בית היוצר חלק א מא

דהך דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא רק מילתא דרבנן. ומן התורה יצא ידי קידוש אפי' שלא במקום סעודה. ותמה עליו הרא"ש ז"ל דא"כ מאי קאמר הש"ס הכא ולשמואל ל"ל לקידוש בבהכ"נ לימא להוציא את מי שאינו יודע לקדש בביתו שיצאו ידי קידוש מה"ת עכ"פ ומ"מ צריך הוא לקדש בביתו להוציא את עצמו אף מחיוב דרבנן יע"ש. ונלפע"ד דהנה הרא"ש ז"ל מביא רבינו נסים שכ' במגילת סתרים דהא דאמרי' דאין קידוש אלא במ"ס. היינו היכא שהי' בדעתו מתחילה לאכול במקום הקידוש. אבל אם מתחילה קידש אדעתי' דהכי לאכול במקום אחר יצא ידי קידוש וזהו מהירושלמי. והקשה עליו הרא"ש ז"ל דלפי"ז מאי קאמר לשמואל ל"ל לקדושי בבהכ"נ לימא להוציא כל בני העיר שדעתם לאכול בביתם יע"ש: ונלפע"ד דהנה הישועות יעקב כ' בסי' רע"ג ס"ק ב' דיש ב' עניינים דאי אמרי' דהטעם דאין קידוש אלא במק"ס והקידוש אינו מועיל. או דהטעם הוא דהקידוש מועיל רק דאסור לאכול שלא במקום קידוש יע"ש. והנה אי נימא דהטעם הוא דהאכילה אסור. אז הסברא נוטה לדברי הר"נ ז"ל בשם הירושלמי דהיכא שהי' בדעתו בשעת הקידוש לאכול במקום אחר מותר לו לאכול כיון דהקידוש בעצמו מועיל והוא קידוש אדעתי' דהכי כדי לאכול במקום אחר משא"כ אם הקידוש בעצמו אינו מועיל כשאינו קידוש במקום סעודה אזי בודאי הסברא נוטה דצריך הקידוש להיות דוקא במקום סעודה ממש. משום דהוא מקום עונג ולא מהני מה שהי' בדעתו בשעת קידוש לאכול במקום אחר: והנה זה אם נימא דהקידוש אינו מועיל או נימא דהקידוש מועיל רק שאסור לאכול נלע"ד דתלי' במחלוקת אי הא דקידוש במקום סעודה הוא דאו' או דאינו אלא מדרבנן דלמ"ד דהוי דאו' מקרא דוקראת לשבת עונג דבמקום עונג תהי' הקריאה אזי בודאי הסברא נותנת דהקידוש בעצמו אינו מועיל כשאינו מקדש במקום סעודה. אבל למ"ד דאינו אלא מדרבנן והקרא אינו אלא לאסמכתא בעלמא אזי בודאי הסברא נותנת דמכיון דמדאו' הקידוש מועיל מהקרא דזכור את יום השבת לקדשו. בודאי אין ראוי לומר שחז"ל יתקנו שהקידוש לא יהי' מועיל. ובפרט לפי דברי הט"ז שבדבר שהוא מפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור אלא שתקנו חכמים שיהי' אסור לאכול שלא במקום קידוש. והנה שם בגמ' משני אהא דפריך דלשמואל ל"ל לקדושי בבהכ"נ לאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבהכ"נ והקשה שם התוס' והא בבהכ"נ אין אוכלין בהם ואין שותין בהם. ומסקי בסוף הדיבור לתרץ דלאו דוקא בבהכ"נ אכלו אלא בחדרים שהי' סמוכים לבהכ"נ קרי בהכ"נ ולפ"מ שפירשתי דממקום למקום בחד ביתא כשדעתי' לאכול במקום אחר יש קידוש א"ש עכ"ל התוס' יע"ש: מעתה נוכל לומר דגם המקשן הי' יודע מה דנוכל לומר לשמואל