בית היוצר חלק א לו

דקרא גופא מדכתיב בשכבך ובקומך ולא כתיב בבוקר ובערב כדאי' לקמן דנהי דר"א גופא איכא למימר דס"ל כב"ש דיטה ויקרא דהוא מתלמידי ב"ש מ"מ חכמים דמתני' מסתמא ס"ל כב"ה והדרה קו' לדכתי' נימא קרא בבוקר ובערב אלא ע"כ דזמן ק"ש לחכמים הוא קודם הלילה ואפ"ה לא פליגי אדר"א לענין זמן צה"כ משום דלדידהו הוי תחלת זמן תפע"ר כן נ"ל בשיטת ר"ת ז"ל עכ"ל הפנ"י ז"ל: ובמחילת כבודו הרמה של הפנ"י ז"ל לא הבנתי כלל ההוא ראי' שהביא דע"כ זמן ק"ש לחכמים הוא קודם הלילה מדלא כתיב בבקר ובערב דאדרבה מזה הי' מכח יותר דזמן ק"ש לחכמים היא לאחר צה"כ משום שהם דרשי בשכבך כל זמן שכיבה דהוא לרוב לאחר צה"כ להכי כתיב בשכבך ולא בערב דמבערב הוי משמע דוקא בתחלת הלילה עד סוף הא"ר כדברי ר"א ולהכי כתיב בשכבך דהוא כ"ז שכיבה דהיינו כל הלילה ועפי"ז נוכל לפרש פלוגתא דר"א ורבנן דר"א דהוא מתלמידי שמאי א"כ אין ראוי לדרוש בשכבך כ"ז שכיבה מדלא כתיב בבוקר ובערב כיון דס"ל דאצטריך בשכבך להא דסבר דיטה ויקרא כב"ש [ולזה בשכבך זמן התחלת שכיבה דהיינו עד סוף הא"ר] משא"כ לרבנן דסברי כב"ה וא"כ לדידהו קשה למה כתיב בשכבך ולא בערב אעכצ"ל דמשו"ה כתיב בשכבך כדי לדרוש כ"ז שכיבה דהיינו כל הלילה וא"כ הדרה דוחק הנ"ל לדוכתי' דהיתכן דנימא דכולא פלוגתא דתנאי לא הוי בזמן שכיבה אלא בזמן תפלת ערבית וגם מה שמיישב הפנ"י ז"ל על קו' התוס' דהוי כתרי קולא דסתרי אהדדי וז"ל דהתוס' שפיר אסקו אדעתיי' דלענין תפלה לא אכפת לן בב' קולא דסתרי דבתפלה הקילו כמו שתי' הרא"ש ז"ל והטעם דכיון דתפלה דרבנן הקלו משום טורח צבור להתפלל שני תפלת רצופות וסמוכות אלא דעיקר קו' כאן היינו לענין ק"ש דמדאו' לא שייך להקל ולסמוך אדר"י כיון דלרבנן ודאי לא הוי זמן ק"ש כן כ"ל בכוונת התוס' מיהו למאי דפרישית בסמוך בכוונת ר"ת אדרבה להיפך דאיכא למימר דלחכמים נמי שפיר הוי זמן ק"ש מבע"י אע"ג דלא הוי זמן תפלה לא ק' קו' התוס' עכ"ל ג"כ לא הבנתי דלפי דבריו ז"ל הוי תפע"ר לרבנן בדוקא אחר צה"כ עד דמש"ה הוקבע גם הזמן ק"ש בזה הזמן כדי שיהי' סמוך לתפע"ר וכמו כן הוי ממילא גם לר"י הזמן דתפע"ר מפלה"מ ג"כ בדוקא וא"כ עדיין הוי כתרי קולא דסא"ה ואיך יכולים אנחנו להקל בהם מה שאנו רואים שהם שלא היו רוצים להקל וע"כ הי' נלענ"ד ליישב דברי ר"ת ז"ל עפ"י דרך הפנ"י ז"ל [והיינו דלפי דברי הפנ"י ז"ל תלי התנא זמן ק"ש בזמן תפלה כדי לסמוך גאל"ת ולדברינו הוא להיפוך דהתנא תלי זמן תפלה בזמן ק"ש כדי לסמוך גאל"ת] באופן אחר דהנה לקמן מסיק הגמ' והשתא דלא אתמר הלכתא דלא כמר ולא כמר דעכמ"ע ודעכמ"ע ודקדק שם הפנ"י ז"ל דאדרבה מדלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ ממילא דהלכתא כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים יע"ש שנדחק ליישב ונלענ"ד לומר בעזה"י דודאי שפיר סברי תרווייהו בין ר' יהודא ובין החכמים דזמן ח"מ ומעריב יוכלו להיות רצופים וסמוכים כדברי הפ"י שמביא בשם הרשב"א והרא"ש ז"ל וגם ס"ל לתרווייהו דזמן תפלת המנחה יוכל להיות עד ערב לר"י כמו לחכמים וגם לחכמים יוכל להיות זמן תפע"ר מבע"י כמו לר"י רק דפלוגתתם הוי משום דסברו דזמן תפלה תלי' בזמן ק"ש דהיינו דמשו"ה תקנו הזמן תפלה באותו זמן שקורין ק"ש כדי שיסמכו גאל"ת ולזה לחכמים דס"ל דזמן ק"ש הוי דוקא לאחר צה"כ ולזה ס"ל דגם זמן תפע"ר תקנו לאחר צה"כ כדי לסמוך גאל"ת משא"כ ר"י ס' דזמן ק"ש מתחיל מפה"מ ולמעלה ולזה תקנו שיהי' אז ג"כ זמן תפע"ר כדי לסמוך גאל"ת ואמנם גם פלוגתא זה בזמן ק"ש איננו צריך להיות מרוחקת כ"כ בין ר"י לחכמים רק דנוכל לומר דגם חכמים ס"ל דזמן שכיבה הוי עוד מבע"י כמו לר"י רק משום סייג גזרו מדרבנן שלא יתחיל זמן ק"ש עד הלילה כמו שמסקי' לעיל אליבא שיטת רשיז"ל בתנא דמתני' דכמו שגזרו חכמים דלא לצאת בק"ש ערבית רק עד חצות כמו כן גזרו שלא לצאת מבע"י רק עד הלילה ולזה תקנו אז גם הזמן תפ"ע וגם ר"י נוכל לומר דסבר להאי סייג רק דסובר דעיקר הזמן הק"ש הניחו הרבנן על הזמן דאו' דהוא מפה"מ ולמעלה ובזה הזמן תקנו גם תפע"ר עם הברכות ועכ"ז גזרו משום סייג שלא לצאת בזה רק שיקראו עוד הפעם ק"ש בלא הברכות מיד לאחר צה"כ ועל הברכות לא גזרו כלל ויוצאים במה שהתפללו מבע"י דאז הוי התחלת זמן ק"ש דאו' ומעתה לפ"ז אתי שפיר סתם מתני' דמאימתי קא"ש בין כחכמים בין כר"י רק דלחכמים איירי התנא דמתני' בק"ש עם ברכותי' ולר"י לא איירי התנא דמתני' רק בק"ש לחוד בלא ברכותי' ולפ"ז ממילא שפיר כ' הר"ת ז"ל דק"ש של ביה"כ עיקר והא דקורין אותו מבע"י הוא משום דקימ"ל כר"י דס"ל דזמן תפלת מעריב הוי מיד אחר פלה"מ והיינו משום דס"ל דאז הוי זמן ק"ש מדאו' כנ"ל ושפיר מיושב קו' הרשב"א הנ"ל וא"ש: וע"ז קאמר שפיר וא"ת האיך אנו מתפללים תפלה המנחה סמוך לחשיכה ואפי' לאחר פלה"מ וי"ל דקימ"ל כרבנן דאמרו זמן תפה"מ עד הערב והיינו כדמסקי' דגם ר"י לא פליג על זה דזמן מנחה הוי עד הערב רק דסובר שתקנו להתפלל יחד עם ק"ש תפע"ר בתחלת הזמן ק"ש כנ"ל [ולזה תקנו שלא להתפלל מנחה רק עד פלה"מ ומאז והלאה יתחיל זמן תפמ"ע כדי להתפלל יחד עם ק"ש כדי לסמוך גאל"ת] וממילא כשמתפללים מנחה סמוך לחשיכה לא עבדי' בזה לענין תפלה נגד ר"י כנ"ל וגם כשמתפללין ערבית מבע"י ג"כ לא הוי כ"כ נגד החכמים כיון שגם הם סברו דנוכל להתפלל ערבית מבע"י וגם הוי זמן ק"ש מבע"י מדאו' רק משום סייג תקנו שיתפללו ק"ש ותפע"ר בערב ולזה ממילא שפיר קאמר הגמ' לקמן השתא דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ דעכא"ע ודעכמ"ע כיון דיוצאין בזה אליבא דתרווי' בין אליבא דחכמים ומכש"כ אליבא