בית היוצר חלק א לב

דזה הוי מדאו' אבל מדרבנן אסור להם לאכל אטו קדשים עד אחר שהביאו כפרתן ולכה"פ קודם זמן ק"ש בודאי אסור להם לאכול ולזה הביא לפשוט מהברייתא דמוכח מני' דאין כח ביד חכמים לאסור להם והיינו משום שההיתר מבואר בפירוש בהתורה והיינו משום שאין הו"א כלל לפרש האי ובא השמש ביאת אור רק ביאת שמשו וא"ש: ומעתה נוכל לומר דבודאי גם המקשן הי' יודע זה דבודאי אין הפירוש בהאי ובא השמש רק ביאת שמשו רק עכ"ז פריך שפיר בסוגין אמתני' דמוכח מני' שאין ביד חכמים לאסור להם לאכל תרומה קודש ק"ש משום דכתיב בפירוש בהתורה ההיתר כנ"ל וע"ז פריך דהא זה אינו מפורש ההיתר בהתורה דהאי ובא השמש ביאת שמשו אם לא מצד שהוא מקובל בידינו הפירוש אבל בלא זה נוכל לומר דהוא ביאת אורו אבל על מתני' דהערב שמשו אוכל בתרומה לא הי' יכול לפרוך זה משום דהי' נוכל לומר דבודאי מקובל אצלינו דהוא ביאת שמשו מדלא כ' וזרח השמש או יצא השמש כדברי התוס' הנ"ל אבל כאן פריך שפיר דעכ"ז אין לנו לנקוט דההיתר מבואר בפירוש בהתורה כיון דעדיין נוכל לומר דהוא ביאת אורו וע"ז משני הגמ' דבודאי מבואר ההיתר בפירוש דמוכח מקרא דהוא ביאת שמש מדלא כתיב ויטהר ולזה אין כח ביד חכמים לאסור עליהם שום איסור על אכילת התרומה לאחר טבילה והערב שמש כנ"ל וא"ש ומיושב כל קו' התוס': ומעתה לפ"ז לכאורה יש להבין לפי מה שכתבו התר"י הנ"ל דהא דקאמרו חכמים עד חצות הוא אפילו בדיעבד אם שהה ע"ח אינו יוצא ידי ק"ש משום דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת הא לפי מה שהם סוברים דהפירוש בשכבך הוא כ"ז ששוכבים א"כ הוא מבואר בפירוש בהתורה שאדם יוצא ידי ק"ש כל הלילה א"כ איך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ"ה בדבר שהוא מפורש בהתורה להיתר לפי דברי הטו"ז הנ"ל אמנם לפי דברי הטו"ז שהביאנו לעיל דהא דלא התיר ר"ג לבניו לקרות ק"ש רק עד שיע"ה ולא עד הנץ החמה היינו משום דלא הוי אונס גמור אבל באונס גמור הוא מתיר עד הנ"ח כנ"ל כמובן נוכל לומר כה"ג ג"כ דע"כ לא קאמרו רבנן ע"ח אפי' בדיעבד כדברי התר"י הנ"ל זהו דוקא היכא דלא הוי אונס אבל היכא דהוי אונס גם רבנן מודה לדברי ר"ג שבדיעבד מותר לקרות עד עה"ש ובחת"ס הנ"ל מבואר דהטו"ז לא קאמר דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שההיתר מבואר בפירוש בהתורה אלא היכא שרוצים לעקור לגמרי דבר תורה אבל היכא שנשאר שום צד שנוכל לקיים דבר תורה אזי בודאי יש כח בידם לאסור ולזה כאן כיון שיש צד לקיים הא דכתיב בשכבך דמשמע כל הלילה היכא דהוי אונס ולזה יש כח בידם לומר עד חצות אפי' בדיעבד היכא דלא הוי אונס וזהו מה שמסופק הגמ' דחכמים כמאן ס"ל דהיינו איך ס"ל בהפירוש דבשכבך דאי ס"ל כר"א