בית היוצר חלק א נו

הוא ג"כ כדכתיב לעיל משום דאין עשה דול"ת שבכרת וע"כ אינו מחוייב לשמוע לו מחמת כ"א. ושפיר שייך גבי' דברי הרב ודה"ת דמ"ש. אך לפי"ז צ"ל דגם ההג"מ אייתו לזו חילול שבת. ויותר אין לי להאריך ד' את שנותיכם יאריך בנעימים כעתירות אביך האוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל. סימן י"ז עוד בענין הנ"ל מכן המחבר ז"ל הנ"ל וז"ל ישאו הרים שלום וברכה והצלחה לכבוד אהובי אאמ"ו עט"ר חמדת לבבי בבת עיני כתר ראשי ה"ה הגאון הגדול חו"ב ומפו' כגן הבושם צדיק ונשגב פה"ח עה"י לו דומי' תהילה כקש"ת מו"ה יואל צבי שליט"א האבדק"ק אויפאלא ואגפי' אמרותיו הטהורים. מאירים כספירים ויהלום. ודברות קדשו מלהבות אש בנויים על גלילי זהב ועמודי שש האירו נגד עיני ושמחתי בהם כנתינתן מסיני. ופתח דברי קדשו ליישב בפשיטות דאפי' בלא תוס' שבת ורק בשחוט לי בשל לי בשבת גופא ג"כ יש מציאות שלא יהי' אביו רשע כגון שאמר לבנו עוד ערב שבת בעוה"י גדול שישחוט ויבשל לו על שבת. והבן הי' אז טרוד ואונס ושכח ונזכר כשהיא כבר שבת ואז הי' שפיר הס"ד שידחה עשה דכאו"א הל"ת דחילול שבת. דאביו אינו רשע במה שמצוה אותו בשעת היתר ולזה שפיר איצטריך הדרש דאעפ"כ לא ניתן שבת לדחות כו' עכדה"ק: ואם כי האמת עד לעצמו ברא מזכה אבא מו"ר שליט"א בראי' נכונה בדקדוק הגמ' גבי הטמא ואל תחזור אמרו בזה"ל יכול א"ל אביו הטמא או שא"ל אל תחזור יכול ישמע לו כו' משמע דא"ל אביו בפי' שיטמא כו'. וכאן שנותם את טעמם בזה"ל יכול יהי' כאו"א דוחה שבת. ולא אמרו יכול א"ל אביו חלל שבת יכול ישמע לו והוא עד מוכח כדברי כ"ק אאמ"ו נ"י. דאביו לא א"ל שיחלל שבת רק בשעת היתר ציווהו כנ"ל: אך בכ"ז מעט מזעיר הועלנו ארוכה לדבריה' הקדושים ז"ל שכתבו בפי' שהבן קיבל עליו שבת בעוה"י גדול. ועוד שעדיין קשה מאידך תנא דא"ל הטמא וא"ת בפי' יכול ישמע לו. מאי קס"ד דישמע לו כיון דנאום פשע לרשע כו' ופטור לגמרי מכיבוד לשיטות הטור ז"ל. ומ"ש כ"ק אאמ"ו שליט"א בדרך חידוד כיון דבעלמא עדול"ת שי"ב כרת קסבר אביו שאין בנו עושה שום איסור במה שציוה לו לחלל שבת. דהא עשה דכאו"א דול"ת שי"ב כרת אי לאו דגלי רחמנא דאינו דוחה כו' הוא דבר יקר מפז: ובזה מיושב ג"כ אידך מימרא דא"ל הטמא ואל תחזור דסבר אביו דעשה דכאו"א כיון דהוקשה כבודם לכבוד המקום דוחה ל"ת ועשה כמ"ש בגמ' דאי לאו דגלי רחמנא הו"א דאתי עשה ודחי לתו"ע כמבואר בפ' א"מ ל"ב והכל על נכון. ואני בעניי אמרתי ג"כ ליישב הקו' בעזה"י במ"ש הפנ"י ז"ל בב"ק דף צ"ד