בית היוצר חלק א סג

הבדיקה לגמרי הגם שזהו מלתא דל"ש שלא ימצא עכו"ם או עכ"פ קטן מ"מ י"ל דיש לחוש לכתחילה ועכ"ז לפמ"ש הראב"ד ור"י ור"ן והמג"א בסי' תל"א מביאם דעיקר בדיקת חמץ הוא סמוך לכניסת לילה דהיינו בעוד אור היום קודם. צה"כ ע"ש בוודאי להם לתקן הבדיקה בליל שבת בטלטול הנר ע"י עכו"ם דאפי' אם לא ימצא לו עכו"ם אין כ"כ לחוש אם מטלטל הוא בעצמו הנר בעוד אור היום קודם צה"כ אלא עכצ"ל דמאד ומאד חששו להתיר לטלטל הנר בשבת אפי' ע"י עכו"ם, וא"כ איך נוכל לסמוך להתיר בשבת הבדיקה ע"י טלטול הנר אפי' ע"י עכו"ם וכש"כ להדליק על ידו: והראי' שמביא הגה"צ הנ"ל ממה שכ' הא"ר והח"י דאם שכח למכור חמץ שיש לו בחדר צריך ליתן במתנה לעכו"ם בשבת החדר עם מסירת המפתח ואפשר אפי' מכירה נמי שרי ולא הוי כמקח וממכר דאסור בשבת כיון שאינו עושה רק להנצל מאיסור חמץ וכה"ג כתבו התוס' בעירובין דף ס"ו דמותר לשכור רשות עכו"ם בשבת ז"ל התו' לא דמי למקח וממכר דאסור בשבת דל"ה אלא כמתנה בעלמא שאינו אלא להתיר טלטול עכ"ל. דלדברי המרדכי שהביא הב"י בסי' תקכ"ז דסובר דמתנה אסור בשבת משום דמחזי כמ"מ ובמקום מצו' התירו והביאו המג"א להלכה בסי' ש"ו ס"ק ט"ו וא"כ אי מותר שבות של עצמו במקום מצי' כש"כ שבות דע"י נכרי במקום מצו' והאריך בזה. ואנכי לא הבנתי ראי' זה דשא"ה דלפענ"ד נראה דהפי' בתו' דכתבו דכיון דאין עושין אלא להתיר טלטול ל"ד למו"מ כנ"ל היינו משום דכל טעמא דמקח וממכר אסור הוא משום גזירה דשמא יכתוב כמבואר בביצה דף ל"ד וברמב"ם ז"ל ובכה"ג דהו' מו"מ לא הוי אלא כדי להנצל מן האיסור בודאי לית לן למיחוש שיבא לידי איסור כתיבה כמו דאמרי' גבי ביעור חמץ כיון דהוא עצמו מחזיר עלי' לשרפו בודאי לא יבא לאוכלו ולזה כמ"כ כאן ליכא שום איסור אפי' במו"מ גופי' כיון דלית לן למיחוש שיבוא לידי כתיבה ולזה ממילא כאן גם המרדכי מודה דלית לן למיסר במחנה אטו מו"מ כיון דבמו"מ גופי' ליכא שום איסור. ובזה מיושב שפיר מה שהקשה ההגה"ק הנ"ל דלמה לי' לומר הטעם לענין לשכור רשות דל"ה אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר טלטול דר"ל ואין דרך לכתוב שטר ולזה הוי כמתנה דאין כותבין שטר הלא מבואר בב"י חו"מ סי' קצ"ג ורמ"א סי' קצ"ד דגם בשכירות בעלמא אין דרך לכתוב שטר וא"כ בלא"ה הו"ל כמתנה והניחו בקו'. ולפי הנ"ל ניחא דמשום זה לחוד דבשכירות אין דרך לכתוב וא"כ הוי כמתנה עדיין הי' ראוי' לאסור משום גזירה דמקח וממכר כמו גבי מקדשין משא"כ לפי טעמא שכ' התוס' דבמו"מ גופא ליכא איסור כיון דלית לן למיחוש שיבוא לידי כתיבה בודאי אין כאן שום איסור כלל: ומעתה לפי"ז בודאי שא"ה דאינו עושה שום איסור כלל לא מבעי' במתנה ואפי' במו"מ כנ"ל. משא"כ כאן דעושה איסור טלטול ומכש"כ להדליק נר