דהוא תחילת שכיבה לימרו כר"א ואי כר"ג ס"ל דהפירוש הוא כ"ז ששוכבים א"כ מבואר הוא בפירוש בהתורה שזמן ק"ש הוא כל הלילה וא"כ איך יש כח בידם לעקור דבר שהוא מפורש בתורה ומעתה גם בה"א הי' סבר דחכמים לא אמרו עד חצות רק כדי להרחיק מן העבירה ועכ"ז פריך שפיר דאיך יכולים הם לעקור דבר שהוא מפורש מן התורה כיון שהי' סבר בהו"א שאין שום צד שיתקיים דברי תורה וע"ז משני שהם לא אמרו רק משום סייג היינו היכא דהוי איזה פשיעות כגון שאכל ושתה קודם ק"ש וכדומה וע"ז מביא התרצן שפיר מה שאסור משום סייג לאכל ולשתות קודם ק"ש] אבל גבי אונס לא אמרו ולזה יש כח בידם לגזור אפי' על דבר שהוא מפורש בתורה כיון שעדיין נשאר צד שיתקיים דברי תורה וא"ש: רש"י ז"ל פירוש על הא דקתני משעה שכהנים נל"ב כהנים שנטמאו וטבלו והע"ש והגיע עתם לאכל בתרומה עכ"ל ויש לדקדק בדבריו ז"ל במאי דנקט לשנא דהגיע עתם דאמאי לא נקט והגיע העת לאכול בתרומה וזהו כעין דקדוק של התוי"ט אמאי דנקט במתני' לישנא דתרומתן כנ"ל ויבואר בעזה"י לקמן: עד סוף האשמורה ראשונה דברי ר' אליעזר ופירוש רש"י ז"ל שליש הלילה ומשם ואילך עבר זמן שכיבה וכו' ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וא"כ למה קורין אותה בביהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ולפיכך חובה עלינו לקראתה משתחשך ובקריאת פרשה ראשונה שעה"מ יצא עכ"ל והקשו עליו תוס' ד' קו' והשאגת ארי' בסי' ג' מביא לתרץ כל הקו' עד שלא נשאר מכל מה שקשה עליו אלא הא דא"כ כל הג"פ הי' ראוי' לקרות עה"מ ותי' ע"ז וב"ה שכוונתי גם אני לדבריו ח"ל ואומר אני שראתה עינו של רש"י מה שראו עיני בעלי התוס' וס"ל לרש"י כהני טעמי שכתבו התו' שאנו ס"ל כר"י דאמר זמן תפלת ערבית וק"ש הוי מפלה"מ כדברי ר"ת א"נ דאנן סמכי' אשאר תנאי דמקדמי ק"ש לצה"כ כדברי הר"י אלא דס"ל דק"ש דאו' כמ"ש בר"פ מ"ש גבי האי דתנן את שלאחר המטה צורך בהן חייבין משא"כ בתפלה משום דק"ש דאו' וכן פי' בכמה מקומות דק"ש דאו' והי' קשה לרש"י ז"ל הרי הא דר"י ספיקא הוא דהא לא אתמר הלכתא לא כר"י ולא כרבנן ואע"ג דמסקי' דעבד כמר עבד ועכ"ע זהו דוקא לענין תפלה דהוי מדרבנן אבל לא לק"ש דהיא דאו' וקיי"ל סד"א לחומרא וגם על שאר תנאים דמקדמי ק"ש לצה"כ אין לסמוך על יחידאי מפני שעה"ד כמש"כ הרא"ש דודאי בדאו' אפי' בשעת הדחק לא עבדינן כיחידאה במקום דרבים פליגי עלי' הלכך פירש"י דבקריאת פ"א שאדם קורא עה"מ יצא משום דס"ל פ' ראשונה הוי מן התורה וליכא למסמך על הני תנאי דאמרן בדאו' אבל מפ"א ואילך אינו אלא מדרבנן שפיר סמכי' על הני תנאי דאמרן בדרבנן כן כ"ל ללמד זכות על רש"י ז"ל שלא יהיו דבריו תמוהין עכ"ל יע"ש שהאריך בזה: אמנם עדיין יש להבין למה לא תקנו