דקידוש בבהכ"נ הוא לאפוקי אורחים. רק דהי' סבר המקשן דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מדאו'. וא"כ הקידוש גופא אינו מועיל. ולזה אפי' כשקידש אדעתי' דהכי כדי לאכול במקום אחר ג"כ אינו מועיל ולזה שפיר פריך המקשן ל"ל לקדושי בבהכ"נ והתרצן משני לי' דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה לא הוי אלא מדרבנן וא"כ הקידוש גופא מועיל אפי' שלא במקום סעודה. רק שאסור לאכול כנ"ל. ולזה שפיר מהני הקידוש אדעתא דהכי כדי לאכול במקום אחר ולזה שפיר משני לאפוקי אורחים י"ח. אע"ג דלא אכלו בבהכ"נ רק בחדרים הסמוכים לבהכ"נ מ"מ מהני להם הקידוש כיון שהי' בדעתם בשעת קידוש לאכול במקום אחר. משא"כ להמקשן לא מהני קידוש אפי' לאפוקי אורחים י"ח. כיון שלא הי' אוכלים שם אע"ג דהי' בדעתם בשעת קידוש לאכול במקום אחר כיון דהמקשן סבר דאין קידוש אלא במ"ס הוא מדאו'. משא"כ להתרצן דלא הי' אלא מדרבנן בודאי שפיר מהני כשיקידש אדעתי' דהכי כדי לאכול ושפיר מיושב דברי הר"ן הנ"ל. וגם דברי הר' יונה ז"ל דסבר דאין קידוש אלא מדרבנן. ז"א אלא לפ"מ דקיי"ל כדברי התרצן הנ"ל. אבל המקשן בודאי סובר דלא הוי קידוש מדאו' ושפיר מיושב קו' הרא"ש הנ"ל וא"ש: וממילא מיושב מנהגן של ישראל במה שנוהגין לקדש בבהכ"נ. דאף דהשתא ליכא אורחים כיון שיש ב"א שאינן יודעי' לקדש. עכ"פ יוצאין ידי קידוש מן התורה כמבואר ג"כ בישועות יעקב. ולפי דברינו עוד יותר מיושב המנהג דאפי' מדרבנן יוצאין ידי קידוש כיון שהי' בדעתם בשעת הקידוש לאכול בביתם. לזה שפיר מקרי קידוש במקום סעודה כנ"ל. ואעפ"כ משני הש"ס שפיר משום אורחים ולא משום הנהו דדעתם לאכול בביתם דמשום זה לא הי' מתקיים קידוש בבהכנ"ס כיון דמסתמא כ"א יקדש בביתו רק כיון שהוצרכו מתחילה לתקן משום אורחים אע"ג דאורחים בטלו מ"מ לא בטלו התקנה שתקנו מקודם. ואעפ"כ לא הוי ברכה לבטלה כיון דשפיר איצטריך הקידוש בבהכ"נ בשביל מה דמסקינן כנ"ל וא"ש: ועתה לפי"מ דמסקי' דהאי קידוש בבהכ"נ שפיר הוי קידוש אע"ג דלא שתה שם המקדש שיעור רביעית. וא"כ לפי"ז הי' נלע"ד לומר דאפי' אם הי' רוצה לשתות רביעית ג"כ אסור לו לשתות בבהכ"נ. דבשלמא הטעימה מהקידוש שפיר מותר בבהכ"נ משום דהוי של מצוה כמבואר בתוס' הנ"ל. אבל שישתה יותר מן הטעימה הצריכה למצות קידוש זה לא הוי שתיות מצוה. וא"כ אסור לשתות בבהכ"נ כמבואר בברכ"י בסי' קנ"א שמביא בשם מהר"ש דאפי' מים אסור לשתות בבהכ"נ. וא"כ ע"כ צ"ל דרב ושמואל בקידוש בבהכ"נ מיירי דלא שתה רביעית. וא"כ שפיר מיושב קו' התוס' הנ"ל: והא דכתב המג"א בסי' רס"ט בס"ק א' ז"ל כתב בהגמ"נ ואין תינוק בבהכ"נ נותנים לגדול לשתות בקידוש והבדלה ונ"ל דבקידוש ישתה