בית היוצר חלק א נג

אם יוכל לברך באדר משמע דגם זה מה שכתב דלדרך האמת דוקא בימי ניסן יברך היינו לאפוקי ממ"ש מקודם דגם באדר יוכל לברך בשאר אילנות אליבא דכ"ע וע"ז קאמר דלדרך האמת אין לברך רק בימי ניסן וממילא גם אחר ניסן יוכל לברך גם לפי דרך האמת. ולפי השקפה אפשר ליתן טעם דידוע דאין לברך על האילנות המלבלבין רק פעם א' בשנה וידוע הפלוגתא בין ר"י ור"א דלר"י בניסן נברא העולם ומבואר דבמחשבה בניסן נברא ובפועל בתשרי והפעולה לא נגמר עד שנברא האדם ולזה הוא נידון בתשרי משא"כ כל הברואים ובכללם האילנות המה הי' מקדם רק במחשבה ולזה בפסח נידון על התבואה ובעצרת על הפירות ולזה אין לברך מקודם ניסן שזהו ר"ה של האילנות ומקדם הוא משנה שעברה אשר כבר בירך ודו"ק: והנה אנכי מסתפק לפי מה דפסק הטור והש"ע דלאחד שגדלו הפירות לא יברך עוד אם זה דוקא כשלא נשאר שום אילן שעדיין הפרת עליו אבל כשנשאר עוד פרח אזי עדיין יוכל לברך על אילנות שיש עליהם עוד פרח ולפי"ז נוכל להשוות שלא יהי' פלוגתא בין הטור שכתב דלאחר שגדלו הפרי לא יברך ובין המרדכי שכתב דגם לאחר שגדלו הפרי יוכל לברך דנוכל לומר דהטור איירי כשלא נשאר אילן עם פרח והמרדכי איירי שעדיין נשארו אילנות עם פרח ולכאורה הסברא נותנות שלא לברך כיון שאז כבר כלה השמחה מהפרח כיון שכבר נולד שמחה חדשה עם הפירות שנתגדלו דכשכבר נתגדלו הפרי אזי כבר הוקבעו על שמחתם ברכת שהחיינו כמבואר במשבצות ולפי"ז ממילא נוכל לומר דלזה אם עדיין רובם לא הוציאו פרח אזי בודאי צריך לברך גם אחר ניסן אליבא דכ"ע בלי שום ספק כדמסיק ההשיב משה שזה ברור כשמש שיוכל לברך גם אחר כן: ומה שתמה מעלתו על לשון הש"ע דמפני מה לא נקנו מלבלב כמו דנקט בגמ' זהו מבואר כשנודע השורש של תיבות מלבלב כי הוא מבואר בערוך אות למ"ד שלבלב הוא בלאמע כמו שמתרגום התרגום בפ' קרח גבי מטה אהרן דכתיב ויוצא פרח ואפיק לבלבין יע"ש וא"כ הלשון מלבלב הוא פרח רק פרח הוא בלשון הקודש ומלבלב הוא בלשון התרגום ולזה בגמ' דאמר בלשון התרגום האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילנות ולזה נקט נמי לשון מלבלב דהוא לשון התרגום אבל הטור והש"ע דהמה משתעי בלשון דאמרו היוצא בימי ניסן ורואה אילנות ולזה נקט הלשון פרח דהוא ג"כ לשון הקודש ולא לשון מלבלב דהוא לשון מלבלב דהוא לשון התרגום וזהו פשוט וברור דמלבלב הוא ג"כ לשון פרח וצא עלים כדברי הב"ח וכן הוא מבואר ג"כ בפירוש בפמ"ג יע"ש: ובענין להניח תפילין של ר"ת בר"ח אחר תפילת מוסף הוא מחלוקת ישנה כמובא בסידור האריז"ל דהרח"ו ז"ל נהג שלא להניח תפילין דר"ת לאחר שאמרו קדושת כתר עד שחרית של יום ב' כי הלילה מפסקת והרמ"ע חולק וסובר דתיכף אחר מוסף יש להניח יע"ש ויותר אין פנאי כעת להרחיב הדיבור בזה דברי אוה"נ הבע"ח. הק' יואל צבי ראטה סימן יד בעה"י ה' בהעלותך תרמ"ה לפ"ק חוסט יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלג בתו"י כש"ת מו"ה אברהם פאללאק ני' מכתבו היקר הגיעני אתמול ואנכי טרוד גדול מאד מכל צד ומעלתו רוצה שיגיע לו תשובה מהרה וע"כ לא אוכל להאריך בענין זה רק אשיבנו בקיצור אודות שקרה במקומו ביום חג השבועות הג"ל בעת הוצאות הס"ת ראשונה ונפל השני לחוץ על השליבה הראשונה אשר לפני אה"ק ומעלתו ראה כמעט כל המקומות שמדברין בענין הזה. והנה המג"א בסי' מ"ד מביא בשם משפטי שמואל שיש סמך קצת במה שנהגו העולם להתענות כשנפלו התפילין וכ' המג"א וה"ה בס"ת אפי' בנרתיקה וכתב אמ"ו הגה"ק בעמ"ח תשו' אמרי א"ש זי"ע באו"ח סי' ו' דמזה אין ראי' רק מי שנפלו מידו התפילין או הס"ת אבל לא להרואה או שהי' שם בבית רק הכפ"ת בסוכה ד' מ"א ע"ב הביא שם דברי המשפטי שמואל והסמך שכ' מדאמרי' הרואה תפילין שנשרפו צריך שתי קריעות. ולכאו' לפי"ז בין תפילין בין ס"ת כל הרואה צריך להתענות וכו' ובאמת אין ענין נפילה לארץ נראה