בית היוצר חלק א לד

זמן שכיבה כדמוכח להדי' מפירש"י ז"ל לקמן דף ט' גבי שלא יאמר השכיבנו וכ"ש לאחר חצות לחכמים ואחר אשמורה ראשונה לר"א דאיכא אינשי דלדדהו הוי זמן תחלת שכיבה ומדחזי' דאפ"ה אף בדיעבד לא יצא דהיינו פלוגתא אלמא דלעולם אין יוצאין אלא בזמן שהוא זמן שכיבה לרוב העולם א"כ לפ"ז ממילא ע"כ לענין תחלת זמן שכיבה. נמי הכי הוא דאפי' בדיעבד אינו יוצא קודם צה"כ עכ"ל הפנ"י והנה הפנ"י השוה מאי דקאמר ר"א עד סוף האשמורה ראשונה לדברי חכמים דקאמרו עד חצות להדדי ובאמת המה רחוקים זמ"ז דלדברי ר"א מדאו' אינו יוצא לאחר סוף הא"ר ולדברי חכמים מדאו' יוצא אחר חצות רק מדרבנן הוא דאין יוצא ומעתה תלי' זה בשני שנוי' דגמ' דלהאי שנוי' דמשני הגמ' דתרי תנאי אליבא דר"א וא"כ גם הרישא דמתני' דקתני מאמתי קורין את שמע ג"כ דברי ר"א אזי בודאי מוכח דכוונת התנא דמתני' דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה הוא מדאו' כמו בסוף זמן שכיבה לר"א וגם רבנן לא פליגי ע"ז [ואמנם אע"ג דלא פליגי רבנן עלי' דר"א וממילא גם הם סברו דמקמי הכי לא הוי זמן שכיבה דגם בדיעבד לא יצא ועכ"ז נוכל לומר דלרבנן רק מדרבנן לא יצא מקמי הכי כמו לאחר חצות ואפי' לרש"י דמפרש דמקמי הכי לא הוי זמן שכיבה נוכל לומר דהוא רק מדרבנן לרבנן] כדברי הריף ז"ל משא"כ להאי שנוי' דמשני הגמ' דרישא לאו ר"א אלא הרישא דקתני מאימתי על התחלת זמן שכיבה הוא דברי רבנן וא"כ ממילא לדידהו בודאי הסברא נותנת לומר דכמו בסוף זמן ק"ש דהוי לדידהו עד חצות דלא הוי אלא מדרבנן משום סייג אבל מדאו' יוצא וממילא כמו כן בהתחלת זמן ק"ש דקתני התנא דמתני' מאמתי ג"כ לא הוי אלא מדרבנן משום סייג והיינו משום דאפשר דתנא דמתני' גופא סובר דתחלת זמן שכיבה הוי מבע"י כשארי תנאי דברייתא דלקמן או כדברי ר"ת דהוי מפלג המנחה והא דקתני משעה שכהנים נכל"ב היינו מתקנת חכמים משום סייג כמו בסוף הזמן ק"ש דעד חצות דלא הוי אלא משום סייג דגזרו שלא ימשכו ויעבור זמן ק"ש כמו כן גזרו בהתחלת הזמן אולי יקדמו לקרות קודם הזמן ולזה תקנו לקרות עוד הפעם משעת צה"כ כדמשמע לפי שיטת הירושלמי שאפ' בימי חכמי המשנה הי' רגילין לקרות ק"ש דערבית שני פעמים אחת מבעוד יום ואחת בלילה כמבואר בפנ"י יע"ש והתנא דמתני' דקתני מאמתי קורין את שמע על התחלת זמן ק"ש היינו בפעם שני' בלילה משום סייג כמו דקתני בסוף הזמן עד חצות משום סייג ובזה יהי' מיושב שפיר קו' התר"י לרבנן דאמרו דאפי' בדיעבד אינו יוצא אלא עד חצות אם עבר חצות מה יהא דינו שאם נאמר שלא יקרא כלל קשה כיון דק"ש חייב מן התורה האיך יכולין חכמים לפוטרה ממנה ולפי הנ"ל ניחא דהא מסקי' השתא דהתנא דמתני' איירי בשכבר קרא ק"ש בבהכ"נ רק דצריך מדרבנן לקרות עוד הפעם משום סייג משתחשך וע"ז שפיר קאמרו חכמים עד חצות