בית היוצר חלק א לג

משום האי חשש הנ"ל וגם חזקת איסור אין כאן כיון שבודאי קרא קיש רק שהוא ספק אם יצא או לא ולזה בודאי שפיר תקנו שלא לומר רק פ' ראשונה ולא יותר כדי שלא יבא לידי חשש איסור דאו' ולא דמי להא דקרא וטעה שחוזר לראש הפרק ולפרק ראשון משום דהתם אין חשש שיחזור הברכות כנ"ל ודברי רש"י ז"ל עולים כהוגן בעזה"י: אמנם מדברי הירושלמי שמביא הרשב"א ז"ל לא משמע כן ורש"י ז"ל כל עיקרו לא סמך רק על דברי הירושלמי ח"ל בירושלמי למדו מכאן לספק קרא שהוא חוזר וקורא דגרסי' התם ספק קרא ק"ש ספק ל"ק צריך לחזור ולקרות נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ותימר צריך לקרות הדא אמרת ס"ק ספק ל"ק צריך לקרות עכ"ל יע"ש אם לא שנימא דכוונת הירושלמי אינו אלא על פרשה ראשונה דצריך לחזור ולקרות וכמו שכתב רש"י ז"ל דבקריאת פרשה א' שעה"מ יוצא אבל לא כל ג"פ משום החשש הנ"ל שלא יבא לומר גם הברכות ויעבור על לא תשא ואפשר משום האי טעמא סמך רש"י ז"ל דוקא על ק"ש שעה"מ ולא מקודם מיד אחר צה"כ הוא ג"כ מטעם הנ"ל משום שעה"מ בודאי לא יבא לומר הברכות עם הק"ש משום שאז אין דרך כלל לומר הברכות: ובדברים האלו הי' נלענ"ד ליישב דברי הרב פלטוי שהביא הטור בסי' רל"ה וז"ל הקורא ק"ש קודם שראה ג' כוכבים אם נתכוין לכך לא יצא י"ח ויחזור ויקרא ויתפלל ואם לא נתכוון לכך וטעה והתפלל אל יחזור ויתפלל ע"כ וכ' עליו הב"י וז"ל משמע דוקא אם התפלל י"ח קאמר דאינו חוזר משום דתפלה דרבנן אבל אם קרא ק"ש חוזר אבל קשה לזה שתחילת דבריו הם בק"ש וכך צריך להיות סוף דבריו יע"ש וגם בחידושי הגהות רצה לישב דבריו והניחו בדוחק יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דגם ר"ה סובר דקורא קודם ג' כוכבים הוי ספק ומשום ספיקא דק"ש לחוד היכא דכבר יצא בברכות אין לו לחזור ולקרות אפי' ק"ש לבדו משום החשש שיבא לקרות גם הברכות ויעבור על לא תשא כנ"ל רק דר"פ סבר דאם קרא ק"ש והתפלל קודם ג' כוכבים יצא כבר בברכות כדברי הפנ"י דהנך ברכות לא שייכי לק"ש כלל אלא לתפלה לקיים שבע ביום הללתיך יע"ש וזהו כוונת הר"פ הקורא ק"ש קודם ג' כוכבים אם נתכוון לכך דהיינו שלא התכוון להתפלל רק לקרות ק"ש לחוד אבל לא התפלל עדיין א"כ הוי ספק שלא יצא עדיין בק"ש ובברכות בודאי לא יצא דהא הם לא נתקנו אלא משום תפלה והוא עדיין לא התפלל ולזה יחזור ויקרא ויתפלל ואם לא נתכוון לכך וטועה והתפלל אל יחזור והתפלל כיון דתפלה דרבנן וא"כ גם הברכות אסיר לו לחזור ולברך כיון שכבר יצא בהם בתפלה שהתפלל כבר דלזה גם קיש אין לו לחזור ולקרות מהחשש הנ"ל שלא יבא לומר גם הברכות ויעבור על לא תשא כנ"ל וא"כ האי דינא אם צריך לחזור ולקרות ק"ש תלי' באם התפלל או לא התפלל ומעתה גם סוף דבריו של ר"פ ג"כ הם בק"ש רק כיון שזה תלוי' בהתפלה כנ"ל ולזה מסיים שאל יחזור ויתפלל וממילא נשמע מזה שגם ק"ש אל יחזור ויקרא ושפיר מיושב דברי הרב פלטוי וא"ש: והפנ"י הקשה על פירש"י ז"ל שאם נפרשו כפשוטן שעיקר ק"ש שאנו יוצאין בה היינו ק"ש שעה"מ א"כ האיך אנו מתירין לאכל ולשתות קודם ק"ש משהגיע זמן חיובו וזה אסור להסכמות כל הפוסקים יע"ש אמנם לפי הנ"ל זה ל"ק דעד כאן לא קאמרי' דאסור לאכל ולשתות היינו דוקא היכא שלא קרא עדיין כלל ק"ש אבל על רשיז"ל בודאי ל"ק כלל דהוא איירי שכבר קרא ק"ש בביה"כ ובפרשה שני' כבר יצא לגמרי מצד ספיקא דרבנן ובפרשה ראשונה יש לו זמן מוגבל שקורא תמיד על המטה ולזה בודאי מותר לו לאכל ולשתות כיון דאיכא ספיקא שכבר יצא ואפי' אם לא יצא עדיין קרוב לודאי שיקרא עה"מ משא"כ כשלא קרא עדיין כלל בודאי שפיר גזרו אולי יתמשך ולא יקרא כלל וכן הוא מבואר במג"א ובטו"ז בסי' רל"ה יע"ש: ועוד אפשר ליישב דברי רש"י ז"ל במה דסמך עיקר הק"ש דאו' על קריאת פרשה ראשונה שעה"מ ולא הוצרך לקרות מיד לאחר צה"כ כל ג' פ' ולכה"פ גם ברכת אהבת עולם כדברי תר"י דהנה הראשונים הביאו שאלה לרב האי גאון דאיזה מהן עדיף או שיקרא ק"ש ויתפלל עם הצבור בביה"כ מבע"י או שימתין ויקרא ק"ש בזמנה אחר צה"כ ויתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה והשיב דעדיף טפי להתפלל עם הצבור מדיסמיך גאולה לתפלה ויתפלל ביחידות כי תפלה בצבור עדיף מכלם רק שיקרא אח"כ ק"ש בזמנה יע"ש ומעתה כיון דיש לפנינו האי ספיקא רבה אי תפלת צבור עדיף או דק"ש בזמנה וסמיכת גאולה עדיפה ולאמת תפלת צבור עדיף כנ"ל ולזה סבר רשיז"ל דלהכי ראו חכז"ל לסמוך דוקא על קריאת פ' ראשונה שעה"מ ולא לתקן שיקרא כל ג' הפרשיות מיד לאחר צה"כ דאם יהי' התקנה כן אזי ימשכו ההמון יותר להתפלל ביחידות כדי להסמיך גאל"ת כיון שבלא זה עדיין צריכין לקרות עוד הפעם כל ג' הפ' לאחר צה"כ וימנעו מתצ"ב משא"כ כשלא יהיו צריכים לקרות עוד הפעם כל ג' הפ' מיד לאחר צה"כ רק שיהיו יוצאים בקריאת פ"ר שעה"מ אזי בודאי לא יבאו לטעות להתפלל ביחידות כדי לסמוך גאל"ת כיון דלגבי ק"ש שעה"מ בודאי אין דרך להתפלל כלל [וגם שאין קורין רק פ"ר וא"כ אין מזכירין כלל גאולה ולא שייך סמיכות גאל"ת] וזה יהי' ראי' לדברי הטו"ז בסי' רל"ה שכתב דטפי עדיף לסמוך על ק"ש פ"א שעה"מ מלקרות כל הג"פ מיד לאחר צה"כ שלא כדברי המחבר ע"ש רק לא מטעמי' דטו"ז רק מטעם הנ"ל כדי שלא יטעו לומר דכמו שצריכים לקרות עוד הפעם כל ג' הפ' בזמנה כמו כן ג"כ עדיף להתפלל ג"כ אז כדי שיסמוך גאל"ת אעפ"י שהוא ביחידות ולזה לא רצו לתקן שום תקנה חדשה מה שיהי' נראה ממנו אשה גרעון לתפילת צבור רק שסמכו