בית היוצר חלק א כה

ישועה ואני בעצמי בכלל אין חבוש מתיר א"ע וכו'.. ולזה דבר אל ב"י ויסעו אעפ"י שהים כנגדם מ"מ ויסעו במסירת נפש באמונה ובטחון ועי"ז יהי' יכולת בידי להושיעם וכן הי' כדכתיב ויבואו ב"י בתוך הים ביבשה כמבואר במדרש שקפצו בה"ם באמונה ובנוחות במ"נ ועי"ז נעשה הים ליבשה ועי"ז באה הישועה כביכול גם לד' כדכתיב ישראל נושע בד' תהו שאמר ויושע ד' ביום ההוא את ישראל דהיינו שהקב"ה עם ישראל ביחד בא ביום ההוא הישועה מיד מצרים ומעתה ממילא כשבאה הישועה שעלה בלבם לומר שירה לא אמרו את השירה עבור ישועת עצמם רק עבור ישועת ד' כביכול וזהו שאמר אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לד' דהיינו עבור ישועת ד' כביכול ובזה האופן לא נאמר עוד שירה כה"ג מימות עולם כי כשאמרו שירה לא אמרו אלא עבור ישועת עצמם לא עבור ישועת ד' וזהו שאמר המדרש הנ"ל מיום שברא הקב"ה את עולמו לא אמר אדם שירה להקב"ה דהיינו עבור ישועת הקב"ה כביכול עד שבאו ישראל לים שאז אמרו שירה לד' כנ"ל וא"ש: ובזה יהי' שפיר מיושב בעזה"י ג"כ דברי המדרש על הא דכתיב ויאמרו לאמור שיאמרו לדורת שכשיארע לכם נס תאמרו את השירה הזאת והוא פלא ולפי הנ"ל ניחא דהיינו כשיארע לכם נס ותרצו לומר שירה אל תאמרו את השירה עבור ישועתכם רק עבור ישועת ד' שנושע ע"י ישועתכם כי כשהייתם בצרה ח"ו קודם הישועה אזי בצרתכם לו צר וממילא כשבא ישועתכם ע"י הנס אזי בא גם כן לו כביכול הישועה ולזה כשתאמרו שירה אזי תאמרו את השירה הזאת אשירה לד' דהיינו עבור ישועת ד' כנ"ל וכן עשאה דבורה הנביאה בשירתה שאמרה אנכי לד' אנכי אשירה דהיינו שכל שירתי יהי' עבור ישועת ד' אזמר לד' אלוקי ישראל דהיינו יכיון ששמו של הקב"ה הוא ד' אלוקי ישראל וא"כ הקב"ה הוא מקושר עם ישראל וע"י מה המה מקושרים ע"י התורה כי קב"ה וישראל ואורייתא חד הוא וזה שאמרה הרים נזלו מפני ד' זה סיני וזהו התורה מפני ד' אלוקי ישראל דהיינו קב"ה וישראל כלהו חד ולזה כשבא הישועה לישראל אזי באה הישועה להקב"ה ולזה כל השירה הוא רק לד' אלוקי ישראל כנ"ל וא"ש: ובאופן אחר נלענ"ד לפרש דברי המדרש הנ"ל על הא דויאמרו לאמור שיאמרו לדורת שעל כל נס תאמרו את השירה הזאת דהנה איתא בברכות פ' א"ע ההוא דנחית קמי' דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמיתי והיראוי החזק והנכבד המתין לו עד שסיים כי סיים אמר לי' סיימתינהו כלהו שבחי' דמרך למה לך כ"ה השתא ומה הני תלת הגהגוה"כ אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורי' ואתי אנשי. כנה"ג ותיקנו' בתפלה אנן לא הוי אמרינן ואת שבחתי' כ"ה משל למלך שהי' משבחין אותו באלף אלפים דינרי כסף והי' לו אלף אלפים דינרי זהב והלא גנאי הוא לו וכו' יע"ש וקשה דלמה המתין עד שסיים למה לא השתיקו מיד כששמע שאמר יותר שבחים מן הגדול הגבור הנורא, ונלענ"ד דהנה אחר השיר של אנעים זמירות אנו מסיימים מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו היינו משום כשאנו משבחים לפני הקב"ה שירות ותשבחות הרבה שלא יהי' נראה ח"ו כאלו סיימנו לשבחי' דמרי' ולזה מסיימו מי ימלל גבורות ד' וכו' דהיינו שאי אפשר למלל גבורות ד' והא דכתיב כפל לשין מי ימלל גבורות ד' והאי מי קאי גם על סיפא דקרא דהיינו ומי ישמיע כל תהלתו דהנה המורה נבוכים הקשה בהגמ' הנ"ל וכן הוא בהמפרשים דלכאורה לפי הנמשל הי' לו לומר ומקלסין אותו באלף דינרי זהב ותירץ דעל שני אופנים אין אנו יכולים לשבח לפני הקב"ה הא' מצד איכות השבח דכי אנו אומרים לשבחו בשבח גדול או גבור או חכם וכדומה יהי' ח"ו נראה שגדולה שלו או גבורתו או חכמתו הוא לפי ערך שאני מבינים לגדול וגבור וחכם ובאמת אין זה שום דמיון לערך גדולתו וגבורתו וחכמתו כביכול ושהוא רחוק מערכו כביכול יותר הרבה מרחוק מזרח מן מערב. והב' מצד הכמות השבח כדאמרינן בנשמת אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמן גליו וכו' אין אנו מספיקים להודות לד' וכו' תהו דקאמר לי' ר' חנינא סיימתינהו