ע"י גוי בודאי אין ראוי' כלל להתיר. ובלא זה לא הבנתי הראי' הנ"ל מהא"ר והח"י שהתירו ליתן בשבת החדרים עם מסירת המפתח לנכרי משום דשם הי' הדבר גדול שיהי' צריך לבער כל חמצו ולזה שפיר סמכו על דברי הב"י דמותר במתנה אפי' שלא במקום מצוה כמו שמבואר בסי' ש"ז במג"א ס"ק ז' דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י עכו"ם ע"ש ומכש"כ כאן דיש לסמוך על דברי ב"י דמתיר במתנה אפי' שלא במקום מצו' משא"כ בנ"ד מאי הפסד יש בזה אם לא יבדוק עד חוה"מ ויסמוך על הביטול וא"כ בוודאי אין ראי' כלל משם לכאן להתיר לפענ"ד: ומה שהקשה הגה"צ ני' על דברי הב"י שסובר דמתנה מותר בשבת אפי' שלא במקום מצו' וכ"מ ג"כ מדברי התוס' דעירובין הנ"ל דלמה יהי' מתנה נקנית במשיכה או במסירה שלא במקום מצו' בשבת ויו"ט הלא אמרי' בביצה דף ל"ה לא מקדישין ולא מעריכין ובגמ' איתא משום מקח וממכר ופי' רש"י ותוס' דלמקח וממכר דמי שמוציא מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מן המקרא ממצוא חפצך ודבר דבר א"נ גזירה מו"מ שמא יכתוב מ"מ נגזור אטו מו"מ ממש דמה לו נתינה להקדש או' להדיוט ובודאי ראוי' לאסור מתנה אטו מו"מ שלא במקום מצוה וגם מ"ש מתנה מהא שכ' הרמב"ן והריטב"א ז"ל דאין מפקירין בשבת וביו"ט דאע"ג דאינו אלא הוצאה מרשות כש"כ מתנה דהוי הוצאה מרשותו ומכניסו לרשות אחר והניח בקו' ולפענ"ד נראה דהנה גלוי וידוע דברי הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ח דכל מה שהתורה התירה בפי' לא אסרוהו חכז"ל וכן הוא שנוי ביו"ד ריש סי' קי"ז לענין איסור סחורה ומשולש בטוח"מ סי' ב' דמש"ה לא אסרו חלב בהנאה משום דכתיב בהדי' עשה לכל מלאכה וכתיב בהדי' בנחמי' ח' ישלחו מנות לאין נכון לו דפירש"י הותרו הכתוב בהדי' ליתן מתנה ביו"ט ולזה אין כח ביד חכז"ל לאסור מתנה אטו מו"מ ושפיר מיושב דברי הב"י דשפיר חילוק בין הקדש דל"כ בפירוש בהקרא שהוא מותר משא"כ לגבי הדיוט' דכתיב בפירוש בהכתוב שמותר ליתן מתנה ביו"ט להדיוט ולזה אין כח ביד חז"ל לאסור אותו כיון דכתי' בהדי' וא"ש: ולזה כיון דדברי ב"י נכונים בטעמם בעה"י וגם מדברי התוס' הנ"ל מוכח כדבריו וא"כ שפיר כ' הא"ר וח"י לסמוך ע"ז בהפס"מ וגם המרדכי נוכל לומר דסובר כדעת הטו"ז ואעפ"כ לא התיר מתנה רק במקום מצו' והגם דבודאי אין לחלק בין במקום מצו' לשלא במקום מצו' עכ"ז יש סברא לחלק לפמ"ש החת"ס ביו"ד סי' ק"ז דמוכח מתוס' פ' איזהו נשך ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור דדוקא באותו דבר עצמו לא העמידו דבריהם חס"ל אבל בשאר עניינים כיוצא בזה גזרו ואסרו את הענין בעצמו שהתירה התורה ע"ש ולזה כיון דלא כתיב בפירוש דמתנה מותר ביו"ט רק במקום מצו' דהתירה לשלוח מנות לאין נכון לו משום שמחת יו"ט