בית היוצר חלק א מב

אתי למיסרך וזהו נראה לענ"ד ליישב מנהג העולם בזה: והגם שלמע"ה שאין לו שם ב"ב להוציאם בזה הי' הסברא נותנת שאם קידש בבהכ"נ אזי לא יקדש תו אח"כ בשעת הסעודה כיון שיש סברא גדולה שיצא בקידוש שבבהכ"נ לפי דעת הר"ן שמהני הקידוש להמקדש בבהכ"נ שדעתו לאכול במקום אחר כמבואר במג"א דלא די במה שנותנים לשתות רביעית רק שצריך עוד להיות שיוצא בזה הקידוש על מה שיאכל בתוך ביתו והתם יקדש להוציא את ב"ב יע"ש. ובזה לא מהני תקנת מע"ה. וע"כ הי' נלע"ד שמוטב הי' לו שלא יתפלל כלל ערבית בקבלת שבת לפני העמוד כדי שלא יבא לכל החששות האלו בענין הקידוש כנ"ל ושוא"ת עדיף. וכעת אין לי פנאי להשתעשע יותר כי אנכי טרוד בענין הסוגי' דשבתא דרגלא ואנו לומדים הסוגי' דמתנה עמ"ל. דברי אוה"נ המצפה לישועות ד' שיזכינו להכין כראוי לבוא זך ונקי ליום הדין הקדוש והנורא הבע"ל. והבעה"ח: הק' יואל צבי ראטה החופ"ק דג"ל והגליל. סימן ג' שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד ידידי וחביבי הרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אברהם פאללאק ני' היום קבלתי מכתבו וכו' ובקשתו להודיע לו דעתי העני' אם ינהוג כדברי הרמ"א בש"ע או"ח סוף סי' ל"ז שכתב על דברי המחבר שכתב קנון היודע לשמור תפילין בטהרה שלא ישן בהם ולא יפיח חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. וכ' הרמ"א וז"ל דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויו"א. וכן נהגו ואין לשנות עכ"ל. וכתב ע"ז המג"א דכוונתו דקודם לזמן זה אסור להניחן כמבואר שם במחה"ש וכן נהגו החסידים. אבל האשכנזים נהגו כדברי המג"א שכ' דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן עכ"ל: ועתה נפשו בשאלתו אם ינהוג חסידים שנוהגים כדברי הרמ"א שאסור לקטן להניח תפילין קידם י"ג שנים ויו"א. או כדברי האשכנזים שנוהגים כדברי המג"א להניח ב' או ג' חדשים מקודם. והנה מעלתו כתב טעם לדברי הרמ"א יען שקטן שלא הגיע לי"ג שנים שלימים אינו בר דעת כ"כ שיהי' המצוה לו בכ"י כחדשה וממילא כשיניח התפילין כבר מקודם אז כשיבוא החיוב דאורייתא עליו לא יהי' אצלו חשיבות כ"כ יען שכבר לבו גס בהם, וע"כ ממתינים עד שיהא בן י"ג שלימים שיהי' אצלו חשיבות גדול שיעשה המצוה בפעם ראשונה עכ"ל. והנה זה לכאורה טעם הגון למנהג החסידים, אבל לא לדברי הרמ"א דהא רמ"א מבאר דברי המחבר דמה שאמר המחבר קטן כוונתו דוקא שהוא בן י"ג שנים שלימים, והמחבר טעמו מבואר משום חשש דשמא יישן ויפיח, דאע"ג דהוא חשש רחוק ועכ"ז כיון דקטן אינו מחוייב מדאו' חיישי' אפי' חשש רחוק כיון דתפילין צריכין גוף נקי כדחזי' שם בסי' ל"ח גבי חולי מעיים ר"ל דפטור מה"ט אפי' אם אין לו צער, משום שאין יודע ליזהר בעצמו, וכתב שם המג"א דאסור להחמיר לעצמו מה"ט דאיכא למיחוש שמא לא יוכל ליזהר אע"ג דהוא מחוייב מדאו' ומכש"כ גבי קטן שאינו מחוייב מדאו' בודאי שפיר איכא סברא לומר דאסור לו להחמיר ולהניח אפי' היכא דאיכא חשש רחוק. ולזה אסור לאביו לחנכו מקדם ולהניח תפילין. ואדרבה בזה במה שאינו מחנכו מקדם להניחו להניח תפילין משום שהוא חושש שמא יישן ויפיח, ומלמדו את זה לבנו דמש"ה אינו יכול לחנכו להניח תפילין מקודם כמו שמחנכו בשאר מצות אעפ"י שהוא קטן, משום דשאני תפילין שצריכין גוף נקי וממילא בזה הוא לחנכו עוד יותר על להבא שיהי' נזהר בזה עוד יותר שיניח תפילין בנקיות הגוף. ובזה יהי' שפיר מיושב קו' הפמ"ג באשל אברהם שהקשה אם הוא י"ג שנים איזה חיוב יש על אביו לקנות לו תפילין דאיש בפ"ע הוא ואם הוא עני כל ישראל מצוין להחיותו יע"ש שתירץ דמשום שלא הביא עדיין ב' שערות ולזה החיוב על אביו יע"ש, וזה לכאורה קשה להבין כיון דאנו סומכין על חזקה דרבא בודאי הי' סברא לומר ג"כ דאביו פטור מלקנות לו תפילין משום האי חזקה. ועוד יותר דאביו יש לו ג"כ חזקת ממון, ולפי הנ"ל ניחא דבודאי אביו מחוייב לקנות לו תפילין קודם שיגיע לי"ג שנים דבזה יהי' בנו רואה שיש לו תפילין ואעפ"כ אסור לו להניחם מחשש שמא יישן ויפיח בהם, ובזה יהי' שפיר