כשיעור עכ"ל. ולפ"מ דמסקי' לעיל הי' נראה זה לאסור, אך נראה דלכאו' קשה על ההגמ"נ דאמאי ל"כ דהמקדש בעצמו ישתה כמבואר במחהש"ק, ונראה משום דהוא ס"ל, דאסור לשתות בבהכ"נ רק האורחים לבד מותרין שהוא מצות הרבים כמבואר בר"ן בע"פ וכן הוא בטו"ז בסי' קנ"א, או דלת"ח מותרים כמבואר שם במג"א, ולזה כתב ההגמ"נ דנותנים לגדול לשתות דהיינו לא' מן האורחים או לת"ח, אבל המקדש בעצמו לא ישתה משום לא פלוג, דאם לא יהי' ת"ח אזי אסור לו לשתות, וכדי שלא לבייש את מי שאין ת"ח הי' התקנה שנותנים תמיד לאחר לשתות, דהיינו למי שמותר לשתות, או שהוא מן האורחים, או שהוא ת"ח ואז שפיר כתב המג"א כיון דקסבר ההגמ"נ דמותר לו לשתות לזה שנותנים ולזה נ"ל שישתה כשיעור. רק אח"כ כ' דא"צ לשתות כשיעור כיון דגם בל"ז א"ש משום שנראה לו שהמקדש יהי' בדעתו לצאת בביתו בקידוש זה דהא י"א שיוצא בזה וכו' יע"ש והיינו כדמסקי' לעיל דעדיף זה מלשתות כשיעור משום דהוא ספק איסור דאסור לשתות בבהכ"נ. זה נלע"ד בכוונת המג"א שכ' ב"פ ונ"ל כמובן. הגם שבמחה"ש לא מפרש כן דברי המג"א מ"מ הנלע"ד כתבתי ולענ"ד שזה נכון: ומעתה לפי"ז שפיר נוכל לומר דהנח להם לישראל דאע"ג דלאו נביאים הם בני נביאים הם דלא נהגו ליתן לקטן לשתות שיעור רביעית דכיון דבל"ז ג"כ נוכל לקיים התקנה של הקידוש בביהכ"נ כנ"ל ולזה יש עוד חשש איסור ליתן לו להתינוק שיעור רביעית משום דאסור לשתות בבהכ"נ ולגבי קטן יש עוד איסור נוסף משום החשש דלמא אתי למיסרך לשתות תמיד בבהכ"נ אפי בלא קידוש ואע"ג דכ' המג"א בשם תשו' הרשב"א דהא דמטעימין לקטן בקידוש ולא גזרי' משום דלמא אתי למיסרך היינו משום דלאו מילתא דקביעותא הוא דזימנין דאיכא אורחים ולא מטעמי' לתינוק עכ"ל: אמנם אנכי לא הבנתי לפי מנהגינו דתמיד נותנין לתינוק אפי' היכא דאיכא אורחים וא"כ הדרא קו' לדוכתי' דאמאי לא חיישי' דדלמא אתי למיסרך. דלפי מנהגינו דתמיד נותנים להתינוק. וא"כ הוי מילתא דקביעותא אך לפ"מ דמסקי' לעיל דרוב וקרוב הדבר שזהו הקידוש שבבהכ"נ הוי קידוש במ"ס כנ"ל וא"כ אפי' אי נימא דאיכא חשש שלא יהי' קידוש במ"ס. ג"כ לא הוי אלא מדרבנן כנ"ל וכמבואר במג"א סי' רע"א ולזה לית לן למיחוש גבי קטן דדלמא אתי למיסרך דכיון דקרוב מאד הדבר דהוי קידוש במ"ס כנ"ל. משא"כ ליתן להקטן לישתות שיעור רביעית, בזה בודאי איכא חשש שיבוא לשתות תמיד בבהכ"נ כיון דאין לו דעת לחלק בין שתיות מצו' לשאר שתיות, ושפיר שייך גבי' דלמא אתי למיסרך. דבשלמא לענין להטעימו מקידוש ידע שהוא שרי לטעום משום שכבר שמע קידוש וגם כשלא ירצה ליתן לו יותר מן הטעימה אזי ידע דהוא משום דאסור לו לשתות בבהכ"נ ומשא"כ כשיתנו לו לשתות כל הרביעית הוי החשש דלמא