בית היוצר חלק א כח

בנטיעת האשל כידוע איך שקיי' בזה הכנסת האורחי' ומקרב' תחת כנפי השכינה ולזה והאלהים נסה את אברהם בנסיון גדול כזה מה שלא נסה אותו עד עתה דהיינו שע"ע לא הי' אאע"ה עומד בנסיון רק בתחילתו ואח"כ הי' הקב"ה עוזרו כמו שאמרו ז"ל פתחו לי כסדקו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם משא"כ כאן עמד אאע"ה בעצמו בכל הנסיון בלי שום סיעתא דלעילא וזהו שאמר לו הקב"ה ולך לך אל ארץ המורי' דהיינו אתה בעצמך בלי שום סיעתא דלעילמא כיון שהקב"ה מסלק ידיעתו לגמרו והוא בבחירת עצמו לבד עמד בהנסיון וזהו אפשר הטעם שאינו מיחס הנסיון רק לאאע"ה ולא ליצחק אע"ה וכנראה בפשיטות הי' יותר נסיון בזה ליצחק כיון שזה הי' לו הנסיון הראשון אמנם לפי הנ"ל ניחא שיכול להיות שליצחק הי' סיעתא מן השמי' לעמוד בהנסיון ולזה לא מיחסו רק לאאע"ה כי שהוא בעצמו עמד בהנסיון וזה הי' היוחס הגדול בנסיון הזה וזהו אפשר במה שאמר לו יצחק אע"ה לאאע"ה ואי' השה לעולה דהיינו שהי' מבין שהוא יהי' השה לעולה רק שהי' ירא לנפשו שלא יהי' ביכולתו לעמוד בהנסיון ולזה שאל לאביו אי' השה לעולה לרמז לו את זה שהוא ירא לנפשו שלא יעמוד בהנסיון וע"ז השיב לו אביו אלוקים יראה לו השה לעולה בני פי' כשהי' בני לעולה תחת השה אזי אלוקי' יראה לו דהיינו שהקב"ה יהי' בעזרך לעמוד בהנסיון מה שלא יהי' כן אצל האב שהוא בעצמו יהי' צריך לעמוד בהנסיון בלי שום סיעתא עכ"ז וילכו שניהם יחדיו בלב שו' רק החילוק זה הי' בסיעתא וזה לא יהי' בסיעתא. וזה שאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו דהיינו שישלח את ידו אל המאכלת בכח עצמו בלי שום סיעתא והיינו מחמת שסילק הקב"ה ידיעתו לגמרי ממנו ולזה הי' הנסיון גדול כנ"ל: אמנם כ"ז שסילק הידיעה לא הי' רק עד אחר ששלח ידו אל המאכלת לשחוט ומיד אחר שנגמר בלבו באמת ובתמים לשחטו מיד השיב הקב"ה את הידיעה וממילא אח"כ אפי' אם הי' שוחטו תו לא הי' שום נסיון אצלו כיון שהידיעה הי' קדמתו וזהו שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער פי' אל תדמה בנפשך שאתה תשלח ידך אל הנער בכחך כי זה לא הי' רק עד עתה אבל עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה פירש שחזרה ידיעתי למקומה ואני יודע שבודאי לא חשכת את בנך את יחידך ממני ולזה אל תעש לו מאומה כיון שזה לא יהי' לך תו שום נסיון כיון שידיעתי קדמה לך א"כ מה שתעשה לא יהי' ממך רק ממני וזהו שאמר ולא חשכת את בנך את יחידך ממנו דהיינו כשלא תחשבנו מעתה לא יהי' רק ממני, אמנם כל הידיעה לא הי' רק לענין יראה דהיינו שהקב"ה הי' יודע שמחמת יראה בודאי יחשיך את בנו אבל אם גם מאהבה לא יחשבנו בזה הי' עדיין מסולק הידיעה ולזה אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה דהיינו מה שידעתי עתה דהיינו מה שחזרה ידיעתי אינו רק שירא אלוקים אתה דהיינו מחמת יראה אבל באהבה עדיין מסולק ידיעתי ונשאר על בחירתך הטוב ומזה הבין אאע"ה שעדיין לא נגמרה מצותו כיון שעדיין צריך הוא להראות אהבתו למקום ב"ה ובמה בבנו לא יכול להיות כיון שאמר לו הקב"ה אל תעש לו מאומה דהיינו כיון שהקב"ה גילה לו שעדיין צריך הוא להראות בחירתו הטוב בענין האבה כנ"ל ולזה לא הי' די במאי שאמר לו אל תשלח ידך אל הנער רק שהי' צריך לומר לו ג"כ אל תעש לו מאומה כדי שלא יהי' רצונו להראות אהבתו במה שיעשה בו איזה מום ולזה לא הי' יכולתו להראות בבנו גופא שום אהבה למקום ולזה מיד וישא עיניו ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו להראות בזה אהבתו למקום ב"ה ולזה ההקרבת האיל הי' בבחינה יתירה כיון שהי' מחמת אהבה ולזה אנו עושין זכר בהשופר של איל כדי להזכיר אילו של יצחק כיון שהי' בבחינה גדולה וע"ז הבטיחו הקב"ה לאאע"ה לברך ולהרבות את זרעו אמן: