בית היוצר חלק א מו

מעלתו נועץ עמי בענין שאחד שכר שם דאמפף זעג מאשין ובתוכו רחיים ג"כ והשתתף עם שיתוף אחד אשר הוא פוקר ומחלל שבת בפרהסיא והפירמא הולך על שניהם והא' שומר שבת מחללו עד היום. והוא כאשר הוכרח להשתתף עמו הותנה עמו בראשונה לשמור שבת כהלכתו אבל לאחר שנתקשרו בכתב שותפות עשה הפוקר הנ"ל בחזקת היד מלאכתו בשבת והאחר אין ביכולתו לעכבו וע"כ הוא מבקש שיתנו לו איזה היתר ע"ז. ומע"ה חתר לבקש היתר שימסרו כל מלאכת המאשין הנ"ל ע"י קבלנות דהיינו הרחיים אפשר למסור באריסות כי דרכו כן מבואר בש"ע והזעג בקבלנות שא"ל ג"כ שדרכו כן בקבלנות דהיינו שיקח האומן הנ"ל שכר מכל נסר ונסר. רק המסיק דהיינו ההייצער תחת המאשין. והפועלים אחרים אשר צריכים להוביל העצים הגם כי ישכור אותם בקבלנות. אבל מאחר שאין דרכם כן נשאר המ"ע בזה. רק לפי דברי רבינו הגאון והקדוש בעל דברי חיים מבואר כי באופן זה ל"ח למ"ע מטעם שמוטב כי יעשה איסורא זוטא מלעשות איסורא רבה. ועוד מאריך בזה ליפות ההיתר עם שטר מכירה של אדומ"ו זצוק"ל הנ"ל ומע"ה רוצה בהסכמתי ע"ז: והנה דעתי אין נוחה כלל באלו ההתירים מכמה טעמים הא' מ"ש מע"ה שדרכו בכך של הזעג שיקח האומן שכרו מכל נסר ונסר. זה לפענ"ד אינו כן לפי ידיעתי בזה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. והב' מ"ש מע"ה שהפועלים אחרים יקחו ג"כ שכרם בקבלנות זה בודאי בלתי אפשרי ובפרט אצל הפוקר הנ"ל שבודאי לא ישמע לזה ומכ"ש כשיחסר לו פועל אחד אזי בודאי ישכור אחר תחתיו אפי' בשבת. וממילא בודאי שאר התנאים שמזכיר אח"כ עם השטר מכירה בודאי לא ישמור תמיד שיהי' כהוגן שלא יהי' מ"ע לבד. אך גם מה שהוא אפי' מדינא בודאי ג"כ יעבור. ועוד בה שלישית מ"ש גם מע"ה בשם מהר"ם שיק זצ"ל סי' צ"ו וצ"ז שיש למנוע בדור פרוץ כעת ליתן היתירים בזה. וגם כי מבואר בדברי מרן בדברי חיים אשר בכמה גלילות באונגארין הוא מזהיר שלא יתירו עם ההיתר שטר מכירה שלו ובפרט בנ"ד אצל הפוקר הנ"ל אשר הוא בלתי ספק שלא יעשה כדין וכשורה ויהי' הקלקול יותר מן התיקון כי נפיק חורבה מיני' אצל אחרים אשר עדיין כשרים הם ויתירו עפ"י ההיתר ולא ישמרו כהוגן ח"ו. ובפרט כאשר יראו מן הפוקר הזה שיש לו היתר והוא בכלל שהוא שומר שבת בההיתר ואעפ"י שאינו שומר כראוי לעשות כהוגן כפי ההיתר. וע"כ אחר החיפוש היטב לא מצאתי שום היתר להפוקר הזה בשום אופן רק אנו צריכין לבקש איזה היתר להשומר שבת שלא יהי' נלכד ברשת שותפות הרע ח"ו בחילול שבת: וע"כ הי' נלע"ד באופן זה שיבטלו השותפות עם שותפו הנ"ל ואח"כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחילה שחצי' מהשבוע דהיינו ביום א' ב' ג' וחצי היום ד' יהי' להשומר שבת וחצי יום ד' וה' והו' ושבת יהי' להפוקר וכל א' בחלקו יעסוק בעסק לשלם להפועלים כאשר זה מבואר בסי' רמ"ה בסעי' א' דעם השיתוף הנכרי מותר לעשות כן אליבא דכ"ע. וממילא כמו כן כאן בנ"ד שהוא שותף עם המומר לחלל שבת מותר לו לעשות כן ולא מקרי שהוא מסייעי ידי עוברי עבירה כיון דבלא"ה הוא ג"כ מחלל שבת בפרהסי' וגם מה"ט ג"כ ליכא משום לפ"ע וכו'. וא"כ אין שום חילוק כיון דמומר לחלל שבתות בפרהסי' הוא כנכרי לכל דבר. וממילא גם למ"ע אין לחוש בזה כיון שהוא ידוע לכל שכל מה שיש חילול שבת בזה העסק הוא הכל מצד המומר הזה ולא מצד הישראל כשר. וכל א' יקח חלקו בהריוח מן הימים שנחלקו לחלקו ואם אח"כ בשעת חלוקה יתרצו לחלק בשוה מן כל העסק ג"כ מותר כמבואר שם בסעי' ב': אך מ"מ טוב מזה שיקח כל א' חלקו מן הימים שנחלקו לחלקו כנ"ל. ואם יראה מעכת"ה שזהו באמת הוא בלתי אפשר להם לעשות או שהמומר יסרב שלא ירצה לעשות זאת באין אופן. אזי נלענ"ד דיוכל להתיר עפ"י הדחק כדי שלא יהי לו הפסד מרובה שישכור חלקו מן השבת להאומן נכרי באופן שהנכרי ישלם להפועלים וכל ההוצאות מהחלק נכרי. וההכנסה מיום השבת יהי' כלו של נכרי רק הנכרים יתן לו דבר קצבה עבור השכירות זה כמבואר בסי' רמ"ה בסעי' ג' בהג"ה כמו דמתירין לענין מכס משום דהוי הפסד מרובה ומשום דלא יבוא לידי איסור חמור ומה התם דהוי רק ספק ואם לא נתיר לו איסור קל שמא יבוא לידי איסור חמור ומכש"כ כאן בנ"ד דאם נתיר לו בודאי יבא לידי איסור חמור כיון דישאר בשותפות עם זה המומר והוא בודאי יעשה מלאכה בשבת באיסור כנ"ל דהיינו בענין איסור שכירות הפועלים וכדומה, ואזי יהי' הוא נהנה ממלאכת שבת באיסור ולזה בודאי אם אי אפשר באו"א נוכל להתיר לו בזה האופן דמתירין גבי מכס כנ"ל. והגם שכבר הארכתי בעניינים אלו בפלפול אמנם כעת אין לי פנאי יותר. דברי אוה"נ. ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל: סימן ח' ב"ה. שפעת חו"ב לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממות חרוץ ושנון המהודר במעלות ומידות כש"ת מו"ה משה הכהן ראפפארט ני' אבן יקרה באטשאט יע"א הנה זה שני פעמים כתבתם אלי ואנכי אחרתי מלהשיבך וכו' וגם חשבתי שבצורד אין זה צריכה לשעה כיון שבל"ז ג"כ אינם עוסקים במלאכתן בחורף, וכעת שימי הקיץ ממשמשי' ובאים פניתי לי פנאי לעיין בזה כדי לחוות דעתי העני'. וזה לשונך בהשמלה איש יהודי אשר קיבל מהאדון יהודי מלאכת הטבאק, והנה מלאכתו נעשית ע"י אחרים ויש לו שכיר שנה שמשלם מעות קצוב לשנה אשר מיועדים לנטוע ולעקור ולעשות כל מלאכת הטבאק. אמנם במשך השנה לוקח ג"כ שכירי יום הרבה בשנה לא יוכל לבצוע המלאכה כולה, ושואל האם מותר לעשות המלאכה בשבת עכ"פ ע"י שנה הנ"ל ע"כ השאלה: הנה אתה כתבת לאסור בזה דהנה שכירי שנה הוא קיבלות זמן שנחלקו בו הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' שבת וש"ע או"ח סי' רמ"ד סעי' ה' דלרמב"ם אינו אסור רק משום מ"ע ומדינא מותר ולראב"ד גם מדינא אסור, ובנ"ד גם הרמב"ם מודה שאסור מדינא דהרי הישראל מרויח הרבה במה שעשה בשבת כי מה שיחסור במלאכת יום שבת סוף שיצטרך שכירי יום, כי בל"ז צריך שכירי יום הרבה בשנה וכל יום שנמנעים השכירי שנה מלעבוד, הרי לו להפסד וכה"ג גם הרמב"ם מודה לאסור מדינא כמבואר בטו"ז ומג"א שם. וכן הוא מבואר בריש דברי יוסף שמביא בשע"ת עכ"ל בקיצור: והנה מסתימות דבריך משמע שזהו אליבא דכ"ע אסור אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל כשמרויח ע"י שבת, ובעמת בעל מגדל עת מפרש דברי הרמב"ם ז"ל דאפי' כשהוא מרויח יותר מותר, דגם שכירי שנה שוה לקבלנות ע"ש שמאריך ומסיק שבעה"ת ורוב רבותינו בעלי התוס' ז"ל מסכים לזה. וגם הישועות יעקב כתב על הא דכ' הרמ"א ז"ל אבל כששכרו לכל המלאכות שיצטרך תוך הזמן השכירות לכ"ע אסור, דלשון לכ"ע שכ' הרמ"א אינו מדוקדק כ"כ דבאמת לשון המרדכי מורה דאיירי כששכרו לכל המלאכות ומ"מ התיר, והרב"י נסתפק דאפשר דבשכר לכל המלאכות מודה הרמב"ם ז"ל דאסור ע"ש. וגם הנוב"י מהד"ת סי' ל"ח כתב ג"כ דהאי כ"ע שכתב הרמ"א אינו מדוקדק מפני הטעם הנ"ל ע"ש. והן אמת דאין לסמוך ע"ז להתיר נגד הרמ"א וטו"ז ומג"א. מ"מ אם א' מתיר בכהא"ג בשעת הדחק ובהפ"מ אין מזניחין אותו כיון שיש לו על מי לסמוך כנ"ל: אמנם בנ"ד בלא זה ג"כ אין לסמוך ע"ז להתיר אפי' אי היתה קבולת גמורה אליבא דכ"ע דהא מבואר בריש סי' רמ"ד דקבלנות אסור משום מ"ע כדעת הרמב"ם אפי' בשדה והרמ"א ז"ל מביא תשו' אשכנזי ז"ל ואפי' אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו והאמת דהטו"ז בס"ק ג' הקשה ע"ז סתירה מסי' רמ"ג ס"ב שסותר זה ודחה הך דסי' רמ"ד שהוא להחמיר והנוב"י מהד"ק סי' י"ב תמה ע"ז הטו"ז דאם יש כאן סתירה א"כ הך דסי' רמ"ד סותר להך דסי' רמ"ג שכ' הש"ע בעצמו במרחץ ותנור אם השכירו שנה אחר שנה וכו' ובזה אם באנו לדחות חדא מקמי חדא יש לדחות הך דסי' רמ"ד שנזכר רק בתשו' אשכנזי מקמי האי דסי' רמ"ג שהוא דברי רבינו האי והרא"ש ומנהג בבבלי ותירוץ ע"ז דאין שום סתירה דע"כ לא אסור בתשו' אשכנזי מחשש אורחים אלא כשהמלאכה הוא בביתו של ישראל באופן שהרואה יודע ומכיר שהיא מלאכת ישראל, אבל אם הוא רחוק מביתו מה בכך