בית היוצר חלק א כד

דרוש לפסח במדרש מיום שברא הקב"ה את עולמו לא אמר אדם שירה להקב"ה עד שבאו ישראל לים וכבר עמדו בזה המפרשים הלא כמה שירות נאמרו קודם שבאו ישראל לים הלא גם אדם הראשון אמר שירה מזמור שיר ליום השבת וכדומה ונלע"ד דהנה איתא במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר א' יוכל להבראות אלא כדי להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות והוא פלא דבשלומא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים הוא שפיר לטובתם משא"כ כדי להפרע מן הרשעים הוא קשה מאוד להבין שהקב"ה יברא את העולם בעשרה מאמרות עבור רעת הרשעים. וע"כ הי' נלענ"ד דזהו ג"כ לטובתם דהנה ידוע בהמפרשים הפירוש שהעולם נברא בעשרה מאמרות הוא שהקב"ה תתלבש את עצמו כביכול בעשרה לבושים דהיינו שהוא כביכול נסתר בתוך העולם ורואה את כל המעשים ומשגיח בכל התחתונים ואינו נעשה בעולם שום דבר בלתי רצונו ח"ו ועכ"ז הוא אינו נראה לשום נברא רק כשאדם חוקר ובודק ומחפש כל מעשה העולם ומלואה באמת ובתמים אזי אחר כל היגיעה יקוים בו יגעתי ומצאתי כמו שיגע אברהם אבינו ע"ה עד שבא לאמיתו של דבר שאי אפשר לבירה בלא מנהיג והוא הבורא עולם ב"ה והוא הסיבה כל הסיבות והוא המנהיג לכל הנבראים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ובעבור זה מגיע שכר גדול מאוד לצדיקים עבור שמיגעים את עצמם להכיר את הבורא ב"ה אשר הוא הסתיר את עצמו כביכול בעשרה לבושים משא"כ כשהי' נגלה לעין כל אזי לא הי' שכרם כ"כ גדול כיון שלא הי' להם כ"כ יגיעות להכיר את בוראם ב"ה משא"כ עכשיו שהוא נסתר מעין כל שיגיעתם רבה מאוד ולזה לפום צערה אגרא ולהיפך בהרשעים דכיון שנברא העולם בעשרה מאמרות דהיינו שהקב"ה הסתיר את עצמו כביכול בעשרה לבושים ולזה כשהם מורדים ח"ו אינם משגיחים בכבודו של מלך מלכי המלאכים הקב"ה אין עונשים מרובים כ"כ כמו שהי' ראוי להם אם הי' העולם נברא במאמר אחד דהיינו שהי' הקב"ה נגלה לעין כל ואעפי"כ הי' מורדים בו ח"ו אזי הי' עונשם גדול עד בלתי שיעור ותכלית ולזה הוא לטובתם שנברא העולם בעשרה מאמרות ולצדיקים בודאי הוא לטובתם כדי להרבות שכרם וזהו הפירוש במשנה דלפיכך נברא העולם בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בע"מ דהיינו להקל מהם עונשם וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות בתורתם ובעבודתם האמיתי אחר יגיעות הרבה שהי' להם. להכיר את הבורא ב"ה כדי לעבדו בכל לבבם ובכל נפשם ובזה ירבה שכרם עד אין תכלית ושיעור וא"ש: הן אמת שגבי צדיקים נאמר תחילתן יסורים וסופן שלו' והיינו שבתחלת עבודתם הוא ביסורים שיש להם יגיעה רבה להכיר את הבורא ב"ה עד אשר נתברר אצלם בבירור גמור והוטבע בטבע נפשם הטהורה עם סיעתא דשמי' שנפקחו עיניה' בהשגת אלוקית כדכתיב עיני ד' אלו צדיקי' דהיינו השגת אלוקי' שהוא בבחינת עיני ד' זהו אל צדיקי' ואזי הוא להם עבודת ד' בשלו' וזהו סופן שלו' שילכו בטח בעבודת' בלי שום יגיעה וגם כמה קדושי' שזוכי' לרוח הקודש ובימי הנביאי' זכו לנבואה אמנם כולם אינם זוכי' להשגת אלוקי' רק באספקלרי' שאינה מאירה משא"כ משה רבינו ע"ה הוא זכה לאספקלרי' המאירה כמו שנאמר גבי' פה אל פה אדבר בו וכו' וכמו שנאמר גבי' לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פני' אל פני' דהיינו שהשיג השגת אלוקית בהתגלי' בלתי העשרה מאמרות דהיינו בנגלה בלתי הלבושי' כנ"ל. ובזה נוכל לפרש הסמיכות התורה סופה נעוץ בתחתלתה דקאי אמאי דקאמר ולא קם נביא כמשה אשר ידעו ד' פא"פ כערך שהי' באתגלי' בראשית ברא אלוקי' דהיינו קוד' שהסתיר את עצמו כביכול בעשרה מאמרות שנברא העול' כנ"ל ועוד יותר נוכל לפרש שעד"ז נגלה הקב"ה בשעת קריאת ים סוף לכל ישראל כמו שאמרו חכז"ל ראה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא והיינו שנגלה אליה' כערך הבחינה שנגלה למשה רבינו ע"ה באופן שלא הי' מוסתר בהעשרה מאמרות וזהו דקאמר לכל היד החזקה וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל דהיינו במה שנגלה אליה' השגת אלוקית כערך שהי' בראשית ברא אלוקי' את השמי' וכו' דהיינו קוד' שנסתר בהעשרה