בית היוצר חלק א לא

מברייתא משעה שב"א נכנסים לאכל פתן בע"ש ג"כ ל"ק משום דאיירי ברבים ושפיר מיושב קו' המרש"א ז"ל וא"ש. וממילא א"כ הא דנקט התנא בתרומתן כי היכא דלשתמע מיני' דהתרומה הוא שלהם בשותפות וכהנים אכלו מהם ביחד ובזה בודאי מדכרו אהדדי וא"ש: אמנם מסתימת לשון הסוגי' והפוסקים ז"ל אין נראה כלל לחלק בזה בין יחיד לרבים ואדרבה מדחזינן דהחמירו כאן יותר בעונש העובר שחייב מיתה בודאי אין נראה כלל לחלק בזה ולפ"ז הי' נלענ"ד ליישב קו' המרש"א ז"ל דף ט' אהא דמקשה הגמ' ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג וכו' א"ל רבנן כוותי ס"ל וכו' ק"ק כיון דמכח האי קו' מוכח דהכי קאמר להו ר"ג דחכמים כוותי' ס"ל מאי קמספקא להו לתלמודא לעיל חכמים כמאן ס"ל אי כר"א וכו' אי כר"ג לימרו כר"ג דהא בהדי' השיב להו ר"ג כוותי ס"ל ולא אמרו אלא להרחיק מן העבירה עכ"ל והניחו בקו' יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דיש עוד תי' על קו' הגמ' דועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג דהנה איתא בש"ע או"ח סי' רל"ה סעי' ד' דאנוס כגון שכור וכדומה יוצא ידי חובת ק"ש לאחר שעלה עה"ש קודם הנץ החמה ומביא שם הטו"ז בס"ק ד' בשם הרשב"א דאע"ג דאמר ר"ג לבניו אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות דמשמע הא אם לא עלה לא היינו משום דלא הי' שוגגים גמורים אלא פושעים לפי שנמשכו אחר עניני משתה עכ"ל וכתב ע"ז הטו"ז דלא פושעים ממש ח"ו דהא ת"ח הוי אלא הפוכה דשוגג גמור אלא שוגג קרוב מזיד במה שהמשיכו כל הלילה ופתאום בא ע"ה והא דאי' בגמ' דההוא זוגא דרבנן דאשתכיר בהלולא דברי' דריב"ל אתי לקמי' דריב"ל ואמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וחשבי' להו לאונס ולא אמרינן דלא הוי שוגגים כיון שנמשכו אחר עניני המשתה כבניו דר"ג היינו דהנהו רבנן נשתכרו קודם הזמן ק"ש בהיתר משא"כ באם נשתכר אדם אחר התחלת זמן ק"ש לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה עה"ש יע"ש ומעתה לפ"ז נלענ"ד עוד לומר דעד כאן לא פליג ר"ג אדרבנן דאמרו עד חצות משום סייג וקאמר הוא עד שיעה"ש זהו דוקא אם לא קעביד שום פשיעות שיסובב מזה להמשיך זמן ק"ש אבל אם קעביד איזה פשיעות דהיינו שאכל או שתה לאחר זמן ק"ש ועי"ז נתאחר בזה מודה ר"ג לרבנן דאין לו שיעור לקרות רק עד חצות אבל לא עד עה"ש דדוקא לבניו אמר דאם לא עלה עה"ש יכולים לקרות משום דלא הוי פושעים ממש כדברי הטו"ז הנ"ל משא"כ היכא דעבדו איזה פשיעות אשר מחמתו נתאחר בודאי אינו יכול לקרות רק עד חצות ולפי מה שכתבנו לעיל נוכל לומר דבני ר"ג ישבו לאכל אחר זמן ק"ש משום שסמכו עצמן כיון שהם רבים ידכרו אהדדי רק שאח"כ שעברו עליהם חצות בלא ק"ש אזי נסתפקו בזה אי הם נחשבים לפושעים במה שישבו