דר"י ולא סתרי אהדדי לפ"ז לפי"מ דמסקי' השתא דלא פליגי כלל ר"י וחכמים לענין זמן תפלה דלכל אחד הוי זמן תפ"מ וערבית מפלה"מ ולמעלה כנ"ל רק דעיקר פלוגתתם הוי לענין זמן ק"ש [וזה מוכח מהא גופא דחזי' דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ אע"כ צ"ל דבזה ליכא פלוגתא ביניהם דלשניהם נוכל להתפלל שני התפלות רצופות וסמיכות] וזהו דקאמר הגמ' והשתא דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ וא"כ מוכח מני' דבזה אין נפקותא ביניהם לענין זמן תפלה רק לענין זמן ק"ש ולזה ממילא מוכח מני' דלענין תפלה דע"כ עביד ודעכמ"ע ורק לענין זמן ק"ש הוה נפקותא ביניהם ובזה לא איירי' כאן השתא ולזה שפיר קאמר הר"ת ז"ל דלענין ק"ש קיימ"ל כר"י דמוכח מני' דסבר דמתחיל זמן ק"ש מבע"י ולענין תפלה קאמר שפיר דקימ"ל כחכמים ומביא ראי' מהא דאמרי' לקמן והשתא דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ דעכמ"ע ודעכמ"ע דמוכח מני' דלענין תפלה אין נפקותא כלל בין ר"י לחכמים כנ"ל דלכל אחד יכול להתפלל שני תפלות רצופות וסמיכות ולזה שפיר קאמר הגמ' לשנא דוהשתא דהיינו לפ"מ דעסקינן השתא לענין תפלה לחוד בזה הוא דאמרי' דע"כ עביד ודע"כ עביד אבל לענין זמן ק"ש לא איירי' השתא ובזה לא קאמר דעכמ"ע ודעכמ"ע ובזה שפיר קאמר ר"ת ז"ל דקימ"ל כר"י דק"ש של ביה"כ שהוא מבע"י הוא עיקר וא"ש: וממילא מיושב שפיר קו' הפ"י הנ"ל שהקשה דכיון דלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ הוי לן לומר יחיד ורבים הלכ"ר דלפי הנ"ל זה אינו דהא הגמ' הוכיח את זה מדלא אתמר הלכתא לכ"מ ולכ"מ ש"מ דאין נפקותא ביניהם כלל לענין זמן תפלה ופלוגתתם לא הוי רק לענין זמן ק"ש כנ"ל וא"ש: וכ"ת א"כ עדיין קשה דלענין ק"ש הוי לן לומר יחיד ורבים הלכ"ר והי' לו לר"ת לפסוק כחכמים דזמנו הוי לאחר צה"כ ולא מפלה"מ כר"י ובפרט שסתם מתני' דידן מסייע להם אמנם גם זה אינו קשה לפע"ד לפי מה דמסקי' השתא בשיטות ר"ת ז"ל כמו דאסיקנא לעיל בשיטות רשיז"ל דבודאי מדאו' הוי עיקר הק"ש מבע"י רק מכח סייג גזרו חכמים לקרות עוד הפעם ק"ש משחשכה ולא לצאת בק"ש דמבע"י כמו שגזרו דלא לצאת אחר חצות כנ"ל ובזה ממילא נוכל לפרש מחלוקת התנאים לקמן בע"ב דפליגי בזמן ק"ש מאימתי מתחילין לקרות בערבין דר"א סובר משעת קידוש היום ור' יהושיע סובר משעה שכהנים אוכלים בתרומה וכו' שארי התנאים על דרך שכתב הפנ"י ז"ל דלאו בשיעורא דאו' פליגי דמדאו' נוכל לומר דכ"ע מודה דהוי מבע"י כדברי ר"י דפסק ר"ת כוותי' אלא דכל הנך תנאי דפליגי בשיעורא דזמן ק"ש בשיעורא דרבנן קמפלגי דהיינו בזה שעשו רבנן סייג וגזרו שלא לצאת בק"ש דאו' דמבע"י כלל רק שצריך לקרות עוד הפעם משחשיכה וזה אינו צריך להמתין דוקא אחר צה"כ כנ"ל רק שלא יהי' מבע"י רק שצריך להיות זמן