לומר כל הג' פרשיות כדי שיהא יוצא גם מדרבנן ואע"ג דלא הוי אלא ספיקא דרבנן מ"מ הא הוי דבר שיש לו מתירין שיוכל לצאת מידי ספיקא ובדבר שיל"מ מחמרי' אפי' בספיקא דרבנן וכאן ליכא שום הפסד וגם לא טרחא יתירה במה שיקרא כל ג' פרשיות והשג"א גופא הקשה על תירוצו הנ"ל מהא דאמרי' לקמן בפ' ה"ק דט"ו קרא וטעה וא"י להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לראש בין פל"פ יחזור לפ' ראשון בין כו"כ יחזור לכתיבה ראשונה והקשו תר"י לשמואל דאמר ספק קרא ק"ש ס' ל"ק אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן היכא אמר הכא שחוזר לראש הפרק וי"ל שאינו דומה זל"ז דבשלא קרא כלל א"ח וקורא דק"ש דרבנן אבל כשהתחיל לקרות אפי' שמואל מודה שאם טעה יש לו לתקן כיון שהתחיל ע"כ וא"כ ה"נ כיון דע"כ צריך לקרות פ"א מספיקא אחר צה"כ וכיון דצריך להתחיל מספיקא בע"כ צריך לחזור ולקרות כל ג' פ' אעפ"י שאינו אלא מדרבנן דכיון שהתחיל בע"כ גומר עכ"ל עי"ש. ולענ"ד נראה ליישב דברי רש"י ז"ל על מכונו בעזה"י דהנה כמו שדקדקנו לעיל על דברי רש"י ז"ל יש לדקדק ג"כ על דברי שמואל דקאמר ספק קרא ק"ש א"ח וקורא דק"ש דרבנן דמאי הוי דהוי ספק דרבנן הא הוי דבר שיל"מ כיון שיוכל לקרות עוד הפעם והצל"ח הקשה עוד יותר דכיון דהחיוב על הק"ש הוא ודאי א"כ בהא דספק אם קרא אין ספק מוציא מידי ודאי כמבואר בהש"ך דבחזקת איסור לא אמרי' סד"ר לקולא וא"כ קשה אמאי א"ח וקורא יע"ש שהאריך ע"כ נלענ"ד דבודאי מצד הק"ש הי' החיוב לחזור ולקרות כנ"ל או משום דהוי חזקת איסור או משום דהוי דשיל"מ אמנם הברכת ק"ש בודאי אסור לו לומר מצד ספק דהא הוי חשש איסור דאו' מצד לא תשא ולזה פטרו גם מק"ש משום גזירה דאם אנו נחייב אותו לקרות הק"ש אזי יבא לקרות הק"ש עם הברכות ובזה יעבור איסור דאו' ולזה פטרו מספק דרבנן כדי שלא יבא לידי ספק איסור דאו' והנה כ"ז גבי ספק קרא ק"ש הוי שפי' דאינו חוזר וקורא משום החשש דיאמר ג"כ הברכות משא"כ גבי קרא וטעה יחזור למקום שטעה ובאינו יודע יחזור לראש דהוא עומד אז באמצע הברכות דאף אם יחזור לראש הפרק או לפרק ראשון לא יקרא עוד הברכות פעם שנית א"כ ליכא חשש איסור דאו' מלא תשא הנ"ל ולזה שפיר החמירו עליו לחזור משום חזקת איסור הנ"ל או משום דהוי דשיל"מ כנ"ל ושפיר מיושב קו' התר"י הנ"ל וא"ש. ומעתה כאן בענינינו שכבר קרא ק"ש עם ברכותי' מבע"י בביה"כ וא"כ הברכות בודאי יצא כבר כמבואר בתר"י דיוצא מבע"י בברכות אע"ג דלא הוי זמן ק"ש יע"ש ולזה כשאנו נחייבין אותו לחזור ולקרות כל ג' הפרשיות אזי יבוא לטעות שלא יצא כלל בהק"ש שקרא בביה"כ אפי' מהברכות ויבוא לחזור ולקרות עם הברכות ויבא לחשש איסור דאו' מלא תשא ולזה בכיוון לא תקנו לומר כל ג' פ'