ע"ב ד"ה בימי רבי נשנית משנה זו וז"ל וכן מוכח בגמ' דמקשה בסמוך איקרי כאן ונשיא בעמך כו' ואי כשלוה ברבית בא קרא לא מסתבר שלא יהי' בניו חייבים בכבודו בשביל כך כו' אע"כ דמשמע לתלמודא דאיירי שנתעסק בפרהסי' ברבית עד יום מותו עכ"ל. ומביאו הפ"ת ביו"ד סי' ר"מ אות ט"ו בקצרה ח"ל ומ"מ לא נקרא אינו עושה מעשה עמך לענין שיהי' פטורים מלכבדו אלא אם שונה באוולתו לא בפעם אחת עכ"ל: ומעתה אין מקום לקושייתם דכאן גבי שבת והטמא וא"ת מיירי בפעם ראשון ולא מקרי רשע וחייב בכבודו ושפיר איצטריך לאשמעי' דלא ישמע לו. אמנם דברי הגאונים ז"ל דמוקי לקרא בתוס' שבת לא באו עדיין לכלל ישוב רק במ"ש כ"ק אאמ"ו שליט"א דלפי האמת לדברי רבא דמסיק דערוה גופא ל"צ קרא דאין עדול"ת שי"ב כרת שפיר יש מקום לדבריהם ז"ל דמיירי בתוס' שבת ומיושב הקרא דמייתי דוקא לענין שבת דר"ל בתוס' שבת דאינו אלא עשה בעלמא ואפ"ה קמ"ל דל"ד וגבי הטמא וא"ת דאמרו בגמ' יכול ישמע לו מוכרח כנ"ל דסבר אביו כיון דהוקש כבודם לכה"מ דוחה אפי' ל"ת ועשה כדס"ד בגמ' ואולי יש להעמיס הקו' והתי' בגמ' דמקשה בפשיטות וכוונתם דאינו חייב בכבודם כיון דהוא רשע וע"ז תיר דאינו רשע דאדרבה דאי לא דגלי רחמנא הו"א דבאמת לדחי ל"ת ועשה כיון דהוקש כבודם לכה"מ. והכל על מקומו יבא בשלום: אמנם לפי משמעות הסוגי' והשקלא וטרי' דמוקי לה בלאו דמחמר ולא מוקי לה בתוס' שבת ולא יקשה קו' הגמ' נילף בעלמא דאין עשה דול"ת גרידא. ומפרש"י ז"ל והתוס' מוכח פשוט יותר כדברי הרמב"ם ז"ל. ואפשר לזה כ' הבני יששכר הנ"ל דיש קצת ראי' לדברי הטור אפס קצהו תראה. אך כתיב אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא אמרתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום משכנות לדבריהם ז"ל. ותרתי בלבי להכמיק קצת בסוגי' זו. עד מקום שידי מגעת בעזה"י וזה החלי: הנה רש"י ז"ל פי' אלא משום דא"ל מה להנך שכן הכשר מצוה לעולם דא"ל שחוט לי בשל לי ואפ"ה ל"א עלי' דא"ל מ"ל שחוט לי בשל לי שכן הכשר מצוה בחילול שבת בעקירת ל"ת הוא מקיים עשה דכיבוד וזהו הכשר קיומו כו' אבל יבום לא זה בלבד הכשר קיום העשה שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור לאו של ערוה ול"א עלי' עכ"ל והתוס' ד"ה שכן מיאנו בפירושו וכתבו דאלאו דמחמר קאי כמבואר שם וצריך להבין דעת רש"י ז"ל שדחק ומוקים אנפשי' דקאי אשחוט לי בשול לי. בהקדם ליישב קו' המהרש"א ז"ל וז"ל בד"ה שכן הכשר מצו' כו' ויל"ד לשי' רשיז"ל דמסיק דבשחיטה ובישול איירי קרא ואיצטרך דבעלמא