מאמרות וא"ש: וכן הי' ג"כ במתן תורה באופן זה שהקב"ה מילא משאלותם שאמרו רצוננו לראות מלכנו ולזה נגלה אליה' כערך שנגלה אליה' בשעת קריעת ים סוף באופן שלא הי' מסתתר בהעשרה הלבושי' של העשרה מאמרות ולזה התחיל מיד בתחילת העשרת הדברות אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרי' ולא אמר אשר בראתי את השמי' וארץ כקו' הכוזרי משו' דבבריאת שמי' וארץ הואהי' מסתיר את עצמו כביכול בעשרה מאמרות שנבראו בהם שמי' וארך והוא כביכול נגלה אליה' במתן תורה באתגלי' כמו שהי' נגלה אליה' בשעת קריעת ים סוף כנ"ל ולזה אמר להם אשר הוצאתיך מארץ מצרי' ומיושב קו' הכוזרי הנ"ל וא"ש: וזהו הפירוש במדרש רבה על אנכי ד' אלוקיך הה"ד פני' בפני' דבר ד' עמכם והיינו שהי' מדבר עמהם באתגלי' כמו שנאמר במשה רבינו ע"ה אשר ידעו ד' פני' אל פני' ולזה לא אמר אשר בראתי שמי' וארץ כנ"ל אלא אשר הוצאתיך מארץ מצרי' שגם שם הי' באתגלי' ולזה שפיר קאמר המדרש הה"ד פני' בפני' דבר ד' עמכ' ליישב בזה קו' הכוזרי הנ"ל מה דלא קאמר אשר בראתי שמי' וארץ רק אשר הוצאתיך מארץ מצרים משו' דגם שם הי' באתגלי' כנ"ל וא"ש: ומעתה שפיר מיושב דברי המדרש הנ"ל בעזה"י דמיו' שברא קב"ה את עולמו לא אמר אדם שירה לקב"ה עד שבאו ישראל לים והיינו דודאי כן הוא האמת שבודאי אמרו שירה להקב"ה גם קוד' שבאו ישראל לים אבל לא להקב"ה כביכול בעצמו דהיינו באתגלי' כערך פני' לפני' אבל כשבאו ישראל לים והשיגו השגת אלוקית באתגלי' כמו שאמרו חכז"ל ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא כמו שאמרו זה אלי ואנוהו דהיינו שהתגלה כביכול אליה' באתגלי' פני' לפני' בערך שהוא הי' מתגלה למשה רבינו ע"ה ולזה שפיר אמרו שירה להקב"ה כביכול לעצמו כערך השגת אלוקית של משה רבינו ע"ה וזהו שהתחיל בשירה אז ישיר משה ובני ישראל ישראל את השירה הזאת לד' דהיינו שמשה ובני ישראל שירו את השירה בבחינה אחת דכמו שנתגלה למשה פנים אל פני' כמו כן נתגלה גם לבני ישראל פנים א"פ ולזה שירו את השירה הזאת יחד לד' כביכול לעצמו פנים אל פנים ובאופן זה בודאי לא אמר אדם שירה מיום שנברא העולם עד שבאו ישראל לים וא"ש: ובאופן אחר ולענ"ד ליישב דברי המדרש הנ"ל דהנה ידוע שכישראל ח"ו נתונים בצרה אזי כביכול הקב"ה עמהם בצרה כדכתיב בצרתם לו צר והתולדת י"י מביא בפ' ויחי בשם הרב החסיד מוהרי"ל פיסטנר פ' הפסוק אני ד' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כלית' דהתוס' הביאו משל לעני א' שהלך בכד לשאב מים מבאר ונפל הכד מידו לבאר וצעק ובכה עד שנזדמן שהלכה בת מלך בכד של זהב לשאב מים מאותו הבאר ונפל הכד לבאר ג"כ אז שמח העני כי ע"י שיחפשו אחר הכד של זהב ימצאו כדו ג"כ וכו' ח"ש בכל צרתם לו צר כתיב באלף וקרי בוי"ו שע"י שישתף השכינה בצערו אז נושע הוא ג"כ עם השכינה ואין צער כלל ובזה יובן אני ד' לא שניתי ר"ל לא שהי' ראוי' לכתבו באלף שניתי לכתבו בוי"ו ועי"ז ואתם בני יעקב לא כליתם ודפח"ח עכ"ל יע"ש ומעתה כשישראל המה ח"ו שרוים בצער אזי מחויבי' הם לצער את עצמ' על צערו של השכינה ביותר מצערם ואזי יתעוררו מידה כנגד מידה שגם הקב"ה ישכח צערו כביכול וירח' עליה' עבור צערם ואזי ממילא בקל יותר יהי' יכולת בידו כביכול לרחם עליה' עבור צערם של ישראל כי עבור צערו של עצמו כביכול הוא אסור בזקי' כביכול ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורי' וזהו שאמר הכתוב ויאנחו ב"י מן העבודה ותעל שועת' אל האלהי' מן העבודה דהייני שציערו את עצמם עבור צערו של הקב"ה כביכול וזהו ותעל שועתם אל אלהי' ולזה נתעורר בזה מכ"מ שהקב"ה כביכול ציער א"ע עבור צערם תהו שאמר וישמע אלהי' את נאקת' וכו' וכמו כן אצל קריעת י"ס ג"כ כתיב ויצעקו בני ישראל אל ד' עבור צערו של הקב"ה כביכול וזהו שאמר להם משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום דהיינו ע"י מה שיעשה לכם היום תראו את ישועת ד' דהיינו דוקא ע"י מה שאתם תושעו יבוא ישועת ד' כי עבור עצמו הוא בכלל אין חבוש מתיר א"ע כנ"ל וזהו שאמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי ופירש"י ז"ל עלי הדבר תלוי דהיינו שאני כביכול צריך