בית היוצר חלק א ל

שבע"פ שהוא מן הזמן ולזה התחיל בעניני הזמן וכ"ח לפ"ז הי' לו להתחיל בשאר מצות התלוים בזמן כגון חדש ומועד ושבת אשר מהם הי' עיקר הראי' אמנם בחר יותר בק"ש כיון שנוהגת בכל יום ולזה שפיר הוצרך להתחיל בק"ש בעניני הזמן ולא התחיל בעניני קבלת עול מיש כיון שרוצה לרמז על אמונת התורה שבע"פ וכעת שרוצה להתחיל לסדר תורה שבע"פ צריך לזה יותר מקבלת עמ"ש ובזה סמך אקרא וא"ש: ולזה שפיר הוכיח הרמב"ם ז"ל שטעם שהתחיל בק"ש אינו משום שהוא קבלת עמ"ש רק מפני שהוא מצוה שתלוי' בזמן ונוהגת בכל יום ו"ה מדויק בדבריו ז"ל במה שמסיים לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע דיש לדקדק דמפני מה לא קאמר בקיצר לפיכך התחיל בק"ש אלא שהוא מרמז דלפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע דהיינו בעניני הזמן כנ"ל וא"ש. ובזה נלענ"ד ליישב סוגיית הגמ' דקאמר תנא היכא קאי דקתני מאימתי וכו' עד סוף הסוגי' ומתמה הפני יהושיע טובא דקארי לה מאי קארי לה אטו לא ידע קרא דבשכבך ובקומך וביותר יש לתמוה בלשון התרצן דבמאי דקאמר תנא אקרא קאי הוי סגי לי' ולמה הוצרך להאריך ולאסוקי במלתי' והכי קתני זמן דשכיבה אימת עכ"ל והצל"ח הוסיף עוד להקשות על הא דקאמר תנא היכא קאי דקתני מאימתי שהי' יכול לקצר ולהקשות רק תנא היכא קאי ופשיטא שעל מה דתני זמן ק"ש מקשה ועוד יש לדקדק במאי דקאמר ותו וכו' דמשמע דשייך לקו' הראשונה ובאמת הוא קו' בפני עצמה עכ"ל יע"ש שהאריך עוד להקשות בזה ולפי הנ"ל נוכל לומר דקו' המקשן הוי בזה האופן דזה הי' ידע דתנא אקרא דבשכבך קאי רק שהי' קשה לו דלמה התחיל התנא לפרש אמצע דקרא דבשכבך ולמה לא התחיל התנא לפרש רישא דקרא דודברת בם מענין גוף החיוב דק"ש דצריך כוונה ולהשמיע לאזניו ושצרי' להקדים פרשת שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עמ"ש תחלה כדאיתא בפ' הי' קורא כנ"ל וזה ודאי אי אפשר לומר דסליק מפ' הי' קורא דפ' הי' קורא הי' תנא קודם לפרק דמאימתי דהא בחדא מסכתא בודאי יש סדר למשנ' אליבא דכ"ע ולזה פריך תנא היכ' קאי דתני מאימתי דהיינו שהתחיל בעניני זמן ק"ש ולא קתני מקודם מעניני חיוב ק"ש עצמו וזהו אפשר לכוון בדברי רש"י ז"ל שפירש על היכא קאי מהיכא קא סליק דתנא בי' חובת ק"ש שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה עכ"ל דהיינו היכא תני תנא מקודם עניני חיוב ק"ש עצמה כנ"ל שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה ולמה לא התחיל לשאול בעניני דינא קריאה עצמה כלל וכ"ת דזה אינו קושי' דמש"ה הוצרך להתחיל בעניני זמן הקריאה משום שרוצה להתחיל בברכת ק"ש שהוא על הזמן ועל אור המאיר לנו שהוא נצרך לחיי הגוף והנפש כנ"ל באופן הראשון וע"ז בודאי קשה דאם זהו הטעם דהתחיל בזמן הק"ש יותר הי' ראוי' לו להתחיל בק"ש דשחרית כמו דהתחיל בברכות