על קריאת פ"ר שעה"מ שזהו לא הוי תקנה חדשה כי זה קורין אפי' כשקורין ק"ש בזמנה ומתפללין בסמיכת גאל"ת ואין כאן שום מקום לטעות לגרוע כח ת"צ וא"ש והפנ"י מיישב דברי רשיז"ל וז"ל אחר העיון והדקדוק היטב בלשון רש"י נראה שאין כוונתו דבק"ש שעה"מ סגי לכתחילה שהרי כ' להדי' לפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ופשיטא דלשון משתחשך ודאי משמע דהיינו מיד בשעת צה"כ ולפי"ז מצינו למימר בפשיטות דלשיטות רשיז"ל כן הוא מעיקר הדין לכל מי שרוצה לקרות ק"ש בזמנה יקראנה משעת צה"כ כל ג"פ אלא לפי שאף בימי רשיז"ל ראה הלכה למעשה שאין כל העולם זהירים בכך לחזור ולקראתה משתחשך כדינא דלאו כ"ע דינא גמירא וסברו שכבר יצאו בק"ש בביה"כ והי' נראה לו לרש"י דבשביל חששא זו לא הי' להם לחכמים לתקן ק"ש של ביה"כ כלל דלא ליתא לידי תקלה שלא יקרא ק"ש בזמנה כלל ועוקר דברי תורה ואי משום לעמוד בתפלה מתוך ד"ת הי' באפשר לתקן פרשה אחרת כי היכא דלא ליתי לידי תקלה לכך מסיק רשיז"ל דאפ"ה לא אכפת לן בהאי חששא כיון דבדיעבד מיהא יוצא בפ"ר שעל מטתו יע"ש: ובזה יהי' מיושב שפיר דברי המחבר בסי' רל"ה [וז"ל המחבר ואם הצבור מקדימין לקרות ק"ש מבע"י יקרא עמהם ק"ש וברכותי' ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכה יע"ש] דשפיר בחר לו דרך רשיז"ל ולא קשה כלל קו' הטו"ז מה שהקשה עליו שם בס"ק ב' דלמה זז מדרכו של רש"י לצאת בק"ש שעה"מ יע"ש ולפי דברי הפנ"י ז"ל הנ"ל אדרבה נהפוך הוא דהוא דבק בדרכו של רשיז"ל וא"ש: אמנם עדיין יש לדקדק בדברי רשיז"ל דקאמר ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך דאמאי לא נקט בפירוש משעת צה"כ וע"כ הי' נלענ"ד ליישב דברי רשיז"ל מכל קו' הנ"ל באו"א דהנה הפנ"י כתב על דברי רשיז"ל בד"ה עד סוף ומשם ואילך עבר זמן וכו' ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא י"ח עכ"ל רש"י וכתב עליו הפנ"י וז"ל ולכאורה לשונו תמוה בזה ששינה והיפך סדר לשון המשנה להקדים המאוחר ונלענ"ד דעיקר כוונתו בזה להכריח פירושו דק"ש שאנו קורין בבה"כ שאינו מעיקר מצות ק"ש ואפי' בדיעבד צריך לחזור ולקרותה משתחשך דמשום דלכאורה הי' נראה להיפוך דבדיעבד כ"ע מודה דיצא י"ח אפי' קודם שתחשך כיון דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא כמו שאבאר לקמן ובזה הי' נראה לקיים מה שאנו מקדימין לקרותה בבה"כ משום טורח הצבור דברוב עם הדרת מלך וחשיב כשעת הדחק לכך הוכרח רש"י ז"ל להקדים סוף הזמן דבודאי אפי' בדיעבד אינו יוצא לר"א ולחכמים כדמוכח ממעשה דבניו של ר"ג דאין לך דיעבד גדול מזה ואפי"ה משמע דמאן דלית לי' דר"ג לא הוי זמן ק"ש כלל לצאת י"ח אע"ח דאיכא אנשי דהוי להו הך זמן תחלת