לאכל לאח"ז ק"ש ואין יכולים לקרות אחר חצות או כיון שהם רבים עבדו בהיתר וממילא אין נחשבים לפושעים ויכולים לקרות אחר חצות וזה הי' שאלה שלהם מאביהם ר"ג וע"ז השיב להם דאם עלה עה"ש יכולים לקרות א"כ לא ק' קו' הגמ' אמנם לפי מה דמסקינן לעיל דלפי מה דמסקי' בגמ' דהחמירו מאד בעונש העובר ואוכל אח"ז ק"ש קודם ק"ש שחייב מיתה ולא מפליג כלל בין יחיד לרבים בודאי אפי' ברבים אסור לאכל קודם ק"ש משום לא פלוג וא"כ ע"כ צ"ל דבניו של ר"ג התחילו לאכל עוד קודם זמן ק"ש בשעת היתר כדברי הטו"ז ולזה שפיר פריך הגמ' דבמאי נסתפקו עד שהוצרכו לשאול את ר"ג אטו עד השתא לא שמיע להו דר"ג וע"ז משני הגמ' דהשיב להם דרבנן כוותי' ס"ל והנה כ"ז לפי האמת לאחר דמסקינן מההוא סייג כנ"ל משא"כ לעיל בהו"א דלא ידעינן עוד מההוא סייג ומעונשו החמור שפיר נוכל לומר דבניו של ר"ג ישבו לאכל אחר זמן ק"ש כיון דיש חילוק בין יחיד לרבים וזה הי' שאלתם לר"ג כנ"ל והוא השיב להם דכל מה שאמרו חכמים עד חצות הוא כדי להרחיק מן העבירה ולזה ברבים הוא מותר ולא הוי פשיעות כיון דמדכרי אהדדי בלא זה הם מרוחקים מן העבירה ולזה שפיר מסופק הגמ' אם החכמים ג"כ ס"ל כר"ג או לא דהא הוא לא השיב לבניו לפי הס"ד דהשתא דרבנן כוותי' ס"ל ושפיר מיושב קו' המרש"א ז"ל וא"ש: אמנם הפנ"י ז"ל הקשה קו' זו מפשטא דמתני' גופא מהא דקתני בסיפא בהדי' דר"ג גופא מפרש טעמייהו דחכמים שלא אמרו חכמי' ע"ח אלא כדי להרחיק אדם מן העבירה ופשטא דלישנא דמתני' משמע דעיקר מלתייהו אק"ש קאי יע"ש שהאריך בזה ע"כ נלענ"ד לישבו באופן אחר: וגם לפי הנ"ל עדיין הדרא קושי' לדוכתי' במאי דקתני לישנא דתרומתן וגם מה שכתבנו לעיל שעל הכהנים לא גזרו משום דהם זריזים ג"כ לא נראה דאפשר דלא אמרו זריזים הם רק במה דשייך במקדש. וגם מה שאמר הצל"ח דעל הכהנים לא גזרו בתרומה משום דהוי מצוה זה ג"כ אינו נראה לפי מה שכתב התר"י דרבנן גזרו בק"ש שלא לקרות אחר חצות אע"ג דהוא חומרא דאתי לידי קולא לבטל מצות עשה דק"ש אפי' בדיעבד היינו משום שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה יע"ש וא"כ בודאי יש בידם כח לגזור על הכהנים שלא לאכל תרומה קודם ק"ש אע"ג דהוא מצוה ובפרט שאינם עוקרים בזה דברי תורה לגמרי כיון שיכולים לאכל תרומה לאחר ק"ש ע"כ הי' נלענ"ד ליישב זה באופן אחר לפי מה שכתב הטו"ז באו"ח ססי' תקפ"ח דכל מה שהתירה התורה בפירוש לא אסרו חז"ל וע"ז אמרו חכז"ל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה שהרצון שלא לעבור במ"ש בפירוש להתיר ושמפני זה לא אסרו מילה בשבת משום שמא יעבירנו משום דכתיב להדי' ביום אפי' בשבת אלו דבריו שם ושנוי ביו"ד רסי' קי"ב לענין סחורה דכתיב ההיתר להדי' או מכור לנכרי ומשולש בטו"ז לחו"מ סי' ב' יע"ש ובחת"ס ליו"ד ת' ק"ז מאריך