בית היוצר חלק א נ

ועי"ז יהי' סובר שמותר לשכור שכירי יום שבונין בתים. וזה אפשר ג"כ כוונת הר"ן. שהפמ"ג בסי' רמ"ג במש"ז ס"ק א' מביא דבריו מסו' פ"ק דע"ז דקבלנות כל השנה לקצור שדהו אע"ג דאין הישראל נהנה ממלאכת שבת מ"מ להמון עם מתחזי כשכירי יום ממש ומפרש הפמ"ג דבריו דסובר דאפי' היכא דנתפרסם שהוא בקבלנות ג"כ אסור ע"ש. והיינו כהנ"ל דכיון דהקבלן גופא שכיר יום וא"כ הוי כאומר לעכו"ם שיאמר לעכו"ם ולזה הקבלן גופא מתחזי כשכיר יום ולזה יבא להתיר אפי' שכיר יום ממש כיון דגם הקבלן גופא מתחזי כשכיר יום: ומעתה אפי' אם נימא ונסכים עם ההיתר שלך בענין השותפות אם תהי' רואה שיהי' הכל על נכון כנ"ל. מ"מ ע"ז בוודאי אינינו מסכים שהשכירי יום יעשו המלאכה ביום השבת ח"ו כי זה דבר קשה מאד להתיר בשום אופן ובפרט שבזה אין כ"כ הפסד בנידון דידן אם השכירי שנה יעשו המלאכה ביום השבת ולא השכירי יום. רק לפענ"ד הי' נראה להוסיף על דבריך בענין ההיתר הנ"ל כאשר כתבת רק זה נוסף שיתנו חלק גדול לערל הממונה באופן שכל מה שיהי' צריכין לשכור שכירי יום לכל השנה זה ינכה מהחלק הריוח שמגיע להפועל הממונה הנ"ל ואזי יהי' ההיתר במירוח בלי שום פקפוק כיון שהיהודי לא ירויח בשלו במה שיהי' הפועלים עושים המלאכה בשבת דבזה לא ירויח אלא הערל הממונה לבד כיון דכל הריוח במה שהם עושים המלאכה בשבת אינו רק שלא יהי' צריכים לשכור שכירי יום תחת עבודת השבת. וזהו הריוח הוא להערל לבד שכל השכירי יום משלם הוא מחלק הריוח שלו כנ"ל. ועם כל זה לא יעשו השכירי יום מלאכה בשבת כנ"ל: דברי אוה"נ הק' יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל והגליל. כ סימן י' כבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה ובתמימות כש"ת מו"ה יעקב ני' מליסיטשע. כתבו היקר הגיעני וכו' בענין השאלה שהמילנער עושה מלאכה בשבת הצורך לרחיים ורק אם א"א לו לבדו לתקן ולגמור המלאכה הוא שוכר פועלים והבעה"ב מחוייב לשלם להפועלים אם יש בזה היתר ומעלתו כתב שכבר שאל שאלה זו מהה"ג מו"ה עמרם ני' אבדק"ק אויפאלא כשהי' רב בכאן וגם מעלתו כ' ההעתקה מה שהשיב לו וז"ל ישראל ששכר רחיים מעכו"ם ויש מילנער אשר מתעסק ברחיים ולוקח סך מה מכל מדה ואם נשבר איזה דבר ברחיים מחוייב המילנער לתקן אך אם צריך פועלים צריך הישראל ליתן שכר פועלים אם שרי לתקן הרחיים בשבת נ"ל פשוט כיון שבודאי גוף הטחינה בשבת הוא בדרך היתר דהיינו שהמילנער נוטל חלקו מגוף הפירות מקמח שטוחן ברחיים והיינו כאריסות וגם כן דרך העולם שם באופן הזה דליכא איסור משום מראית עין א"כ גם בתיקון הרחיים אין אסור מטעם זה מדינא דהמילנער אדעתי' דנפשי' עביד ומתקן בשביל חלקו וגם מ"ע ליכא. ומה בכך שהישראל משלם לפועלים אין זה כמעמיד פועל בידים שאין המלאכה מוטלת על הישראל רק על המילנער רק הישראל התחייב עצמו בשכר הפועלים עבור טירחת המילנער. ועוד כיון שיש למילנער חלק בפירות הרחיים לא יניח מלתקנו גם בע"כ של ישראל בשביל חלקו וכמ"ש הר"ן ספ"ק דע"ז בעכו"ם שיש להם מרחץ בשותפות וכו' עכ"ל הרב הנ"ל: והנה הטעם השני לא ניתן להאמר כלל שהמילנער לא יניח מלתקן גם בע"כ של הישראל הנה זה ודאי מה שהוא בעצמו יוכל לתקן בודאי נוכל לומר שפיר שהוא יתקן אפי' בע"כ של הישראל אבל מה שהוא צריך לשכור פועלים והישראל מחוייב לשלם לפועלים זה בודאי לא יוכל לעשות בע"כ של ישראל שאם הישראל יאמר להפועלים שהוא איננו מרוצה שיעשו בשבת ואם יעשו הוא לא ישלם להם בודאי לא יעשו הפועלים. וא"כ איך שייך לומר שהמילנער יעשה זה בע"כ של הישראל ואין לזה דמיון כלל למ"ש הר"ן סופ"ק דע"ז זה פשוט לכל מבין דבר על בורי' ואין להאריך בזה כלל: ומ"ש בטעם הראשון שהוא פשוט לו להתיר אע"ג שהישראל משלם להפועלים כנ"ל זה מבואר להיפוך בתשו' המהר"ם שיק זצ"ל באו"ח