בית היוצר חלק א כט

פתיחה במסכת ברכות מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' הרמב"ם ז"ל נתן טעם על התחלת הש"ס במס' ברכות כי המזון הוא המחי' את כל בשר ובלי מזון אין מקום לעבודת השם וקודם המזון צריך ברכה ולכן התחיל במס' ברכות שבה ביאר כל ברכת הנהנין ולפי שרצה לבאר כל הברכות גם ברכת המצות ואין לך מצוה הנוהגת בהתמדה פעמים בכל יום אלא ק"ש בלבד לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע ע"כ. והקשה הצל"ח דהי' לו להתחיל בתפלה שהיא ג"פ בכל יום ועיקרה היא הברכות שמונה עשרה ברכות ותי' דכיון דק"ש היא מדאו' ותפלה היא מדרבנן ולכך התחיל במצוה של תורה ולפי"ז קשה לר' יהודא לקמן דף כ"א ע"א דק"ש היא ג"כ מדרבנן למה הקדימה התנא וצ"ל דר"י כר' יוחנן ס"ל דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה וכיון דק"ש קודם התפלה לכך הקדימה יע"ש: אמנם עדיין יש לדקדק לפי שיטת רשיז"ל דק"ש שעל המטה עיקר ובהא איירי תנא דמתני' ומסיק בה הרשב"א ז"ל דאפ"ה קורין אותה בלא ברכות לפי שאותן הברכות יש לקרותן מבע"י באותו הק"ש שקורין בבהכ"נ לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כדאיתא בירושלמי שאפי' בימי חכמי המשנה הי' רגילין לקרות ק"ש דערבית שני פעמים אחת מבע"י ואחת בלילה וא"כ לפי"ז דהתנא דמתני' לא איירי אלא בהק"ש שני' של לילה שהיא בלא תפלה א"כ קדמה כבר התפלה לק"ש א"כ נסתר התי' של הצל"ח הנ"ל דמשו"ה מתחיל בק"ש משום דקדמה לתפלה דהא אדרבה לפי הנ"ל קדמה תפלה לק"ש והדרא קו' הנ"ל לדוכתא דהי' לו להתחיל בתפלה מפני שהיא נוהגת ג' פעמים ביום כנ"ל. ולענ"ד לפי מה דקיימ"ל דתפלת הערבית רשות והיינו כמו שפירשו התוס' לקמן דף כ"ו ע"א בד"ה טעה ובדף כ"ז ע"ב בד"ה הלכה כדברי האומר רשות דהיינו שיוכל לבטלה עבור מצוה אחרת העוברת יע"ש וא"כ ק"ש של ערבית יותר נוהגת תדיר מן התפלה דק"ש לא תבטל בשום פעם אפי' נגד מצוה אחרת העוברת משא"כ תפלה אינו נוהגת תדיר כיון שיוכל להיות שתבטל עבור מצוה אחרת העוברת ולזה שפיר התחיל התנא במצות ק"ש בערבית וא"ש: אך ע"ז עדיין יש לשאול דמפני מאי לא התחיל בתפלת של שחרית דהוי חובה אמנם זה אינו דבתפלת שחרית בלא זה הוא צריך להתחיל בק"ש משום דהוא קודם לתפלה דבשחרית כ"ע מודה דצריך לסמוך גאולה לתפלה וא"ש: ועדיין יש להבין למ"ד ת"ע חובה ובפרט במתני' דאיירי בה ר' גמליאל דסבר תפלת ע"ח ע"כ נלענ"ד לישב באופן אחר דהנה יש לתמוה מאוד על רבינו הקדוש הרמב"ם ז"ל מדוע לא קאמר הטעם על התחלת התנא בק"ש המבואר בשם רבינו ישעי' אחרון ז"ל וז"ל ראשית חכמה יראת ה' על כן הי' סדר רבותינו הקדושים להתחיל סדר המשנה ביחודו של הקב"ה ולקבל עליו עול מ"ש ועול תורה ומצות ערב ובוקר שנאמר בשכבך ובקומך עכ"ל יע"ש וזה טעם נראה לכאורה קרוב לאמת ומתוק לחיך להתחיל בזה הענין סדר המשנה וצריך ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל מדוע מיאן בזה הטעם ונלענ"ד דע"כ מוכח דלא מזה הטעם התחיל התנא בק"ש דא"כ יותר הי' ראוי' להתנא לבאר מתחילה דיני כונת ק"ש כמו דתנא בפ"ב דהי' קורא בתורה דאם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא דאיירי ביחוד ד' וקבלת עול מלכותו כמבואר שם בתוס' בד"ה ע"כ צריכה כוונה עד בכל מאודך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ד' באהבתו וביראתו עכ"ל יע"ש ובהא דאמר ר' יהושע ב"ק למה קדמה פרשת שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עול מ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות וכמו כן כל הפרק דהי' קורא איירי בדיני ק"ש עצמה אם צריך להשמיע לאזנו וכדומה וא"כ באלו הדינים היו ראוי' להתנא להתחיל סדר המשנה אם הי' רצונו להתחיל בענין קבלת עול מ"ש וכ"ת באמת קשה ג"כ על התנא מדוע לא התחיל באלו הדינים דאיירי בקבלת עמ"ש ע"ז הי' נלענ"ד לומר לפי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דמשו"ה התחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארץ וזרע הארץ הוא מחי' לכל בעלי חיים וכיון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת ד' בלא מזון ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדת בזרע הארץ עכ"ל א"כ חזינן דהתנא כוונתו להתחיל בדברים שהם חיי הנפש וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל דמשום האי טעמא התחיל ג"כ בברכות כנ"ל דהמזון הוא מחי' את כל בשר וא"כ בודאי ראוי' להתחיל בברכת ק"ש שהם יוצר אור ובורא חשך וגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור דהם ברכות על הזמן גופא ועל האור המאיר לנו שהוא בודאי חיי הגוף ונפש אשר בלעדו לא יוכל לקיים שום נפש בעולם ורק מפני שאין נכון לדבר בברכות ק"ש קודם שידבר על ק"ש עצמו לפיכך התחיל בק"ש כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ולזה כיון שכל כוונתו להתחיל בברכת ק"ש שהמה ברבות על הזמן ולזה התחיל ג"כ בדיני ק"ש בענייני הזמן ק"ש כדי שיוכל מיד לבאר ברכת ק"ש שהמה תלוים בזמן כמבואר במשנה ד' בשחר מברך שתים לפני' וכו' וא"ש: אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שלא כיוון לזה כמבואר למעיין בדבריו ז"ל ע"כ נלענ"ד ליישב דבריו ז"ל באופן אחר דהנה השמות הששה סדרים ידועים ומבוארים בפ' במה מדליקין ואסמכנהו אקרא והי' אמונת עתיך וגו' ור"ת מששה סדרים אלו זמ"ן נק"ט וכתב הצל"ח וז"ל שיש בזה רמז לחזק האמונה בתורה שבע"פ ושאי אפשר לתורה שבכתב כלל בלי תורה שבע"פ ועיין באברבנאל פ' בא בפ' החודש הזה לכם שביאר שם הוכחה על תורה שבע"פ דאל"כ בטלו כל מועדי וזמני החגים כי לא נתבאר בתורה שבכתב כמה ימים יש בחדש ולא כמה חדשים יש בשנה ואני מוסיף על דבריו שאפי' אם ירצה המתעקש ויאמר כי גם מן הסברא נדע כיון שהחדש הוא ללבנה כי שם חדש מורה על דבר המתחדש והיינו הלבנה ושנה היא נגד החמה ומורה על שם זה תקופת השנה שהוא הקפת החמה בכל שנה ממילא מספר החדשים בשנה הוא י"ב כי י"ב פעמים היא מתחדש בשנת החמה אכתי אני משיב ומה יעשה בי"א יום היתרים וגם איך תחלוק חדש הלבנה בימים שוים ובתשב"כ אין זכר לעיבור השנה ולא לעיבור החדש וע"כ צריכים אנו למה שמקובלים חכמי ישראל בתורה שבע"פ וכשם שאנו חייבים לסמוך עליהם בזה כך אנו חייבים לסמוך עליהם לכל אשר יאמרו לנו פירושי כל התורה שבכתב ככל התורה אשר יורוך וזה רמז זמ"ן נק"ט לומר זמן נקט בידך לאות ולראי' על אמיתת כל תורה שבע"פ עכ"ל הצל"ח בפתיחה יע"ש שהאריך עוד בזה שם ומעתה לפי"ז שעיקר הראי' שלנו על תורה שבע"פ הוא מן הזמן ולזה התחיל בסדר המשנה בעניני הזמן כיון שהי' רוצה לרמז מיד כשהתחיל התורה שבע"פ בסדר המשנה על חיזוק האמונה בתורה