מחנכו על להבא כדי שימא נזהר עוד יותר כנ"ל משא"כ כשלא יקנה לו תפילין מקודם אזי לא יהי' מחנכו על להבא משום דהבן יהי' סובר דמשו"ה אינו מניח תפילין משום שאין לו תפילין ואביו מקמץ מלקנות לו תפילין ולזה צריך אביו לקנות לו תפילין ובזה יחנכו כיון שהבן רואה שיש לו תפילין ואעפ"כ אסור להניחם לו משום חשש הנ"ל, ולזה שפיר החיוב על אביו לקנות לו תפילין מקודם שהוא בן י"ג שנים ובזה שפיר מחנכו כנ"ל וא"ש: ובזה יהי' שפיר מדוייק דברי המחבר שהוא ג"כ לשון הרמב"ם שכתב קטן היודע לשמור תפילין וכו' חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו במצות, דלכאו' הוא יתור לשון שלא הי"ל לכתוב אלא שאביו חייב לחנכו וממילא נדע שמחוייב לקנות תפילין דבלא"ה לא נוכל לחנכו, ולפי הנ"ל ניחא שפיר כיון דהוא סבר דהאי קטן היינו כשהוא בן י"ג שנים כדברי הרמ"א וא"כ הי' סברא לומר דאין חיוב על אביו לקנות לו תפילין כקו' הפמ"ג הנ"ל כיון דהוא איש בפ"ע ולזה קמ"ל דאעפ"כ חייב אביו לקנות לו תפילין מקודם שהוא בן י"ג שנים כדי לחנכו במצות בזה שקנה לו תפילין מקודם הוא מחנכו על להבא כנ"ל וא"ש: ועפ"י פשוטו נלע"ד לומר דבודאי החיוב על אביו לקנות תפילין מקודם שהוא בן יג"ש כיון דביום א' קשה הדבר להכין תפילין אולי לא יזדמן לו סופר ואפי' אם יזדמן לו סופר אולי לא יהי' לו מוכן תפילין, ובין כך בקל יוכל להיות שיבטל מ"ע דאו' ויהי' בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין וא"כ בודאי מוכרח להכין לו תפילין מקודם שהוא בן יג"ש, ואז עדיין הוי החיוב על אביו כיון שבנו עדיין ברשותו ואינו איש בפ"ע ולזה שפיר כתב המחבר והוא לשון הרמב"ם שאביו חייב לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצות דבל"ז יוכל להיות שיתבטל מן המצו' דתפילין עכ"פ יום א' מדאו' כנ"ל וא"ש: ועוד יותר נלע"ד דבודאי החיוב על אביו לחנך את בנו במצות מקודם שיגיע ליג"ש רק גבי קדושות תפילין אין אנו מניחין לאביו לחנכו להניח תפילין מחמת החשש הנ"ל ובמה מקיים אביו מצות חינוך בבנו במצות תפילין שהוא מצוה גדולה וחמורה וע"כ הטילו על אביו מצות חינוך בבנו במצות תפילין בזה שהוא מחוייב לקנות לו תפילין אעפ"י שהוא כבר איש בפ"ע ובזה מדוייק עוד יותר הלשון שכתבו שחייב אביו לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצות דהיינו בזה הוא מקיים מצות חינוך בבנו גבי מצות תפילין אעפ"י שלא יוכל להניחם מקודם י"ג שנים במה שהוא קונה לו תפילין וממילא החיוב עליו לקנות לו תפילין מקודם שהוא בן יג"ש כד להראות שרצונו לחנכו רק שאינו רשאי והקב"ה מצרף מחשבה למעשה ומעלה עליו כאלו הי' מחנכו מקודם וא"ש: ומעתה לפי דברי הנ"ל ומוכרח מדברי המחבר והרמב"ם ז"ל דקטן קודם בן יג"ש אסור להניח תפילין ולכך כתבו דחייב אביו לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצות דהיינו במה שקונה לו תפילין הוא מחנכו במצות מהנך טעמים הנ"ל ובזה יש ליישב מה שמביא הישועות יעקב ראי' להב"ח דכתב דקטן ממש מהא דקאמר הש"ס ב"מ ד' כ"ט המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן והקשה המרדכי למה לי שם דמיהן למה לא נימא ניחא לי' לאיניש למיעבד מצוה בממוני' וכ' לתרץ דכיון דמצא תפילין ואינו יודע של מי הם חיישי' שמא התפילין של קטן הם דלאו בר אקנוי' הוא וגם ל"ש גבי' לומר ניחא לי' לאיניש למיעבד מצו' בממוני' כיון שהוא קטן ואי נימא דבעי' שהוא ב"ן יג"ש א"כ הו' בר אקנוי' יע"ש. ולפי הנ"ל נוכל שפיר לומר דקטן קודם יג"ש אינו מניח תפילין ואעפ"כ כיון דאביו חייב לחנכו ולקנות לו תפילין קודם שהוא בן יג"ש כפי השלשה טעמים הנ"ל ומסתמא בודאי מקנה לו אביו להקטן התפילין שקנה לו ובפרט לפי טעם הראשון שבזה מחנכו על להבא שלמדו דאעפ"י שיש לו תפילין ואעפ"כ אסור לו להניחם משום החשש שלא יזהרו וגם לשאר טעמים הנ"ל ג"כ מסתמא מקנה אביו התפילין לבנו לגמרי דבזה יחנכו כנ"ל. וא"כ שפיר יש לחוש להמוצא תפילין דשמא התפילין של קטן הם דלאו בר אקנוי' הוא וגם ל"ש למיעבד מצו' בממוני' כיון שהוא קטן ואע"ג דקטן