בשחרית תחלה דהא ברכת דשחרית שהוא יוצר אור יותר צריך לחיי הנפש והגוף מדערבית ולזה שפיר שייכי להדדי שני פירכות הגמ' הללו דתנא היכא קאי דקתני מאימתי דהיינו למה התחיל דוקא בדיני זמן קריאה יותר הי' ראוי' להתחיל בדיני חיוב הקריאה בעצמה כנ"ל וכ"ת דהוצרך להתחיל בדיני זמן הקריאה משום שרוצה להתחיל בהברכות שהוא על הזמן והאור כנ"ל ולזה פריך ותו דלתני ברישא כמו בברכות דתני דשחרית ברישא כנ"ל דזהו צריך יותר לחיי גו"נ ושפיר מיושב קו' הפנ"י והצל"ח על המקשן וע"ז תי' התרצן דתנא אקרא קאי דהיינו דהתנא רוצה להראות לנו בתחילת סדר המשנה דהקרא שבתורה שבכתב הוצרך לפירוש תשבע"פ ולזה קאי אקרא לפרשו בתשבע"פ ועיקר הראי' שתשב"כ לא נתפרש אלא ע"י תשבע"פ הוא מהזמן כנ"ל ולזה התחיל בעניני הזמן ק"ש וזהו דקאמר והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת דהיינו שרוצה דוקא להתחיל לפרש בזמן ק"ש דשכיבה אימת כיון שמזמן הוי עיקר הראי' לאמונת תשבע"פ כמבואר לעיל מדברי הצליח וכיון שהוא בא לפרש הקרא דזמן ק"ש והקרא מקדים דהשכיבה ולזה קאמר דערבית ברישא ושפיר מיושב קו' הפנ"י והצל"ח גם מהתרצן כמובן וא"ש: אמנם ע"ז עדיין קשה דאם נימא דהתנא רוצה להתחיל דוקא בעניני זמן כיון שמזמן הוי ראי' לאמונת תשבע"פ יותר הי' ראוי' להתחיל בשאר דיני הזמן בדיני מועדות כיון שמהם עיקר הראי' לאמונת תורה שבע"פ א"כ ע"כ צריך לומר כדברי הרמב"ם ז"ל משום דק"ש נוהגת בכל יום כנ"ל אמנם גם ע"ז קשה דהי' ראוי' לו להתחיל לפרש דיני תפלה הנדרש מקרא דלעבדו בכל לבבכם שהם ג"כ תלוים בזמן ונוהגים שלשה פעמים בכל יום כקו' הצל"ח הנ"ל וע"ז תי' ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר י"א והיינו משום דהתנא רוצה לפרש עניני ברכות כמבואר בהרמב"ם ז"ל משום דהזמן היא חיי נו"ג וקודם המזון צריך ברכה כנ"ל. ובפ' כיצד מברכין דף ל"ה ע"א א"ר יהודא אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר לד' הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב לד' הו"מ וכתיב השמים שמים לד' והארץ כל"א לא קשה כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה יע"ש וא"כ מבריאת העולם מוכח לד' הארץ ומלואה ואסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה ולזה מיד בתחלת מס' ברכות התחיל בדיני ערבית תחילה כדי להסמיך על בריאת עולם כדי שנדע שאסור להנות מן העוה"ז בלא ברכה ולזה לא יוכל להתחיל רק בזמן ק"ש דערבית משא"כ בתפלת ערבית לא יוכל להתחיל כיון שזמנה אינה מתחלת דוקא בערב רק עוד מבעוד יום ואפשר עוד מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה והתנא רוצה דוקא להתחיל בדערבית תחלה משום שהוא דמיון דבריאת העולם שזה צריך לו לענייני ברכות ולזה התחיל בזמן ק"ש דערבית שזמנו דוקא בערב דומי' דבה"ע כנ"ל וא"ש וע"ז