בית היוצר חלק א לה

בתחילת הלילה הג' פרשיות התקנות חכמים רק שהקדימו כנ"ל ולזה קאמר הגיע עתם שכבר העת היא שלהם שקנו אותו עם הק"ש וברכותי' כדאמר דלאחר הברכה הארץ נתן לבני אדם כמובן וא"ש: ועוד יש לומר יותר לפענ"ד דהא דקאמר רשיז"ל כאן בפירוש המשנה דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה זהו דוקא ללשנא קמא דתרי תנאי אליבא דר"א כנ"ל אבל ללשנא בתרא דרישא לאו ר"א נוכל לומר דגם ר"א סובר דזמן ק"ש מתחיל עוד מבע"י ואדרבה הכי מסתבר טפי לפי דבריו שהוא דריש בשכבך זמן התחלת שכיבה שב"א הולכים לשכוב זה קודם זה מאוחר כמבואר ברש"י ז"ל וא"כ בודאי מסתבר לומר דזה זמן מתחיל עוד מבע"י דבודאי עוד מבע"י מתחיל זה הזמן שהולכים לשכוב ורק בפירוש המשנה מפרש רש"י ז"ל ללשנא קמא דגם רישא הוי ר"א וא"כ מוכח דסבר דמקמי הכי לא הוי זמן שכיבה כדברי הפנ"י הנ"ל ורק לפ"ז מובן עוד יותר דברי רש"י ז"ל במה ששינה והיפך סדר לשון המשנה להקדים המאוחר לפרש קודם סוף זמן שכיבה ואח"כ תחילת זמן שכיבה והיינו משום דמסוף זמן שכיבה דהיא עד סוף האש"ר נוכל בקל לטעות על תחילת זמ"ש דהיא מבע"י כיון דמסוף זמ"ש מוכח דדרשי' בשכבך זמן שב"א הולכים לשכב ולא כששוכבים דאז הוי הזמן כל הלילה דב"א הולכים לשכוב מבע"י כנ"ל וממילא הוי הסברא דתחלת זמן הוי מבע"י ולזה הוצרך רש"י ז"ל לפרש מיד לאחר שפירש סוף הזמן שכיבה דלא הוי רק עד סוף הא"ר דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה היא וא"ש: אבל לל"ב דרישא לאו ר"א קמפרש רש"י ז"ל שם פלוגתא דר"א ורבנן דר"ג דפליג בסוף זמ"ש ולא קמפרש כלל דעתם בתחלת הזמן והיינו משום דבתחלת הזמן ליכא שום פלוגתא ביניהם וכלם שוים דמתחיל הזמן מדאו' עוד מבעוד יום כנ"ל: ומעתה לפ"ז יש חילוק גדול בפירוש המשנה דקתני מאימתי קא"ש בין הני תרי לשנא דלל"ק הוא מדאו' תחלת הזמן משעת צה"כ ולל"ב לא הוי אלא מדרבנן דמדאו' הוי תחלת הזמן עוד מבע"י ועפי"ז נוכל לפרש התחלת סוגי' הגמ' באופן שיהי' מיושב כל הקו' שהוקשו המפרשים ז"ל והכי קאמר תנא היכא קאי דקתני מאימתי והיינו דגמ' שקיל וטרי' השתא בפירוש המשנה דקתני מאימתי או דהוי רישא ר"א והוי מדאו' זה התחלת הזמן או דרישא לאו ר"א וא"כ לא הוי זה הזמן רק מדרבנן אבל מדאו' הוא מתחיל מבע"י כמו דהיא באמת לפי הנ"ל ורק לפ"ז קשה דהי' לו לתנא לפרש מקודם הזמן דהיא מדאו' ולזה פריך המקשן תנא היכא קאי ופירש"י ז"ל מהיכא קא סליק דתנא בי' חובת ק"ש שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה עכ"ל (וגם אם קשה להעמיס זאת בדברי רש"י ז"ל ועכ"ז כוונת המקשן נוכל לפרש כן דהי' קשה לו אלישנא דמאימתי דמשמע מני' דאינו מתחיל זמן ק"ש מקדם כמבואר בהצל"ח ובאמת זמן ק"ש דמדאו' מתחיל עוד מבע"י ולזה הי' לו לפרש מקדם זמן ק"ש דאו') והיינו דלמה אין מפרש קודם זמן