בית היוצר חלק א מז

שיבא אורחים ומניין ידעו ויבינו שהיא מלאכת ישראל. והחת"ס באו"ח סי' ס' תירוץ דהתשו' אשכנזי מיירי באם הדר בין הגוים ולכשיבא שם אורחים יחשדהו לומר הואיל ודר בין הגוים ואין ישראל רואהו מלאו לבו לעשות רע לשכור לו פועלים. אבל היכא דהו' בפרהסי' בין ישראל לא חיישי' להאורחים דהאורחים לא יחשדהו שיהי' מלאו לבו לעשות רע בפני בני עירו וידונו אותו לכף זכות שהוא בודאי עושה דרך היתר יע"ש שמאריך בזה ליישב קו' המג"א משביעית דכ' התוי"ט דלא חיישי' לחשדא דעוברים ושבים. וגם הקו' מנר חנוכה דלא חיישי' להאורחים ע"ש. ולפ"ז בנ"ד יש להסתפק אם זה מקרי דר בין הגוים דניחוש להאורחים או לא: ולפע"ד נראה ליישב כל הקו' הנ"ל דלכאו' יש להבין דברי הרמ"א בשם תשו' האשכנזי דיש לחוש להאורחים דמשמע מיני' דיש לחוש אפי' בקבלנות דשדה לפ"מ שהביא הטו"ז בריש סי' רמ"ג בשם הרהמ"ג והר"ן ז"ל דהא דלא התירו חכמים בקבלנות דשדה מפני הטעם שתולין באריסות הוא משום דלא התירו חכמים אלא כשאמת כן שאם יחקרו הדבר ימצא שכן הוא שהעכו"ם נוטל חלק בפירות אבל בה"ג שהבעלים נוטלים כל הפירות מיחזי ליהוי לאינשי כשכיר יום ע"ש. והקשה ע"ז היד אפרים דכיון שיחקרו יתוודע להם שהוא קבלנות ואם לא יחקרו יתלו באריסות. ותירוץ ע"ז דזה ודאי עתיד להגלות להם שאין העכו"ם נוטל חלק בפירות שיראו כן בעת הקציר כמ"ש המג"א סי' רמ"ד ס"ק ה' ממילא אתו למחשדו שהוא בשכירות יום ולא יתנו אל לבבם לחקור זאת אם הוא בקבלנות או שכיר יום ע"ש: ומעתה לפי"ז איך ניחוש להאורחים הבאים להתאכסן ליום או יומים מניין יוודע להם שהבעלים נוטלים כל חלק הפירות בשעת הקציר דיתחזו להו כשכיר יום ואמאי לא יתלו האורחים שהוא באריסות כדרך כל השדות שניתנות באריסות, אלא בודאי נלע"ד לומר מכח זה דחיישי' דהאורחים נשאלו מאחד מבני העיר או מבני ביתו וע"י יוודע להם שאינם באריסות ואזי יחשדו שהוא בשכר יום תה נלע"ד ברור. ובזה יהי' שפיר מיושב קו' התב"ש שהביא המחה"ש בסי' רמ"ד ס"ק ח' אהא דכ' המג"א דחוץ לתחום ליכא למיחוש שיקלעו אורחים לשם דמסתמא אין דרך ישראל לשבות אלא עם יהודי ע"כ, והקשה התב"ש דא"כ הו"ל לאסור חוץ לתחום כמלא עינו פן יעמוד אדם סוף התחום ויראה שעושה מלאכה חוץ לתחום ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דלזה בודאי לא חיישי' כיון דשם לא יתוודע לו שאינו באריסות. וא"כ בודאי לא יחשדהו ויהי' תולה שהוא באריסות כנ"ל דהא סתם מלאכה שהוא חוץ לתחום זהו בודאי מלאכת השדה שהוא דרכו באריסות וגם אם יהי' משכחת באיזה פעם גם בשאר מלאכות חוץ לתחום זה בודאי מילתא דלא שכיחי כלל שיהי' משכחת