שנשרף בזרוע ללמוד משם כלל רק הכפ"ת כ' סמך למנהג מדאי' התם לא יאחוז אדם ס"ת או תפילין ולא יישן בהם פירש"י דחיישי' שמא יפלו מידו לארץ הרי דהוי זלזול נפילה לארץ וממילא נכון להתענות אבל מזה אין ראי' רק למי שנפל מידו רק כי יש סמך גדול מהירושלמי דסוטה שהביא הרמב"ן פ' כי תבוא עה"פ ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וגו' יש תורה נפלה ר"ש בן אליקום אומר זה החזן וכ' הרמב"ן לפרש זה החזן שאינו מקים ס"ת להעמידו כתקנו ועי"ז נפל אפי' בשוגג הרי הוא בכלל ארור א"כ הרי סמך גמור למי שנפל ס"ת מידו שיתאמץ לתקן שיצא מכלל ארור ויהי' בכלל ברוך ולפי"ז יתכן דמפני זה מפורסים שאם יפול ס"ת לפני רבים שיתענו כלם כי כל א' לבו נוקפו אולי אם הי' משגיח היטב הי' יכול להחזיק שלא יפול כמו בענין שאינו מקים ס"ת על משפטן ונפל לארץ עכ"ל הקדוש של אדומ"ו זצללה"ה זי"ע. ומסיק דיתענה בה"ב יע"ש: והנה אדומ"ו מרן הקדוש בדברי חיים בח"א יו"ד סי' נ"ט כתב ע"ז דמשם לא מוכח המנהג שצריכין כולם להתענות. ובאמת כתב אמ"ו הגאון בעמ"ח אמרי א"ש הטעם משום דכל אחד לבו נוקפו אולי הי' יכול לתקנו שלא יפול כמו בענין החזן שאינו מקים ס"ת על משפטן רק דלפי"ז בנ"ד אפשר דלא שייך זה כי מה הי' להם לידע לעשות בשעה שהוציא זה הס' מן האה"ק דבשלמא בשעת הקריאה שצריך להיות עיני העם נגד הס"ת בשעת הקריאה אזי שפיר שייך לומר דהי' יכול להיות אם הי' משגיחין היטב. שהי' יכולין להחזיקו שלא יפול. אבל כאן מה יכולין להשגיח כדי להחזיקו שלא יפול ואין האשמה תלוי רק על מי שהוציא הס"ת דזה בודאי הי' יכול להשגיח שפיר שלא יפול. וביותר אשר ע"ז בודאי נאמרו דברי הירושלמי הנ"ל בפי' דברי הרמב"ן זה החזן שאינו מקים ס"ת להעמידו כתיקונו שלא יפול והוא ג"כ לא השגיח להעמידו כתיקונו שלא יפול ולזה בודאי ראוי לו לתקן שלא יהי' בכלל ארור רק בכלל ברוך: אמנם מרן הקדוש בד"ח הנ"ל כתב הטעם דצריכין כולם להתענות הוא כהא דמבואר בתענית ד' ט"ז ע"א שאמרו על מה שהוציאו התיבה לרחוב העיר לומר כלי צניעה הי' לנו ונתבזה בעוונותינו. הרי שעוונות גרמו לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה בודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר והיינו אותם שהי' להם הכלי צניעה ונתבזה וכו' ולכן מסיק לגזור תענית על עוון אנשי בהכנ"ס בה"ב עכ"ל הקדוש. ולפי דבריו הקדושים האלו נראה שאפי' מי שלא הי' אז בבהכנ"ס ג"כ חל עליו הגזירה ובאמת לפי קול ההמון ישראל לא נשמע שצריך להתענות רק למי שהי' אז בביהכ"נ. ואפשר שהטעם הוא לפי המבואר בס' כתר שם טוב בשם הבעש"ט למי שראה דבר עבירה בידוע שיש בו ג"כ שמץ ועבירה זו עכ"ל והיינו דמסתמא כיון שאינה לידו שיראה דבר עבירה זו הוא בודאי שיש בו ג"כ שמץ דבר עבירה זו והוא צריך לתקן הדבר הזה ויש לי סמך לזה מן המקרא בפ' שופטים דכתיב עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יומת המת וכו' יד העדים תהי' בו בראשונה וכו' וצריך לתת טעם למה יהי' דוקא יד העדים בו בראשונה והיינו משום שכיון שנזדמן להם זאת שיראו המה זו העבירה בודאי יש בהם שמץ מן העבירה זו ולזה צריכין המה יותר לתקן זאת שיהי' ידם בו בראשונה כדי לקיים ובערת הרע מקרבך ולזה שפיר קאמר הרואה תפילין שנשרפו או ס"ת שנשרף והיינו משום שנזדמן לו שיראה בזיון התורה בודאי עונותיו גרמו לזה הבזיון התורה וזהו כוונת המשפטי שמואל שמביא ראי' מהא דרואה תפילין וס"ת שנשרף דכמו כן גבי ס"ת שנפל לארץ שצריך כל הרואה להתענות אע"ג דלא דמי נפילה לארץ לס"ת שנשרף כנ"ל מ"מ מביא שפיר דלגבי בזיון התורה גם על הרואה חיוב להתענות ולזה כל מי שהי' בבהכנ"ס מסתמא כולם ראו בבזיון התורה לזה החיוב על כולם לתקן זאת שיהי' בכלל ברכה: ועוד הי' נלע"ד לומר טעם על מה שנוהגין העולם שכל מי שבבהכ"נ מתענים בנפילות הס"ת על הארץ מצד בזיון