סי' צ"ח בענין א' שיש לו רחיים וכו' והאומן נכרי בעל מלאכה הוא באריסות אבל לעשות השמן צריך עוד לפועלים והם שכירי יום ומסיק כיון שדרכה של רחיים דמים להיות באריסות ולכך אע"ג דנקרא ע"ש ישראל אינו אסור משום מ"ע דהעולם יודעים שהוא באריסות וכו' וה"ה דמותר להתנות עם האומן שהריוח מג' או ד' ימים יהי' שלו וג' או ד' ימים של האומן אבל אסור להתנות שהאומן יטול מלאכת שבת, והוא נוטל במקומו ביום א' מימי החול וכו' וזהו ג"כ רק אם אין הישראל מצו' להאומן לעשות בשבת והאומן אדעתי' דנפשי' קאעביד ולצורך עצמו וכיון דההיתר הוא משום דידוע ומפורסים דהאומן אדעתי' דנפשי' עביד ולצורך עצמו א"כ אפי' אם שינה האומן ביום השבת מקצת פועלים שכירי יום הרי ג"ז עושה אדעתא דנפשי' וגם מ"ע ליכא כיון דהוא ידוע ומפורסם שרגילין בכך והישראל אסור לשכור שכירי יום רק על ימי החול שהוא שלו אבל לא שיעבדו שם גם בשבת וגם אסור לישראל לשלם להם שכר פעולתם שעשו שם בשבת עכ"ל: והנה העתקתי לעיל כל דברי המהר"ם שי"ק זצוק"ל יען שמבואר בדבריו שהוא היתר גמור מה שהאומן עושה בשבת כיון שהוא עושה אדעתי' דנפשי' ואין להישראל שום הנאה מהא מלאכה ששכירי יום עושים בשבת כיון שכל הנאה משבת הוא לאומן לבדו ואין לישראל שום חלק ממנו ואעפ"כ אסור לישראל לשלם להם שכר פעולתם שעשו שם בשבת ולא אמרו כסברת הנ"ל שכתב ומה בכך שישראל משלם לפועלים וכו' אלא כיון שהישראל משלם לפועלים שכר עבודותם והמה יודעי' מזה כיון שהם מקבלים שכר פעולתם מהישראל בודאי אדעתי' דישראל עבדו ולא אדעתי' דמילנער: ועוד יותר דבאמת המילנער אינו שותף בהרחיים עצמו והרחיים בעצמו נקראת ע"ש ישראל וכל מלאכה הנעשה ברחיים הוא מוטלת על הישראל והוא מחויב לשכור פועלים ולשלם להם והמילנער ג"כ פועל של ישראל רק שהוא נוטל בשכרו כך מאה במדה מן הקמח או מן התבואה כידוע ועבור זה מוטל עליו לעשות כל מלאכת הטחינה ברחיים או אם נשבר איזה דבר בהרחיים שמעכב הטחינה ג"כ מוטל עליו לעשות עבור שכרו מה שנוטל חלקו בהטחינה וממילא כ"ז מותר לו לעשות בשבת כיון שיש לו חלק בהטחינה וממילא אדעתי' דנפשי' עביד אבל מלאכה כבידה שאין ביכולתו לעשות לבדו זהו אינו מוטלת על המילנער רק על הישראל ורק שהמילנער הוא מתעסק לשכור הפועלים עבור הישראל והישרל משלם להם שכר פעולתם וא"כ ממילא הפועלים אינם עושים בשביל חלק המילנער אלא להישראל שמשלם להם שכר פעולתם וכן הוא מבואר בדברי חיים ח"א או"ח סי' ז' דהיכא שהמלאכה של ישראל ועיקר ההיתר מה שהגוי עביד אדעתי' דנפשי' בכה"ג ודאי עושה אדעת מי ששכרו והוא הישראל שהוא שכרו וגם באמת שהמלאכה של ישראל ומה נ"מ במה שיש גם לנכרי חלק מ"מ השכיר עושה אדעת מי ששכרו ולפענ"ד דלא מהני בזה אם יאמרו להפועלים תדעו שיש להנכרי חלק בזה דמ"מ אינהו אדעתי' דישראל וכו' יע"ש שמאריך בזה: ומעתה בנידון דידן שהישראל מחוייב לשלם שכר הפעולה בודאי הישראל שוכרם ולא המילנער דאם המילנער שוכרם בודאי מרבה בשכרם כיון שהוא אינו משלם רק הישראל וא"כ בודאי הישראל בעצמו ישכור אותם וישו' עמהם כמה יהי' שכרם וא"כ בודאי הפועלים ע"ד הישראל עושים ולא ע"ד המילנער כמבואר בשם הגאונים צדיקי עולם הנ"ל שזהו איסור גמור ורק מה שהמילנער בעצמו עושה ברחיים מה שמעכב הטחינה זהו מותר לעשות בשבת אבל מה שצריך לשכור פועלים והישראל צריך לשלם זה בודאי אסור ובודאי מוטל על מעלתו שיודיע זאת לכל מי שיהי' בוודאי דבריו נשמעים אבל לא למי שלא ישמע לדבריו בודאי מוטב שיהי' שוגגים ואל יהי' מזידים. ועוד הי' לי להאריך בחומר האיסור הנ"ל רק שאין הפנאי מסכים כעת רק זאת צורך גדול להודיע דמאן דיזיף שבתא יפרע שבתא ובשכר שמירת שתי שבתות יבוא הגאולה בב"א אכי"ר דברי אוה"נ והבעה"ח. יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל: