בית היוצר חלק א מה

מזמורים קודם ב"ש זהו אינו מוזכר כלל. והגם שבטור בסי' כ"א כתב וז"ל וי"א הפסוקים והמזמורים שמוסיפין קודם ב"ש. ובאשכנז נוהגין לומר ב"ש מיד ואחרי' כל המזמורים בין בחול בין בשבת והכי מסתברא להקדים הברכה לכל המזמורים שיהי' לכלם ברכה תחלה וסוף עכ"ל וא"ש: והנני רואה שגם הטור איננו מזכיר ח"ו שום איסור לומר הפסוקים שמוסיפין קודם ב"ש רק שאמר שמסתבר להקדים ב"ש, אבל לא שיהי' איזה איסור בדבר ובודאי לפום רהיטא כתב כן הגאון הנ"ל שהוא אסור. ובודאי שהמתפלל בנוסח האר"י זללה"ה לא עביד שום איסור ח"ו וזכותו יגן עלינו שיהי' התפילה של כל ישראל נשמעות ומי שהשלום שלו ישים עלינו ועל כל ישראל ברכה וחיים ושלום ובעה"ח: הק' יואל צבי ראטה. סימן ו' בעה"י ד' לסדר ונברכו בך תרחם לפ"ק חוסט יע"א. שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלג בתוי"ר החסיר המפואר כש"ת מו"ה אברהם פאללאק ני' כתבך הגיעני ומה ששאל להורות לו הלכה למעשה שמפני מה לא נהגו הסופרים בזמנינו שיעברו חוט של התפירה בין כל בית ובית בתפילין כמבואר בש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' נ"א שכ' המחבר ויעבור חוט התפירה בין כל בית ובית וכתב הטו"ז בס"ק ל"ח דיש פלוגתא בין הפוסקים במה שמבואר במס' מנחות דף ל"ד ע"ב שצריך שיהי' חוט או משוחה בין כל בית ובית אי קאי דוקא אכותבין בקלף א' או אפי' בד' קלפים והטור והש"ע ס"ל דלפי האמת קאי תלמודא אקלף א' ואז פסול בלא חוט ביניהם דלשון התלמוד משמע שם אדיעבד ומ"מ חששו להחמיר גם בד' קלפים לכתחילה יע"ש שמיישב בזה דברי המחבר בסעי' מ"ז והקסת הסופר בסי' כ"ב סעי' ו' בלשכת הסופר ס"ק ג' מביא בשם הס' מלא"ש דהטו"ז בתחילה רצה לפרש לשון הטור והש"ע דבד' קלפים נפרדים לאו לעיכובא הוא ולבסוף נראה שחזר מפירושו מכח זה שהקשה על הרמ"א שכ' אח"ז מיהו אם לא עשה רק י' תפירות וכו' דכשר בדיעבד הי' לו לומר גם על חוט התפירה בין הבתים כן עכ"ל. א"כ לכאורה מוכח מזה דס"ל דאפי' בדיעבד נמי פסול וא"כ בודאי התמוה עוד יותר גדולה על הסופרים במה שאינם נוהגים כן אפי' לכתחילה ולא עלה על דעתי מעולם לחקור אח"ז וזה יותר משנה אשר כתב לי הסופר מומחה וי"ש מרבים דק"ק שינאווע ני' פרשיות והניחם בבתים מפרעמיסלא באותו אופן עצמו שעשה למרן הצדיק והקדוש האמיתי מק"ק שינאווע שליט"א וכמדומה שגם שם לא הי' מעביר החוט וזה לפלא בעיני: אמנם האיר מול פני בס' מאיר עיני סופרים וראיתי שמביא בסי' י"ח סעי' ד' כל השיטות בענין זה ואינו מביא שום אחד מהן שיפסול בדיעבד. וגם מביא בשם הטו"ז להכשיר בדיעבר יעיש (וגם בש"ע מהתניא כתב כן בשם הטו"ז) וגם הפמנ"י כ"כ בשם הטו"ז והקסת הסופר הנ"ל מחולק על בעל מלא"ש ומבאר שדברי הטו"ז הוא להכשיר בדיעבד יע"ש והספר מאיר עיני סופרים הנ"ל מביא שי"א דא"צ להעביר אלא כשהן לחין וי"א דאף לכתחילה א"צ להעביר חוט של התפירה בין הבתים אלא כשכותבין על קלף א' ויש שאין בתפילין חרוצין עד למטה ולא חוט התפירה בין בית לבית שלא יתקלקל הריבוע ופוק חזי מה עמא דבר ומסיק שם בביאורו דמשו"ה החמירו יותר שלא יתקלקל הריבוע משום דהריבוע היא הללממ"ס והחרוצים היא רק פלוגתא דאמוראי ואפשר שסמכו על סמ"ק דדוקא אם כתבם על קלף א' אבל על ד' קלפים א"צ יע"ש: ומעתה חזי' דהוא ג"כ כותב דאין הסופרים נוהגין להעביר החוט בין הבתים ואין למחות בידם כמו דמסיק חזי מאי עמא דבר והיינו משום שחששו שלא יתקלקל הריבוע ע"י החוט המעביר בין הבתים לזה סמכו על השיטות דסברו שא"צ להעביר ואף אלו השיטות שסברו דצריך הוא אינו אלא לכתחילה מצר המנהג: ועוד נלפע"ד להמליץ בעד הסופרים במה שלא נהגו להעביר החוט בין הבתים והיינו דלכאורה צריך להבין מה סברא יש שיהי' צריך להעביר החוט בין הבתים כשנעשים מד' קלפים בודאי אפשר לומר כדי שיהי' נראים שהם פרודות הא בל"ז נראה ג"כ שהם פרודות כיון שהם כתובים בד' קלפים וכל קלף מונח בבית מיוחד וא"כ למה יהי' צריך ע"ז עוד להעביר חוט. וע"כ נלפע"ד הטעם דכיון שהי' נוהגין לעשות הד' פרשיות בקלף א' וע"ז בודאי צריך להעביר החוט כדי שיהי' נראה ההבדל ולזה שפיר צריך להעביר החוט בין הבתים. ובזה אפי' בדיעבד פסול כשאינו מעבירין ולזה גזרו משום זה שינהגו לכתחילה ג"כ גם כשהם כתובים בד' קלפים להעביר החוט בין הבתים כדי שלא יבואו להקל גם בקלף א' משום דאז אפי' בדיעבד פסול ואע"ג דיש חשש שלא יתקלקל מחמת החוט הריבוע כדברי הס' מע"ס מ"מ חששו יותר שלא יבוא להקל גם כשנכתבים בקלף משום דאז אפי' בדיעבד פסול. והנה כ"ז הי' דוקא בזמניהם שהיו רגילים בקלף א'. משא"כ בזמנינו שאין נוהגין כלל וכלל לכתוב בקלף א' וא"כ אין שום חשש שיכתבו בקלף א' ולא יעברו החוט ולזה ראוי' לנהוג יותר שלא להעביר החוט כדי שלא יתקלקל הריבוע וסומכים על השיטות שסוברים דגם מעיקרא לא גזרו בזה כשנכתבים בד' קלפים משום דחשו שלא יתקלקל הריבוע ע"י החוט: ומעתה המחבר שכתב בסעי' מ"ז דאם כתב בקלף א' דכשרים וכו' ובלבד שיהי' חוט בין כל בית ובית דהיינו במקום שנהגו לכתוב בקלף א' ומפני זה כתב אח"כ בסעי' נ"א דמטעם זה משום גזירה צריך להעביר חוט בין כל בית ובית אפי' כשנכתבו בד' קלפים משום גזירה דקלף א' כנ"ל. וממילא ל"ק קו' הטו"ז דלמה הוצרך לכתוב זה בסעי' מ"ז כיון דבכל התפילין אמרי' כן ולפי הנ"ל ניחא דכל מה דכתב כאן דצריך להעביר החוט בכל התפילין הוא רק משום גזירה אטו האיך דנכתבים בקלף א' דשם אפי' בדיעבד פסול אם לא העביר החוט וא"כ הי' מן הצורך לכתוב מקודם עיקר הדין דבסעי' נ"א גבי ד' קלפים דזה אינו אלא משום גזירה דקלף א' כנ"ל. וממילא דבמקום דל"ש הדין דבסעי' מ"ז דבקלף א' דהיינו היכא דלא נוהגין כלל לכתוב בקלף א' אזי בודאי ל"ש הדין דבסעי' נ"א דא"צ להעביר החוט אפי' לכתחילה כנ"ל וא"ש: ולפ"ז ממילא יהי' מיושב שפיר קו' הב' מהטו"ז על הרמ"א שכ' אח"ז מיהו אם לא עשה רק י' תפירות וכו' דכשר בדיעבד הי' לו לומר גם על חוט התפירה בין הבתים כן. ולפי הנ"ל ניחא משום דבזמן הרמ"א ז"ל ג"כ לא הי' הסופרים נוהגין להעביר החוט התפירה כלל משום דלא הי' שכיח כלל שיכתבו בקלף א' וא"כ ליכא למיגזר מידי וממילא סומכין על השיטות דפסקו דאפי' לכתחילה א"צ להעביר כנ"ל. ולזה שתק מיני' הרמ"א לגמרי דכיון דעיקר דינו של המחבר ל"ש רק היכא דנוהגין לכתוב בקלף א' אפי' לכתחילה א"צ להעביר החוט בין הבתים וגם זאת לא רצה המחבר לכתוב משום דאולי יש מקום דנוהגין לכתוב בקלף א' ולזה הניח הדבר על פוק חזי מאי עמא דבר כדברי המלא"ש הנ"ל וא"ש. וזהו לפענ"ד קרוב לאמת להמליץ בעד סופרי זמנינו שאין מעבירין חוט בין הבתים ובפרט שיש עוד חשש שמתקלקל הריבוע הגם כי אפשר שזהו חשש רחוק מ"מ כיון דא"צ כלל להעביר החוט אזי יש לחוש ולהחמיר. ועכ"ז מהיות טוב לכתחילה יש לתקן עצהיו"ט. ועוד הי' לי להאריך בענין זה מפני שיש פירושים בענין העברות החוט ובזה יש ליישב דברי המחבר רק שאין הפנאי מסכים ובעה"ח: ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל: סימן ז' ב"ה א' לסדר גם ברוך יהי' אז ימלא שחוק פינו לפ"ק שפעת חיים ושלום לכבוד אהובי ידידי הרב המופלג הגדול בתורה וביראה החריף ובקי כש"ת מו"ה משה ליב נ"י לעבאוויטש רב ומורה בכת ספרדיים בק"ק מענטא יע"א כתבו השני הגיעני ע"נ בזמן שהייתי טרוד מכל צד. והנה