בית היוצר חלק א סד

הנר ע"י נכרי כמו דחזי' דלא רצו להתיר טלטול ע"י נכרי גבי מצא חמץ בתוך הפסח ולא התירו רק כפיות כלי כמו דהארכנו לעיל בזה ומעתה אם בא שאלה כזה לידי בודאי לא הייתי מתיר לטלטל הנר ע"י נכרי ומכש"כ דאם לא נזכר עד ביום י"ד דזה ודאי אין להתיר לפענ"ד להדליק ע"י נכרי הנר באין אופן: הק' יואל צבי ראטה. סימן יט שנית להנ"ל בעזהי"ת א' מטות תרל"ו לפ"ק: מכתבך הגיעני וכו' והנה מה שאתה כותב שלא מצאת שום ראי' לדברי שאין להתיר לבדוק בשבת בטלטול הנר ע"י נכרי מהא דמצא חמץ ביו"ט דלא מתירין לטלטלו אפי' ע"י נכרי כדי לבערו וע"ז כתבת שלא מצאת שום ראי' משם משום דשאני התם דהוא משהה חמץ ע"מ לבערו דאינו עובר כמבואר שם במק"א ואע"ג דגם כאן הוי משהה חמץ עמ"ל אלא שאתה רוצה לדחוק ולחלק דהתם בוודאי לא ישכח מלבערו משום שיש היכר בכפיית כלי וכאן יש חשש שישכח מלבדוק כמו ששכח בזמנו והנני תמה עליך מאוד שבדחי' קטנה וקלישה כזו אתה רוצה להתיר איסור שבת החמורה דהא למו שזכר עתה כמו כן יזכר ג"כ להבא וכמו כן בכפיות כלי בחורין וסדקין מי יזכירו לבערו והתם הוי חמץ ידוע דאיכא כמה שיטות דלא מהני ביטול וגם בלא ביטול כלל אין מתירין לטלטל אלא בכפיות כלי כמבואר בט"ז וכש"כ כאן דבודאי הוי ביטול ומהני אליבא דכ"ע ובפרט לפי מה שכתבתי לפי דברי החיי אדם דבחורין וסדקין ממילא בטלה ומעתה לא מצאת שום ראי' משם ואני אומר שהוא ראי' גדולה שאין עליו תשובה וגם מה שמסיק שם המג"א דמש"ה אין מתירין הטילטול במצא חמץ ע"י נכרי הוא משום דחיישינן דהעכו"ם יאמר כשפים הוא עושה כדאי' בסי' תל"ג ס"ז ג"כ כאן כשיבדוק בחורין וסדקין ע"י טלטול הנר ע"י עכו"ם בוודאי ג"כ יש לחוש שיאמר העכו"ם שכשפים הוא עושה דזה דומה לגמרי להא דסי' תל"ג ס"ב: עוד הי' נלענ"ד לחקור חקירה חדשה דלא מהני כלל הבדיקה כשיהי' לאור הנר שמוליכים העכו"ם משום דהא ידוע שהישראל מתיירא מהעכו"ם שלא יזיק אותו כמו דאיתא לענין ערובין דבחד ישראל וחד עכו"ם לא גזרו משום דלא שכיח שידורו בחצר א' משום דחייש לש"ד כמבואר באו"ח סי' שפ"ב עיי"ש ומכש"כ שיהי' ישראל מתיירא שיוליך עמו הנר בחורין וסדקין מפני שיהי' מתיירא שלא ישרוף את ביתו ולפי"ז לא מהני הבדיקה ע"י טלטול הנר ע"י עכו"ם אפי' בדיעבד כמו דאיתא בסי' תל"ג סעי' ב' דאין בודקין לאור אבוקה משום שמתירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישרוף הבית כמבואר שם במג"א ס"ק ה' דאפי' בדיעבד לא מהני הבדיקה ומכש"כ כאן כשעכו"ם יהי' מוליך הנר בוודאי יהי' מתירא שלא ישרוף הבית כנ"ל: ומה שאתה מביא ראי' דפסקי' כדברי הבעה"מ ז"ל מדברי הטו"ז סי' תמ"ו ס"ק ג' אינו ראי' כלל דהא הט"ז לא קאמר אלא דהרמב"ם והרא"ש פסקו כחכמים אבל הא לא כתב דמותר לחכמים לפרר ולזרות לרוח בשבת כדברי הבעה"מ ז"ל רק שיהי' ראוי' להתיר לדבריהם להטילו לים וגם בזה אין מתירין משום דאפשר להמתין עד הערב וכ"כ בני"ד אפשר להמתין. ומה שאתה חושש שלא ישכח מלבדוק כבר דחיתי זאת שקרוב לודאי שלא ישכח כי היכא דעתה זכר אעפ"י שכבר שכח ומכ"ש שלא ישכח עוד וגם מן הח"י אין ראי' כלל: וגם מה שאתה מביא ראי' מדברי הרמ"א בסי' רע"ו סעי' ב' דמתיר להדליק נר בשבת ע"י נכרי גבי צורך גדול כ"כ אין ראי' משם לנ"ד דכאן אין כאן צורך גדול כיון דיכול להמתין עד הערב ולשמא ישכח לא חיישי' כנ"ל ובפרט לפי המבואר שם בבאה"ט בשם השל"ה להחמיר אפי' בצו"ג בודאי אין להתיר כאן כלל וכלל ומעתה אנכי על משמרתי עומד שאין להתיר כלל לבדוק לאור הנר בשבת ע"י עכו"ם ומכ"ש להדליק את הנר בשבת ע"י עכו"ם ובפרט שבלא זה העלתי החקירה לעיל שלא מהני כלל הבדיקה כזה לאור הנר ע"י עכו"ם אפי' בדיעבד כמו דלא מהני גבי אבוקה זהו הנלע"ד קרוב לאמת: ומה שאתה רוצה לדחות על מה שכתבתי ליישב קו' ההגה"צ מסיגעט יצ"ו על הב"י שסובר דמתנה מותר בשבת אפי' שלא במקום מצו' מהא דאי' במס' ביצה דלא מקדישין ומסיק בגמ' משום גזירה דמו"מ וישבתי לפמ"ש הט"ז דכל מה שהותרה התורה בפי' אין כח ביד חכמים לאסור וכ' בהדי' בנחמי' ח' ישלחו מנות לאין נכון לו דבפי' הותר הכתוב ליתן מתנה ביו"ט לגבי הדיוט. ולזה אין כח ביד חכמים לאסור משא"כ בהקדש וכתבת דאפ"ל דכוונת הט"ז דדוקא מה שכ' בפי' בהתורה אבל לא מ"ש בפי' להתיר בדברי קבלה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' עכ"ד: וע"ז הנני מעתיק לך לשונו הזהב של הט"ז בחו"מ סי' ב' דכתב הטור יש לב"ד להלקות למי שאינו חייב וכו' ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה וכ' ע"ז שם הט"ז ח"ל וקשה מהכ"ת שיעבור עד"ת ונ"ל דאף שיש כח לחכמים לאסור המותר מד"ת ה"ד בדבר שאינו מפורש לא לאיסור ולא להיתר דאז הוא מותר ממילא בזה יש כח לחכמים לאסור משא"כ בדבר המפורש בפסוק להתיר. כגון היתר הנאה דחלב דמפורש בקרא בזה אין כח לחכמים לאסור ע"כ אמר ולא עבור עד"ת שמה שבד"ת מפורש מקרי עובר עד"ת עכל"ה ע"ש. וא"כ מוכח מדבריו ז"ל בפי' דדוקא בדבר שאינו מפורט כלל בשום מקום שהוא מותר רק משום שאינו מפורש שהוא אסור דאז הוא ממילא מותר בזה יש כח לחכמים לאסור אבל בדבר שהוא מפורש להתיר בודאי אין חילוק בין ד"ת לד"ק אם הוא מפורש אין כח לחכמים לאסור. ובל"ז ג"כ מצינו הרבה עניינים שאנו לומדים היתר מדבר שהוא מפורש בדברי קבלה כמו דאמרי' בביצה דף י"ב עירוב והוצאה לשבת ואין עוה"צ ליו"ט מדברי ירמי' דקאמר לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכדומה לזה בהרבה מקומות: ומה שכתבת דלא כתיב בהדי' מתנות רק ישלחו מנות ואין זה בכלל מתנה רק בכלל גמ"ח זה לא ניתן להאמר כלל דהא התרגום מפורש במגילה ושלוח מנות ולשדרי דורן ע"ש. וגם לפי"מ שמפרש ר"ח לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת בודאי שלחו לכל סעודות שבת וזה בודאי נקרא מתנה וז"פ: ומ"ש לפ"ד החת"ס ז"ל דדוקא אותו ענין בעצמו שהתירה התו' בפי' אין כח לחכמים לאסור אבל על כיוצ"ב יש כח בידם לאסור וא"כ הקו' במקו"ע דהא ל"כ בהקרא בהדי' היתר מתנה רק ביו"ט אבל לא בשבת שפיר הי' לחז"ל לגזור בשבת דחמיר מיו"ט זהו ג"כ אינו פירכא כלל דאע"ג דלענין עונש חמיר מיו"ט אבל לענין אי' דאו' אין חילוק בין שבת ליו"ט כלל כמו דמפורש במשנה דביצה אין בין שבת ליו"ט רק או"נ בלבד ואדרבה לענין מוקצה החמירו יותר ביו"ט משום דקיל כדאי' ברי' ביצה ובל"ז לפ"מ דמפרש ר"ח לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת כנ"ל בודאי משמע דאיירי ביו"ט שחל להיות בשבת כדמשמע בשמ"ק על ביצה ע"ש. דברי אביך אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל סימן כ' בעה"י ג' נשא מ"ב למב"י תרמ"ו לפ"ק חוסד יע"א. שפעת חו"ב לכבוד ידידי הרבני המופלג וכו' כש"ת מו"ה יהודא ווייס ני': מכתבו הגיעני וכו' והנה תוכן שאלתו הוא שבע"פ העבר מכר א' את החומץ ואת הביטען שעושים בהם החומץ להמשרתת שלו כראוי עפ"י תקון חז"ל ואח"כ נתוודע שזה המשרתת היא בת ישראלית ע"י איש נאמן שהוא מכירה ממקום מולדתה וגם היא עצמה הודית שהיא ישראלית רק שאחר מות אבי' ואמה כשהיתה בת שש אספה איש נכרי לביתו ומאז נתנכרה לגמרי מדתי יהודית עכ"ל השאלה ומעלתו צידד להתיר משמעות האחרונים באו"ח הח"י והבאה"ט ח"ל כ"מ שיש אונס גמור בענין המכירה וכל ימי הפסח הי' סבר שמכר ואחה"פ נודע לו שלא מכר כיון שהי' אונס גמור כ"כ אונס ידוע וגם ביטל לא חיישי' להערמה ויש להתיר עכ"ל וכאן בודאי היא אונס גמור והגם ששם ביטול וכאן כיון שמכר לא ביטל מ"מ כיון שמכר כדינו לא