בית היוצר חלק א סב

בממון אחה"ר משום דרובא לא הוי אלא ספק מ"מ ראוי הוא לאסור מדרבנן גבי אי' דאו' עכ"פ לכתחילה כמו גבי כיבוד כנ"ל ולזה גבי צירוף עששיות ג"כ נוכל לומר בדעת הרמב"ם ז"ל דנקט בלשונו הטהור מלבנין עששיות דמשמע דכיון שהוא מלובן הוי קרוב שיהי' צירוף משום דע"י ליבון ברוב פעמים נעשה צירוף א"כ בודאי הי' ראוי' לאסור עכ"פ מדרבנן כמו גבי כיבוד הנ"ל. רק משום דאין שבות במקדש התירו. משא"כ בסוגי' דיומא דשם אי' הלשון דברייתא עששיות של ברזל הי' מחמין ולא לישנא דמלבן. ובכגון זה לא הי' אלא ספק השקול אם יעשה צירוף או לא ולזה לא הוי אלא דשא"מ דמותר לכתחילה אפי' בלתי הטעם דאין שבות במקדש. משא"כ הרמב"ם ז"ל אתי לאשמעי' דבכל גוונא מותר אפי' גבי ליבון דרוב פעמים נעשה צירוף אעפ"כ מותר גבי מקדש משום דאין שבות במקדש אבל בחוץ למקדש בודאי ע"י ליבון אסור לכתחילה כיון דרוב פעמים נעשה עי"ז צירוף כמו דאסרינן מהאי טעמא גבי כיבוד כנ"ל וא"ש: וביותר נוכל לומר לפי הנ"ל דהא דמסקי' בסנהדרין לאסור משום שגגת סקילה זהו דוקא היכא דרוב פעמים מסתעף ע"י מעשה זו איסור סקילה ולא גבי ספק השקול. ובזה מיושב קו' התוס' הנ"ל על שמואל ממיחם שפינהו ואפשר נוכל להעמיס זאת בדברי התוס' דשם יע"ש. והי' לי להאריך בזה רק שאין הפנאי מסכים. וממילא משתמע עפ"י פלפול הנ"ל גם לדרך זה. וזהו הטעם ברמב"ם ז"ל גבי ליבון עששיות לפי הנ"ל דמסקי' דרוב פעמים נעשה צירוף א"כ בודאי ראוי' לאסור מצד שגגת סקילה ואעפ"כ מותר משום אין שבות במקדש. וממילא משתמע דחוץ למקדש אסור בכה"ג וא"ש. והסברא הוא פשוט דזה שייך שגגת סקילה הוא דוקא היכא דרוב פעמים מסתעף ע"י מעשה זה דבר איסור היינו משום דבאמת אזלי' בתר רובא רק דעכ"ז לא הוי פ"ר משום דל"ה אלא ספק אך עכ"ז כיון דאזלי' בת"ר אע"ג דל"ה אלא ספיקא הוי שגגת סקילה משא"כ היכא דל"ה אלא ספק השקול כיון דלדידן דפסקי' כר"ש דדשא"מ מותר אפי' לכתחילה בודאי לא הוי שגגת סקילה ושפיר מותר אפי' לכתחילה כיון דהוי ספק השקול בודאי אין שום ספק שניחוש שיכוין לאיסור כלל ולזה ל"ה שגגת סקילה משא"כ היכא דהוי רובא לאיסור בודאי איכא למיחוש שיכוין לאיסור ולזה הוי שפיר שגגת סקילה כיון דבאמת להלכה קיי"ל דאזלי' בתר רובא וא"ש: סימן י"ח בעה"י ו' עש"ק חקת תרל"ו לפ"ק ב' אויפאלא יע"א. שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי בני הרב המופלא ומופלג החריף ובקי כש"ת מו"ה משה שמעון ני' (זצ"ל) אבד"ק דיזרע יע"א: מכתבך היקר הגיעני בשבוע העברה ביום ה' ושמחתי