דחו בהכשר מצוה א"כ אמאי אצטריך תלמודא לממור בסוף פא"מ דאיצטרך האי קרא משום דסד"א הואיל והוקש כבודם לכה"מ לידחי ל"ת ועשה הא בלא"ה איצטרך האי קרא לאשמעי' דבעלמא דחי לאו שי"ב כרת בהכשר מצוה ולשיטות התוס' ניחא דההיא סוגי' דהתם. אתי' לפי המסקנא דהכא דאיירי במחמר דלית בי' כרת ואיצטרך קרא לגופי' כו' ודברי הרא"ם תמוהים בזה שהוא מביא הסוגי' דשמעתין כמסקנא לשי' רש"י ז"ל דלא אתי קרא אלא לשחיטה ובישול ומשום דסד"א הואיל והוקש כו' כדאמרי' בפ' א"מ וזה סותר סוגי' דשמעתין דהא לפי סוגי' דשמעתין אי אתא קרא לשחיטה ובישול לא אצטריך קרא אלא למידוק מיני' דבעלמא דחי כפירש"י ותוס' אבל משום דסד"א דהואיל והוקש כבודם כו' לא הוי צריך האי קרא לשו"ב כיון די"ב כרת כמ"ש תוס' לעיל מתוך שמעתין עכ"ל: ונלפע"ד דגבי מקדש פריך נמי מה להנך שכן הכשר מצוה ומקשי' ה"מ תיפוק לי' מהתם פירש"י ז"ל מאיש אמו וא"ת דהכשר מצוה הוא ולא דחי ל"ל למיהדר ולכתוב הכא את שבתותי תשמורו (וכמו שפי' התוס' ז"ל דבכל מילי דשבת הו"א דל"ד) א"ל דתילוף מיני' דאפי' בלא הכשר מצוה א"ל כתיב קרא בהדי' דל"ד אמרי' דדחי א"כ איצטריך עלי' ע"כ ואמרי' בגמ' אין ה"כ ואת שבתותי תשמרו כו' למ"ל מבע"ל לכדתני' יכול כו' והקשה הריטב"א ז"ל דעדיין קשה לההוא תנא דדריש לי' לבנין ביה"מ נגמור מיהא מהתם כו' וי"ל דעיקר קרא לד"ה היינו לכדתני' בסמוך ותנא דדריש לי' לעיל לבנין ביה"מ אסמכתא בעלמא הוא ועיקר דרשא דש"ס מאידך דכאו"א נפקא ואורחא דתנא הוא בהכי עכ"ל: והנה לפי משמעות הגמ' מוכח יותר דקרא. אתא לאשמעי' דעשה דמקדש א"ד ל"ת דשבת מאידך דרשא דייתורא ממי שהזהיר על המקדש והאריך הגמ' בדרשא זו ולא משני מידי דאיצטרך קרא לכדתניא. וה"נ מסתברא מכח דברי התוס' ע"ב ד"ה יכול יע"ש וא"כ קשה בהיפוך דלכתוב רחמנא גבי מקדש דאינו דוחה שבת ולא אצטריך קרא גבי כאו"א דא"ד שבת וגם דבעלמא דחי ל"ת שי"ב כרת בהכשר מצוה דשפיר ילפי' ממקדש וקו' זו בעצמה יש להעמיס בקו' הגמ' דסוף פ' א"מ וע"כ משני התם דאצטריך האי קרא בכאו"א דסד"א הואיל והוקש כבודם לכה"מ לידחי ל"ת ועשה ואצטריך למילף בעלמא הכשר מצוה דל"ת שי"ב כרת דשפיר ילפי' ממקדש וסוגי' דהכא לא חש לדקדק ולהאריך כ"כ כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ומכלהו נמי וכו' וסמכו אסוגי' דב"מ ולק"מ קו' המהרש"א ז"ל וגם דברי הרא"ם ז"ל נכונים בטעמם בעזה"י וקצרתי: והנה התוס' בד"ה שכן הכשר מצוה הקשה כמה קו' לשיטות רש"י ז"ל דמוקי לקרא בשחיטה ובישול ואחת מהנה דמסקנא