שיעמוד איש אחד בסוף התחום ויהי' רואה וא"ש: ומעתה לפי"ז דעיקר החשש באורחים הוא משום שיתוודע להם הענין מבני המקום שהם שם ולזה כשהוא מפורסים אצל בני המקום דליכא שום חשד גם להאורחים לא חיישינן שיחשדו אותו כיון שיתודע להם מבני המקום ההוא דליכא שום חשד ולזה שפיר כתב התוי"ט בשם הירושלמי דלא חיישי' לעוברים ושבים ומפני מ"ע כמו לבני עירו והיינו משום דכיון דלבני עירו ליכא שום חשד גם להאורחים דבדודאי יתוודע גם להאורחים מבני עירו דליכא חשד וה"ט דחנוכה. והא דמביא הרמ"א בשם תשו' אשכנזי דחיישי' לאורחים זהו דוקא היכא דהוא דר בין העכו"ם דאזי ליכא למימר שיתוודע לאורחים מבני עירו כיון דליכא ממי שיתוודע להם רק מבעל המלאכה גופא והוא יאמר להם האמת שאינו באריסות וע"ז בודאי יאמינו לו וע"ז אם הוא בקבלנות לא יאמינו לו שיחשדהו שהוא משקר אבל לעיל גבי מרחץ ותנור שהוא מפורסים לבני עירו או לכל הפחות אצל השכנים דליכא שום חשד אזי גם להאורחים ליכא שום חשד כיון שיתוודע להם מן בני עירו או מן השכנים שאינם נוגעים בדבר דליכא למיחוש שהם משקרים אבל גבי תשו' אשכנזי ליכא למימר שיתוודע להם רק ממנו ואותו המה יחשדהו שיהי' משקר כנ"ל והכל מיושב בעזה"י על נכון: ואחר כתבתי זאת מצאתי בנוב"י סי' ל"ח שדבר מזה הענין לפי דעת השואל ע"ש. ולפענ"ד נראה נכון מוכרח כאשר כתבתי. ועל דברי הנוב"י הי' לי להשיב רק שאין הזמן מסכים. ולפי"ז אם הי' בנ"ד קבלנות גמורה הי' מקום להתיר כיון שדרים שם עוד איזה יהודים אשר יודעים שהוא עושה בהיתר ולהם יאמינו האורחים שאינם נוגעים בדבר דתשו' אשכנזי אינו חושש להאורחים לפי הנ"ל רק כשהוא דר יחידי בין העכו"ם ואינם דרים שם שאר יהודים שאינם נוגעים בדבר כנ"ל. ועכ"ז אין בדעתי לסמוך ע"ז להתיר אפי' הי' קבלנות גמורה דהא חזי' דתשו' אשכנזי חושש דאפי' בני ביתו יחשדהו שהוא משקר ואפי' אם נימא שיש לחלק עכ"ז הא המג"א פסק בסי' רמ"ג ס"ק ב' גבי מרחץ דקבלנות גמורה מדינא אסור משום שיש ליהודי ריוח במה שהעכו"ם עושה בשבת. ועוד יותר כתב הפמ"ג בריש רמ"ג במש"ז דהמעיין בהר"ן ספ"ק דע"ז משמע דקבלנות דשדה אע"ג דאין ישראל נהנה במלאכת שבת מ"מ להמון עם מתחזי להו כשכיר יום. ואעפ"י שידעו שקבלו הוא דלידהו אין חילוק כל שאין עכו"ם נוטל בריוח ויבוא להתיר או שכיר יום ממש ולזה אפי' היכא דנתפרסם ומנהג המקום לשכור רק בקבלנות לשנה ג"כ אסור להר"ן ע"ש. והנוב"י והתוס' ז"ל העלימו עין מזה. ומ"ש בשם מורה א' להתיר ע"י שנותן דבר מועט מריוח לא' משכירי שנה הנ"ל ושיהי' ההיתר מטעם שותפות דהוא הרעה והוא שטות גדול אשר אין כדאין להשיב עליו כאשר כתבתי ועוד יותר