להחזיק בדבריו יע"ש ומעתה כאן גבי כהנים שטבלו והעריב שמשן דכתיב בפירוש בתורה ובא השמש וטהר ואחר יאכלו מן הקדשים כידוע דאחר. משמע סמוך א"כ התירה להם התורה בפירוש דמיד שטבלו והערב שמשן דמותרין הם לאכל תרומה א"כ בודאי אין כח ביד חכמים לאסור להם קודם ק"ש מצד גזירה ושפיר קאמר במתני' הסימן להתחלת זמן ק"ש משעה שכהנים נכנסים. לאכול בתרומתן כיון שהם מותרים לאכל תרומה בזמן ק"ש קודם ק"ש. כנ"ל וא"ש: ואמנם כ"ז דוקא בתרומה דאו' אבל בתרומה דרבנן בודאי שפיר שייך גם עליהם הגזירה ואסורים לאכול קודם ק"ש ולזה שפיר קאמר לישנא בתרומתן דקאי אקרא דהוי תרומה דאו' כנ"ל דהיינו שהותר להם בפירוש בהתורה ולזה אין כח ביד חכמים לאסור להם וא"ש: ובזה יש ליישב קו' התוס' בד"ה והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא וז"ל וא"ת הא תנינא חדא זמנא במס' נגעים העריב שמשו אוכל בתרומה יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דמשם הו"א דהא דנקט במתני' דהעריב שמשו אוכל בתרומה זהו דוקא מדינא דאו' אבל חכמים גזרו עליהם שלא יאכלו עד אחר שהביאו כפרתן אטו קדשים ולפיכך תני כאן במתני' לסימן דזמן ק"ש משעה שכהנים נכנסים ל"ב דהיינו משעת צאת הכוכבים וא"כ דתני לסימן לזמן ק"ש בודאי הם אוכלים תרומה בזמן הזה ולא אסור להם אפי' מדרבנן משום דהותרה להם בפירוש בתורה כנ"ל ולזה אשמעינן זאת כאן משום דכאן אצטריך בלא זה ג"כ להשמיענו דלא אסור להם לאכל תרומה אפי' קודם ק"ש כיון דהותרה להם בפירוש בהתורה לאכל מיד לאחר טבילה והע"ש ולזה אין כח ביד חכמים לאסור להם שום איסור על אכילת תרומה כנ"ל וא"ש: ולפי הנ"ל נוכל ליישב ג' קו' התוס' בע"ב בד"ה דלמא ביאת אורו הוא פירש רש"י ז"ל עד שיזרח אורו של יום השמיני וכו' ותימה לפירושו לפרוך אההוא דהערל דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' מנלן דביאת שמשו הוא ועוד היכא מצי למימר דמיירי בזריחה דאי בזריחה הוי מצי למכתב בקרא וזרח השמש וטהר כמו ממזרח שמש וכו' ועוד דבסמוך קא מבעי' לי' האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא ופשט מברייתא וזכר לדבר וכו' תפשוט ממתני' דהעריב שמשו אוכל בתרומה אלמא דהיינו ביאת שמש עכ"ל והקו' הג' נוכל ליישב בפשיטות לפי הנ"ל דנוכל לומר דרצה לפשוט דאין שום הו"א לפרש האי ובא השמש ביאת אורו אלא ביאת שמשו דאם הי' איזה הו"א לפרש על ביאת אורו וא"כ לא הי' מבואר בפירוש בהתורה ההיתר לאכל בתרומה מיד אחר טבילה והע"ש וא"כ הי' ראוי' לאסור להם לאכל קודם ק"ש וא"כ איך נתן לסימן לזמן ק"ש משעה שכהנים אוכלים בתרומה דהא אינם אוכלים אז אע"כ שהם מותרים לאכל משום שאין כח ביד חכמים לאסור להם כיון שההיתר מפורש בהתורה וזה לא הי' מוכח ממתני' דהעריב שמשו אוכל בתרומה משום שהיינו נוכל לומר