לשבחי' דמרך דהיינו באופן הכמות שלא תוכל לשבחו בכל שבחים שבעולם ועוד יותר באופן האיכות מה שאתה משבחו לפי הבנתך הוא דומה להמשל למי שמשבחים אתו בכסף והוא יש לו כל הסכום בזהב דהיינו שאין דמיון להשבח מה שמשביחו שהוא משבחו בכסף תחת שהי' לו לשבחו בזהב והיינו מצד האיכות ומצד הכמות בודאי ג"כ מבואר במשל משו' דזהב שו' הרבה יותר משל כסף ע"כ דפח"ח ש"י וזהו שאמר הכתיב מי ימלל גבורות ד' דהיינו כל עלה ומלה שאנו משבחים אותו אשר משמועותו לפי בינתנו דומה כלל לערך שבחו כביכול ומי ישמיע כל תהלתו דהיינו מצד הכמות כנ"ל וא"ש: ולזה לאחר שאנו מסיימים השבח של אנ"ז מסיימים הכתוב הנ"ל כדי שלא יהי' נראה ח"ו כאלו סיימינן לשבחי דמרי' ולזה גם ר' חנינא המתין לההוא דנחית קמי' עד שסיים כי חשב שכשיסיים שבחי' יסיים הכתיב הנ"ל דמי ימלל גבורות ד' וכו' ואזי לא הי' אומר לו שום דבר כיון שבעצמו הוא אומר שלא יוכל לסיים שבחי' דמרי' רק אחר שהמתין עד שסיים ולא אמר הכתוב הנ"ל דמי ימלל גבורות ד' וכו' ולזה שפיר אמר לו דנראה ממנו שסיימתינהו לשבחי' דמרך וכו': ובזה ראוי לכל מי שרוצה לומר שירה לפני הבורא עולם ב"ה שיסיים אחר שירתו הכתוב הנ"ל דמי ימלל גבורות ד' וכו' וכן עשו משה וישראל בשירת הים ועוד יותר שלא המתינו עד שיסיימו שירתם אלא מיד בתחלתם מיד אמרו אשירה לד' כי גאה גאה ופירוש רש"י ז"ל דא כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס בו עוד יש בו תוספות וכו' וזהו שכפל רש"י ז"ל בלשונו הזהב כדי שיכלול בו שני האופנים הנ"ל שאין אנו ביכולתנו לשבחו כביכול הן מצד האיכות והן מצד הכמות כנ"ל ולזה כיון שהי' ברצונם לומר שירה לפני הקב"ה אמנם הי' מתיראים שלא יהי' נראה ח"ו כאלו סיימו לשבחי' דמרי' כמו שאמרו גם בסוף שירתם נורא תהלות עושה פלא אמנם לא המתינו ע"ז רק מיד בהתחלתם אמרו אשירה לד' כי גאה גאה כדפירש"י ז"ל שהוא גאה על כל השירות שמשבחים אותו ב"ה ובזה צווי גם לדורת הבאים ויאמרו לאמור שיאמרו לדורת שכשיארע לכם נס תאמרו את השירה הזאת דהיינו מה שאמרו מיד אח"ז אשירה לד' כי גאה גאה דאת הדברים האלה יאמרו טרם שיתחילו לאמר שירה כדי שלא יהי' נראה כאלו חיו שהם רוצים לסיים שבחי' דמרי' יקדימו לומר זאת השירה אשירה לד' כי גאה גאה כפרש"י ז"ל הנ"ל שהוא כביכול גאה על השירות ותשבחות וקלוסין ואח"ז ממילא יוכלו לומר כל שירות ותשבחות שירצו ומיושב דברי המדרש הנ"ל וא"ש: דרוש לר"ה בפ' עקידה ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם וכו' ודקדקו המפורשים ובכללם האלשיך ז"ל דמאי קאמר והאלוקים נסה את אברהם דמשמע שעתה התחיל לנסותו והלא זה הי' נסיון העשירי ובפשיטות נלענ"ד ליישב זה דהנה הנסיון בא בשני פנים הא' הוא במקרה דהיינו כשבא אחד על איש ישראל להסיתו לעבור על מצות ד' חלילה ואם לאו יהרוג אותו והוא מניח להרוג את עצמו בשביל קידוש השם הנה זה הנסיון בא במקרה דהא זה המצו' אשר בעבורה נהרג לא נצטו' דוקא עבור זה כדי לנסותו אם יפקיר את עצמו למיתה רק המצו' נצטו' בפני עצמה והמיתה בא במקרה ובדרך זה הי' כל התשעה נסיונת שנתנסה אברהם אע"ה משא"כ זה הנסיון בענין העקידה הי' בפנים ב' דהיינו שכל גוף המצו' לא בא אלא עבור הנסיון כי בלתי הנסיון לא הי' שום מצו' בענין עקידת יצחק רק שהקב"ה רצה לנסות בזה את אאע"ה במכוון בודאי כדי להוציא את מחשבתו הטובה אל הפועל כדי להרבות שכרו וזהו דאמר כאן והאלוקי' נסה את אברהם דהיינו שנסה אותו במכוון ולא כמקדם שהנסיונת הי' באיה לו במקרה והנפקא מינה שכאן שהי' הנסיון במכוון בודאי הי' שכרו יותר במאי שכבש את יצרו שבודאי הי' מתגבר עליו יותר כמבואר במדרש איך שהי' השטן יצא לשטנו בדרך ולפתות אותו ואת יצחק וזה הי' כיון שבא הנסיון במכוון ואאע"ה גבר אותו א"כ בודאי בזה הנסיון הוציא עוד מחשבתו עוד יותר אל הפועל והי' עוד שכרו יותר בזה מהנסיונת שמקדם וא"ש: אמנם נלענ"ד עוד באופן אחר ליישב עוד עם שארי דקדוקים הא' מה שדקדק רש"י ז"ל במאי דקאמר את בנך את