו דוקא ברחיים שעל המים אבל ברחיים ההולך ע"י בהמות אין שום חשש כלל כאשר אנכי בעצמי נקרתי היטב וטחנתי ברחיים האלו תמיד וראיתי שאין שום חשש בזה כי הרחיים ההולך ע"י בהמות אינם הולכים במרוצה כ"כ שיהי' בצק בצד האבנים מחמת חום הגדול ובמקום דנוכל לעשות בהכשר בלי שום ביטול כלל בודאי אסור לעשות באופן שההכשר לא יהי' אלא ע"י ביטול כמ"ש הרי"ף לגבי פת שאפאה עם הצלי שאסור לאוכלו עם הכותח משום שיכול לאוכלו עם בשר ומכש"כ גבי איסור חמץ החמור שהוא בכרת בודאי ראוי להחמיר. והגם שאין אנו פסקי' כדברי הרי"ף עכ"ז מביא השפ"ד בשם הפר"ח דראוי לחוש להרי"ף וגם כאן אע"ג דכבר בטל קודם הפסח מ"מ איכא למיחוש למ"ד שחוזר וניעור. והגם שהי' לי לפלפל בעניינים אלו אך מה לי לפלפל רק זאת אני אומר דבמקום שנהגו לטחון על רחיים ההולכין ע"י בהמות בודאי אין רשאין להם לשנות ממנהגם כאשר אמר לי בפירוש רב חביבי הה"צ בעמ"ח צרור החיים אבדק"ק סעליש זצ"ל והה"צ בעמ"ח מהר"ם שיק זצ"ל וכו' דהא שהתירו הוואלץ מיהל בפעסט לא התירו רק למי שתמיד הי' טוחנין על דאפף מיהל דהיינו בגליל עליון שקורין אויבער מדינה אבל לא לאינטער מדינה. ויותר אין לי להאריך כעת בענין זה כי בימים האלו לא