בית היוצר חלק א נב

דליכא צעב"ח מצד גזירה כיון דצעב"ח הוא דאו' ולזה חששו דאם יאסרו היכא דליכא צעב"ח אזי יבואו להחמיר גם כשיהי' צעב"ח ויעברו על איסור צעב"ח שהוא מדאו' ולזה התירו סתם לחלוב ע"י עכו"ם בשבת דמוטב שיעברו על איסור אמירה לעכו"ם שהוא אינו אלא איסור שבות דרבנן שלא יבואו לעבור על איסור צעב"ח שהוא אי' דאו' ומצאתי און לי בישועות יעקב בה' שבת סי' רמ"ה ס"ק ח' שהוא מפרש הגמ' דפ' מי שהחשיך דמבואר דבהמה הטעונה כלי זכוכית מתירין לו להניח תחתי כרים וכסתות ומתיר החבלים והכלים נופלים אף דיש איסור משום ביטול כלי מהיכנו מ"מ מותר משום פסידא ומביא מכאן הטו"ז ראי' דאף דאין חשש שלא יבוא לאי' תורה דהרי איירי שם בחצר מ"מ מתירין איסור דרבנן כדי שלא יבוא לאיסור דרבנן החמור והישועות יעקב מתרץ דגם שם איכא חשש שלא יבוא לאיסור תורה דהיינו מתוך פסידא ואדם בהול על ממוני' יניחם על הבהמה ויעבור על אי' צעב"ח שהוא דאו' ואף דלא קעביד בידים מ"מ על אי' תורה קעבר דאם חיישי' שמא יעבור על אי' תורה בידים כ"ש דניחוש שמא יעבור על אי' צעב"ח בשוא"ת ואנן חזי' דחז"ל לא העמידו דבריהם במקום צעב"ח יע"ש שמאריך בזה ועכ"פ חזי' דהתירו אי' דרבנן משום חשש שמא מתוך שהוא בהול על ממונו יבא לעבור על אי' צעב"ח שהוא דאו' ולזה ממילא נוכל לומר גם כאן שהתירו לעבור על איסור אמירה לנכדי לחלוב הבהמה בשבת אפי' במקום דליכא צעב"ח שהוא אי' דרבנן משום החשש שמא יבוא להחמיר שלא לעבור על איסור אמירה לנכרי אפי' כשיהי' צער בע"ח ויעבור על איסור דאו': ובזה יהי' מיושב שפיר דברי הרמ"ע דשם שפיר אסור משום יש יד נכרי באמצע ולזה בודאי לא יבוא לעבור על איסור צעב"ח דאו' כיון דהנכרי בודאי לא יניח מלחלוב חלקו ואזי תו לא יהי' צעב"ח כאשר כתבת כנ"ל. אבל היכא דאין יד נכרי באמצע דהיינו שכל הבהמה של ישראל אזי גם הרמ"ע מודה דיש להתיר אמירה לנכרי אפי' במקום דליכא צעב"ח משום החשש איסור דאו' כנ"ל. ודברי הרמ"ע עולים כהוגן וא"ש. ועכ"פ מכל הלין נשמע דבודאי אין להחמיר לאסור לאחרים בפירוש יותר ממה שהחמירו הראשונים ולא אסרו בפירוש לחלוב ע"י נכרי היכא דליכא צעב"ח ובפרט שנוכל לומר בזה מוטב שיהי' שוגגין ואל יהי' מזידין והמחמיר לעצמו במקום שידוע לו בודאי שאין צעב"ח אין מזניחין אותו ואפשר שתבוא עליו ברכה. וגם השאר ד"ת שכתבת ראיתי ונאמרים בשכל ישר רק אני איני מחוייב למשכוני נפשי לתרץ דברי הטעם המלך ובפרט כי טרדותי מרובים. דברי אוה"נ המעתיר בעדך שתצליח בכל דרכיך. ה"ק יואל צבי ראטה סי' י"ג בעזה"י בהעלותך תרח"ם לפ"ק חוסד יע"א. שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה ובחסידות כש"ת מו"ה אברהם פאלאק ני' כתבו הגיעני כו' על דבר שאלתו, בהיות שבמקומכם העתים קרים קצת וע"כ אין הפרח של האילנות יוצא בחדש ניסן והוכרח להמתין עד תוך חודש אייר עם הברכה כמבואר בפשיטות בש"ע או"ח סי' רכ"ו שכתב ואם נתאחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד. הרי בפירוש שהעיקר הוא להקפיד רק שלא יגדלו הפירות. ובלא זה עוד מוכח יותר מיני' דביומי דניסן הוא לאו דוקא דאם נימא דדוקא ביומי דניסן הוא דראוי לברך אבל אחר שעבר ניסן אין לברך א"כ למה הוצרך לומר דאחר שגדלו הפירות לא יברך הא אז כבר עבר ניסן דבניסן אין שכיח כלל שיגדלו הפירות אם לא שנדחק לומר דהש"ע אתי לאשמעינן על מדינות החמים מאוד כגון בארץ ישראל דהתם יוכל להיות שיגדלו הפירות גם ביומי ניסן: אמנם כבר מבואר בהפוסקים דהא דנקט ביומי דניסן אורחא דמלתא נקטו כמבואר במחצית השקל. משום שאז דרך ארצות החמים ללבלב אילנות. וה"ה בחודש אחר כל שרואה פעם ראשון מברך וכן הוא בשאר פוסקים וביותר מבואר בשו"ת השיב משה בסי' ח' בחאו"ח דכתב דודאי צריך לברך על חסדי המקום ב"ה יהי' באיזה זמן שיהי' דמ"ש רק דהגמ' נקט ביומי ניסן דהוא אורחא דמלתא ברוב השנים ואם אמר