בשלומכם הטוב כה יתן ד' וכה יוסיף וכו' והנה ראיתי מה שאתה מסתפק לפי"מ דקיי"ל אם לא בדק יבדוק אפי' ביום כמו בהאי שתא שחל י"ד בשבת דקיי"ל דבודקין ליל י"ג אם שכח או נאנס ולא בדק ליל י"ג ולא יום י"ג ונזכר בשבת בליל י"ד או ביום י"ד כיון דכל עת שבדק צריך להיות לאור הנר אם מותר אמירה לנכרי בליל שבת לטלטול נר של חלב הדולק על השלחן דמהני בדיעבד נר של חלב ואם שכח בלילה אם מותר לומר לו להדליק נר ביום ולטלטלו לבדוק אצלו ולשמא יטה לא חייש' כיון שיש שינוי שהנכרי מטלטל הנר וגם דבשל חלב מקיל המג"א. וגם ראיתי מה שמשיב לך ע"ז ההגה"צ המפו' אבדק"ק סיגעט ומראה בזה כחא דהתירא מאד דמתיר לומר לנכרי ביום השבת להדליק הנר אשר אנכי לא אוכל להסכים בזה לפי דעתי העני' ובמקום שיש חשש נדנוד איסור ובפרט באיסור שבת החמור מאד לא אוכל לעצור את עצמי מלחוות דעתי לך בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי: דהנה בסי' תל"ה איתא דאם לא בדק קודם הפסח יבדוק בתוך הפסח וכ' הטו"ז כראה דאפי' ביו"ט עצמו יבדוק ואע"ג דאין חמץ ידוע מ"מ הוי בידוע כיון דרגיל כל השנה וודאי נשארו שם חתיכות חמץ וכ"כ המג"א דלא כהב"ח שכ' דביו"ט עצמו לא יבדוק אפי' בלא ביטל דכיון דליכא אלא חמץ שאינו ידוע והפר"ח מביאו דגבי ביטול אליבא דכ"ע לא יבדוק דהא בדיקה מדרבנן ואיסור מוקצה מדרבנן ומאי אולמי' דהאי מהאי דשב ואל תעשה שאני ועוד שהוה כ"ש ממצא חמץ ביו"ט דהוי חמץ ידוע ואפ"ה אסור לטלטלו וכ"ש לבדוק אחרי' שלא יבדוק עכ"ל ובאמת יש לתמו' על סברת הט"ז ומג"א שכתבו דאפי' ביו"ט עצמו יבדוק דהא הוי כ"ש ממוצא חמץ ביו"ט דאסור לטלטלו כנ"ל אך ז"א דהם סברו דשאני הכא ממצא חמץ ביו"ט דשפיר אסרי' התם לטלטלו משא"כ כאן גבי בדיקת חמץ ביו"ט לא עביד שום איסור ביו"ט דהא הנר מותר לטלטלו ביו"ט ואם ימצא חמץ ג"כ לא יבוא לאיסור טלטול דמיד שימצא חמץ יכפה עליו כלי שם באותו מקום עצמו שימצא ולא יהי' צריך לטלטל כלל ולזה שפיר הצריכו לבדוק ביו"ט וזה נראה פשוט וברור בכוונתו וכ"ז ניחא ביו"ט דלא עביד שום איסור טלטול כנ"ל משא"כ לבדוק בשבת דצריך למיעבד איסור אמירה לנכרי בודאי אין שום היתר לבדוק דהוא בוודאי כ"ש ממצא חמץ ביו"ט דלא מתירין לטלטלו אפי' ע"י נכרי כדי לבערו כמבואר בסי' תמ"ו במג"א ס"ק ב' דאין להתיר אפי' טלטול ע"י עכו"ם רק כמשמעות הגמ' והפוסקים דכופה עליו כלי ע"ש וא"כ כ"ש דאין להתיר לבדוק בשבת באי' ע"י עכו"ם וגם ראי' ברורה מדהשמיטו הט"ז והמג"א שבת ולא נקטו בדבריהם רק יו"ט בודאי מוכח שלא התירו רק דוקא ביו"ט משום דלא עביד שום איסור אבל לא בשבת דהוצרך למיעבד איסורא ומה שאתה מביא ראי' מדברי הבעה"מ ז"ל שכ' סוף פ' אלו עוברין דחכמים אומרים בזמנן רבנן לטעמי' דס"ל בביעור חמץ מפרר וזורה לרוח ומטיל לים ואין בזה אב מלאכה שידחה שבת ומשום מצות השבתת שאור שהוא בזמנה התירו לו אף בשבת להיות מפרר וזורה לרות וגם לקמן כתב מ"מ נהגו העם כר"א איש ברתותא לבער את הכל לפני השבת וכו' ולעולם אי שכח או נאנס עבדי' כרבנן ומבערין הכל בזמנן עכ"ל ומינה לדידן אם שכח לבדוק ליל י"ג מותר אמירה לעכו"ם בשבת בלילה או ביום דאם התירו לו שבות של עצמו כ"ש שבות דאמירה לנכרי דקיל מיני' כמבואר בסי' שכ"ח סעי' י"ז וההגה"צ מסיגעט כתב שהוא ראי' נכונה ואנכי איני מבין שום ראי' מזה דהא אנן לא פסקי' כדברי הבעה"מ ז"ל כמבואר בסי' תמ"ד סעי' ה' בהמחבר אם נשאר חמץ אחר שאכלו ומבטלו כופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ומבערו ע"ש וא"כ חזי' בהדי' דאין מתירין בזה שום טלטול כדי לבערו בזמנו היכא דליכא עכו"ם ליתנו לו ומכש"כ דאין לנו להתיר טלטול נר ומכש"כ להדליק נר ע"י עכו"ם משום בדיקת חמץ שאינו ידוע ואדרבה לפום רהיטא נראה מדברי הבעה"מ ראי' להיפוך לפמ"ש הב"י במקומו בסי' תמ"ד אהא דבודקין ליל י"ג ופשוט הוא דאפי' מ"ד שאין מבערין מלפני השבת מ"מ צריך לבדוק לפני השבת שהרי בליל שבת אינו יכול לטלטל הנר כדי לבדוק עכ"ל: והנה באמת קשה דלמה לא תקנו באמת כן החכמים לבדוק ליל שבת בטלטול הנר ע"י עכו"ם דהא הבדיקה הוא צורך הביעור וא"כ כי היכא דסברי דמשום ביעור חמץ בזמנו התירו לו אפי' לפרר וזורה לרוח בשבת ומכש"כ שהי' להם להתיר הבדיקה בזמנו ע"י טלטול הנר ע"י עכו"ם אלא עכצ"ל דזהו חמיר להם יותר להתיר הטלטול הנר ע"י עכו"ם בשבת לגבי בדיקה משום גזירה דלא יטלטל בעצמו ויותר התירו לפרר וזורה לרוח ע"י עצמו גבי ביעור: ומעתה לפי"ז אע"ג שכ' הבעה"מ ז"ל דאם נאנס או שכח ולא ביעורו עבדי' כרבנן ומבערין הכל בזמנן מ"מ היכא דלא בדק בליל י"ג אין לנו לסמוך ולהתיר לבדוק בשבת ע"י טלטול הנר דעכו"ם דבשלמא גבי ביעור בזמנו התירו חכמים אפי' לכתחילה בשבת לפרר וזורה לרוח ולזה בדיעבד גבי שכח גם לדידן אובל, לסמוך בדיעבד על החכמים ומשא"כ גבי בדיקת חמץ דגם הם לא התירו לכתחילה בשבת בודאי אין אנו יכולין לסמוך ולהתיר אפי' בדיעבד ע"י טלטול העכו"ם ומכש"כ להדליק נר ע"י העכו"ם. הגם שיש לדחות דמשו"ה לא תקנו החכמים לבדוק בשבת ע"י טלטול הנר ע"י עכו"ם דשמא לא ימצא עכו"ם לטלטול הנר וידחה עי"ז