דאפי' בדיעבד אינו קורא אחר חצות והיינו כיון דק"ש דאו' כבר יצא עוד מבע"י ורק אק"ש שהיא מדרבנן אמרו עד חצות ויכולים הם בשלהם למנוע שלא יאמר אותו אחר שעבר זה הזמן כמו שמבואר בתר"י וא"ש: ומעתה נוכל לומר דבודאי גם רש"י ז"ל סובר דלפי מה דקי"ל כלישנא בתרא דרישא לאו ר"א דזמן ק"ש מדאו' הוי מבע"י כסברת ר"ת ז"ל והא דקתני במתני' משעת צה"כ הוא רק מדרבנן משום סייג כנ"ל והא דקמפרש רש"י ז"ל בתחלה ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה הוא מפרש אליבי' דלשנא קמא דגמ' דתרי תנאי אליבא דר"א דגם רישא דמתני' הוא ר"א (דהא באמת קאי על הא דקאמר ר"א עד סוף האשמורה ומזה הוכיח דמקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה כדברי הפנ"י הנ"ל] ולזה מוכח דהוי התחלת זמן ק"ש מדאו' משעת צה"כ כדברי הפנ"י הנ"ל משא"כ לפי דקימ"ל כלישנא בתרא דרישא לאו ר"א וא"כ הוי התחלת זמן ק"ש מדאו' עוד מבע"י ורק מדרבנן לא הוי זמן ק"ש רק משתחשך ולזה שפיר קמסיים רשיז"ל בסוף דבריו מה דמסיק לדינא לפי מה דקימ"ל כלש"ב דרישא לאו ר"א דמדרבנן חובה עליו לקרותה משתחשך משום סייג כנ"ל ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא והיינו משום דעיקר תקנה משום סייג לא הוי אלא אטו דאו' שלא יקראו שלא בזמנה אבל לא אטו דרבנן ולזה לא הוי החשש לעשות סייג רק אטו פ"ר דהוי מדאו' אבל על הפרשה שני' דלא הוי אלא מדרבנן בודאי אינו מן החיוב לעשות סייג ולזה שפיר מסיים רשיז"ל דבקריאת פ"ר שאדם קורא על מטתו יוצא ידי חובתו ועל שארי פרשיות אנו סומכים מה שיצא כבר במה שקרא בביה"כ מבע"י דיצא בדיעבד וכל זה לפי מה דקימ"ל כרבנן אבל לר"א בלא זה בודאי לא נוכל לומר דיצא בזה לסמוך על קריאת פ"ר שעה"מ דהא עדיין יש חשש גדול אולי ילך לשכוב אחר האשמורה ראשונה [והגם דנוכל זאת ליישב דאין אנו צריכים לחוש לזה דכיון דרוב העולם הולכים לשכוב מקודם אמנם זהו דוחק גדול לסמוך על זה בענין דאו'] דאז לא מקרי כלל לדידי' זמן ק"ש אפי' מדאו' וא"כ איך קאמר רש"י ז"ל דאנו סומכים על קריאת פ"ר שעה"מ אעכ"ח צ"ל דרש"י לא מסיק זה רק לפי מה דקימ"ל כרבנן ולרבנן בודאי שפיר יצא מדאו' מבע"י כנ"ל וגם לדידהו זמנה מדאו' כל הלילה ושפיר אנו סומכים על קריאת פ"ר שעה"מ ומעתה לפ"ז מיושב כל קו' התוס' דעל הברכות ודאי דאנו סומכים על הא דמבע"י משום דברכות לא הוי אלא מדרבנן וגם על הג' פרשיות אנו סומכים על מבע"י משום דלא הוי אלא מדרבנן כנ"ל וגם על הא דסמיכת גאל"ת ג"כ סומכין על הא דמבע"י כיון דמדאו' אז יצא כבר עיקר ק"ש ובת"ח דלא צריך לקרות ק"ש עה"מ משום דהא דת"ח אין צריך לקרות ק"ש עה"מ היינו דווקא כשכבר יצא בק"ש בזמנה כמבואר בהרשב"א ז"ל וא"ש ואמנם אם נצרף לזה גם תירוצו של הפנ"י הנ"ל דגם רש"י ז"ל סובר דחובה עלינו לקרות