בית היוצר חלק א לט

אורח חיים תשובה א' שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם כגן הבושם החריף העצום ובקי בחד"ת קנקן חדש מלא ישן כש"ת מו"ה נתנאל הכהן פריעד ני' אבן יקרה בק"ק קוור"ד יצ"ו (וכעת הוא הגאב"ד דק"ק איוואראש יע"א) מכתבו היקר הגיעני אמנם בשבוע העברה לא הייתי בביתי וכו' ובשבוע זו הי' כאן יומא דשוקא, ועכשיו לקחתי לי פנאי להשיבו בקיצור מחמת טרדותי המרובים, אודות השאלה באיש ירא ד' שולח סחורתו צמרו וכדומה לשפידיטער לפעסט למכור שם בעת שיקרה קונה ושפידיטער הוא ישראל אך לא מיראי ד' ומכר סחורתו בשבת אם יש למשלח איסור בזה אם לא: והנה מעכת"ה תלה בזה בהא דאין שליח לד"ע אמנם לפ"ד הישועת יעקב באהע"ז סי' ה' שכ' דבגוף הדין בענין אשלד"ע היכא דהוא מומר וידעי' בי' שיעבור ע"ז יש מקום עיון לדעת רוב האחרונים היכא דלא שייך דברי הרב ודה"ת כו' ל"ש בי' אשלד"ע יע"ש ובזה יש ליישב קו' המל"מ פ"ג מה' גניבה שהקשה על הטור שכ' דהיכא דא"ל לשחוט בשבת חייב והלא היכא דנתערב איסור אחר לא אמרי' יש שליח לד"ע במעילה ה"ה אצל טביחה ומכירה דהנה המשל"מ מבאר שם הטעם משום דמה שנתחייב הגנב בשחיטות השליח חידוש הוא שחדשה התורה דהא בכהת"כ קיי"ל דאשלד"ע אלא דשאני נובו"מ דגלי קרא דאיתי' ע"י שליח וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו היכא שלא נתערב בו איסור אחר בשליחות זה דלא עשאו שליח כ"א על הטביחה אבל היכא דעשאו שליח שישחוט בשבת דמלבד איסור הטביחה איכא איסור אחר והוא שבת ולגבי אי' שבת פשיטא דאשלד"ע ה"נ לענין טביחה לא נעשה שליחו עכ"ל ומעתה לפ"ז היי"עק דלגבי מומר היכא דידעי' בי' שיעבור ל"ש אשלד"ע א"כ שפיר נוכל לומר דמסתמא היכא שידוע לו שבודאי יעבור כגון שהוא מומר אז בודאי לש"ל אשלד"ע וא"כ שפיר קאמר הטור דהיכא דאמר לחבירו לשחוט בשבת דהיינו היכא שהוא מומר לחלל שבתות וא"כ גם על אי' שבת יש שלד"ע ולזה גם על הטביחה חייב וא"ש והגם דנוכל להשיב ע"ז דאיך נוכל לומר דאיירי במומר הא שחיטת מומר הוא אסור וא"כ הוי שחיטה שאינה ראוי' ואינו חייב על הטביחה אך נוכל להשיב ע"ז לפי דעת הש"ג בשם הא"ז דאינו אסור שחיטת מומר אלא מדרבנן כמבואר בארוכה בח"ס באה"ע סי' צ"ג בח"ב ובמהר"מ שיק חאו"ח סי' רפ"א יע"ש וכן הוא מבואר בס' עין זוכר מהחיד"א במערכת המ' סי' ע"ב דהא דאמרי' מומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסי' הוי כמומר לכהת"כ דזהו מדרבנן יע"ש. וא"כ כיון דמדאו' מותר הוי שחיטה ראוי' כמו גבי מעשה שבת דאי לא הוי אלא מדרבנן הוי שחיטה ראוי': ומעתה בנ"ד דזהו השפידעטער רגיל למכור בשבת בודאי אין שייך גבי' אשלד"ע אמנם הש"ך בחו"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ז פסק דאפי' אם השליח הוחזק לעבור ג"כ שייך גבי' אשלד"ע וכן הסכים הקצוה"ח וע"ש. אמנם בזה עוד לא ינצל מדיני שמים כאשר כתב מעכת"ה. ומ"ש מעלתו דהיכא דלא שייכי שליחות פטור אפי' בדיני שמים ולפי דברי הבית מאיר והישועת יעקב באה"ע סי' ה' דבשבת ל"ש שליחות דהתורה הקפידה שהגוף יניח והרי גופו נח וזה לכאו' דבר המסתבר וגם מה שמיישב בזה דברי הטור הנ"ל ג"כ נכון. ועכ"ז יש לפקפק ע"ז דמ"מ כיון דהוא מסבב זאת שזה יחלל שבת בודאי הסברא נותנות שיחייב בד"ש. ומדברי המהרי"ט מוכח דבטביחה חייב אע"ג דל"ש גבי שליחות עכ"פ בד"ש דהנה הרמב"ם בפ"ז מה' מעילה כתב דאין שלד"ע רק במעילה והשמיט שליחות יד וטביחה. וכתב ע"ז המרי"ט דבטביחה וש"י לא מתורת דנעשה הדבר בשליחותו וכאלו עשה בעצמו אלא אמירתו להשליח דכיון דהוא שומר על הדבר מחוייב שלא ישלח בו יד לא ע"י עצמו ולא ע"י אחר וכן בטביחה שגנב ונהנה מן הגניבה ע"י טביחתו מגוף הבשר או מן הדמים ע"י מעשה השחיטה חייב ולא משום שנעשה הדבר בשליחותו אלו הן תוכן דבריו בקיצור. ולפי דבריו שפיר