כי כן הוא מבואר בהכ' דמשום שמחת יו"ט התירו כדכתיב ולא תעצבו כי חדות ד' הוא מעוזכם ולזה לא התירו מתנה ביו"ט רק במקום מצו' משום דזה כתיב בפי' בהכתוב אבל שלא במקום מצו' דל"כ בפי' שפיר אסרו אטו מו"מ ולפי"ז אין ראי' כלל גם מדברי המרדכי לנ"ד להתיר שבות במקום מצו' דשאני גבי מתנה ביו"ט דלא הי' כח ביד חז"ל לאסור כיון דכתיב בפי' בהכתוב להתיר מתנה במקום מצוה כנ"ל ואפשר לומר דבזה פליגי השני לשונות בהגמ' בביצה ד' ט"ו דהלשון הראשון א' דא' רב חסדא דהא דכתיב לאין נכון לו היינו למי שלא הניח עירוב תבשילין אפי' כשהי' פושע והיינו משום דכתיב בפירוש שמותר ליתן מתנה ביו"ט משו"ה אין כח ביד חז"ל לאסור אפי' משום קנס אבל הא"ר סברו כסברת התוס' הנ"ל דדוקא הא דמבואר בהדי' שהוא מותר אין כח ביד חז"ל לאסור אבל כיוצא בזה יש כח בידם לאסור וא"כ הכא נמי נוכל לאוקמי' הא דכתיב לאין נכון לו היינו למי שנאנס ולא הניח ע"ת אבל למי שהוא פושע שפיר יש כח בידם לקנוס ולאסור וא"ש: ובדרך זה בקל נוכל ליישב קו' הרמב"ן והפר"ח דאיך יוכל לבטל בשבת אי ביטול הוא מטעם הפקר והא אין מפקירין בשבת לפמש"כ רשיז"ל לפרש דהשבתה היינו ביטול דאין השבתה אלא בלב וא"כ הוא מפורש בתורה דיוכל לבטל לקיים דאך ביום הראשון תשביתו דמשמע בין בשבת ובין בחול ולזה שפיר אין כח ביד החכמים לאסור דלא יפקיר לפ"ד הט"ז הנ"ל אך לפ"ד התוס' דמפ' הא דתשביתו היינו הבערה עדיין הקו' במקומ' עומדת וגם לפ"ד רש"י ז"ל עדיין אינו מפו' בהדי' דהכתוב איירי בשבת ושפיר הי' יכולי' לגזור ע"כ האמת בזה כדברי ההגה"צ אבדק"ק סיגעט יצ"ו כיון דאינו אלא שבות התירו להפקיר בשבת במקום מצו' שלא יעבור על ב"י אבל מה דמדמה לזה להתיר לענין בדיקה טלטול הנר בשבת ע"י גוי זה איננו מבין כלל דבשלמא התם שפיר התירו להפקיר כדי שלא יעבור על אי דאו' על ב"י משא"כ כאן דליכא חשש בל יראה כיון דכבר ביטל ואפי' לשי' רשיז"ל וסייעתו דהבדיקה מדאו' שלא יעבור על ב"י כמ"ש הר"ן דאין סומכין על הביטול דשמא לא יבטלנו בלב שלם זהו אמת אם לא יבדוק כלל אבל כאן הלא יוכל לבדוק לאחר היו"ט והא דצריכי נר הייינו משום דהצריכו לבדוק בחורין ובסדקין ואור היום אינה מועיל לחורין וכן התקינו שכל הבדיקות לא יהי' אלא ע"י נר ואע"ג דבחורין וסדקין אין לחוש אלא לחמץ כ"ש כגון פרורין ופרורין ממילא בטלו ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבא לאוכלו צריך לבער אפי' כ"ש וכל זה מבואר בהדי' בחיי אדם ע"ש א"כ בשבת אם לא יבדוק לאור הנר רק לאור היום בוודאי לא יבוא לאיסור ב"י דהא לא נשתייר מלבדוק רק בחורין וסדקין ושם בוודאי מועיל הביטול שהוא בלב שלם דהא גם בלא"ה ממילא הם בטלים כנ"ל ומשום הגזירה דלא יבוא לאכלו בודאי אין ראוי' להתיר טלטול