בית היוצר חלק א מ

מ"ש מעכת"ה. והי' לי עוד להאריך בענין זה רק אין הפנאי מסכים כעת: ומה שהקשה מעכת"ה עמ"ש הטור בריש ה' מגילה דמצד מגילת תענית אסור בפורים לפניהם ואחריהם ועתה דבטלה מגילת תענית בטל בפורים ג"כ לפניהם ולאחריהם. ורז"ה בבעה"מ ס"ל דבפורים לא נאסור כלל לפניהם ולאחריהם דדברי קבלה כד"ת דמי' וא"צ חיזוק. והקשה מעכת"ה מהא דאי' במגילה דף ה' ע"ב דאמרו בגמ' דאיתא במג"ת יום י"ד וט"ו יומא פוריא אינן. ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זב"ז ואת של זה בזה ה"מ בהספד ותענית. ובמס' תענית פירש"י ז"ל דבא לאסור יום י"ד לבני כרכים ולדברי הטור דמצד מגילת תענית אסור לפניהם ולאחריהם וא"כ למה נכתב זאת במג"ת הלא לבני י"ד הוי ט"ו לאחריהם ולבני ט"ו הוי י"ד לפניהם. וא"כ בלא"ה אסור: ולפע"ד בפשיטות ל"ק דשפיר נוכל לומר כדברי הטור דמצד מגילת תענית אסור בפורים לפניהם ולאחריהם והא דאיצטרך במג"ת לכתוב יום י"ד לבני כרכים וכו' הוא משום דיהי' י"ד לכרכים מצד עצמם אסור בתענית ולא מצד דלפניהם היי' שיהי' גם יום י"ג אסור מצד לפניהם וכמו כן לבני י"ד שפיר איצטריך לאסור בט"ו כדי שיהי' י"ו נאסור מצד לאחריהם דאלו לא הי' נאסור בט"ו רק מצד לאחריהם אזי לא הי' נאסר בי"ו כיון דבט"ו גופא לא נאסר רק מצד לאחריהם וא"ש: ועוד יותר נוכל ליישב לפי דברי הירושלמי שהקשה דלמה לי תקנתו של נקנור תפ"ל משום יום שלפני פורים. ותירוץ דנפ"מ לענין הסדר דשרי ביום שלפני' ומכאן מייתי הר"ן ז"ל ראי' נגד דעת הרז"ה ועי' בישועת יעקב שמיישבו ועכ"פ מוכח מכאן דיש נ"מ בין היכא דאסור מצד עצמו דאז אסור אפי' בהספד והיכא דאינו אסור אלא מצד דלפניהם. ולאחריהם אינו אסור אלא בתענית וממילא שפיר מיושב קו' וא"ש. וכעת אין לי פנאי להאריך בזה יותר וד' את שנותיו יאריך בתורת ה' מתוך הרחבה כאות נפשו הטוב ונפש אוה"נ הק' יואל צבי ראטה: סימן ב' השוכן בשמי שמים יכתוב ויחתום לחיים, את כבוד אהובי ידידי הרב המופלג בתורה וביראה הרוממות חו"ב כקש"ת מו"ה יעקב צבי ני' אבדק"ק סאבאסלוי יע"א: מכתבו הנעים הגיעני בשבוע העברה וכו' והנה בענין שכ' מעכ"ת שנהג שמקדשים בבהכ"נ לעמוד שם קטן שהגיע לחינוך ולאמור לו שיכווין לצאת ידי קידוש וברכה ולשתות אח"ז שיעור רביעית שיהי' קידוש במקום סעודה, והגם שהטו"ז והמג"א רוצים לומר שצריך רביעית חוץ ממלוא לוגמא שצריך לטעום מכוס של קידוש אבל בס' אבן העוזר מסכים להלכה אליבא דהפוסקים שדי ברביעית אחד. ובזה יוצא כל החששות שלא יהי' ברכה לבטלה ומתרץ קו' המג"א דהאיך שותה החינוך קודם קידוש כיון דשפיר יוצא החינוך בהקידוש דהוי במקום סעודה עכ"ל בקיצור: והנה בודאי יפה כיוון בזה לנהוג כן כדי להוציא מכל החששות. ובפרט שגם הברכ"י ג"כ מסכים לדברי אהעו"ז הנ"ל שדי ברביעית א' לבד כנ"ל. אמנם יש לתמוה באמת דלמה לא כתיב בשום מקום האי מנהג דלספי' להתינוק שהגיע לחינוך שישתה כל הרביעית ואדרבה משמע מדברי המג"א בסי' רס"ט ס"ק ב' שכ' על הא דכתב בהג"מ ואם אין תינוק בבהכ"נ נותנין לגדול לשתות בקידוש והבדלה עכ"ל וכ' עלי' המג"א ונ"ל דבקידוש ישתה כשיעור יע"ש וא"כ משמע דדוקא כשנותן לגדול כ' דישתה כשיעור והוא צריך ביאור וגם מפני מה באמת לא חזי' לנהוג כן. וע"כ חפשתי למצוא טעם בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. הנה האה"ע בסי' רע"ג מבאר באר היטב דברי הגאונים שכ' הטור בשמם דאם שתה יין שיעור שנתחייב ברכה אחרונה יצא ידי קידוש וגומר סעודה במקום אחר דלכאו' קשה עליהם מנא להו דין זה ותו למה תלי' דבריהם בשיעור שחייב עלי' ברכה אחרונה. וע"כ מבאר בראייתו מן הש"ס דכל ששתה שיעור שחייבין עלי' ברכה אחרונה מקרי במקום סעודה והוא מן הש"ס דפסחים דף ק"א דאמר אותן שקדשו בבה"כ רב