יאמר למה לי' להש"ס למנקט הזמן דבשלמא אי הוי צריך למיתני זמן התחלה הוי א"ש דנקט בתחלה דהוא ברוב השנים אבל כיון דאם רואה אח"כ ג"כ מברך א"כ למה נקט זמן כלל. לזה אני אומר דאם הוי תני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח או האי מאן דנפיק וחזי אילנות דמלבלבו הו"א כל אימת דחזי ר"ל אף אם ראה פעם א' ובירך אם הלך אחר למ"ד יום וראה עוד יברך שנית כמו ברואה מקום שנעשה בו ניסים וכו' דקיימ"ל לאחר ל' יום הוא חובה כמו בפעם ראשונה לכך תני האי מאן דנפק ביומי דניסן ולא אח"כ באייר או בכל השנה אף שהוא אחר ל' יום אבל כשלא ראה ביומי ניסן או שלא גדל הפרח רק אח"כ ודאי דמברך וזהו מבואר בלשון רש"י שעל האלפסי ס"פ כ"מ וז"ל שם וחזי אילנא דמלבלבו פעם ראשונה בשנה כשהן מוציאין פרח עכ"ל דלהכי נקט בפעם ראשונה משום דהי' ק' לו דלמה נקט ביומי ניסן ליתני סתם האי מאן דנפק וחזי אילנא דמלבלבו לכך כתב רש"י פעם ראשונה וכו' דקמ"ל דאינו מברך אלא בפעם ראשונה ולא מל' יום לל' יום לכך תני ביומי ניסן דאינו מברך רק ביומי ניסן לפי האורחא דמלתא ולא אח"כ אם ראה עוד אבל כשלא ראה ביומי ניסן רק אח"כ בוודאי מברך יע"ש שמאריך עוד במתק לשונו הטהור ומסיק שהוא ברור כשמש: ולפענ"ד נראה ג"כ לומר בדרך אפשר שלכך נקט ביומי ניסן דהנה יוכל להיות כשהקיץ חם ביותר והחמימות שיהי' עד בתחלת החורף אזי מתחילין האילנות מלבלבין מחדש ויוכל להיות דבארצות החמין זה שכיח והי' הסברא לומר דגם אז צריך לברך כשרואה אותם. אמנם באמת זה אינו כיון דזה לא ניתן להינות דמזה לא יהי' שום פרי ולזה בודאי אין סברא לברך עליהם כשרואה אותם ולזה שפיר קאמר דדוקא ביומי דניסן יברך (על האילנות המלבלבין ולאפוקי כשהם מלבלבין אח"כ ביומי תשרי וחשוון אזי אינו מברך ויוכל להיות שז"כ רש"י ז"ל דכתב בפעם ראשונה בשנה כשהם מוציאים פרח דהיינו לאפוקי כשהם מוציאים פרח בפעם ב' בשנה כנ"ל אזי אינו מברך מפני שאין זה הפרת מתקיים להיות מהם פרי: ועוד הי' נלע"ד ליישב דמשו"ה נקיט ביומי ניסן לאפוקי אם הי' במקרה שלבלבו עוד באדר אזי אין לברך כיון שאז עדיין הוא ספק אם יתקיים מזה הפרח פרי כיון שעפ"י רוב יהי' אח"כ עוד עתים קרים ויאבדו אלו הפרחים מחמת הקור ולא יהי' נתנו להונות מהם ויהי' ברכה לבטלה במה שמברך להנות בהם בני אדם ולזה נקט דדוקא ביומי ניסן יברך דאז עפ"י רוב יתקיימו ויהי' ניתן להנות ולאפוקי מקודם כל אבל לאחר ניסן פשיטא שיכול לברך כדברי הפוסקים ז"ל: אמנם אח"כ מצאתי שזה תלוי במחלוקות שהביא הברכי יוסף וז"ל ממאי דאמרי' היוצא ביומי ניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרין הרבה קודם ניסן אין לברך אלא על ריבוי אילנות הרב הלק"ט. והרב צידה לדרך כתב וכן אם רואה אילנות פורחות בחודש אדר צריך לברך אך הרב החיד"א שם רוצה להשוות אותם שלא יהי' מחלוקת ביניהם דהרב הלק"ט דוקא בשקדים שממהרין תדיר קודם ניסן כתב שלא יברך והרב צל"ד איירי בשאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר וע"ז קאמר ואני שמעתי דברכה זו ע"ד האמת שייכא דוקא לי מיניסן עכ"ל יע"ש שהוא מסיק דבשאר אילנות כ"ע מודה שיוכל לברך באדר לפי דינא עכ"ז נלע"ד סברתי הנ"ל הוא אמת דזהו דוקא במקומות החמין שאין דרך להיות קור אחר אדר דאזי שפיר ניתנו להנות משא"כ במדינתינו שאחר אדר ג"כ רוב פעמים דרך להיות עתים קרים ולא יהי' נתנו להנות בודאי אין לברך ולזה שפיר קאמר דדוקא בימי ניסן דהיינו ולא קודם ניסן משום לא פלוג: ועוד יותר נוכל לומר לא פלוג משום פרח' השקדים שהוא קאמר דבזה כ"ע מודה דאין לברך עליהם באדר אבל אחר ניסן לית מאן דפליג דבוודאי צריך לברך ואפשר גם מה דקאמר אח"כ שעפ"י דרך האמת שייכי הברכה דוקא לימי ניסן יוכל להיות ג"כ כוונתו לאפוקי דמקודם ניסן לא יברך אבל לאחר ניסן יוכל לברך אפי' לפי דרך האמת כי כן נראה מדבריו שכתב זאת אחר הפלפול