בודאי שפיר פריך אי הכי לעניני ברכות לתני נמי דערבית ברישא דהיינו לפ"ז דכל עצמו דתני דערבית ברישא הוא רק כדי להראות דכל הנהנה צריך לברך תחילה דאל"כ הוי כנהנה מקדשי שמים כנ"ל א"כ בברכות גופא בודאי הי' ראוי' להתחיל בדערבית תחילה דבשלמא בתי' ראשון דתי' דרוצה להתחיל בזמן ק"ש משום דבזה תלוי אמונת תשבע"פ כנ"ל זה הוי שפיר די בהתחלת דיני ק"ש משא"כ בברכות ראוי' יותר להתחיל בברכות של שחרית שהוא יוצר אור שהוא צריך יותר לגו"נ כנ"ל משא"כ עכשיו שתירץ שהתחיל בזמן ערבית משום דיליף מברייתו ש"ע כדי שנדע דאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה א"כ גבי ברכות גופא בודאי יותר ראוי' להתחיל בשל ערבית תחילה ושפיר מיושב קו' התו' בד"ה אי הכי וא"ש: וממילא דברי הרמב"ם ז"ל עולים כהוגן בעהש"י במאי שמתחיל דוקא בק"ש ולא בתפלה כמובן וא"ש ועוד יבואר לקמן ישוב ע"ז בעזה"י: משעה שכהנים נכנסים לאכל בתרומתן וכ' התוס' יו"ט דהא דנקט בתרומתן ולא נקט בתרומה דתנא לשנא דקרא נקטי דכתיב כי לחמו הוא יע"ש ונוכל לומר דבדיוק נקט התנא לישנא דקרא לפי מה שכתב הצל"ח דאף שאסור לאכול משהגיע זמן ק"ש כמבואר בתוס' ע"ב בד"ה משעה שהעני וכו' אולי הכהנים מותרין לאכל מתרומתן אז אפי' בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה הוא כעבודת עבודה במקדש עכ"ל יע"ש שהאריך בזה והנה כל זה שפיר דוקא בתרומה דאו' מש"כ בתרומה דרבנן בודאי אסור להם לאכול קודם ק"ש ומש"ה נקט התנא בתרומתן אקרא דהוי תרומה דאו' ולאפוקי תרומה דרבנן וא"ש: אמנם לפענ"ד נראה בלא זה ג"כ אין הגזירה דאיסור אכילה קודם ק"ש שייך לכהנים גבי תרומה אפי' אם הוא דרבנן משום דכהנים זריזים הם ובודאי לא ישכחו מלקרות ק"ש בזמנה: ולפענ"ד נראה לומר הא דנקט לישנא בתרומתן דלכאורה יש לדקדק דגבי עני נקט לשון יחיד משעה שעני נכנס לאכול פתו במל' וכאן נקט לשון רבי' משע' שכהני' נכנסי' לאכל בתרומתן וכמו כן לקמן בברייתא נקט לשון רבים משעה שבני אדם נכנסים לאכל פתן בע"ש ומכח זה הי' נלענ"ד לומר לולי דמסתפינא דכמו גבי שבת פכ"ב באלונטאות דיש חילוק לאסור יותר ביחיד מברבים וכדומה בשאר דוכתי משום דרבים מדכרי אהדדי כמו כן נוכל לומר כאן דהא דאסרו לאכול בערב בזמן ק"ש קודם ק"ש זהו דוקא ביחיד הרוצה לאכל יחידי משא"כ כשרבים רוצים לאכל יחד מותרים לאכול קודם ק"ש משום דמדכרי אהדדי ובזה יהי' מיושב קו' הטו"ז על בניו של ר"ג שאכלו קודם ק"ש משום שהי' ברבים ועל רבים לא גזרו כנ"ל וא"ש, ומעתה לפ"ז א"ש שהתוס' לא הקשו רק הא דקאמר משעה שהעני נכנס לאכל פתו דאיירי שהעני אוכל ביחידית דעני גופא מתי יתפלל דהא אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל משא"כ במתני' דנקט לשון רבים בודאי לא קשה דאיך הם מותרים לאכול קודם ק"ש משום דמדכרי אהדדי כנ"ל וכמו כן לקמן