מיושב קו' המל"מ הנ"ל על הטור הנ"ל דבודאי במעילה שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דאם נתערב בו איסור אחר לא אמרי' גבי' יש שלד"ע כיון דנתבטל השליחות על האיסור האחר משום דאשלד"ע גבי מעילה אבל גבי טביחה מאי הוי דנתבטל השליחות מ"מ חייב כיון דלגבי טביחה חייב אפי' היכא שלא נעשה הדבר בשליחותו. ולזה שפיר קאמר הטור דאם אמר לחבירו שישחוט בשבת חייב אע"ג דנתערב איסור שבת וא"ש: ולפי"ז יהי' שפיר מיושב דברי הרמב"ם ז"ל מה שהי' קשה לי בדבריו ז"ל שכתב עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הגנב חייב דאמאי חייב הגנב. הא לא עשה השליח שליחותו דהא הוא שלחו לשחוט בודאי לא הי' בדעתו שישחוט בשבת ויחלל שבת וא"כ הוא מעביר ע"ד בעה"ב ובטל שליחותו. ואח"כ מצאתי שגם הנתיבות בסי' ש"נ וגם הישועת יעקב בחו"מ סי' קפ"ב התעוררו בזה ולפי דברי המהרי"ט הנ"ל א"ש כיון דבטביחה חייב ע"י אחר אפי' היכא דלא נעשה הדבר בשליחותו. ולזה גם כאן אע"ג דהשליחות נתבטל משום דהשליח העביר ע"ד בעה"ב. אפ"ה חייב הגנב כדברי המהרי"ט הנ"ל. וא"כ ממילא שפיר מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל דבטביחה חייב אפי' היכא דנתבטל שליחותו וא"כ ע"כ צ"ל דהרמב"ם ז"ל סובר דאפי' אמר לו שישחוט בשבת ג"כ חייב אע"ג דנתערב בו איסור אחר כנ"ל. ולזה שפיר כתב הטור דהרמב"ם כתב דהיכא דא"ל שישחוט בשבת שהגנב חייב כנ"ל דכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל: ועוד יותר נוכל לומר דמ"ש הטור דהרמב"ם כתב דבשבת חייב אין הכוונה רק דהרמב"ם אינינו סובר סברת הרא"ש דבשבת פטור משום דהוי שחיטה שאינו ראוי' משום דהרא"ש פוסק כר' יוחנן הסנדלר והרמב"ם ז"ל סובר דחייב וא"ש: אמנם בנידון דידן אין אנו צריכין לשום שליחות דהא אמירה לנכרי אסור בשבת אפי' לדברי האומר דאין שליחות לנכרי אפי' לחומרא. ולסמ"ג הוא אי' דאו' מהקרא דכל מלאכה לא יעשה הביאו הטו"ז בסוסי' רמ"ג. והגם דלדידן אין זה אלא אסמכתא ועכ"ז כבר מבואר במל"מ פ"ו ה"ט דאפי' אמירה לנכרי בא' בשבת שיעשה אפי' בדברים שאינם אסורים אלא מדרבנן אפ"ה אסור יע"ש אך כ"ז דוקא כשאמר לו שיעשה בשבת. אבל בנידון דידן הוא אינו אומר לו שיעשה בשבת. ואע"ג דהוא יודע שאם יזדמן לו קונה בשבת בודאי ימכור בשבת כיון שהוא חשוד ע"ז ועכ"ז עדיין זהו גופא הוי ספיקא אם יזדמן לו בשבת קונה. ואפשר נוכל לומר דאזלי' כאן בתר רובא ונוכל לסמוך ע"ז דיזדמן לו הקונה ברוב הימים שהם ימי החול והגם שזה גופי' צ"ע אם מותר לכתחילה להכניס א"ע בדבר שצריכין לסמוך על הרוב ואפשר נוכל ליישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל דפסק ספיקא דאו' מה"ת לקולא שמקשי' עליו מהגמ' דחולין דהוכיח דאזלי' בתר רובא מרישא של עולה דדילמא הוי הטעם מצד סדא"ו לקולא דנוכל לומר דהרמב"ם ז"ל סובר דאע"ג דס"ד מה"ת לקולא זהו דוקא בדיעבד. אבל לכתחילה להכניס א"ע בספיקא זהו אסור מדאו' כמ"ש בס"ק בית אברהם מהחיי אדם דמדכתיב ובחרת בחיים מוכח דסדא"ו מה"ת לחומרא וזהו לכאו' קשה על הרמב"ם הנ"ל ולפי הנ"ל ניחא דמהקרא ובחרת בחיים אינו מוכח אלא דלכתחילה אסור להכניס א"ע בספיקא. אבל בדיעבד מותר ומרישא ש"ע מוכח דאפי' לכתחילה מותר להכניס א"ע בספיקא וזהו אסור מדאו' ולזה שפיר מוכח דאזלי' בתר רובא. ולגבי רובא מותר להכניס אפי' לכתחילה וא"ש, ועכ"פ בנ"ד הי' נראה להתיר אפי' לכתחילה כיון שאיסור מכירה בשבת אינו אלא מדרבנן ובודאי מהיות טוב הי' ראוי להתנות המוכר בפירוש שלא ימכור בשבת כאשר כתב הגאון מאונגוואר ז"ל: אך מעכת"ה כתב שקשה עליהם הדבר ואינו יודע מפני מה קשה עליהם להודיע זאת שאין רצונו שימכור בשבת ואם הוא דבר של טעם אזי בודאי הוי כדיעבד אזי בודאי יוכל לסמוך על הרוב הנ"ל וממילא דאזלי' בתר רובא אין כאן חשש דלפני עוור