אמר קידוש יצא ידי יין לא יצא אפי' כששותין בביתם צריכין לחזור ולברך בפה"ג ושמואל אמר ידי קידוש נמי לא יצא דאין קידוש אלא במקום סעודה. ורי"ו אמר ידי יין נמי יצא ואותבי' הש"ס לר"י מדתני שינוי מקום צריך לברך תיובתא דרי"ו תיובתא. ותו אמר ר"ח ל"ש דשינוי מקום צריך לברך אלא בדברים שאינם טעונים ברכה לאחרי' במקומם אבל בדברים שצריכם ברכה לאחריהם במקומם אז א"צ לברך דלקביעא קמא הדר פי' הרא"ש כיון דאם לא יאכל במקום אחר צריך לחזור למקומו לברך מש"ה הוי' כאלו עדיין במקומו עכ"ל. ופי' הרשב"ם דיין נמי טעונין ברכה אחרונה במקומו שישתיהו והקשה עלי' התוס' מאי אותיב הש"ס לרי"ו דהא רי"ו איירי ביין וכו' ומזה יצא דין זה להגאונים הנ"ל דאם שתה שיעור ברכה אחרונה הוי שפיר במקום סעודה וא"ב ע"כ הא דאמר שמואל יצא ידי קידוש ע"כ מיירי דלא שתה שיעור ברכה אחרונה דאל"כ הוי קידוש במקום סעודה ולזה שפיר אותיב לר"י דהא רב ושמואל ור"י בחדא גוונא איירי וממילא גם ר"י איירי דלא שתה כשיעור עכ"ל האה"ע בקיצור יע"ש שמאריך בזה. ומעתה לפי המבואר מדבריו כל טעם הגאונים דבשתיות רביעית א' מקרי קידוש במקום סעודה הוא משום דכיון דצריך לחזור למקומו לברך ברכה אחרונה במקום ששתה כשלא ישתה במקום אחר ולזה כששתה במקום אחר או אכל הוי כאלו עדיין במקומו הראשון אע"ג דהוא במקום אחר כדברי הרא"ש הנ"ל וכן מבואר שם בקרבן נתנאל יע"ש: והנה כ"ז ניחא גבי גדול דיודע דמש"ה אינו צריך לברך במקום אחר שישתה משום שהוא סומך א"ע על הברכה שבירך בבהכ"נ ולזה שפיר נחשב לו כאלו הוא במקום הראשון שקידוש שם. משא"כ גבי קטן דאינו יודע מזה ואינו נזהר כלל בזה לחזור למקומו ששתה שם ולברך שם ברכה אחרונה בודאי דלא שייך זה גבי' שיהי' נחשב אצלו קידוש במקום סעודה. ולזה אינו מרויח במה ששותה כשיעור בבהכ"נ ולזה שפיר לא משתמיט בשום מקום לכתוב שישתה הקטן שיעור: אמנם בלא"ה הי' נלפע"ד דהא דהוכיח האה"ע מכח קו' התוס' סברת הגאונים הנ"ל דברביעית לחוד הוי' קידוש במקום סעודה דאין כ"כ הוכחה. משום דנוכל ליישב קו' התוס' הנ"ל באופן אחר דבלא"ה מוכח דרב ושמואל מיירי בלא שתה רביעית דאל"כ איך פליג ר"ח על רב ושמואל אלא וודאי דר"ח מוקי לרב ושמואל בלא שתה רביעית ומינה דר' יוחנן פליג אפי' בלא שתה רביעית ושפיר איתותב וא"ש. ואח"ז מצאתי כתוב בצל"ח בשם האשל אברהם לדחות בזה דברי האה"ע הנ"ל. אמנם הצל"ח דחה דברי הא"א הנ"ל דלדבריו הו"ל להגמ' להקדים מימרא דר"ח קודם המיתבי דהא בלא דברי ר"ח ליכא תיובתא ובפרט דאיכא ברייתא לקמן כוותי' דר"ח. וא"כ בדברים הצריכים ברכה במקומן לא שייך לאותבי' עלי' דר"י דדלמא איירי ר"ו בששתה רביעית וא"כ ל"ש לאותבי' רק מכח מימרא דר"ח והאיך הקדים התיובתא למימרא דר"ח אע"כ דליתא לסברת הא"א עכ"ל יע"ש: ולענ"ד לא הבנתי כלל דברי הצל"ח דהנה לכאו' יש להבין על קו' התוס' דאמאי איתותב ר"י כיון דנוכל לומר דאיירי בשתה רביעית דהא כשמותב הגמ' על ר"י עדיין לא ידעי' דמותב מהא דר"ח וא"כ לא הי' ידעי' לחלק בזה לענין שתיית רביעית בין כשמחויב לחזור למקומו לברך ובין כשאינו מחויב לחזור למקומו ולברך ולזה שפיר קא מותיב אע"כ צ"ל דקו' התוס' לא הי' על זה דמותב מעיקרא קודם שידע מהא דר"ח רק על הא דמסיק בגמ' לקמן במסקנא דתותביא על רי"ו דאז כבר ידע מהא דר"ח ולזה שפיר הקשה התוס' וע"ז א"ש תירוץ הא"א הנ"ל מכיון דכל קו' התוס' לא הי' רק לפי המסקנא כשיודע דברי ר"ח ואז ממילא שפיר מיושב קו' התוס' דאז שפיר מוכח דרב ושמואל בלא שתה רביעית איירי דאל"כ איך פליג ר"ח על רו"ש אע"כ דר"ח מוקי לרו"ש בלא שתה רביעית ומינה דר"י פליג אפי' בלא שתה רביעית ושפיר איתותב ושפיר מיושב קו' התוס' הנ"ל וא"ש: ובא"א נלע"ד ליישב קו' התוס' הנ"ל דהנה הרבינו יונה סובר