אשר אין כדאי להאריך בזה: אמנם כדי שלא להוציא בלי שום היתר אמרתי לכתוב איזה צד היתר הנראה לפענ"ד אם הוא צורך גדול. דהיינו שיפסקו עם הנכרים הנשכרים לשנה שיתנו להם זהב א' מכל מאה זהובים שיהי' ריווח מכל הטאבאק והוא מה שקורין "איין פראצענט" ואם זה יעלה לסך מרובה אזי יוכלו שיפסקו שיתנו להם חצי זהב מכל מאה זהו' וזה החלק שיגיעו להם יוכלו לקבל ולחלק ביניהם בשוה כל השכירי שנה בשוה ומה טוב יותר שיקבלו חלקם עוד מהטאבאק גופא ודבר זה יהי' להם חוץ מהשכירות שנותנים להם. וכדרך זה כתב הנוב"י במהד"ת סי' כ"ט והגם שהחת"ס באו"ח סי' נ"ט אינינו מסכים על ההיתר כזה שיקח הפועל מכל יורה חביות א' משום דאריסות דשדה נוטל שליש ורביע כדרך האריסין שמטריחין בשביל זה בשדה כזו אבל לטרוח לבשל יורה בשביל שכר חביות א' שכר זה אינו אלא הרעמה בעלמא עי"ש שמאריך עוד בזה: ולפענ"ד נראה זהו דוקא בנידון דידי' שהוא דומי' דמרחץ אבל בנידון דידן שהוא מלאכת שדה שדרכו באריסות אשר מכח זה גם בקבלנות הי' ראוי להיות מותר משום שיהי' תולין באריסות. רק שהרב המגיד והר"ן כתבו משום כשיחקרו בשעת הקציר שהבעלים נוטלים כל הפירות מחזי להו לאינשי כשכיר יום כמו שהבאתי לעיל בשם הטו"ז והפמ"ג והיד אפרים ולזה בכהא"ג שגם השכירות האלו יטלו בשעת הקציר איזה חלק בריוח ואז אם יחקרו בשעת הקציר יראו שאין הבעלים נוטלין כל הפירות ואזי בודאי נוכל לומר שיטלו באריסות משום שזה יוודע להם כמה הם נוטלים ויוכל להיות שנוטלים שליש ורביע ואף אם נימא שגם זאת יוודע להם שאין נוטלים רק דבר מועט מ"מ זה בודאי יוודע להם מזה בבירור שאינם שכירי יום דלגבי שכירי יום זהו לא משכחת כלל שיטלו אפי' דבר מועט איזה חלק בהריוח וא"כ אפי' לדברי הפמ"ג בשם הרנז"ל הנ"ל שקבלנות בשדה מדינא אסור משום דמיחזי כשכירי יום הנ"ל. מ"מ בכה"ג שנוטלים חלק בהריוח אע"ג דהוא דבר מועט לא מיחזי כשכיר יום משום דלגבי שכירי יום לא משכחת כלל שיטלו חלק בהריוח וממילא כשלא יוכלו לתלות בשכירי יום בודאי הוי הקבלנות היתר גמור בשדה כיון שדרכו באריסות ובפרט במלאכת הטאבאק רובם ככולם דרכם באריסות כידוע, ולזה יש לנו ב' צדדים להתיר הא') לתלות שהוא באריסות. והב') שהוא בקבלנות ואפי' אם יתברר בשעת הקציר שהוא בקבלנות ממילא אז יתברר ג"כ שאינו שכירי יום כיון דלא משכחת גבי שכירי יום כיון דלא משכחת גבי שכירי יום שיטלו שום חלק בשעת הקציר ובכה"ג בודאי יש להתיר בקבלנות כנ"ל: ועד"ז הי' נלענ"ד לפרש דברי הטור בסי' רמ"ג לקיים הגי' שכתב הלכך מותר בקבלנות שהב"י וסייעתו הגי' בהבלעה והחת"ס סי' נ"ט כתב דגי' בקבלנות מוכרח הוא דמלשון הטור