חובת ק"ש דמדאו' שהוא מבע"י ותו דאם נימא דההוא הזמן לא הוי אלא מדרבנן משום סייג כנ"ל ולזה אינו מפרש הזמן דהוי מדאו' מקודם כיון דאין לנו שום נפקותא מני' מההוא זמן כיון דאפי' בדיעבד אינו יוצא בק"ש דרבנן בזה הזמן כנ"ל וא"כ מ"ש דתני בערבית ברישא דלא הוי אלא מדרבנן לתני דשחרית ברישא דהוי מדאו' וע"ז משני הגמ' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת וכו' והיינו דרישא ר"א וההוא זמן דקמפרש התנא הוא מדאו' ואי בעית אימא יליף מברייתא ש"ע וכו' והיינו דלעולם רישא לאו ר"א ובאמת ההוא הזמן לאו מדאו' רק מדרבנן והא דקתני דערבית ברישא אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן הוא משום דיליף מבש"ע דכתיב ויהי ערב ויהי בקר י"א ומעתה לפי"ז מיושב הכל דודאי נוכל לומר דגם המקשן הי' יודע דסמיך אקרא דבשכבך ובקומך רק שהי' קשה לו אלישנא דמאימתי דמשמע דזמן הקריאה לא הוי מקדם ובאמת חזי' דמתחיל עוד מבע"י הזמן ק"ש דאו' וע"כ צ"ל דהתנא אינו מפרש רק הזמן ק"ש דהוא מחויב לקרות מדרבנן וא"כ לתני דשחרית ברישא דהוא מדאו' ושפיר שייך האי קושי' לקו' קמייתא וע"ז משני דהתנא מפרש באמת הזמן ק"ש דאו' כל"ק דתרי תנאי אליבא דר"א דרישא ג"כ ר"א הוא דסבר דמדאו' אינו מתחיל זמן שכיבה רק מצה"כ ולהכי מפרש התרצן דה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת להודיע דהתנא מפרש הזמן ק"ש מדאו' והאי איב"א מתרץ דשפיר נוכל לומר כל"ב דרישא לאו ר"א והתנא אינו מפרש זמן ק"ש מדאו' דזהו מתחיל עוד מבע"י כנ"ל והזמן ק"ש דמתני' היא מדרבנן ואעפי"כ אינו מתחיל בשל שחרית אע"ג דהיא מדאו' הוא משום דיליף מבש"ע ולזה חביב לתנא יותר לפרש דערבית ברישא אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן כדי לסמוך אקרא דבש"ע ומיושב כל תמיהת של הפנ"י ושארי מפרשים ז"ל וא"ש: ולפ"ז שפיר נוכל ליישב קו' הפנ"י שהקשה על הא דפריך הגמ' אי הכי אימא סיפא דקתני בשחר מברך שתיים לפני' וכו' וז"ל ויש לדקדק לפי שיטת רש"י ז"ל דק"ש שעה"מ עיקר ובהא איירי תנא דמתניתן ומסיק בה הרשב"א ז"ל בחידושיו דאפי"ה קורין אותה בלא ברכות לפי שאותן ברכות יש לקרותן מבע"י באותו הק"ש שקורין בביה"כ לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כדאיתא בירושלמי א"כ לפ"ז לא הוי מקשה הכא מידי רישא אסיפא דבמתני' דהכא דאיירי בק"ש שעה"מ שייך למתני דערבית ברישא מהנך טעמי גופא דמסיק הש"ס משא"כ דסיפא דקתני להדי' בערב מברך שתים לפני' ע"ב היינו ק"ש דמבע"י שקורין בביה"כ עם הברכות שייך שפיר למתני דשחרית ברישא והדר דערבית כיון דשניהם ביום יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דלפי מה דמסקי' השתא בהאי שנויא דואב"א דלפי שחביב לתנא דמתני' לסמוך על בש"ע מתחיל דערבית ברישא אע"ג דלא הוי אלא זמן ק"ש דמדרבנן וא"כ כמו כן הי' לו להתחיל בדיני ברכות דערבית ברישא אע"ג דנוהגין לאמרו מבע"י בביה"כ ועכ"ז שייך האי דינא דברכות גם בערב היכא דלא נוהגין להתפלל מבע"י רק אחר צה"כ ובפרט למי שנוהגין למיעבד כחכמים דריש פ' תפלת השחר דסברי דתפלת המנחה עד הערב וממילא דתפלת ערבית זמנו בצה"כ וממילא ידעי' דיני דהני ברכות גם למי שנוהג להתפלל מבע"י וא"כ מחמת חביבות דבש"ע הי' לו להתחיל בערבית ברישא וא"ש: והנה כל זה א"ש להאי שנויא דואב"א משא"כ לשנוי' קמא דתנא אקרא קאי לפי מה דמסקי' דהתנא מפרש זמן ק"ש מדאו' ולפ"ז הא דקורין בביה"כ מבע"י אינו עיקר ק"ש רק לעמוד בתפלה מתוך ד"ת בודאי נוכל לומר כקו' הפנ"י לאמת דלגבי ברכות מפרש דשחרית ברישא והדר דערבית כיון דשניהם ביום כנ"ל ולא נוכל לומר דהי' לו לפרש דערבית ברישא היכא דקורא אחר צה"כ משום סמיכות קרא דבשכבך ובקומך משום דמזה לא הי' ידעי' עדיין אם הוא יוכל לומר ברכות האלו גם כשהוא מתפלל מבע"י כיון דלא הוי עיקר ק"ש ולזה אצטריך לאשמעי' דגם מבע"י יוכל לומר ברכות האלו כדברי הרשב"א ז"ל ולזה הוצרך לפרש דשחרית ברישא כי היכא דנדע דבערבית איירי מבע"י דאל"ה הי' מפרש דערבית ברישא משא"כ לשנוי' בתרא דק"ש דמבע"י הוי מדאו' א"כ בודאי אין חילוק בין דתני ברכות דק"ש דאחר צה"כ או דמבע"י קשה כנ"ל ולזה שפיר קאמר המקשן לשנא דאי הכי דדוקא להאי שנוי' ק' האי פירכא ולא לשנוי' קמא כנ"ל ומיושב קו' התוס' בד"ה אי הכי וא"ש ובתוס' ד"ה מאימתי הביא שיטת ר"ת ז"ל וז"ל לכן פירש ר"ת דאדרבה ק"ש של ביה"כ עיקר וא"ת האיך אנו קורין כ"כ מבע"י וי"ל דקימ"ל כר' יהודא דאמר בפ' תפה"ש דזמן תמ"נ עד פלה"מ ומיד אח"ז מנחה מתחיל זמן ערבית וכו' עכ"ל והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דאכתי מה ענין ק"ש לתפלה דניהו דלענין תפ"ע קימ"ל כר"י דזמנו אחר פלה"מ היינו משום שהוא זמן הקטרת חלבים משא"כ לענין ק"ש לכ"ע לאו זמנו הוא לאחר פלה"מ כיון דק"ש תלוי' בזמן שכיבה ותי' הפנ"י ז"ל וז"ל והנלענ"ד בזה משום שכל דברי התוס' בזה הדיבור ליישב המנהג שלנו היינו משום דעיקר הקו' משום דמלשון המשנה משמע דהא דקתני משעה שכנל"ב סתים לן רבי אליבא דכ"ע וכו' וא"כ מסתמא כן הלכה דבשעת צה"כ הוי תחלת זמש"כ אלא דבאמת אין זה מוכרח דאפשר דתנא דמתני' גופא סובר דתחלת זמש"כ הוי מבע"י אלא הא דקתני משעה שכ"נ היינו מתקנת חכמים לאחר שתקנו תפ"ע ושצריך לסמוך גאל"ת וא"כ ס"ל לתנא דמתני' כחכמים דתפלת השחר דתפה"מ עד הערב וממילא תפ"ע זמנו בצה"כ וא"כ מהאי שעתא מתחיל זמן ק"ש כדי לסמוך גאל"ת ולפ"ז יפה כ' ר"ת ז"ל ליישב מנהגינו דאנן השתא קימ"ל כר"י דתפ"ע אחר פלה"מ וממילא בהאי שעתא הוי זמן ק"ש כיון שהוא זמש"כ דאיכא אנשי דגני בהאי שעתא ואף שלכאורה דוחק לומר דכולה פלוגתא דתנאי לא הוי בזמן שכיבה אלא בזמן תפע"ר אפי"ה יש סמך לסברא זו מלשנא