מיד בתחלת הלילה בודאי אתי שפיר ובפרט לפי מה שכ' הטו"ז בסי' רל"ה ס"ק ב' שבשעת צה"כ קרוב לודאי שישכח לקרות בפרט שכבר קרא ויצא רק שצריך לחזור משום רווחא דמלתא משא"כ בשעת שכיבה דיש אז התעוררת לקרות מפני המזיקין ובזה אין אדם עשוי להשתכח יע"ש ומעתה נוכל לומר דדברי רש"י ז"ל הולכים על דרך שכ' הפנ"י דחובה עלינו לקרותה משתחשך דהיינו דחכמים תקנו משום סייג לקרות כל הג"פ מיד בתחלת הלילה ורק שלא יוקשה קו' הטו"ז דהא האי תקנה אינה בשלימות כיון דעשוי' לשכח אז כנ"ל וע"ז קאמר דלא חששו לזה כיון דאנו סומכים על קריאת פ"ר שעה"מ ואמנם הרווחנו בזה לפי מה דמסקי' השתא דרש"י ז"ל סובר דבאמת יצא מדאו' בק"ש שקרא בביהכ"נ מבע"י ורק משום סייג גזרו חכמים שיקרא עוד הפעם ולזה לא צריך לקרות בפעם השנית דוקא לאחר צה"כ שיהי' בודאי לילה רק שיקרא בתחלת הלילה דממילא לא יהי' תו שום חשש [דאולי יקדים לקרות ק"ש קודם זמנו דהא הוי די בזה הסייג מה שקורא עוד הפעם ק"ש משתחשך וא"כ עושה גם בזה הרחקה יתירה מעיקר זמן ק"ש דמדאו'] כיון דסובר דיוצאין מדאו' בק"ש עוד דמבע"י כנ"ל ולזה שפיר קאמר רש"י ז"ל ולפיכך חיבה עלינו לקרותה משתחשך דהיינו מתחלת הלילה כנ"ל ולא קאמר אחר צה"כ משום דאינו צריך להמתין דוקא עד לאחר צה"כ רק עד שתחשך וא"ש: ובזה נוכל ליישב דברי הא"מ שמביא הב"י בסי' הנ"ל דסובר דאין צריך להמתין עם ק"ש על יציאת ג' כוכבים דוקא אלא אפי' בב' כוכבים נמי סגי וכתב עליו הב"י דאינו יודע מנין לו זה יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דשפיר הוכיח זאת מדברי רש"י ז"ל דנקיט לישנא דחובה עלינו לקרותה משתחשך ולא נקט צה"כ ש"מ דאינו צריך להמתין עד ג' כוכבים כנ"ל וא"ש: ומעתה לפי מה דמסקי' דהא דכתב רש"י ז"ל דחובה עלינו לקרותה משתחשך זה החובה לא הוי מדאו' כיון דכבר יצא מדאו' מבע"י בביה"כ רק מדרבנן הוא ואע"ג דנקטו לשנא דחובה מ"מ יוכל להיות הכוונה רק מדרבנן כמו דאמרי' גבי תפילת ערבית חובה אע"ג שאינו אלא מדרבנן ובהאי ק"ש השנית איירי התנא דמתני' דקתני מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שכנל"ב וא"כ ממילא ל"ק דכהנים אימתי קראו את שמע דשפיר נוכל לומר דהם קראו קודם אכילת תרומה כיון דבלא זה לא הוי החיוב לקרות דוקא בשעת צה"כ רק משתחשך כנ"ל א"כ הכהנים מחמת חיוב אכילת תרומה יוכל להקל ולקרות עוד קצת קודם כיון דעיקר התקנה לא הוי רק לקרות בתחילת הלילה וכל תקנות הקריאה אז לא הוי אלא מדרבנן כיון דכבר יצא בק"ש מדאו' בביה"כ כנ"ל ולזה בודאי יוכלו הכהנים להם להקל בדרבנן לקרות עוד מקודם מחמת חיוב אכילת תרומה כיון דמדאו' כבר יצאו בקריאה דביה"כ וא"ש וזהו שמרמז רש"י ז"ל בלישנא דנקט דהגיע עתם לאכול בתרומה דנודע שהם כבר קראו ק"ש מקודם אכילת תרומה בביה"כ עם הברכות ואח"כ